... חלק 2 ומי שהוא לא מאושר באמת (כגון לדוגמה בודהה וחבריו), הוא חורט על דגלו את זה שהוא מלמד את האדם איך לא לסבול. מאחר שהוא לא מבין מה הטוב שהמציאות מביאה לאדם
בתחושה של סבל. ולכן מאחר שהוא סובל מכך שיש סבל בעולם, אז הוא מנסה לגרום לאדם לא לסבול. אבל החכם האמיתי שהוא מאושר באמת, הוא מלמד את האדם איך לחפש את האמת ולהבין את המציאות, עד לדרגה כזו שבה האדם יהיה מסוגל לחוות את הטוב שיש בכל סוגי
הרגשות שיש בעולם. שאז ורק אז האדם משוחרר מהסבל. משום שאז הסבל כבר לא מפחיד את האדם. כי כאשר האדם לא רוצה לסבול, הרי שמה שהוא באמת רוצה, זה להפסיק את הרצון שלו שמתנגד
לתחושת הסבל. וכמו שאושר אמיתי פירושו להעלים את הרצון להיות מאושר, וכמו שהצלחה אמיתית פירושו שהאדם מפסיק לרצות להצליח ולהשיג ... גם הרצון של האדם לא לסבול, הפנימיות שלו היא, שהאדם רוצה להפסיק את הרצון שלו שלא רוצה לסבול. דהיינו, מה שהאדם באמת רוצה, זה לדעת איך להיות מסוגל להכיל בתוכו גם את
תחושת הסבל. וכאשר לדוגמה האדם הולך לאיזה קורס של חשיבה חיובית כדי ללמוד איך לא לכעוס, הרי שמה שדוחף לכך את האדם, זה הרצון של ... בעולם לאיך להתמודד עם פחד וחרדה, אף אחת מהן לא יכולה להמיר את טבעו האנושי של האדם, שהוא יכול לחוש פחד. כי כל השיטות הרוחניות שיש בעולם, הן רק מדחיקות מהאדם את
התחושות שהאדם לא מסוגל להכיל אותן אצל עצמו. כי מי שלא אוהב את המציאות באמת, הוא לא מסוגל להכיל בתוכו את כל
הרגשות של טבעו. ולכן הוא כל הזמן מנסה להילחם בעצמו ומנסה לגרום לעצמו לחשוב בחשיבה חיובית או כל שקר אחר כיוב. אבל כל הטריקים האלו, לא באמת יכולים לגרום לאדם לאבד את
תחושת הפחד שלו לגמרי. כי גם אם האדם יעשה את מה שייעשה, תמיד הפוטנציאל שלו לפחד יישאר קיים. ומצד האמת, כל גדולי המנהיגים הרוחניים וכל חכמי החשיבה החיובית שנראים כשמחים כל היום, הם כולם חיים בפחד מתמיד! כי מאחר שבטבעו של האדם קיימת האפשרות לפחד, לכן אותם חכמי החכמים תמיד
מרגישים פחד. פחד מפני הפחד. כי הם יודעים את האמת שהם לא עקרו את שורש הפחד מתוכם. ולכן הם חיים תמיד בפחד מתמיד, שמא יקרה איזה משהו שיגרום להם
להרגיש רע סבל חשיבה שלילית כעס וכיוב. כי את האמת הם יודעים. והאמת היא, שכל האושר שלהם וכל הרוגע שלהם, הוא מזויף והוא מהשפה ולחוץ אך לא יותר מכך. כי את השורש הפנימי ואת הפוטנציאל הפנימי שלהם שעלול לגרום להם לכעוס לחוש עצב
להרגיש רע וכיוב, עם זה הם לא הצליחו להתמודד. וזאת הסיבה שכולם מודים שהם יכולים להיות יותר מאושרים ממה שהם. כי ההבנה של האדם שהוא יכול להיות יותר מאושר ממה שהוא, היא ביטוי לכך שהאדם מבין שאת שורש האפשרות
להרגיש רע, את זה הוא לא עקר מתוכו. כי גם אם האדם נראה שמח כלפי חוץ, הרי שבפועל הוא עדיין לא עקר מתוכו את האפשרות
להרגיש רע. ולכן תת המודע של האדם מרמז לאדם, שהוא עוד לא הגיע אל השלמות. והאנשים האלו שעוד לא הגיעו אל השלמות ושהם מנהיגים אחריהם אנשים ... אל השלמות, על פי ההיגיון הוא לא יכול להוביל ולהנהיג אחריו אף אחד. כי האדם לא יכול למכור את מה שאין לו. ואם המנהיג לא עקר מעצמו את הפוטנציאל האנושי שלו לחוש כעס
להרגיש רע וכיוב, אכ הוא לא יכול להוביל אחריו אף אחד. כי הוא עצמו עוד לא יודע את הדרך. ומאחר שמטבע האדם הוא שהאדם יוכל לחוש גם כעס וגם
להרגיש רע, אכ אין שום דרך בעולם לגרום לכך שהאדם ישנה את טבעו שמוטבע בו מעצם מהותו. ואכ יש להעמיק ולהתבונן באיך יכול האדם בכל זאת להיות מאושר באמת. ואם נתבונן נראה, כי הרצון של האדם לא לכעוס, הוא בעצם נובע מהרצון הפנימי יותר של האדם, שהוא שהאדם לא רוצה לחוש
תחושה של כעס. והרצון של האדם לא לחוש
תחושה של כעס, נובע מכך שהאדם לא מבין מהו הטוב האמיתי שיש בכך שהוא לדוגמה
מרגיש רע וכיוב. וזה עצמו נובע מכך שהאדם לא מבין את השכל של המציאות, והוא לא מבין למה באמת יש רע בעולם. והדרך של האדם להיות רגוע בשלמות, ... באמת מה הדבר הטוב שיש בחוסר אושר. ואז הרצון של האדם להיות מאושר יעלם לגמרי. והדרך היחידה של האדם להיות שמח בשלמות, היא על ידי זה שהאדם יגלה מהו הדבר הטוב שיש
בתחושה של עצב. ועל ידי זה האדם כבר יפסיק לרצות להיות כל הזמן בשמחה. ולהיות כל הזמן בשמחה זה טוב מאוד. אבל זה אפשרי רק אם האדם ...