... היא, שאם אתה רוצה להסיר מעצמך אחריות, עדיף דווקא להקדים את
הסיבה לתוצאה. זא אם ברצונך לומר שהתוצאה היא לא בגללך אלא בגלל דבר אחר, אז מראש עדיף להתנסח בצורה של בגלל X
סיבה כלשהי, קרה Y תוצאה כלשהי. ובכך בעצם אתה מעביר מראש את האחריות
לסיבה X. ולעומת זאת, אם ברצונך לשדר שאתה
הסיבה של הדבר ושהדבר בגללך, גם אם הוא לדוגמה לא בגללך, עליך דווקא להקדים את התוצאה
לסיבה. לדוגמה, במקום לומר X לימד אותי איך לעשות את הדבר, והצלחתי לעשות אותו, במקום זה ... לגמרי, שאם אתה רוצה לקחת קרדיט על משהו, אתה לא חייב לציין את
הסיבה לכך שהצלחת לעשות את הדבר. אלא באפשרותך לדוגמה לומר הצלחתי לעשות את הדבר, בלי ... שמישהו לימד אותך איך לעשות זאת. או לדוגמה, באפשרותך לציין את
הסיבה של הדבר, אבל כדרך אגב, בלי שימוש במילת
סיבה. זא במקום לומר הצלחתי X בגלל Y, במקום זה תאמר הצלחתי X, וגם Y. או בכל צורת ביטוי אחרת, שלא גורמת למשפט להישמע, כאילו יש
סיבה אחרת שלא קשורה אליך, שהיא אחראית לתוצאה שלך. אבל במידה ואתה חייב לציין את
הסיבה שהדבר קרה, אז אם אתה רוצה להסיר אחריות, תציין קודם את
הסיבה האחראית, ואחכ את התוצאה שממילא משתמע שהיא באחריות
הסיבה. ואם אתה רוצה לקבל קרדיט על הדבר, אז תציין את
הסיבה אחכ, כך שלפחות בהתחלת המשפט, זה ישמע שאתה אחראי לתוצאה שקרתה, וכאילו הקרדיט מגיע ... להשתמש במילה של סיבתיות. והרעיון הוא, שלפעמים אתה רוצה לציין את
הסיבה (לפני אחרי התוצאה), אבל אתה לא רוצה שישתמע שזאת
הסיבה באופן מוחלט, אלא שתהיה תחושה שזאת
הסיבה, אבל לא בצורה ברורה מידי. ואז במקרה כזה, ניתן לנסח את המשפט במבנה של
סיבה ותוצאה, אבל במקום להשתמש במילה שמציינת סיבתיות בצורה ישירה, כגון בגלל ש מפני ש וכיוב, במקום זה ניתן לציין את
הסיבה בצורה של כאילו תוספת של עובדה אחת ליד עובדה אחרת. כי לפעמים, אתה רוצה להאשים ... אחר, אבל אתה לא רוצה שהקרדיט יעבור אליו. ואז אתה יכול לציין את
הסיבה , כתוספת על התוצאה, בלי להשתמש במילה של סיבתיות. כאשר אתה מנסה לשכנע מישהו במשהו, ... לחזק את העמדה שלו. לאו דווקא בגלל שיקול לוגי כזה או אחר, אלא בגלל
סיבה רגשית כזו או אחרת. וצריך לדעת לזהות גם
סיבות כאלו, ולפעול בהתאם. כאשר אתה רוצה לשכנע מישהו במשהו, תנסה ליצור אצלו קונפליקט ...