... באופן ממשי. כגון לדוגמה שהאדם לא יחשוב שום דבר, שהוא אינו אמת. ושהאדם לא ירגיש שום רגש, שהוא לא נובע מתפישת אמת של המציאות. והעצות של החכם האמיתי, לוקחות את האדם, והופכות עבורו את האמת המוחלטת, לדבר הממשי ביותר. שהאדם ...

... וחיצוני. והלבוש החיצוני, הוא הרצון של האדם להתאבד. והשאלה היא, מהו הרצון הפנימי של האדם, שבא לידי ביטוי, ברצון החיצוני של האדם, להתאבד? והעניין הוא, כי האדם רוצה להרגיש כמה שיותר טוב. וכאשר האדם חי כאן בעולם הזה, נדמה לו שהעולם הזה הוא רע ושהוא מקום הסבל. כי מצד האמת, האדם חי בגן עדן של ממש. אלא שהשקרים של האדם, מסתירים ממנו את הבנת השלמות של המציאות, ואת חוויית הגן עדן של המציאות. והאדם רוצה להרגיש טוב. ומה שהאדם באמת רוצה, זה שהתודעה שלו תחווה את השלמות. כי הגוף של האדם, הוא לא יותר מאשר צורה, שהתודעה של האדם מזדהה איתה. וכל דבר שהאדם מזדהה איתו, הוא הופך להיות האני של האדם. והאדם בצדק מבין, ששום צורה כאן בעולם הזה, לא תביא לו שקט נפשי. כי לא משנה איך שהגלגל מסתובב לו, תמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו. ואו שחסר לו שיהיה טוב יותר, או שחסר לו שלא יהיה טוב פחות וכולי. והאדם שעדיין לא רואה את השלמות, מבין, שאכן אין שום עולם ... מודע לקיומך, פירושו להיות מודע, גם למה שהוא לא אתה. כי בלי שיהיה לא אני, לא שייך שיהיה אני. והאדם חווה את האני, רק בגלל שהוא חווה, גם את מה ששונה ונפרד ממנו. ועצם חוויית האני, מכילה בתוכה חוויה של חיסרון. שהאדם מתבונן סביבו, וחווה שהאני שלו חסר את הישויות שהן נפרדות ממנו. ולכן האדם תמיד סובל בכל צורת קיום של התודעה, משום שעצם קיום התודעה, הוא עצמו שורש הסבל ותחושת החיסרון התמידית. והבשורה הטובה היא, שהבעיה ידועה ושיש לה פיתרון. כי רבים וטובים מנסים להציע פתרונות, בלי שהם מבינים בכלל את הבעיה. ולכן כל הפתרונות שלהם, הם פתרונות שקר וכזב, שהם רק מייאשים את האדם, שהוא בתת המודע שלו, מרגיש שכל אלו הם רק פתרונות של שקר. ולכן יש כאן בשורה טובה, והחלק הראשון שלה, הוא ההסבר של מהות הבעיה, שהיא עצם הקיום של התודעה עצמה, שהוא זה ... לקיומה, ושהיא אותה תודעה, עם או בלי גוף. כי הגוף הוא רק אירוע של התודעה, אך לא מעבר לכך. והגוף של התודעה, משתנה כל הזמן. ותמיד התודעה מזדהה עם משהו כלשהו בכלל, ועם תחושת האני של האדם בפרט, שהיא עצמה הגוף והגבול של האדם. כי תחושת האני, כולאת את האדם בתוכה, ומצמצמת את חוויית השלמות של האדם. והאני של האדם, גם הוא רק גוף, ביחס לאני העליון ממנו, שהוא שלמות המציאות. בדיוק כמו בחלום, שבו האני האמיתי ... יש הבדל בין נפרדות לבין אחדות. אבל בשורש המציאות, האחדות והנפרדות הן ישות אחת ממש, ושם הקיום הנפרד של האדם, הוא באחדות מוחלטת, עם העדר הקיום שלו. ומי שרוצה לחוות את תחושת הקיום הזאת, שבה האני הנפרד, נכלל בתוך העדר הנפרדות של האני, עליו להתבונן אל תוכו ולהיות איש אמת באמת. ועל האדם לנסות להבין ... שלו? ואיך היא קיימת? ומה גורם לה להיות קיימת? וממה היא עשויה? וממה עשוי הדבר, שממנו התודעה עצמה עשויה? וכך האדם מתבונן, עד שהוא מבין שממש כרגע הוא כלום של ממש, ואז חוויית המציאות של האדם משתנה וכולי. ...

... ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום? ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחוויית הזמן והמקום, היא בעצם חוויית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי, יש זמן ומקום, ובכל מקום ... אחת ולרגע אחד. וכך גם לגבי המקום, שכאשר הכל אחד ממש, אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חוויית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות הזמן והמקום, היא מהות ... כי גם הזמן והמקום, גם הם צורות שונות וריבוי ושתי ישויות שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות ... ולמקום, כי היא חסרה את צורת הזמן והמקום. וכאשר האדם מודע לקיומו העצמי של האני שלו, הרי שממילא האדם בתוך חוויית זמן ומקום. כי משמעות האני קיימת, רק כאשר יש קיום גם למה ... אינו האני של האדם. דהיינו, מוכרח שיהיו לפחות שתי ישויות שונות, והן כמובן מצריכות זמן ומקום. וכאשר האדם מרגיש אני, הוא בעצם חווה את המקום והזמן שלו, כנפרדים מהזמן והמקום של מה ... המקום? ומהי מהותו? ומה יוצר את המקום? וממה המקום עשוי? וכולי. ועל ידי ההתבוננות הזאת, האדם מגיע אל ההבנה והחוויה שהכל אחד ממש. כי כל הזמן והמקום, הם כלום אחד ממש, שאין בו ... לבין אין, הרי שתמיד יישארו שתי ישויות שונות, שמצריכות את קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של ... מודעת, ואין אפילו לא את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חוויית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, ... היש והאין, על ידי זה האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ויוצא מהמקום ומהזמן. ושאלה היא אמיתית, כאשר האדם באמת מרגיש את השאלה. כגון לדוגמה שהאדם מסתכל לצדדים, לפני שהוא עובר את ... להם, ועל המציאות של עצמם, האם היא באמת קיימת או לא, הם שואלים זאת כשאלה פילוסופית בלבד, שאינה קשורה לחוויה הרגשית שלהם. כי יש הבדל גדול בין חוויית השאלה של האדם, האם האני שלו קיים, לבין חוויית שאר השאלות המעשיות של האדם, כגון לדוגמה האם דבר כלשהו ממשי ... והאין. כי אם האדם לא היה חווה את ההפרדה של היש והאין, הוא לא היה חווה את קיומו העצמי. משום שלא הייתה אצלו חוויית הפרדה, בין היש אני לבין האין אני. כך שחוויית ההפרדה שבין יש לאין, היא חוויה מאוד פנימית ועמוקה. ואעפכ, היא לא יותר מאשר אמונה שגויה ... ידי אמת מוחלטת. כי המוחלטות, שורפת את הנפרדות של היש והאין. כי קיומה של הנפרדות, הוא לא מוחלט, אלא הוא רק החוויה האישית של האדם. ועל ידי זה שהאדם שונא את הספקות, ואוהב ... את האמת, שהכל אחד באמת, ושהיש והאין מאוחדים. ואז האדם חווה את הנפרדות של היש, בצורה חדשה לגמרי, דהיינו, כחוויית אחדות ממש. ואז האדם רואה שהכל אחד, וזוכה לצאת מחוויית המקום והזמן. דהיינו, שהאדם חווה את הזמן ואת המקום ...

... היא כולה גבול והגדרות וחוויית צמצום, שיוצרת את הסבל הנצחי שקיים בתוך עולם הנפרדות. כי כל זמן שיש נפרדות, אין שלמות ויש סבל. והנפרדות, ממלאת את האדם כולו, ... ושל הגדרות ושל סבל, שהן הפך חוויית האלוהות, שהיא אין סופית במהותה, ללא שום צורה והגדרה, אפילו ללא הגדרת תודעה עצמית. והמקום היחיד שבו נמצאת האחדות של ... רעלים, והמרה (החלפה) של כל חוויית הנפרדות שלו, אל תוך חוויית האחדות של המציאות. וכיצד יעבור האדם מהגיהנום של העולם הזה, אל הגן עדן של העולם הזה? תשובה: על ידי זה שהאדם יעשה לעצמו ... הוא מלביש עבור האדם, את חוויית האחדות, בכל מיני לבושים שונים של נפרדות, כדי שלאדם תהיה אחיזה בשכל של האחדות, שאין בו שום אחיזה כלל. ומי שרוצה לשטוף ...

