... בקשר זוגי, היא משום שהקשר הזוגי גורם לאדם להרגיש טוב יותר. וכאשר שני בני הזוג לא מתאימים זה לזה, על ידי זה ... ומטרת הזוגיות, היא לגרום לשני בני הזוג להרגיש יותר טוב עם עצמם, ולהתפתח מבחינה אישית וכולי. וכאשר האדם עצמו, ... אדם לרצות להתרחק ממנו. כי בני אדם, אוהבים להרגיש טוב. וכאשר הם רואים מישהו שמח, זה משמח אותם. וכאשר הם רואים ... שמח, על ידי זה האדם משרה סביבו אווירה חיובית ותחושה שכולם רוצים להתחבר איתה. ועל ידי זה, כאשר האדם מכיר בן בת ... אדם שלם עם עצמו בפני עצמו, בלי להיות תלוי רגשית בשום דבר בעולם. ומי שאוהב את עצמו באמת, הוא מוודא שהוא אוהב את ...

... 1 במאמר הזה נדבר על הרעיון של גן עדן כרעיון כללי, כרעיון שבו גן עדן מייצג מציאות כלשהי שבה הכל טוב תמיד, מציאות שבה האדם רק מתענג ושבה האדם מרגיש אך ורק טוב. וכאן במאמר נסביר מדוע לא יכול להיות דבר כזה במציאות. דהיינו, ... וכפי מה שהאדם תופש, גן עדן הוא ביטוי למקום שבו הכל טוב. והשאלה הנשאלת היא, האם בכלל בכל המציאות שלנו יש דבר שהוא כולו טוב? האם בכלל יש מישהו שמרגיש אך ורק טוב תמיד? כי אם נתבונן על בני האדם, נראה כי שום בן אדם בעולם בשום מצב, לא יכול להרגיש אך ורק טוב תמיד. וגם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, גם אז הוא לא ירגיש מספיק טוב. וגם אם המציאות תהיה בדיוק כפי מה שהאדם רוצה, גם אז האדם לא ירגיש טוב בשלמות. ושורש העניין הוא, כי לכל אדם יש רצון. והרצון של האדם, הוא שורש החיסרון ושורש הרע של האדם. והרצון של האדם, הוא תחושת החסר המתמדת שיש לאדם. כי אם האדם יתבונן היטב אל תוך עצמו, הוא ... בשלמות, הוא כאשר האדם ככ מרוצה מהמציאות, עד שהרצון העצמי שלו נעלם לגמרי. אבל מצד טבעו של האדם, תמיד הרצון של האדם פעיל ופועל, ותמיד הוא יוצר תחושת חסר אצל האדם. ולכן האדם לעולם לא מאושר ולעולם לא יהיה מאושר בשלמות ... לבחור את הכל, הרי שתמיד כל מה שקורה לו היה כרצונו (וגם בזה יש עמקות, שתתבאר במקום אחר). ואם האדם לא היה יכול לבחור שום דבר, גם אז היה האדם מרגיש טוב, כי אז האדם היה מפסיק להתנגד למציאות. וכאן נגלה סוד, והוא כי הרע ... המציאות, אז הוא פשוט שותק ומקבל את המציאות כפי מה שהיא. ואז ממילא גם הסבל והרע היה שותק גם הוא. אבל מאחר שיש לאדם בחירה חופשית, על ידי זה האדם מרגיש שיש לו את היכולת לשנות את המציאות. כי הבחירה החופשית פירושה שהאדם הוא זה ... ידי זה נוצר הסבל של האדם. כי כאשר קורה לאדם איזה דבר, והאדם חושב שאולי הוא יכול לשנות אותו, על ידי זה האדם רוצה לשנות את הדבר, ועל ידי זה האדם מרגיש רע וסובל. אבל אם לא הייתה לאדם בחירה חופשית כלל, אז ממילא האדם לא היה ... זה אומר שכל זמן שיש לאדם רצון עצמי, הוא ימשיך לסבול ולעולם לא יהיה מאושר. כי הרצון העצמי משגע את האדם, וכל מה שהאדם יעשה, הוא