... בעיות אחרות. האדם אינו מאושר בגלל X, אז הוא מתמכר לאיזה שיגעון כלשהו ומרגיש טוב יותר. נמצא שהוא החליף מחלה אחת במחלה אחרת. האדם לדוגמה חסר ביטחון עצמי, ואז כדי להשיג ביטחון עצמי הוא חושב להתעשר ... כאן על להחליף מחלה אחת באחרת? משום שלא משנה מה יעשה האדם, הוא תמיד ירגיש חסר. לא משנה איזו פעולה יעשה האדם, הוא תמיד ירגיש חוסר אושר אמיתי. לא משנה היכן יהיה האדם ומה יהיה לו, הוא תמיד ירגיש שיש משהו אחר טוב יותר שאותו הוא רוצה. האגו של האדם תמיד רוצה ורוצה ורוצה ללא הפסקה. האדם הוא עבד של הרצון שלו. האדם ... מבין מהיכן מגיעים הרצונות שלו. הבנה מושלמת של המציאות = האדם מבין כל רגש הכי קטן שלו מהו שורשו. כאשר ורק כאשר האדם מבין את המציאות בשלמות, רק אז הוא באמת מתרפא מכל המחלות והופך להיות אדם ...

... כל הזמן בלעשות דברים במקום בלחשוב על מה שהוא עושה, במקרה כזה נדמה לאדם שהוא בוחר את מה שהוא עושה. ומדוע נדמה לאדם שהוא בוחר את מה שהוא עושה? משום שהוא מרגיש שהוא עושה את מה שהוא רוצה. בחירה חופשית = רוצה עושה, לא רוצה לא עושה. כל זה כמובן נכון, ובאמת האדם בוחר לעשות את מה שהוא רוצה. אז היכן התרמית? העניין שהוא ... לא היה חושב שיש לו בחירה חופשית יותר מאשר לגרגיר אבק. ילד קטן מטבעו אינו רואה הבדל בינו לבין שאר הדברים שקיימים במציאות. לילד קטן נדמה שגם לבובה יש רגשות מחשבות בדיוק כמו שיש לו. החינוך שהילד מקבל, גורם לו להאמין שהוא שונה משאר הדברים שקיימים במציאות, וגורם לו לחשוב שהוא בוחר מה לעשות בניגוד לדומם לדוגמה ... האדם נמצא בתוך המציאות. המציאות היא זו שמחליטה כיצד היא תהיה ומה האדם שבתוכה יעשה ואיך בדיוק הוא יעשה זאת. המציאות היא זו שמחליטה מה האדם יחשוב ירגיש ירצה יעשה וכולי. כל מה שהאדם עושה, אינו שונה מהותית ממה שהאדם רואה. גם מה שהאדם עושה, זה רק אירוע שאותו האני שלו חווה. גם האני של האדם עצמו, גם הוא עצמו ... כולה. כאשר האני של האדם שנמצא בתוך החלום מודע לאני האמיתי שלו שנמצא מחוץ לחלום, על ידי זה הוא מתחיל לחוות בחירה חופשית אמיתית. כאשר האדם מתחיל להרגיש אני ביחס למציאות כולה, דהיינו, הוא אינו מרגיש שונה משום דבר אחר, אלא רואה את כל הדברים כחלק מהאני האמיתי שלו, דהיינו, האני שחושב את העולם, דהיינו, המציאות עצמה, על ידי זה הוא מגיע לחוויה של בחירה חופשית אמיתית, כמו שהמציאות עצמה בוחרת. ככל שהאדם מבין טוב יותר שהאני שלו זאת המציאות עצמה, דהיינו, הישות שחושבת את המציאות, על ידי זה ... שלו ולזכות לבחירה חופשית אמיתית, שבה הוא גם בוחר האם לרצות ומה בדיוק לרצות. בנוסף, כאשר האדם מחובר לשורש של האני שלו, באותו הרגע כל מה שקורה לו, הוא מרגיש שזאת בחירה אישית שלו... ...