... לדעת, שהשכל שלו הוא אותו הגנב הנאמן. כי השכל של האדם גונב לו את האושר שלו, על ידי זה שהוא יוצר אצלו הפרדה בין היש לבין האין, שהיא מהות חוויית הנפרדות, שאחראית לכך שהאדם תמיד ירגיש שחסר לו משהו. והאדם מחפש ומנסה להבין, מי גנב לו את ... בעצם זה שמרחיק אותו מהאושר. ובכל פעם שהאדם משתמש בשכל שלו, שחווה את הנפרדות של היש והאין, הרי שבכך בעצם האדם מתרחק מהאושר שלו, שהוא חוויית האחדות והשלמות של המציאות. והשכל של ... יתגלו שקריו. והדרך של האדם להינצל מרמאים ונוכלים מתוחכמים, היא על ידי זה שהאדם כופר בהכל ומטיל ספק מוחלט באמת, בהכל. ובכל פעם שהאדם מרגיש שהוא לא רוצה לשאול ולחקור איזה נושא, אז דווקא על האדם להתאמץ ולחקור את הנושא הזה. בפרט, כאשר האדם מרגיש פחד וחרדה לחקור איזה נושא, שאז בוודאי שהאדם מוכרח ...

... כך שהמצב הוא, שכרגע האדם הוא משוגע מצד האמת, משום שהוא לא מבין את המציאות באמת, שבה היש והאין הם אחד. ובגלל שהאדם הוא משוגע, לכן הוא תמיד סובל בעינוי איטי ונצחי, של תחושת חסר רציפה לנצח נצחים, שהיא נובעת, רק בגלל השכל של האדם. והאדם הוא ככ משוגע, עד שהוא מפחד לאבד את דעתו, ולחשוב שהכל אחד, שמא יקרה לו איזה דבר רע. והאדם לא מבין, שהוא כרגע נמצא בגיהנום ממש, שהוא חוויית הנפרדות . ושהדרך היחידה שלו לצאת מהגיהנום, היא על ידי זה שהוא ישתגע בשלמות, ... מדעתו לגמרי ולהשתגע לגמרי? והדרך לכך היא, על ידי זה שהאדם משתמש בשכל שלו עצמו, כדי לפרק את השכל עצמו. כי בשכל עצמו, יש מנגנון השמדה עצמית, שהוא מאפשר לאדם לפרק את חוויית הנפרדות שלו ואת השכל שלו עצמו, ודרך זה לעבור לחוויית מציאות חדשה, של השכל האמיתי של המציאות. שבו האדם מבין, שהיש והאין הם אחד ממש. ... הנחת היסוד הבסיסית ביותר היא, שהיש ישנו ושהאין איננו. ושאלו, שתי ישויות נפרדות זו מזו, ואפילו מנוגדות והפוכות זו מזו. ועל הנחת היסוד הזו, בנויים כל חוקי הלוגיקה וכל חוויית המציאות של האדם. ואחרי שהאדם מבין ורואה שכל חוויית המציאות שלו כולה, מבוססת על אמונה סובייקטיבית אישית שלו, שלא בטוח שהיא אכן ...

... להודות שהוא אינו יודע, היא משום שאי הידיעה של האדם, גורמת לו לאבד את האחיזה שלו בשקרים שלו, שהם כאילו גורמים לו להרגיש טוב. כי כל חוויית המציאות של האדם, היא תוצאה של הידיעות שלו. ובלי ידיעות, אין לאדם חוויית מציאות כלל. וכאשר האדם מרגיש שהוא לא יודע, הוא מרגיש שהוא כאילו נעלם. ולכן האדם מפחד לא לדעת, כי הוא מפחד ... אומר שהוא אינו יודע, משום שתמיד האדם כן נאחז בידיעה כלשהי, כדי לא לאבד את דעתו לגמרי. והאדם מפחד לא לדעת, כדי לא להרגיש רע. והאדם לא קולט ולא מבין, שהוא מרגיש רע, רק בגלל מה שהוא יודע. כי אם האדם לא היה יודע כלל שום דבר, הרי שלא היה לו רע כלל. וכל הרע שהוא תחושת החיסרון, הוא רק משום שהאדם יודע כל מיני ...

... נכון, בלבד. וכל דבר בעולם, אפילו ההפרדה של היש והאין, גם היא לא יותר מאשר חוויה אישית של האדם, שהיא רק אפשרית בלבד להיות נכונה, אך לא מוכרח שאכן ... ועל האדם להבין, שעד שהדבר לא ברור באופן מוחלט, אז שום דבר לא בטוח. ואפילו חוויית הנפרדות של העולם הממשי שלנו, גם היא, רק אפשרי שהיא נכונה, אך ...