תמיד ימשיך להרגיש תחושה של חסר, כל זמן שקיים אצלו רצון עצמי. וכל חכמי החכמים מנסים לחשוב ולמצוא איזה דבר שכאשר האדם ישיג אותו, אז האדם יפסיק לרצות ושאז תחושת החסר של האדם תיעלם. אבל אין דבר כזה במציאות. כי הרצון העצמי לא האדם בוחר אותו. וכל מה שהאדם יעשה וכל מה שיתנו לאדם וכיוב, תמיד האדם ימשיך להרגיש חסר. ונוסיף ונאמר, כי כל זמן שהאדם עוד לא משיג את כל מה שהוא רוצה, אז ... ישיג את כל מה שהוא רוצה, אז הוא יהיה מאושר. אבל כאן יש את ההפתעה הגדולה, והיא שאם יצליח האדם להשיג ולקבל את כל מה שהוא רוצה, אז האדם יתחיל להרגיש רע באמת. כי כרגע נדמה לאדם שאולי יום אחד הוא יצליח למלא את הרצון של עצמו, ... הוא יהיה מאושר כאשר הוא ישיג את מה שהוא רוצה. כי האדם מבין שהאושר שלו הוא תלוי בקיומו של הרצון העצמי שלו, שהוא משגע את האדם וכל הזמן גורם לו להרגיש תחושת חסר. ואז האדם מקבל שכל להבין שהוא צריך לחפש איזה פתרון אחר וכולי. ובעצם הבנו, שלא משנה מה שיהיה לאדם, הרי שלעולם האדם ירגיש רע. כי הרצון של האדם תמיד ימשיך להציק לאדם. והאדם לעולם לא יכול להיות שבע ... נחשב לגן עדן, אלא אדרבה זה נחשב לגיהנום. כי כאשר יש לאדם את כל מה שהוא רוצה, אז האדם קולט את שורש הבעיה שלו, שהיא הרצון העצמי, ואז האדם מתחיל להרגיש רע באמת. ואכ לכאורה אפשר לומר כי גן עדן, הוא מייצג מצב שבו אין לאדם רצון ...

... האם יש ישות כלשהי שהיא חסרת רצון עצמי כלשהו, כדי להבין האם אפשרי הדבר שהאדם יהיה חסר כל רצון עצמי וירגיש טוב באמת. כאשר עיקר השאלה היא, על המציאות עצמה, האם היא עצמה בעלת או חסרת רצון עצמי. וכאן יש שני ... להיות התמונה המלאה עצמה, וגם אם האדם עצמו יהפוך להיות הכוח שמניע את העולם כולו, גם אז האדם ימשיך להרגיש חיסרון. ואדרבה, בנקודת ההתחלה שם יש רק רצון. כי שם אין שום כוח אחר שיגביל את הרצון. והשאלה השנייה ... של האדם נפרדת מכל שאר הדברים. וכל רצון עצמי, הוא ביטוי לכך שהישות חסרה את שאר הדברים. כי אף אחד לא מרגיש חסר לגבי מה שיש לו, אלא רק לגבי מה שאין לו. ולכן לכל ישות יש תמיד רצון עצמי, והוא להיות באחדות עם ... מגבילה אותו להיות באחדות עם כל שאר הדברים. וזה בעצם אומר, שכל זמן שהאדם קיים כישות עצמית, הוא תמיד ירגיש חסר, כי הוא תמיד יהיה חסר את השלמות של כל שאר הדברים שנפרדים ממנו. וגן עדן הוא אולי מצב שבו האדם ... להיות קיים, ושאף על פי כן הוא יחווה את השלמות של חוסר הקיום. כי אם תודעה קיימת, ובו זמנית היא חווה תחושה של חוסר קיום וחוסר נפרדות בשלמות, הרי שרק זה גן עדן. כי אז אין שום רצון עצמי ושום ... על ידי זה שהאדם מחפש את האמת. כי יש אמת, שהיא תפישת מציאות אחרת. כאשר האדם מגיע אליה, אז ורק אז הוא מרגיש את גן עדן ממש. ואת זה יכול לגלות האדם, רק על ידי זה שהוא מחפש את האמת. ולחפש את האמת, פירושו שעל ...

