... ירצה בכך. ואיך? על ידי התבוננות על מהות הכאבים עצמם. זא, שכאשר יש לאדם כאבים והאדם מרגיש מהם רע, אם האדם יבחר
לשאול את עצמו, למה אני לא רוצה להרגיש את הכאבים האלו? ולמה אני שונא את הכאבים האלו? ולמה אני רוצה להרגיש טוב ולא רוצה להרגיש רע? ולמה אני רוצה להרגיש טוב, דווקא בלי כאבים? אם האדם ישאל את
השאלות האלו באמת, הוא יגלה את האחדות של המציאות. וממילא כל תחושת הרע תתבטל. ולא רק שתחושת הרע תתבטל, אלא שאפילו הקיום העצמי של האדם יתבטל, ואז ממילא, מצד התודעה העצמית של האדם, התבטל כל הקיום הנפרד של כל העולם כולו. כי מי שיכריח את עצמו למצוא תשובה
לשאלה, של למה יש נפרדות, שהיא בעצם מלובשת
בשאלה, למה אני רוצה להרגיש טוב? ולמה אני לא רוצה להרגיש כאבים? ולמה אני חושב שכאבים זה רע? וכיוב, מי שיכריח את עצמו להתבונן על
השאלה הזאת עד סופה,
השאלה עצמה תעביר את האדם, אל עולם שכולו אחד, שבו, אין שום טוב ורע כלל. כי
השאלה של למה אני רוצה כך ולא אחרת וכיוב, היא גורמת לאדם להתבונן על הרצון שלו מבחוץ, לפני יצירת הצורה הסופית של הרצון שלו. כי בנקודת ... רוצה להרגיש כאבים, היא רק אפשרית בלבד, אך היא אינה מחויבת. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה לעומקו, דהיינו, כאשר האדם
שואל את עצמו, למה המציאות היא בצורה כזו, שבה הוא לא רוצה להרגיש רע מכאבים? על ידי זה האדם מתחבר לנקודת המבט, שקיימת לפני הצורה שבה הוא לא רוצה להרגיש רע מכאבים. כי
השאלה למה, היא הופכת את המחויב, לאפשרי. כי בעיני האדם, נדמה לו שזה מחויב המציאות שהוא לא ירצה את הכאבים.
והשאלה למה אני לא רוצה את הכאבים, היא גורמת לאדם להתחבר אל נקודת המבט, שבה, זה שהוא לא רוצה את הכאבים, זה רק אפשרי בלבד, אך לא מחויב כלל. ... אין שום העדפה, לכך, שהמציאות תהיה בצורה כזו ולא בצורה אחרת. וכאשר האדם מתבונן על שורש הרצון שלו, דהיינו, שהאדם
שואל את עצמו, מה באמת אני רוצה?, דהיינו, מהו באמת הרצון הפנימי והעמוק ביותר שלי, על ידי זה האדם מגיע אל הרצון שאינו מוגדר כלל. שבו, האדם לא רוצה שום דבר מוגדר כלל. ואז, אין שום רע טוב מוגדרים כלל. ובהתחלה, כאשר האדם
שואל את עצמו, מה באמת אני רוצה? מיד קופצת לאדם תשובה מוגדרת כלשהי. כגון, אני רוצה להיות מאושר, אני רוצה להיות בריא, וכיוב רצונות מוגדרים שונים. ועל האדם
לשאול את עצמו על כל תשובה שהיא, למה אני רוצה את הרצון המוגדר הזה? ומהו הרצון הפנימי יותר, העמוק יותר? כי שום רצון, קיומו אינו מחויב, אלא ... שרוצה, יכול לבחור ללכת עם האמת עד הסוף ועד הקצה האחרון שלה, ועל כל דבר שהוא יודע ושגורם לו להרגיש רע, האדם יכול
לשאול את עצמו באמת, האם באמת הידיעה הזאת היא נכונה? ואולי היא לא באמת נכונה, אלא, היא רק דמיון בלבד? ואולי היא לא קיימת כלל, אפילו לא כדמיון? ואולי כל התפישה השכלית, אולי היא כולה שגויה? ואולי ההפך הוא הנכון? ואולי השכל טועה לגמרי?
והשאלות האלו, מובילות את האדם, אל המקום שבו לא ניתן לדעת שום דבר מוגדר. כי כל הידיעות של האדם, נשענות על כך, שהתודעה של האדם, מזדהה באופן ... וממילא, לא ניתן להיות בטוח, אפילו לא בקיום העצמי וכולי. וכאשר האדם הולך עם האמת עד הסוף ממש, דהיינו, שהאדם
שואל את עצמו, אולי הכאב הוא טוב? ואולי אני מרגיש טוב ולא רע? ואולי אני זה שרוצה את הכאבים עצמם? ואולי בכלל אין לי כאבים? ואולי בכלל אני לא קיים כלל? וכיוב
שאלות נוספות עד הקצה האחרון, על ידי זה האדם מתחבר לחוויה של העדר ידיעה מוחלט. שבה, האדם לא יודע שום דבר מוגדר באופן ממשי, ואז האדם מתחבר ... האדם סובל מדבר כלשהו, אם הוא באמת ירצה להפסיק לסבול, אז יש לו דרך סלולה כיצד לעשות זאת. והיא, על ידי זה שהאדם
שואל את עצמו, האם באמת המצב הוא כפי מה שנדמה לי ולא אחרת? ולמה אני רוצה כך ולא אחרת? ולמה אני חושב שצורה כלשהי, היא רעה? ועל כל דבר שהאדם יודע, האדם יכול
לשאול את עצמו, האם באמת מחויב שהמציאות היא כך ולא אחרת?
והשאלות האלו, הן מעבירות את האדם לחוויית האחדות, שבה אין שום ידיעה של נפרדות כלל, ושם הכל אחד באמת. ולמה בכל זאת, האדם נהנה לעשות לעצמו רע? ...