... שמאחדות נוצרת נפרדות. ובסיכומו של דבר, מי שרוצה לראות במו עיניו את אחדות המציאות, ושהיא תמלא את כל החוויה שלו, הוא מוכרח להגיע אל האמת המחויבת. וזה על ידי הטלת ספק אמיתית. שהאדם באמת חווה את הספק, לגבי היש והאין בצורה אמיתית. ותכף ומיד, בפחות מרגע אחד, ברגע ... רואה שום שינוי כלל, אלא הוא רואה שהכל היה הווה ויהיה אחד תמיד. וכל הזיכרון שיש לאדם לגבי העבר, וכל חוויית העתיד של האדם, הם נמחקים לגמרי, וגם ישותו הנפרדת של האדם מתה לגמרי, ואז האדם נעלם לגמרי בתוך האין סוף. ואחכ הוא נולד מחדש אל תוך הנפרדות שלנו, אבל כישות ... הזה. ועל האדם לקחת דבר שהוא בטוח בו, ולשאול, האם זו האמת, ואולי ההפך הוא הנכון? ועל האדם לוודא, שהחוויה שלו, היא מחוברת להבנה שלו. כי כאשר הספק השכלי הוא אמיתי, אז גם הרגש חווה ספק אמיתי. ואם הרגש לא חווה את הספק, אז זה אומר שגם השכל לא באמת נמצא בספק. ועל האדם לחבר את השכל לרגש שלו, על ידי חיזוק השכל שלו. עד שהאדם באמת שואל ורוצה לדעת את האמת, האם באמת הדבר הוא כך, או אחרת? ואז, כאשר השכל מבין את השאלה באמת, אז גם הלב מרגיש את השאלה באמת. וכאשר גם הלב של האדם, באמת רוצה לדעת את האמת, אז האדם רואה את האמת, שהכל אחד וכולי. ...

... והאדם הוא טועה, שנדמה לו, שאם הוא יהיה אלוהים, יהיה לו טוב יותר. והאדם, אם הוא יפקח את עיניו קצת, ויחשוב שהוא אלוהים ויכנס לחוויה של אלוהים, הוא יראה ויגלה מיד, שלהיות אלוהים כפי שהאדם תופש את אלוהים, ... טעות גמורה. משום, שאפילו אם אלוהים מודע לעצמו, הרי שגם זאת נפרדות. כי הוא וידיעתו הם שניים. ואפילו אם לאלוהים יש רצון מחשבה רגש כלשהו, גם זאת נפרדות. כי כאשר הכל אחד ממש, לא שייך שמישהו יהיה מודע למשהו. כי כאשר ... ידיעה עצמית. כל שכן, שאם אלוהים רואה את העולם, וחווה אותו כאילו זה הוא, הרי שגם אצלו יש נפרדות. והאדם עושה את מעשיו כדי להרגיש טוב. ובתיאוריה, אם יצליח האדם להגיע אל השלמות, הרי שהוא יחדל מעשיה כלשהי ומרצון ... אם אלוהים מודע לעצמו, הרי שהוא נפרד מידיעתו, ואכ הוא חסר משהו. ולכן זה אומר, שגם אם האדם יהיה אלוהים, גם אז הוא ימשיך להרגיש שחסר לו משהו. וכל אחד יכול לעצום את עיניו, ולדמיין שהוא אלוהים, כפי מה שהוא מגדיר ... אלוהים אמיתי, שהוא האחדות והשלמות של המציאות. כי יש נקודת מבט של אמת, ששם הכל אחד ממש. ושם אכן אין שום ידיעה כלל ושום רצון ורגש ומחשבה כלל. וכל הרגשות והרצונות והמחשבות של העולם שלנו, הם כולם נכללים בבחינה אחת עם האחדות, שבה אין שום ... תמיד היה הווה ויהיה אלוהים האמיתי. והתודעה של האדם מתבטלת לגמרי, והאדם נכלל בשלמות של המציאות לגמרי, ללא שום רצון תודעה רגש מחשבה כלל. ואחכ האדם חוזר אל הנפרדות שבתוך האחדות. כי יש נפרדות של העולם, ויש את ... וככל שיש יותר אמונה, כך יש יותר שקרים ויותר רע. וככל שהאדם מאמין יותר לדברים שונים בלי לבדוק אותם, כך נשמתו סובלת יותר בחוויית הנפרדות. ומי שרוצה לחזור ולגלות את האלוהים האמיתי שהוא, עליו לעקור את האמונה השקרית מליבו. כי האמונה ממלאת את הלב של האדם, וגורמת לאדם להרגיש באמת, את הנפרדות השקרית של העולם. וככל שהאדם חווה יותר את הנפרדות, כך הוא יותר עבד, ...