... הוא לא באמת יכול להבדיל בין חכמה ושכל לבין שיגעון ושטות. ולפעמים יש לאדם ענווה פסולה ורגשי נחיתות, ונדמה לאדם שהוא לא יכול להשיג את השורש של האמת בכוחות עצמו, ושהוא לא מספיק חכם להגיע אל האמת המלאה בכוחות עצמו, ואז הוא בוחר להיות תלוי בכל מיני אנשים ... שכולם כל הזמן מסכימים איתו. כי על האמת כולם מסכימים. אבל כאשר האדם חי בשקר, אז הוא מרגיש סוג של לחץ מכך שאנשים אחרים חושבים בצורה שונה ממנו. כי בכל פעם שהאדם רואה מישהו שחושב אחרת ממנו, השקר של האדם מרגיש איום מכך שמישהו אחר לא מסכים איתו. כי השקר של האדם מפחד ליפול, ואז האדם מרגיש תחושה של חוסר נוחות מכך שמישהו לא מסכים איתו. כי כאשר האדם נמצא באמת האמיתית, הוא מרגיש בנוח עם כל הדעות השונות שיש בעולם, כי הוא מבין מה נקודת האמת שיש בכל הדעות שיש בעולם. אבל הטועים, בפרט מנהיגי השקר, הם חיים בפחד מתמיד, פחד לאבד את המלוכה ...

... מגיע אל האמת, אז הוא מרגיש בנוח תמיד עם כל הדעות של כל האנשים שיש בעולם. כי כאשר הוא שומע דעה כלשהי, הוא תמיד מבין כיצד כולם מסכימים עם נקודת האמת שלו. ... המידה. ולכן הוא תמיד מרגיש בנוח עם כל דעה ששונה מהדעה שאותה הוא אמר, משום שהוא יודע את האמת, שכולם צודקים כל הזמן מנקודת המבט של האמת האמיתית של ... להיות אמיתי עם עצמו לגבי הרגשות שלו . כי האדם כל הזמן חי בהדחקה רגשית. והאדם מדחיק כל הזמן המון רגשות שונים והמון מחשבות שונות. ועל האדם להיות אמיתי עם עצמו, ולהיות מודע לתחושה האמיתית שלו לגבי המציאות. ועל האדם לא לפחד ולא לחשוש לדעת את האמת, גם אם נדמה לאדם שידיעת האמת היא מיותרת. כי לפעמים יש לאדם כל מיני רגשות והוא מפחד לבטא אותם, מאחר שהוא לא יודע איך זה ישפיע עליו, או שהוא חושב שאין בכך תועלת. ומי שרוצה את האמת האמיתית, עליו לא ... לעצמו תמיד מה באמת הוא מרגיש, ומה באמת הוא רוצה, ומה באמת הוא חושב, גם אם הוא לא רואה בכך שום תועלת מיידית. כי התועלת שבכך היא, שהאדם מרגיל את עצמו ...

... - מהו הדבר היחיד שאותו יכול האדם לעשות כדי להיות מאושר? חשיבה חיובית לחשוב חיובי הדחקת רגשות מי שרוצה להיות מאושר, עליו לדעת את הדרך היחידה להיות מאושר, והיא ידיעת האמת שהכל כבר טוב בשלמות כרגע ובכל ... מרוצה מהמציאות. והעיקר שיהיה עם אמת. כי האמת היא הדבר החשוב ביותר, והיא הדרך היחידה להגיע לאושר אמיתי. ועל האדם לא להדחיק את הרגשות שלו, אלא לומר את האמת כלפי מה שהוא מרגיש. ואם האדם לא מרוצה מאיזה משהו, האדם לא צריך לשקר את עצמו ולומר שהוא מרוצה, אלא על האדם להיצמד אל האמת, ... שהוא סובל, היא שהוא צריך לשקר את עצמו ולא יכול להיות אמיתי עם עצמו. כי השקר העצמי לא נותן לאדם שקט נפשי. ועדיף לומר את האמת ולהרגיש רע, אבל להיות שלם עם עצמך, מאשר לנסות לשקר את עצמך, ולהרגיש רע עם עצמך. והפעם השנייה שהשקר מזיק לאדם, היא שלא רק שהאדם לא באמת שלם עם עצמו ועם מה שהוא מרגיש מאחר שהוא משקר את עצמו לגבי התחושות שלו, אלא שבנוסף גם הדבר הזה לא באמת עוזר לאדם להיות מאושר באמת. כי אי אפשר להיות מאושר באמת, על ידי שקר. והאדם לא יכול לשקר את עצמו לגבי מה שהוא מרגיש, ועדיין לרצות להיות מאושר באמת. ואפשר להשיג אושר מזויף, על ידי חשיבה שקרית. אבל מי שרוצה אושר אמיתי, עליו לעשות ניקוי פנימי, שהוא להתחיל להודות על האמת כלפי עצמו, ולהיות מודע היטב לרגשות האמיתיים של עצמו, בלי להכחיש ובלי להדחיק