... הוא שואל את עצמו, למה שאני אוהב את המציאות / את עצמי? וכיוב. והאדם לא קולט, שהוא פחדן עם רגשי נחיתות. כי השאלה צריכה להיות הפוכה. והשאלה צריכה להיות, האם באמת יש סיבה, לכך שאני לא אוהב את עצמי ... ועל ידי זה שהאדם לא מאמין לשום סיבה שהיא, אלא חוקר כל דבר, ומנסה לגלות מהי האמת, האם באמת תחושת הרע היא מוצדקת? ולמה באמת האדם סובל? והאם באמת הרצון של האדם שהמציאות תהייה דווקא כך ולא אחרת, האם ... שנשאר כברירת המחדל, זאת אהבה אמיתית ללא כל סיבה. ואז האדם טוב לו, לא בגלל שיש משהו שגורם לו להרגיש טוב, אלא בגלל שאין שום דבר שגורם לו להרגיש רע. וזהו טוב אמיתי, שהוא לא תלוי בסיבה כלשהי וכולי. ובמהות, את נטל ההוכחה, תשים על המחשבה למה לא ... צריך להיות, למה שאני לא יאהב את עצמי. וכמובן שאעפכ, זה בסדר לאהוב את עצמך עם סיבות וכולי, לצורך חוויית הצמצום. אבל במהות, אל תחפש סיבה לאהוב את עצמך, אלא תטיל ספק במחשבה שלא לאהוב את עצמך. והאהבה, תבוא ...

... שממילא היה תמיד רק טוב. כי אם התכלית הסופית היא, שיהיה לאדם טוב, הרי שהמציאות יכולה לעשות כך, שהאדם ירגיש תמיד טוב, גם בלי ההקדמה של הרע. ויש כאן כמה נקודות להתבוננות. והנקודה הראשונה היא, שכנל צריך לזכור, שרק ... טובה. משום, שהאדם מטבעו תמיד גם סובל. ובייחס לשלמות, האדם יותר סובל, מאשר נהנה בחייו. משום שכל אחד, תמיד מרגיש שחסר לו משהו. והסיבה שרע לאדם בחיים, היא רק בגלל שיש טוב! זא, הרע לא קיים בגלל שיש רע, ... בכלל. כי כאשר הכל רע תמיד, והאדם לא יודע שיש דבר כזה שנקרא טוב, הרי שממילא האדם לא רוצה להרגיש יותר טוב, וממילא האדם מרגיש רק טוב. והרע קיים, רק בגלל שהאדם רוצה להרגיש טוב. והגיוני גם לומר, שהטוב קיים, כדי לעשות רע. כי ברוב הזמן, רע לאדם, בגלל שהוא רוצה שיהיה יותר ... חיסרון ורצון, כדי שהוא יוכל לתת לו שפע של טוב. והטועים האלו שוכחים, שאלוהים עצמו טוב לו, גם בלי תחושה של חיסרון. וגם אם יש לאלוהים חיסרון, הרי שהחיסרון שלו, הוא לא כמו החיסרון האנושי. והטועים האלו חושבים בטעות, ... צורך לחכות למשך זמן כלשהו. והטועים האלו אומרים גם, שאם לאדם היה רק טוב תמיד, הרי שהוא לא היה מרגיש את הטוב שלו. ולכן צריך שיהיה גם רע. ואלוהים הוא ככ טוב, שהוא יוצר אצל האדם את החיסרון, כדי שהאדם יוכל לחוות את הטוב, תמיד בחוויה של התחדשות. והטועים האלו שוכחים, שאם אלוהים הוא רע או שרע לו אפילו קצת, הרי שלא שייך שהוא עצמו ... כקיים כישות נפרדת משאר המציאות. ועצם קיומו של האני של האדם, הוא סיבת הסבל של האדם. כי האדם תמיד מרגיש, שהוא חסר את השלמות, שהיא המציאות שהאדם הוא חלק ממנה. (ולפי זה, אם אלוהים הוא השלם, אז האדם הוא ... טוב. והטוב בעיני אלוהים, הוא דווקא כאשר האדם רחוק ממנו. ואלוהים לוקח חלקים ממנו, ומרחיק אותם מעצמו. כי הוא מרגיש רע, והוא מנסה להשמיד את עצמו. על ידי זה שהוא מצמצם את עצמו, ומפריד את הבריאה ממנו. ואז זה ...