... מציאות שמהותה היא X כלשהו, ואותה המהות של המציאות היא זו שמהווה גם את תחושת הזמן וגם את תחושת המקום. המקום והזמן הם לא יותר מאשר תחושה של האדם שנמצא בתוכם. כאשר האדם לדוגמה חולם חלום, כל המקום כולו קיים רק בתוך המחשבה שלו והוא בסך הכל תחושה אישית שלו. גם הזמן של החלום מתארך ביחס לזמן שמחוץ לחלום. הסבר: ככל שהחלום עמוק יותר והדמיון של האדם חזק יותר, כך נוצר עבורו בתוך החלום ... בעוצמה של הדמיון של האדם. ככל שהדמיון של האדם גדול יותר, כך ציר הזמן ותחושת הזמן גדולה יותר עבורו. מי שיתבונן בעניין יראה גם, כי ככל שהאדם נע מהר יותר, כך תחושת המקום והזמן קטנה יותר עבורו. לדוגמה: מה שנדמה לנמלה קטנה כמקום מאוד גדול שכדי לעבור אותו צריך שנים רבות, נראה לאדם שנוסע כמקום ... שטחו של הבית נראה הרבה יותר גדול מאשר עבור האדם הגדול. המקום והזמן הם תחושה של האדם אך לא יותר מכך. אדם שינוע במהירות אין סופית, עבורו תחושת מרחב המקום כולו תעלם לחלוטין, משום שהוא בכל רגע יהיה בכל מקום. עבור אדם שנע במהירות אין סופית, עבורו גם אין משמעות לזמן, כי הוא בכל ... וכל מה שעוד לא קרה שייך ליחידת זמן שנקראת עתיד. זא אצל ילדים קטנים, תחושת הזמן שלהם לגבי האורך של ציר הזמן, היא די קרובה למה שהיא באמת. פירוש: קודם ביארתי כי באמת כל הזמן כולו נכנס ברגע אחד. מספיק רגע ... הוא הרבה יותר קטן מאשר אצל האדם המבוגר. מבחינתו של ילד קטן, העבר הוא תחושה שיש לו כרגע בהווה. זא כמו שיש תחושה של שובע רעב ששתיהן קיימות כרגע וברגע הזה בהווה, כך יש תחושה שנקראת עבר ויש תחושה שנקראת עתיד. כאשר הילד חווה תחושה של עבר מבחינתו אין הבדל בין העבר של אתמול לבין העבר של לפני שבוע, מבחינתו זו תחושה שקיימת ברגע הזה של ההווה. רק כאשר הילד גדל, רק אז הוא מתחיל לראות את הזמן כדבר גדול, למרות שבאמת כל הזמן כולו קיים בפחות מרגע אחד. גם ... וממשי בין מה שרחוק ממנו 100 מטרים לבין מה שרחוק ממנו 1000 מטרים. שניהם חוויה זהה של דבר אחד רחוק. מצידו של הילד המקום הוא רק תחושה של משהו שנמצא רחוק ממנו. אך אין הבדל ממשי של מרחק. לסיכום: מרחב המקום וציר הזמן נדמים לאדם כדבר מאוד גדול ואין סופי. אך מצד האמת ... ההתנהגות שלו היא כאילו הוא מתעקם. או ההתנהגות של החומר שבתוכו, גורמת לתחושה כאילו הוא מתעקם. אך מרחב עצמו לא יכול להתעקם, כי הוא מרחב אין סופי שלא שייך בו להתעקם וכיוב. כל הנל נכון גם לגבי ציר הזמן חזרה בזמן ... יכול להיות מימד זמן חומרי שמשנה את צורתו. או כנראה נכון יותר לומר שתחושת הזמן הסובייקטיבית משתנה, אך הזמן עצמו לא משתנה. בכל מקרה, גם ציר הזמן וגם מרחב המקום, שניהם כמובן אין סופיים ולא מתעקמים משנים ...

... = 0 מוחלט, כלום = אין דבר, כלום = שום דבר, כלום = אין מקום, כלום = אין זמן. כלום אמיתי הוא כלום מוחלט. דהיינו, אין מחשבה, אין רצון, אין רגש, אין שום ישות נפרדת מדבר אחר. אין שום דבר שנבדל מדבר אחר. אין שום דבר ששונה מדבר אחר. מחשבה מודעות עצמית של האדם לאני ... של כל הדברים הוא נקודת החיבור של כל הדברים למציאות שמקיפה את הכל. כאשר האדם חי חיים בינוניים ולא הולך על כל הקופה, על ידי זה הוא תמיד מרגיש חוסר שלמות. כדי להגיע אל השלמות, צריך לא לפחד וללכת על כל הקופה כולה, על: או הכל או כלום. ולא ממש צריך לפחד, כי בסוף ...