ובלי ליפות ובלי להעלים שום דבר. וכאשר האדם מתחבר לנקודת ... שהכל טוב, אז כמובן שזה נחמד, אבל זה לא מספיק טוב כדי להשיג שקט נפשי אמיתי. כי השקט הנפשי מגיע רק כאשר יש אחדות בין השכל לבין הרגש לבין האמונה. כי כל זמן שיש פער כלשהו בין מה שהאדם מאמין לבין מה שהוא מרגיש לבין מה שהוא מבין, הרי שגם אין שקט נפשי ואין שמחה ואין שלמות ואין אושר אמיתי. ומי שרוצה אושר אמיתי, עליו להיות אמיתי בשכל שלו, ברגשות שלו ובאמונות שלו. היינו שהאדם ישתמש בשכל שלו באמת ושלא יזגזג בין השכל לבין חוסר השכל. ושהאדם יהיה כנה עם עצמו לגבי מה שהוא מרגיש. ושהאדם לא יאמין במה שלא צריך להאמין. אלא שהאדם בכל התחומים ייצמד לאמת. כי האמת היא אחת, וכאשר האדם נצמד אליה בכל התחומים, על ידי זה נוצרת אחדות בין השכל לרגש לאמונה. ואז האדם הופך להיות מאושר באמת. ...

... מצליח להיות מאושר. והאדם מתאמץ שנים רבות כדי להשיג דברים שלא מביאים לו תועלת אמיתית. כי בכל מקרה כל מה שיש לאדם, בסופו של דבר האדם מתרגל אליו, ומרגיש תחושה של חסר. ובגלל שהאדם מנסה כל הזמן למצוא את האושר ולא מצליח לעשות זאת, על ידי זה נוצר בתוך האדם כעס עצור וכעס פנימי, שבא לידי ביטוי על ידי ... שם האדם ממשיך לעבוד ולהתאמץ כדי להשיג את המטרות שלו. ומילא אם בסוף הייתה איזו תחנת עצירה שבה הרצון נירגע והאדם מתחיל ליהנות מהחיים כפי מה שהם בלי להרגיש כל הזמן חסר, אבל הרצון העצמי לעולם לא נירגע. אלא הוא רק מתחזק ומתחזק כל הזמן. כי בהתחלה האדם רוצה דברים קטנים, ומתאמץ עבורם מעט. ואחכ האדם רוצה דברים עוד יותר ... וכל אחד מפנטז על איזו מציאות אחרת, שבה אולי יהיה לו טוב. ואף אחד לא קולט את התרמית העולמית של הרצון העצמי, שהוא לעולם לא נח. והאדם לעולם ממשיך להרגיש תחושת חסר. ועל האדם פשוט לשאול את עצמו את השאלה הפשוטה, למה בכלל אני רוצה את הרצונות שלי? האם לא היה עדיף יותר לא לרצות שום דבר ופשוט ליהנות מהחיים ... שקר ומרמה. כי אפילו הרצון להפסיק לרצות, גם הוא עצמו רצון. וגם הרצון להיות שמח, גם הוא רצון. וגם הרצון לחשוב בחשיבה חיובית, גם הוא רצון. וגם הרצון להרגיש טוב, גם הוא רצון. ולא משנה מה יעשה האדם ואיך יחשוב האדם וכיוב, לעולם האדם לא יכול להשתחרר מהרצון העצמי שלו להרגיש טוב, שהוא בעצם שורש הרע! כי הרצון העצמי של האדם שרוצה להרגיש טוב, הוא בעצם השורש של הרע. כי אם לאדם לא היה רצון להרגיש טוב, הרי שממילא האדם לא היה יכול להרגיש רע. כי הרע קיים רק כאשר יש התנגדות של שני כוחות שונים. וכאשר האדם רוצה איזה דבר, והאדם רוצה להרגיש טוב, דהיינו, שהאדם רוצה שהרצון שלו יתמלא, על ידי זה נוצר רע. ואם היה יכול האדם לא לרצות שהרצון שלו יתמלא, דהיינו, אם היה יכול האדם להיפטר מהרצון העצמי שלו להרגיש טוב, על ידי זה בעצמו האדם היה מרגיש טוב. כי כל זמן שיש לאדם רצון להיות מאושר ולהרגיש טוב, על ידי זה בעצמו האדם לא מאושר ולא מרגיש טוב. ויש בזה עוד עניין, והוא שגם אם יש לאדם את כל מה שהוא רוצה, עדיין תמיד יש לאדם פחד פנימי לאבד את מה שיש לו. כי גם אם האדם מרגיש טוב, הרי שהרצון שלו להרגיש טוב, מרגיש מאוים אולי האדם יאבד את הטוב. והרצון של האדם להרגיש טוב, הוא גורם לאדם להרגיש רע תמיד. כי גם אם כבר טוב לאדם, עדיין האדם מפחד לאבד את הטוב שיש לו. וכל הדברים האלו יוצרים אצל האדם כעס עצמי מאוד גדול. כי תת המודע של האדם, מבין את כל הדברים ...