... של המציאות. וכאשר האדם מרחיק את המחשבה שלו מהלבושים של המציאות, על ידי זה האדם מגיע למצב, שבו הוא מרגיש שהוא לא יודע שום דבר. כי הוא מאבד את האחיזה שלו בידיעות שלו שהן מוגדרות, ושלכן הן אפשריות ולא ... הרשימו וכולי... ובכל פעם שהאדם חווה התנוצצות של השום דבר, דרך הלבושים שלו בעולם הזה, אז האדם חווה את תחושת הדבקות והאחדות עם המציאות. אלא, שמי שעוד לא זכה לחזור מביטול לאין סוף, הוא רק יכול לשער בדעתו את ...

... יהיה נכון. אלא, שבמצב כזה האדם נהנה (עם / בלי רצון מוגדר) מכך שרצונו לא מוגדר, ומכך שאין שום תחושת חיסרון כלל. וזהו סוג של חוויית שתיקה, שהרצון של האדם שותק. ויש גם עוד מצב נוסף, שבו, כאשר האדם נמצא בשעת ביטול לשכל של האחדות, ... לאדם רצון חיצוני ומוגדר, וברמה הפנימית יותר יש לאדם רצון שאינו מוגדר, וברמה הפנימית עוד יותר, אין לאדם שום חוויית עצמי ושום חוויית רצון כלל. וכפי שכבר ביארתי, הסבל של האדם נובע, רק משום כך שיש לו רצון מוגדר. שהאדם רוצה, שיהיה ... שצורה אחת של המציאות, טובה יותר מצורה אחרת של המציאות. ומי שרוצה לפרק את הרצון שלו ואת ההיאחזות והתלות הרגשית שלו, בצורות של המציאות, עליו להשתמש בשכל שלו. ולהשתמש בשכל פירושו, שעל האדם לא להאמין לעצמו, אפילו לא כחוט ... רע. אבל על האדם לחקור ולהבין, למה את זה הוא רוצה ואת זה הוא לא רוצה?! ואסור לאדם להאמין לתחושה שאומרת, זה טוב וזה רע, עד שהעניין לא יתברר באופן מוחלט, שאכן באמת זה טוב וזה רע. ומובטח לאדם, ...

... שכל טוב שבו אתה יודע שטוב לך, הרי שהוא בכלל לא טוב אלא גם רק רע. כי מי שלא מרגיש רע בכלל, לא יודע שהוא מרגיש טוב, אלא הוא מרגיש טוב אמיתי בשלמות, בלי לדעת את זה (ואולי להפך? התבאר במקום אחר). ואם האדם יודע שטוב לו, הרי שבתודעה שלו, עדיין יש חוויה של רע, וממילא לא באמת טוב לאדם. ולכן, בשעת ביטול, שבו האדם מתבטל לגמרי, אז טוב לאדם בשלמות באמת. ... דהיינו, לא מודע לקיומו העצמי. כי אם יש מודעות עצמית, הרי שיש את הפרדת האני משאר הדברים, ואז יש תחושת חסר ואין שלמות כלל. ולכן בשעת ביטול כאשר הכל אחד, אז אין שום תודעה כלל, וזוהי השלמות האמיתית. אבל ...