... כל הזמן וכי היקום עצמו בכלל לא נברא מעולם, אלא הוא היה קיים כל הזמן. בנוסף, תחושת הזמן עצמה גורמת לאדם להרגיש כי הזמן היה קיים כל הזמן, מאחר שהאדם אינו מסוגל להבין בשכלו מהי מציאות ללא זמן. כך שנדמה כאילו העולם בכלל לא נברא מעולם, דהיינו, הזמן ... היא משתקפת ב 2 הדעות ההפוכות? האמת היא ששתי הדעות נכונות בו זמנית. מצד האמת חוויית הזמן והמקום נוצרות בכל רגע מחדש. מצד האמת לאמיתה, כל רגע זאת בריאה חדשה ועולם חדש לגמרי. מצד האמת לא צריך יותר מאשר מחשבה אחת ... דהיינו, עבר ועתיד. מצד האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן נברא כרגע בהווה וברגע הזה, עם תחושה של אין סוף זמן אחורה וקדימה. חשוב לזכור, כי אם לא היה לאדם דמיון, הרי שגם העבר וגם העתיד לא היו קיימים עבורו! העבר קיים רק ... הוא תמיד היה חי את הרגע הזה של ההווה. בכל מקרה, בכל רגע הזמן עצמו נוצר מחדש עם התחושה רגש שאורכו הוא אין סופי לשני הכיוונים. גם מרחב המקום עצמו הוא תחושה שיש לאדם. בפועל לא ממש צריך מקום כדי להרגיש מקום. לדוגמה, בחלום בשעת השינה האדם מרגיש מקום, למרות שלא באמת קיים המקום... לפחות הוא לא תופס מקום יותר מאשר המקום שתופסת המחשבה... בכל מקרה, המציאות מהווה ממהותה גם את התחושה של המקום וגם את התחושה של הזמן בכל רגע מחדש. גם הזמן וגם המקום אלו רק תחושות שונות שנגזרות מהמהות האחת של המציאות עצמה שמהווה אותם בכל רגע מחדש. אך קיימת גם נקודת מבט נוספת על הזמן ועל המקום. זאת כמובן נקודת ... זהה לחלוטין לזה שהיה לפני בריאת הזמן והמקום. מצד המהות של המציאות שממנה עשויים תחושת הזמן והמקום, מצד המהות האחת אין כרגע זמן ומקום. ועכשיו נעבור לנקודת האמת בדעות המנוגדות לעיל: דעה 1 - המקום והזמן נבראו. זה ... שמסביר שגם המקום וגם הזמן הם מתהווים על ידי משהו חיצוני להם. המקום הוא סוג של תחושה ישות הוויה וגם הזמן הוא סוג של תחושה ישות הוויה. המקום הוא אינו ההוויה עצמה וגם הזמן הוא אינו ההוויה עצמו. אלו ביטויים שונים של ההוויה אך הם אינם היא עצמה. גם המקום וגם ... בכל רגע. השאלה היא לא מי ברא את העולם בעבר, אלא מי בורא את העולם בהווה? מי גורם לתחושת ציר הזמן עצמה להיות קיימת כרגע? ומי גורם לתחושת מרחב המקום עצמה להיות קיימת כרגע? התשובה כמובן ברורה מאליה (אינה נצרכת להוכחה לוגית וממילא לא ניתן לסתור אותה לוגית), המציאות עצמה ...

... של טוב ורע מסתכל על אדם אחר, הוא אינו מרגיש אני ביחס לאדם האחר. כאשר אדם שחי בעולם של טוב ורע מתייחס לכל דבר אחר, הוא אינו מרגיש שהדבר האחר זה הוא עצמו ממש. לעומת זאת, כאשר המציאות מסתכלת על העולם, על כל דבר היא אומרת באופן שווה אני. זא מנקודת מבטה של המציאות אין ... חוץ שטוב לו או רע לו, אלא מדובר על התחושה של האדם עצמו. ככל שהאדם מחובר יותר למציאות, ככל שטוב לו יותר תמיד גם כאשר נדמה לאדם שהמציאות היא נגד רצונו, כך הוא יותר ... מידיעת האמת, כך רע לו יותר וכך הוא מרגיש מיידית את הגהנום הסבל העונש ואת כל הייסורים כולם. מצד האמת גן עדן וגהנום הם אותו המקום ממש. גם גן העדן וגם הגהנום שניהם בסך הכל כינויים ... את האמת שהכל אחד והכל טוב, הרי שהוא מרגיש בגן עדן עולם האמת העולם הבא. אך כאשר האדם אינו יודע את האמת שהכל טוב, אז הוא מרגיש את עולם השקר הגהנום והעולם הזה... לסיכום: ידיעת האמת שהכל טוב, הופכת את האדם לצדיק שטוב לו באמת. ...

