דחיינות כרונית, למה לעשות היום את מה שאפשר לדחות למחר? איך להרגיש חופשי לא לדחות דברים? איך להרגיש בנוח לא לדחות דברים? עצלנות כרונית, לא אוהב לעשות דברים שלא בא לי לעשות, רגיל לדחות כל דבר, למה אני דוחה דברים?... אך ישנם אנשים שמרגישים רע מאוד מהדחיינות שלהם. הסיבה לכך היא שהם תופסים את עצמם כאילו הם חסרי יכולת בחירה, כמי שלא מסוגלים לשלוט בחיים שלהם באופן מלא. הם חשים נכות פנימית, חוסר יכולת להימנע מלדחות דברים, ומרגישים שהם ... לא יכול שלא לדחות. למעשה, האדם מרגיש משועבד לתחושה הפנימית הזו. למה נדמה לאנשים שיש הבדל בין מה שהם בוחרים לעשות לבין מה שהם חייבים לעשות? אחת הסיבות שאנשים חווים דחיינות כרונית היא האמונה שלהם שיש הבדל בין פעולות שהם עושים מתוך בחירה ופעולות שהם עושים מתוך חובה. לדוגמה, ללמוד למבחן נתפס כדבר שאדם חייב לעשות כדי לקבל ציון טוב, לעומת צפייה בטלוויזיה שנחשבת כדבר שהוא בוחר לעשות כי הוא נהנה ממנה. בגלל התחושה הזאת, האדם יעדיף לצפות בטלוויזיה ולא ללמוד למבחן, משום שזה נותן לו ... למבחן, הוא חווה זאת כחובה. הוא מרגיש שהמבחן נכפה עליו, שאין לו ברירה, ושאם הוא היה יכול, הוא היה בוחר להימנע מכך. לעומת זאת, צפייה בטלוויזיה נתפסת כפעילות פנאי, כדבר שהוא עושה מתוך בחירה, ולכן האדם יעדיף תמיד פעילות שהוא מאמין שהיא נעשית מתוך בחירה חופשית. האם באמת יש הבדל בין בחירה לחובה או שזו אשליה בלבד? אליעד טוען שההבחנה בין בחירה לחובה היא אשליה מוחלטת. למעשה, כל דבר שאדם עושה הוא עושה כי הוא מרגיש שהוא חייב לעשות אותו. אם אדם רואה טלוויזיה במקום ללמוד למבחן, זה לא מפני שהוא באמת בוחר בזה מתוך חופש מוחלט, אלא מפני שהוא חייב לצפות בטלוויזיה, כי אחרת הוא ירגיש רע. אדם חושב שאם הוא ... הוא מרגיש חובה לצפות בטלוויזיה כדי להרגיש טוב או להימנע מרע. המשמעות היא שגם הפעילות שהאדם חושב שהוא עושה מבחירה היא למעשה כפויה עליו על ידי הרצון שלו להרגיש טוב. אין באמת בחירה חופשית לחלוטין, משום שהרצונות של האדם תמיד כופים עליו פעולות. האדם הוא עבד לרצונותיו כל הזמן, בין אם זה ... חייב לעבוד או שהוא חייב לחיות בכלל. ברגע שהאדם יבין שהוא לא חייב כלום ושהוא בעצם משחק משחק שהוא בחר לשחק בו, הוא ירגיש משוחרר. למשל, אם אדם יבין שהוא לא חייב לקבל תואר, הוא לא חייב לעבוד, והוא לא חייב שום דבר בחיים האלה, אלא הוא רק בוחר לשחק את המשחק הזה, הוא יפסיק להרגיש רע מכך שהוא דוחה דברים. הוא יבין שזו הבחירה שלו לשחק, והוא יכול להפסיק לשחק בכל רגע. דרך נוספת שאליעד מציע היא להבין שגם הפעילויות שהאדם חושב שהוא בוחר בהן - הוא בעצם חייב לעשות אותן. גם הפעולות שנחשבות כבידור, כמו צפייה בטלוויזיה, הן פעולות שהאדם חייב לעשות ... להימנע מתחושה רעה של שעמום או ריקנות. כך האדם מבין שאין הבדל אמיתי בין הפעולות שנתפסות כחובה לפעולות שנתפסות כבחירה. כאשר אדם מבין ששתי התחושות הן אשליה - גם הבחירה וגם החובה הן אשליה של המוח, הוא הופך למשוחרר מהסבל של דחיינות. הוא מבין שהוא בוחר באופן מלא גם את הדברים שהוא מרגיש שהוא חייב, ושגם את הדברים שהוא חושב שהוא בוחר, הוא למעשה חייב לעשות. במצב כזה, האדם כבר לא מרגיש רע מדחיינות, משום שהוא מבין את האשליה שבהפרדה בין בחירה לחובה. איך להפסיק לדחות דברים? מה גורם לדחיינות כרונית? למה אני דוחה דברים כל הזמן? האם יש הבדל בין בחירה לחובה? איך להשתחרר מהרגשת חובה? למה אני לא מצליח להפסיק לדחות דברים?