להרגיש טוב באמת - טוב או אמת - אמת שקרית או מוחלטת כי חלק מהטועים שמטעים את עצמם, נדמה להם ... כי יש לו הרבה מאוד סיבות למה הוא מחפש את האמת. כי האדם מחפש את האמת, רק כאמצעי כדי להרגיש טוב. ולאדם בכלל לא אכפת מהאמת, אלא האמת, היא רק כלי שמשרת את האדם להרגיש טוב. ואם היו אומרים לאדם שהאמת היא רעה, ושידיעת האמת תביא את האדם לסבל נצחי ואין סופי, האם עדיין ... מחפש את האמת באשר היא?! והאדם משקר את עצמו וחושב שהוא מחפש את האמת, אבל באמת הוא רוצה יותר להרגיש טוב. ולכן כמובן האדם לא מוצא את האמת, משום שהוא לא באמת מחפש אותה. ונמצא אם כן, כי האדם מחפש את הטוב, ולא את האמת. כי האדם רוצה להרגיש טוב, ולא באמת אכפת לו מה האמת. ומי שיתבונן בדבר הזה, יראה שגם כאן, האדם הוא טועה שלא באמת מבין את עצמו. כי גם מי שחושב שהוא מחפש להרגיש טוב ושלא אכפת לו מה האמת, גם הוא טועה, שמטעה את עצמו. כי כל הסבל של האדם בחיים, הוא ... סובל כלל. ומי שרוצה רק את הטוב ולא אכפת לו כלל מהאמת, פשוט שישקר את עצמו שהוא לא רוצה להרגיש טוב, ומיד הוא ירגיש טוב. כי האדם מרגיש רע, רק בגלל שהוא רוצה להרגיש טוב. וממילא, האדם יכול לשקר את עצמו שהוא לא רוצה להרגיש טוב, וממילא הוא ירגיש רק טוב. אבל האדם הוא טועה, משום שהוא לא באמת יודע מה הוא רוצה מעצמו. כי מצד אחד, האדם רוצה להרגיש טוב, ומצד שני האדם רוצה שהטוב הזה יהיה אמיתי. ועל האדם להחליט, מה באמת הוא רוצה, את הטוב, או ... רוצה את הטוב, אז מה בכלל אכפת לו מה האמת? ושפשוט ישקר את עצמו שהמציאות כרצונו, ואז ממילא הוא ירגיש טוב באמת. והעניין הוא, כי יש לאדם שני אילוצים. והאילוץ הראשון הוא, שהאדם רוצה להרגיש טוב. והאילוץ השני הוא, שחשוב לאדם מהי האמת. דהיינו, שיש לאדם אילוץ, שרוצה שהאדם ירגיש טוב + אמת, דהיינו, להרגיש טוב אמיתי. ולכן, על האדם להבין את שני האילוצים האלו, ולהתייחס באופן מודע לשניהם. ובפועל זה אומר, שעל האדם לשאול את עצמו ולברר עם עצמו, מהו אותו הדבר, שאם יהיה לו אותו, אז הוא ירגיש טוב באמת? ויכולה גם להיות אפשרות, שהאדם ישתחרר מהרצון של עצמו להרגיש טוב, או ישתחרר מהרצון שלו שמתחשב באמת, וגם אז האדם ירגיש טוב. כי אם לא יהיה אכפת לאדם אם הוא מרגיש טוב, הרי שהוא ממילא ירגיש טוב. ואם לא יהיה אכפת לאדם מהי האמת, הרי שממילא הוא יוכל לשקר לעצמו ולהרגיש טוב באמת, כי האמת לא מפריעה לו יותר. ובכל מקרה, על האדם להבין את שני האילוצים האלו, ואז, או ... עם המציאות. ואז, הטוב והרע והאמת והשקר, הם כולם אחד. וכאשר הכל אחד, לא טוב ולא רע, אלא יש חוויה של שלמות, שהכל אחד. וכאשר האדם נצמד לאמת שהכל אחד, אז יש לו טוב אמיתי. אבל כאשר האדם הוא ...