... אל התחנה הסופית של המוות. וברגע שיש לאדם קצת שכל בקודקודו, על ידי זה הוא לא מרגיש הפתעה גדולה מהמוות. כי הוא תמיד זוכר שבסוף האדם מת ושהכל זמני. ולא צריך להיות חכם גדול כדי לזכור שבסוף האדם מת, אלא פשוט לא צריך להיות טיפש גדול ושקרן גדול, כדי לא ... שבסוף מתים. אלא שכאשר האדם זוכר שלבסוף הוא מת, אז על ידי זה הוא עוד יותר מרגיש תסכול. כי הוא קולט שהוא מתאמץ עבור משהו שהוא יודע מראש שהוא סופי. וגם התסכול הזה, גם הוא יוצר אצל האדם המון כעס פנימי, שבא לידי ביטוי באלימות של האדם כלפי עצמו, ... חופשית, וכמו שהאדם לא בחר להיות בעל רצון עצמי, וכמו שהאדם לא בחר לרצות להרגיש טוב, כך גם האדם לא בחר ולא בוחר האם להיות או לא להיות קיים. וברגע שהאדם מבין שהקיום העצמי שלו לא תלוי בעצמו, זה עצמו גם דבר מחריד ומלחיץ. כי האדם קולט שמצד האמת בכל ... של האדם מבין את כל הדברים האלו. והדברים האלו יוצרים תסכול עמוק, דיכאון עמוק, תחושת ריקנות עמוקה, רצון לזעוק ולצרוח חזק לאיזה מישהו שיעזור לאדם בתוך הקוסמוס הענק הזה שבו האדם נמצא. והדברים האלו באים לידי ביטוי באלימות של האדם כלפי עצמו, כלפי ...

... ממש ברור למה האדם מפחד ככ מהמוות? ומי שעוד יתבונן בעניין יראה, כי הפחד מהמוות הוא לא מולד. זא האדם לא נולד עם פחד טבעי מהמוות. האדם אומנם נולד עם רצון טבעי להרגיש טוב. אבל הפחד מהמוות הוא בעיקר משהו חברתי. כי אם לדוגמה היו מלמדים את האדם שאין לו מה לפחד מהמוות, ואם היה מקובל מבחינה חברתית שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, הרי ... העצמי שלו. דהיינו, בשום שלב האדם לא בחר בבחירה חופשית להיות בעל רצון עצמי. אלא האדם פשוט קיים עם רצון עצמי. והרצון העצמי הזה של האדם, הוא אחראי לכך שהאדם מרגיש רע. כי מי שיתבונן יראה, כי לא משנה מה שיהיה לאדם, תמיד האדם ירגיש רע. וגם אם האדם יעלה לשמים וירד לארץ, בכל מקרה תמיד האדם ירגיש שחסר לו משהו. והחיסרון הזה מניע את האדם כל חייו. אלא, שכרגע נדמה לאדם שאולי באיזה יום הוא אולי ישיג את רצונו, ואז הוא יהיה מאושר. אבל מצד האמת, אם לדוגמה היה יכול ... אך ורק להנאות בלתי מוגבלות, במקרה כזה לדוגמה האדם מהר מאוד היה מגיע למיצוי של התחדשות של ההנאות, והאדם היה עומד אל מול שוקת שבורה, ומבין שמצד אחד עדיין יש לו תחושת חסר, ומצד שני אין לו כבר יותר איך ליהנות. ושם כמובן האדם מתחיל להרגיש את העוצמה של הגיהנום של העולם, כי שם האדם מבין את השורש של הסבל, שהוא הרצון העצמי של האדם, שלעולם הוא לא שבע. ושכל מה שיש לאדם, תמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו. וכאשר האדם מבין את הדבר הזה, על ידי זה האדם מבין שהוא צריך