... לא ישנא את עצמו. אלא יחווה כלפי עצמו רגש אחיד, רגש זהה, רגש שאין בו אהבה או שנאה. והאדם סובל מדימוי עצמי נמוך, רק בגלל שיש לו דימוי עצמי גבוה. והאדם סובל מחוסר הערכה עצמית ולא מעריך את עצמו מספיק, רק בגלל שיש לו הערכה עצמית גבוהה מידי. והאדם סובל משנאה עצמית / כעס עצמי / רגשות אשמה וכיוב, רק משום שיש לו גם אהבה עצמית / פירגון עצמי ... שתמצא, את מה שטוב בך. אבל אם תמצא את מה שטוב בך, תמצא גם את מה שרע בך, ואז תסבול גם מחוסר אהבה עצמית ומחוסר קבלה עצמית ומחוסר הערכה עצמית ומדימוי עצמי נמוך וכיוב. והדרך היחידה לצאת מהמלכודת הזו, ...

... לו חשק לאכול, דווקא בגלל שהוא מרגיש מלא מבפנים. כך שאפתיה ואדישות, יכולות לנבוע, גם ממצב של דיכאון. שהאדם סובל מאיזה מצוקה נפשית מאוד חזקה, שגורמת לכך שלא יעניינו אותו הדברים שקורים מחוצה לו. או שהאדם נמצא במצב של ...

... העיקרית היא שכל עוד האדם לא מרוצה במאה אחוז ממה שיש לו כרגע, תמיד תהיה בו חוויה של חוסר וסבל. לדבריו, אין דבר כזה אי אפשר, יש רק לא רוצה מספיק, כלומר, הבעיה איננה בחוסר היכולת להתקדם, אלא בחוסר ... או לא, עליו להודות ברצון שלו באופן מלא. ההימנעות מלומר את האמת (אני רוצה משהו אחר) רק מחזקת את הסבל, משום שהאדם נשאר עם חוסר פנימי מודחק. דווקא ההכרה הכנה ברצון או בחוסר הסיפוק היא זו שנותנת לאדם את ... זה אומר להודות בכך שהם חיים במצב לא מושלם, דבר שגורם לכאב. אך הוא מדגיש שהדרך היחידה להשתחרר באמת מהסבל הזה היא להתייצב מול הכאב, לומר את האמת באופן מוחלט, ומשם להתחיל בתהליך של שינוי או קבלה מלאה. איך ...

... שתהליך המעבר מאמונה להבנה מתרחש כאשר האדם מטיל ספק באמונה שלו וחוקר אותה לעומקה. לדוגמה, אדם שחווה בעיה או סבל, יכול לקבל עצות שונות כיצד להתמודד עם זה, אך אליעד מציע לו לשאול את עצמו מי אני? ולחקור את ... אינו צריך להאמין או לדעת. כיצד חוסר ידיעה מוחלטת פותר את כל הבעיות? אליעד נותן דוגמה נוספת ומפורטת: כל סבל או בעיה שאדם חווה נובעים מידיעה חלקית בלבד. אם האדם לא היה יודע שום דבר בכלל, הוא לא היה מסוגל לחוות סבל, כי לא הייתה בו שום התנגדות למציאות. לדוגמה, אם אדם יודע שהוא רוצה להיות בריא אך לא יודע שמשהו ...