... גם היא נגזרת רק מכך שהאדם יודע את מה ששונה מהאני שלו. ואם לאדם לא היה כל זיכרון וכל תחושת עתיד, דהיינו, אם לאדם היה רק את הרגע הזה בלבד, לא הייתה לאדם שום משמעות כלל, אפילו לא משמעות ... לקבל את המשמעות שלה מדברים אחרים? תשובה: שום דבר. כי כל דבר שהאדם חושב עליו / רוצה אותו / מרגיש אותו וכיוב, הוא מוגדר. והמשמעות של הדבר המוגדר, נובעת מכך שהאדם מודע לדבר ששונה ונפרד ומנוגד לאותו הדבר. אבל ... וכיוב. והם לא קולטים שאין שום חוקיות כלל. כי החוקיות שנדמית לאדם כחוקיות, היא לא יותר מאשר תיאור, של חוויית האדם את רצף האירועים השונים. כי בעולם שלנו יש אין סוף אפשרויות. והאדם במשך זמן מוגבל ובתוך מקום מוגבל, ...

... מי שכאילו משקר את עצמו באמת, דהיינו, שהוא כאילו באמת חושב שיש נפרדות, הוא גם מקבל עונש אמיתי מהמציאות, בתחושת החיסרון שהוא נפרד ממנה. (ולמה שאיש אמת, ישקר את עצמו בחיצוניות? ולמה הוא מוכרח לשקר בחיצוניות? ולמה מהאחדות נוצרה ...

... שבעולם, שורשם באמונה של האדם. כי כאשר האדם משתמש רק בשכל שלו, אז אין שום רע כלל. וכל תפישת וחוויית הנפרדות של האדם, היא רק בגלל האמונה שלו. שהאדם מאמין שבאמת הדברים מנוגדים אחד לשני וחסרים אחד את השני, ... גם בשכל שלו הוא רואה שהכל אחד, וגם אם הוא ינסה לברוח לאין שכל שלו, גם אז הוא יהיה בחוויה של אחדות ושלמות. ונוסיף עוד, כי אחרי שהשכל של האדם מבין שהכל מושלם, עכשיו האמונה של השקר היא טובה מאוד. כי האמונה מאפשרת לאדם לחיות בתוך הנפרדות שלנו, ולהגדיל (במרכאות, כי היא מגדילה ולא מגדילה בו זמנית) את החוויה של האחדות. כי כאשר יש רק שכל, אין שום נפרדות כלל ויש רק אחדות אחת אין סופית. כי האדם ... גם בה את האחדות והשלמות. ויש אין סוף אפשרויות של נפרדות. וממילא זה אומר שיש אין סוף, אין סוף חוויות של שלמות. ונוסיף עוד ונאמר, כי בשכל האמיתי, הכל אחד ממש. דהיינו, שהנפרדות והאחדות הם אחד ממש. ואז ממילא ...

... עוד אין נפרדות, אפילו לא ברמת הפוטנציאל), אז הוא מסתכל על המציאות שלנו מנקודת מבט שונה לגמרי, שיוצרת גם חוויה אחרת לגמרי וחיים אחרים לגמרי. והעניין הוא, כי מנקודת המבט של האחדות שלפני המקום והזמן שלנו, צורת המציאות שלנו, ... בין היקומים האלו, על ידי התחברות לשכל של האחדות. דהיינו, התבוננות על מהות המקום והזמן, שהיא מוציאה את האדם מחוויית המקום והזמן שלנו, ומאפשרת לתודעה של האדם לחוות עוד המון דברים נוספים, גם בו זמנית, בבחינת רצוא ושוב ובבחינת מטי ולא מטי (מגיע ולא מגיע). וההבנה הזאת של היקומים המקבילים, משנה לאדם את החוויה האישית שלו. כי באחדות של המציאות, כל אפשרי המציאות נכלל במחויב המציאות. כי כאשר הכל קיים כל הזמן בו ...