למצוא איזה פתרון מיוחד, שהוא כמובן לא בלהשיג עוד משהו, אלא לשנות משהו בתוכו וכולי. ובכל ... החיים, בכך בעצם הוא משיג את ההפך של המטרה שלו. כי אם האדם לא היה רוצה ליהנות בחיים, הרי שהוא עוד יותר היה נהנה בחיים. כי אי אפשר לסבול, בלי שיהיה לאדם רצון להרגיש טוב. והרצון של האדם להרגיש טוב, הוא זה שגורם לאדם להרגיש רע. ואם האדם היה מתפטר מהרצון שלו להרגיש טוב, הרי שהוא כבר לא היה יכול יותר להרגיש רע. כך שהרצון של האדם ליהנות, אדרבה הוא משיג את התוצאה ההפוכה. כי הרצון ליהנות, הוא מגדיר עבור האדם טוב ורע והנאה וסבל. וממילא הרצון ליהנות, הוא זה שיוצר את חוסר ההנאה. ועפ ההיגיון, מי שרוצה ליהנות באמת, עליו לנסות להפסיק לרצות ליהנות. כי אם האדם יצליח להפסיק לרצות ליהנות, הרי שהוא תמיד יהיה. ואם לאדם לא יהיה אכפת להרגיש רע, על ידי זה הוא ירגיש תמיד טוב. אבל זה כמובן בלתי אפשרי. והסיבה הראשונה היא, שאם האדם יפסיק את הרצון שלו להרגיש טוב, הרי שמהר מאוד הוא ימות. כי כאשר לדוגמה האדם יהיה רעב, הוא לא יאכל. משום שהוא כבר לא אכפת לו להרגיש רע. ואז מהר מאוד האדם הזה ימות. והוא הפסיד גם את הטוב וגם את הרע. והסיבה הנוספת והעיקרית יותר היא, שכאשר האדם מנסה לבטל את הרצון שלו להרגיש טוב, זה עצמו נובע מהרצון של האדם להרגיש טוב. ובעצם בכל פעולה שהאדם עושה כדי לנסות להפסיק לרצות להרגיש טוב, בעצם בכך הוא רק מחזק את הרצון שלו להרגיש טוב. והאדם לא יכול לבטל את הרצון העצמי שלו להרגיש טוב. אלא, או שהרצון הזה ייעלם מעצמו, או שלא. כי האדם לא יצר את הרצון הזה של עצמו להרגיש טוב. ולכן הרצון הזה הוא לא בשליטת האדם. אבל אם מישהו מבחוץ ייקח לאדם את הרצון להרגיש טוב, הרי שאז ורק אז יוכל האדם להרגיש טוב באמת תמיד. כי כאשר לא רוצים להרגיש טוב בכלל, אז מרגישים טוב באמת. כי מאושר, הוא זה שהפסיק לרצות להיות מאושר. כי אדם שבע הוא זה שלא מחפש אוכל. והמאושר לא מחפש אושר. וזה שמרגיש טוב תמיד, הוא ממילא לא מחפש להרגיש טוב, מאחר שהוא תמיד מרגיש טוב. כך שעל פי ההיגיון, מי שרוצה להרגיש טוב תמיד, עליו להיפטר מהרצון של עצמו לה

... שהוא מתעלל בילד שלו, כדי שכאשר הוא יפסיק להתעלל בילד שלו, אז הילד שלו ידע להעריך את זה שהוא מרגיש טוב. אך זהו רק משל בלבד. והאמת היא שאם באמת הרע נוצר כדי להגדיר וליצור טוב, הרי שמראש היה אפשר ליצור מציאות שיהיה בה רק טוב מסוג כזה שלא צריך ליצור רע כדי שירגישו טוב. זא כמו שעכשיו אפשר לומר שהאדם יודע להעריך את הטוב בגלל הרע ואת האור בגלל החושך, הרי שמראש היה אפשר ליצור מציאות שבה בני האדם יוכלו להעריך את האור ואת ... להעריך את הטוב. השאלה היא, אם באמת התכלית היא לעשות רק טוב, אם