... זרה. עבודת אלילים. עבודת גילולים. עבודת כוכבים ומזלות (עכום). פסלים. פאגאניזם. תודעה עצמית. האנשה. תורת ההכרה. מדע. פיזיקה. פסיכולוגיה. פסיכולוגיה התפתחותית. תחושת זהות עצמית. דיסוציאציה. דה פרסונליזציה. ועוד. שורשה של עבודת האלילים הוא בכך שהאדם נותן ומייחס כוחות כלשהם לישויות שונות כלשהן שאינן קיימות מצד האמת. עבודת האלילים ... המאמין באלוהים חוקי הפיזיקה? תשובה: שתי הדעות נכונות והאמת האחת נמצאת בשתי הדעות השונות. מצד האמת האמיתית, לדומם צומח בעלי חיים, יש תודעה עצמית רצון עצמי מחשבה רגשות וכולי וגם כוחות שונים, בדיוק כפי שיש לבני אדם. מצד האמת דהיינו, מצד נקודת מבטה של המציאות, אין לבני אדם יותר כוח מאשר לכל חפץ דומם אחר, וגם לא תודעה עצמית יותר מאשר לכל ... הורגל לחשוב כאשר הוא היה ילד. ילדים קטנים אינם רואים הבדל בינם לבין שאר הדברים שקיימים בעולם. תפיסת העולם של ילדים קטנים היא שגם לדומם צומח בעלי חיים, גם להם יש רגשות מחשבה רצון וכולי. חשוב להזכיר, כי גם רצון לשתוק הוא רצון. כך שניתן לומר שזה שהדומם שותק ובוחר שלא לדבר עם האדם (לפחות לא בשפה שאותה מבין האדם), זה לא מעיד על כך שאין ... זאת מבחינה מדעית. ואפשרי גם כן שהם מדברים וכולי בתדרי קול מסוימים ובצורה מסוימת שאותה האדם אינו מבין. אך האגו של האדם לא ממש מעוניין להיות כמו כולם, כי אם האדם ירגיש כמו כולם הוא לא יסבול, והאגו הדמיוני של האדם הרי רוצה שהאדם יסבול, ולכן הוא גורם לאדם לבדל את עצמו משאר העולם, וזה הופך אותו לטוב יותר חכם יותר מיוחד יותר וגם כמובן סובל ... שונה ממהותו של הדומם שמולו, מצד האמת זה לא משנה. כי האמת היא שאין הבדל בינו לבין שום דבר אחר, ובנוסף כל מה שקיים בתוך החלום, זה הוא עצמו ממש, למרות שהוא אולי לא מרגיש זאת. בכל מקרה, מנקודת מבטה של האמת של המציאות, אין שום הבדל בין האדם לבין שום דבר אחר. מנקודת מבטה של המציאות גם לדומם יש תודעה עצמית רצון חופשי בחירה חופשית וכולי, בדיוק ... מבטה של המציאות, הכל אחד תמיד. הכל מתהווה על ידי מהות אחת, והמהות היא אחת תמיד. וניתן עוד נקודות למחשבה: האם תינוק שאינו מדבר, האם הוא נחשב כדומם? האם אין לו רגשות? האם אין לו מחשבה? האם אדם שנמצא במצב של תרדמת (קומה), האם הם נחשבים לדומם או שאולי רק משום שהם נראים כמו אדם רגיל, אז זה אומר שהם שונים מדומם? האם זה שמישהו בוחר ... האם לרובוט מדבר יש מחשבה עצמית? האם לרובוט מתוחכם יש בחירה חופשית? במה שונה מהותית התנהגות של רובוט משל הדומם צומח בעל חיים אדם מדבר? האם רובוט שאינו פעיל מרגיש אחרת מרובוט פעיל? האם רובוט שצועק שרע לו, האם רע לו? נחדד: יהיה נכון לומר, כי מנקודת מבטו של האדם הרגיל, לדומם דפוס התנהגות שונה כמעט לחלוטין מנקודת מבטו של האדם המתבונן. ... יש תודעה שונה משלו. מדוע? משום שכך נוח לו יותר להסתדר עם ערכי המוסר שלו. הסבר: אם היה האדם מבין שגם לדומם יש תודעה עצמית בדיוק כפי שיש לו, אז אולי היה האדם מרגיש סוג של ניצול שלו את הדומם וכולי... כך שיש כאן גם שיקולים נוספים של האגו... שרוצה שהאדם יחשוב שהוא בכוחות עצמו משיג את צרכיו וכולי. מצד שני, קיימת גם נקודת התבוננות נוספת ... של כל הסיבות היא האני הזה שחושב את המציאות בכל רגע. הרצון של האני הזה, בא לידי ביטוי בחוקי הפיזיקה ובכל הפעולות שמתרחשות בכל רגע. שורש המחשבות של האדם, שורש הרגשות, שורש הרצונות, השורש של כל המציאות כולה, הוא הרצון של האני היחיד שמהווה את הכל ושבתוכו ובתוך מהותו הכל נמצא. בדיוק כפי שבשעת החלום כל מרחב המקום כולו שנמצא בתוך החלום, ...