לרצות את הסבל, ליהנות מהסבל, לרצות ולא לרצות בו זמנית, להסתכל על עצמך מבחוץ, הזדהות רצונית, הרצון של המציאות האם אפשר לרצות את הסבל וליהנות ממנו? ההרצאה של אליעד כהן מתמקדת בשאלה האם אפשר לרצות את הסבל, ליהנות ממנו, או להיות במצב של רצון ואי - רצון בו זמנית. אליעד מסביר שאדם יכול לחוות תחושות מנוגדות בתוך עצמו, כמו למשל מצב שבו הוא סובל אך במקביל ברמה עמוקה יותר רוצה את הסבל הזה. אליעד נותן דוגמה של אדם שנשרף באש: ברמה החיצונית, האדם כמובן לא ירצה להישרף כי זה כואב, אך אליעד מדגים שישנה אפשרות עמוקה יותר שבה אותו אדם עשוי לרצות את עצם העובדה שהוא לא רוצה להישרף. כלומר, הסבל הוא לא רק תוצאה של האירוע, אלא תוצאה של הרצון הפנימי של האדם לגבי האירוע. מתי בדיוק מתחיל הסבל? אליעד מסביר שהסבל אינו קשור ישירות לאירוע עצמו אלא אך ורק לרצון של האדם ביחס לאירוע. לדוגמה, אם אדם סובל מכך ששורפים לו את היד, הסבל אינו נובע מהאש או מהכאב אלא מכך שהוא לא רוצה את מה שקורה. אם האדם היה רוצה בכך שישרפו אותו באש, הוא לא היה סובל כלל. כלומר, הסבל הוא תוצר ישיר של ההתנגדות הפנימית של האדם למציאות המתרחשת. איך להפסיק לסבול באמצעות שינוי הרצון? אליעד מדגיש שהדרך להפסיק לסבול היא להבין את מקור הסבל ולהתמודד איתו. הוא מציע שני פתרונות עיקריים: לקבל את המציאות באופן מוחלט, ולא להתנגד לה בשום צורה. במצב כזה ... קורה לי, לא אכפת לי אם טוב או רע, אני מקבל כל דבר שהמציאות תביא. האדם במצב הזה לא סובל, כי הוא מיישר קו עם הרצון של המציאות. הדרך ההפוכה: שהאדם ישלוט באופן מוחלט ברצון שלו ויאמר לא אכפת ... מה שקורה. האדם במקרה הזה משנה בכוח את הרצון שלו כך שהוא רוצה את האירוע שמתרחש, ובכך מפסיק את הסבל לחלוטין. איך ניתן להסתכל על עצמך מבחוץ ולהפסיק להזדהות עם הסבל? אליעד מסביר גם את הרעיון של הסתכלות מבחוץ. במקום להזדהות עם הסבל ולהישאר בתוך האירוע, אפשר להסתכל על עצמך כאילו אתה דמות בסרט או מישהו אחר. לדוגמה, אם מישהו סובל מבגידה של בת הזוג, הוא יכול לצאת מתוך עצמו, להסתכל מבחוץ ולומר: האדם הזה סובל כי הוא לא רוצה את מה שקורה, אבל אני, שמסתכל מבחוץ, יכול דווקא לרצות את זה. לי לא אכפת שהדמות הזו סובלת. ברגע שאדם יכול לעשות זאת באמת, הוא מפסיק לסבול מהאירוע כי הוא כבר אינו מזדהה באופן אישי עם הרצון של הדמות הסובלת. מה הקשר בין רצון המציאות לרצון האישי? אליעד מסביר את המורכבות בין רצון האדם לרצון המציאות. הוא אומר שיש רצון שהמציאות רוצה משהו ספציפי (לדוגמה, שהיד תישרף), ויש רצון שהאדם לא רוצה שזה יקרה. הסבל נובע מהפער בין שני הרצונות האלה. כדי להפסיק את הסבל, האדם יכול להזדהות באופן מלא עם רצון המציאות (לקבל את מה שקורה בלי התנגדות), או להזדהות באופן מלא עם ... כן, אליעד מסביר שאפשר לרצות ולא לרצות בו זמנית. אדם יכול להיות במצב שבו ברמה החיצונית הוא לא רוצה לסבול, וברמה הפנימית הוא כן רוצה את עצם ההתנגדות לסבל. מצב זה מתואר כמצב שבו האדם נהנה באופן מסוים מהסבל עצמו, כלומר, נהנה מהרצון שלו להתנגד למציאות. אליעד נותן דוגמה פשוטה: יש אנשים שנהנים להרגיש צודקים, גם כשהם סובלים, ולכן הם רוצים את המצב שבו הם מתנגדים למציאות ומרגישים רע. איך להשתחרר מהסבל בעזרת הזדהות רצונית? אליעד אומר שכדי להשתחרר מהסבל, אדם צריך להבין שמקור הסבל הוא תמיד ברצון. לכן, כל שעליו לעשות הוא לבדוק את הרצון שלו לעומק. אם הוא יצליח להזדהות ברצון מלא ... לא אכפת לי מה המציאות רוצה, אני משנה את מה שאני רוצה בכוח הרצון שלי. בשני המקרים, האדם מפסיק לסבול כיוון שהסבל נעלם כאשר יש רצון אחד וברור. איך להיות גם בשליטה וגם באובדן שליטה בו זמנית? בסיום ההרצאה, אליעד מדגיש ... במצב כזה האדם יכול לבחור כל רגע באיזו תודעה להיות: בשליטה מוחלטת או בקבלה מוחלטת של המציאות. איך להפסיק לסבול? ליהנות מהסבל רצון המציאות להזדהות עם הסבל האם אפשר לא לרצות דבר ולהיות מאושר?