כן מראש היה אפשר ליצור אדם שמרגיש תמיד רק טוב, ושהוא לא מוגבל ביכולת שלו להרגיש טוב רק על ידי זה שהוא גם מרגיש רע. כי היה אפשר ליצור אדם שיכול להרגיש טוב, גם בלי להרגיש רע. ותמיד יש לזכור, שבנקודת ההתחלה של כל האירועים כולם, שם הפוטנציאל של היצירה הוא אין סופי. ובנקודת ההתחלה עצמה, שם אין שום גבול ושום הגבלה לגבי האפשרות ... טוב, אכ היה ראוי יותר ליצור מציאות כזו שבה יש רק טוב, ושכולם נהנים מהטוב גם בלי להצטרך להרגיש רע. והרי בכל זאת יש רע, ואכ כנראה שיש תכלית בעצם קיומו של הרע, גם בלי קשר לקיומו של הטוב. ומי שהוא איש אמת, הוא יודע שמצד האמת זה שהאדם מעדיף לומר שהעולם קיים ... על העניין הזה של הרצון העצמי של האדם, שהאדם קיים עם רצון עצמי שאחראי לכך שהאדם כל הזמן מרגיש רע. ואם באמת התכלית היא שהאדם ירגיש טוב, הרי שהיה אפשר ליצור אדם שקיים ללא רצון עצמי כלל, שאז הוא לעולם לא מרגיש רע. והיה גם אפשר ליצור אדם, שאולי דווקא כן יש לו רצון עצמי, אלא שהרצון העצמי שלו תמיד מתאים למציאות, שגם אז הוא לעולם לא מרגיש רע. ואף על פי כן ניתן לראות, שבכל זאת האדם כן קיים עם רצון תמידי לשנות את המציאות. דהיינו, הסבל הוטבע בתוך האדם. ותחושת חוסר השלמות שיש לאדם, רודפת את האדם בכל מצב שבו הוא נמצא. כי כל מה שיש לאדם וכל מה שיתנו לאדם, הוא תמיד ממשיך להרגיש חסר, כל זמן שיש לו רצון עצמי. וגם כמובן יש לזכור, שאם אכן התכלית היא כדי לעשות טוב, אכ יש להסביר מדוע המציאות היא דווקא כפי מה שהיא בכל רגע ורגע מחדש. כגון ... שכן שעליו להסביר, כיצד הרצון ליצור טוב, בא לידי ביטוי בכך שיש רע, ובכך שיש אדם מוגבל שצריך להרגיש רע כדי להרגיש טוב, ובכך שהאדם תמיד מרגיש רע, ובכך שאין שלמות בעולם וכולי כנל. כך שלומר שהכל נוצר כדי לעשות לאדם טוב, זה כמובן יוצר כל מיני שאלות שיש לתת עליהן את הדעת. אבל, ויש כאן אבל עוד יותר גדול, ... נברא כדי שיהיה רע. ושאולי הטוב נוצר רק כדי להגדיר את הרע. כי אם היה רק טוב, אז האדם לא היה מרגיש מספיק רע. ומאחר שהעולם אולי נוצר כדי לעשות רע, לכן נוצר גם טוב, כדי לוודא שהאדם ירגיש רע. כי כאשר יש רק רע, אז האדם מתרגל לרע. ולכן יש גם רגעים קטנים של אושר, כדי שבשאר הזמן האדם יסבול מכך שהוא ירצה אותם. כי כפי שכבר ביארתי, הרע קיים רק בגלל הרצון להרגיש טוב. ולכן אולי נוצר הטוב, כדי שהאדם ירצה להרגיש טוב, ואז הוא ירגיש רע. ומי אמר שהתכלית היא להרגיש טוב, אולי בכלל המטרה היא להרגיש רע. ואולי הרע הוא יותר טוב מאשר הטוב. כך שבכל מקרה ביחס לנקודת ההתחלה ולנקודת הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שם הכל פתוח ללא הגבלה כלשהי. ושם הטוב הוא טוב, בדיוק ...