... היא נצחית. גם הזמן וגם המקום לשניהם יש מהות אחת שמהווה אותם. הזמן והמקום הם תחושה . המהות שמהווה את התחושה של הזמן והמקום, היא הדבר שהיה קיים בטרם היו הזמן המקום והיקום כולו... אלוהים הוא אותה ... אחד חולם את החלום והשני בתוך החלום ועדיין זה ישאר אותו אדם עצמו. זה עצמו שהאדם מרגיש רע, למרות שהכל טוב באמת, זה עצמו פלא גדול נגד השכל האנושי. זאת ההתגלמות של צמצום האין סוף, זאת ההתגלמות של כוחה האין סופי באמת של המציאות שאינה חסרה דבר, ויצרה ממהותה ישות שמרגישה חסר ועדיין היא עצמה אינה חסרה דבר! לסיכום: המציאות נפלאה ומופלאה. צריך להתבונן וליהנות מהניסים והנפלאות ...

... הודו. דתות דהרמיות. פילוסופיה סינית. במאמר זה נעסוק בנקודת האמת שיש בבודהיזם כמו שיש בכל דבר אחר. הרעיון של הבודהיזם הוא די פשוט. הסבל של האדם נוצר בגלל התלות הרגשית שלו בתופעות חולפות. האדם נקשר רגשית לדברים שונים שאינם אמתיים, ורק משום כך הוא סובל. הרעיון הבודהיסטי הוא, אל תיקשר רגשית לשום דבר וכך לא תסבול. ולזה יש המשך: גם לא להקשר רגשית זהו סוג של סבל, כי האדם כן רוצה להיקשר רגשית להתאהב וכולי, כך שלא להקשר רגשית זהו גם סוג של סבל. זהו אומנם סבל סטאטי ויציב, אך גם זהו סבל. אז מה הפתרון? לשם כך צריך להשתחרר מהתלות הרגשית בצורה מוחלטת, היינו גם מתפיסת האני של האדם שרואה את עצמו כשונה מדברים אחרים. כאשר האדם משתחרר לגמרי מתלות רגשית כלשהי משתחרר מהאגו לגמרי משתחרר מהרצון לגמרי, באותו הרגע האדם מגיע להארה והופך להיות בודהה. הארה היינו מצב של נירוואנה ואושר תמידי. נירוונה היינו מצב שבו האדם אינו קשור רגשית לשום דבר, אך אוהב באמת את כל הדברים כולם בצורה שווה. כדי להשתחרר מהסבל יש צורך להשתחרר מהתלות הרגשית. בדרך זה יכול להיות מאוד קשה. אך בקצה האחרון של השחרור מתלות רגשית, בקצה השני האני של האדם הופך להיות המציאות עצמה, דהיינו, האדם אוהב את כל מה שיש במציאות כפי מה שהמציאות אוהבת את כל מה שיש בה באהבה עצמית אמיתית וללא תנאי כלשהו. מהי ...

... הם יצירה שהמציאות מהווה אותם. הזמן והמקום הם סוג של תחושה, שהמציאות מהווה את התחושה הזאת בכל רגע מחדש. המהות של המציאות, דהיינו, המציאות עצמה שבתוכה נמצא היקום וכולי, היא הריכוז האין סופי של כל התכונות של כל הדברים שיכולים להיות בתוכה. זא ... שלו זאת המציאות עצמה, החל מאותו הרגע האדם מתחיל להרגיש אני בכל דבר. זא האדם מבין שכל דבר שהוא רואה, הוא בעצם רואה את המהות של עצמו ממש. כי מצד האמת האני האמיתי של האדם שנמצא בתוך החלום, הוא האני שנמצא מחוץ לחלום ושחולם את ...