... וכאב, אך אנחנו לא יודעים באמת מה התודעה שלו חווה. אנו רואים רק תגובה גופנית. הוא מסביר שבעוד שהגוף סובל, התודעה אינה בהכרח סובלת באותה צורה או באותה מידה. אדם מבוגר שנשרף באש יצרח ויתייסר גם הוא, אך עוצמת הכאב הנפשי עשויה להיות ... יותר ברמת התודעה. בנוסף, אליעד מביא דוגמה של אנשים דתיים שמוכנים למות על קידוש השם. אף על פי שגופם סובל וצועק, ייתכן שהתודעה שלהם חווה דווקא תחושת התעלות רוחנית ומשמעות עמוקה, כך שהם אינם סובלים נפשית, או סובלים פחות למרות הכאב הגופני. כלומר, התגובה הפיזית לא מעידה בהכרח על הסבל הפנימי של התודעה. האם תינוק חייב לרצות להרגיש טוב? אליעד מעלה את השאלה אם תינוק שנולד חייב לרצות להרגיש ... של מנגנון רובוטי. אליעד מדמה זאת לפעולה של הכאת שולחן בפטיש - השולחן מגיב ברעש, אבל הוא אינו מודע לסבל או לרצון. לכן, גם תגובה כמו בכי או צרחות אינה הוכחה חד - משמעית לכך שהתינוק אכן רוצה להרגיש ... לרצות להרגיש טוב. הרצון להרגיש טוב הופך למחויב, רק אם התודעה כבר קיימת. האם יש קשר בין מודעות לבין סבל? אליעד מדגיש שקיים קשר ישיר בין מידת המודעות לסבל. ככל שהתודעה מודעת יותר, וככל שאדם יודע יותר על המציאות, הוא מסוגל לחוות יותר סבל וגם יותר הנאה. אדם עם מודעות מוגבלת, כמו תינוק או אדם שאינו מבין את הסיטואציה לעומקה, יחווה כאב או סבל בצורה פחות מורכבת, מאחר שאין לו את ההבנה המלאה של הסבל או את הפחדים המורכבים שיש לאדם מודע יותר. הוא מדגים זאת שוב באמצעות הדוגמה של תינוק ואדם מבוגר בסיטואציות קשות, כמו שריפה, ומסביר כיצד התודעה משפיעה על רמת הסבל וההנאה של האדם. בסיכום הדברים, אליעד מציג רעיונות מורכבים על היחס בין רצון, טוב, מודעות וסבל, ומסביר את ההבדלים המהותיים בין תגובות פיזיות לתגובות תודעתיות, ואת התנאים בהם הרצון להרגיש טוב הוא מחויב ובאילו מצבים הוא רק אפשרי. האם חייבים לרצות להרגיש טוב? מה ההבדל בין כאב פיזי לכאב נפשי? האם תינוק מודע לסבל שלו? האם אפשר לחיות בלי שום רצון? מה הקשר בין מודעות וסבל?

מצבי רוח, שינוי רגשי, שינוי תודעתי, להחליף מקצוע, שינוי קריירה, מודעות עצמית, להיות מודע לעצמך, הזדהות רצונית

... כי בעולם שלנו, תמיד יש גם טוב וגם רע. וככל שהאדם רוצה יותר להרגיש רק טוב, כך ממילא הוא סובל מכך שיש במציאות שלנו גם רע, ולא רק טוב כפי מה שהוא רוצה. וכאשר האדם מברר את האמת בכל ... ופחות אכפת לו אם הוא מרגיש טוב או רע. ולהתאהב במשהו, זה בא לידי ביטוי, רק כאשר האדם מוכן לסבול למען הדבר. ומי שמוכן לסבול ייסורים נפשיים וסבל נפשי, ורע אין סופי, תמורת הבנת האמת באשר היא, על ידי זה הוא מתאחד עם הדבר שאותו הוא אוהב, ... מוכרח להיצמד אל האמת הנייטרלית בכל כוחו, בלי שום העדפה אישית. כי זכותו של האדם, בבחירה חופשית מלאה, לבחור לסבול מהרע שיש בעולם, ולבחור להשתתף במשחק החיים כפי מה שהוא, עם כל הטוב וכל הרע באשר הם. אבל האדם ...

... תלוי ברצון העצמי שלו, האם הוא רוצה או לא רוצה את הדבר. שרק בזה תלוי, האם האדם מאושר או סובל מהמציאות. וברגע שהאדם יבין את זה באמת, אז הוא יתמקד כל כולו בלשנות את הרצון העצמי שלו. ולהביא את ...

... יברך על כך, שהוא בלי שום מאמץ, רגיל לעשות את מה שהוא עושה. כך שראשית כל צריך לזכור, שמי שסובל מהתנהגות אובססיבית / התנהגות טורדנית וכיוב, הרי שמצד האמת, הבעיה שלו, היא לא רק ההתנהגות עצמה. אלא היא בעיקר, ... עצמו, בלי שום תנאים וכיוב, הרי שהאדם היה אולי מודע לכך שיש לו אובססיות וכיוב, אך הוא לא היה סובל מהן, אלא היה מקבל אותן באהבה. כך שעיקר הבעיה האמיתית של האדם שסובל מאובססיה, היא בכך שהוא לא מקבל את האובססיה שלו באשר היא. כי האהבה העצמית, צריכה להיות בלי שום תנאים ... כרצונו וכיוב. אבל אחכ כאשר האדם מתבונן על מה שהוא עושה, מנקודת המבט של הרצון האחר, אז האדם חווה סבל מההתנהגות הקודמת שלו, שלפני כמה דקות, היא דווקא הסבה לו אושר רב. ואם האדם לא היה מפיק כל הנאה ... שהוא רוצה באותו הרגע. וכל בני האדם בעולם, כולם אובססיביים לכך, שהם ירגישו טוב, שהמציאות תהיה כרצונם, שהם לא יסבלו וכולי. ולאדם יש את הרצון הבסיסי שלו, שהוא הרצון להרגיש טוב. ובנוסף, יש לאדם רצונות שונים, שהאדם חושב שהם ... יגיע למצב, שהוא תמיד יבין בדיוק, למה הוא עושה את כל מה שהוא עושה. ואז ממילא האדם כבר לא יסבול מהתנהגות טורדנית וכיוב, אלא יחיה חיים טובים באמת.