... בלי קשר לכך שהאדם מתבונן בו. אך אליעד מסביר שהמושג קיר הוא בסופו של דבר פרשנות אנושית בלבד, משום שמבחינת המציאות עצמה אין קיר, אלא יש רק אוסף של תחושות, צבעים, ומרקמים שמגיעים אל החושים של האדם. איך האדם מפרש את המציאות הסובייקטיבית? אליעד ממשיך להסביר שהאדם מפרש את המציאות על פי התבניות שהוא למד או אימץ לעצמו במהלך חייו. למשל, אדם שלמד בילדותו מהו קיר, יודע לתייג את התחושות שלו כקיר, אבל אם לא היה נחשף למושג זה, התחושה הייתה פשוט תחושה חסרת משמעות מוגדרת. הדוגמה הזו ממחישה כיצד כל תפיסה וכל חוויה היא סובייקטיבית בלבד, למרות שלכאורה הן מצביעות על מציאות אובייקטיבית. אליעד מדגיש שכל ניסיון להפריד בין התפיסה לבין המציאות עצמה הוא בעייתי, מאחר שאנו לעולם לא חווים את המציאות עצמה ישירות, אלא תמיד דרך הפילטרים של התודעה, ההכרה, והחושים. אין גישה ישירה אל המציאות ללא תיווך החוויה הסובייקטיבית. האם יש דרך להוכיח שהמציאות אובייקטיבית? אליעד מציג את השאלה האם יש דרך להוכיח שהמציאות אכן קיימת באופן אובייקטיבי, והתשובה ... המציאות מחוץ לתודעה עובר דרך תיווך התודעה עצמה, ולכן ההוכחה אינה תקפה. האם ניתן לחוות את המציאות באופן מוחלט? אליעד ממשיך ומסביר שאף על פי שכל מה שאנו חווים הוא סובייקטיבי, יש אפשרות מסוימת לחוות את המציאות באופן מוחלט. כיצד? אליעד מתאר שכדי לחוות את המציאות כפי שהיא באמת, באופן מוחלט, האדם חייב להשתחרר לגמרי מכל הפירושים וההגדרות שלו. הוא מסביר שהחוויה המוחלטת היא חוויה שבה האדם אינו מגדיר דבר, אינו מפרש, ואינו מוסיף משמעות לתחושות שלו. במצב כזה, אין הבחנה בין סובייקטיבי לאובייקטיבי, כי אין תיווך של השכל והתודעה כלל. החוויה במצב זה היא בלתי אמצעית וישירה לחלוטין. אליעד מדגים זאת באמצעות משל נוסף: אם אדם רואה מולו עץ, הוא עשוי לחשוב על המושג עץ, או לתייג זאת כעץ מסוים, אך אם הוא היה מסוגל לחוות את העץ ללא שום מושג או הגדרה, אזי הוא היה חווה את העץ באופן בלתי מתווך. זוהי חוויית המציאות המוחלטת שאינה תלויה בתפיסה סובייקטיבית או באישור אובייקטיבי. מהי המסקנה לגבי שאלת הקיום של המציאות? בסיום ההרצאה, אליעד מדגיש שאין ... היום בעבודה. אליעד: אתה משקר את עצמך כשאתה אומר אם הייתי חווה אחדות לא הייתי כועס. מאיפה אתה יודע? גם באחדות אפשר לכעוס. שאלה: נכון, אבל אולי לא הייתי מרגיש כעס. אליעד: יש משהו פנימי לפני תחושת הכעס, משהו שקודם לעצם החוויה של אני. ברגע שאתה כועס, אתה חווה מצד אחד את קיומך, ומצד שני את קיומך ככועס. החוויה של אני קיים בטוחה אצלך יותר מאשר החוויה אני כועס. אבל אם תלך עוד פנימה, תמצא שיש משהו לפני האני שלך, שמכיל את הכל. משם אפשר להכיל גם כעס וגם אי - כעס בלי לשלול שום דבר. מה קורה כאשר ... להגיד שזה גם שולחן וגם כלום, או אני הכל ואני לא כלום. בפועל, האדם יכול לחוות שהוא סך כל האפשרויות: גם הנפרד, גם המאוחד, גם לפני הכל וגם אחרי הכל. האם זאת חוויה אחת? כן, זו חוויה אחת שכוללת בתוכה את כל הפרספקטיבות ביחד: אתה יכול לראות את המציאות כנפרדת, וגם כחוויה פנימית של אני לפני המקום והזמן, וגם כחוויה של המצוי הראשון שבו הכל אחד. ככל ששואלים מי אני? ברצינות ובנחישות, מגלים דרגות עומק נוספות: פעם אתה חווה אני המציאות, פעם אני היוצר של המציאות, פעם אני האחדות המוחלטת. למה לחזור לאני המצומצם אם אפשר להיות באחדות מוחלטת? שאלה: אם אפשר להיות בחוויה שבה אין הפרדה, למה בכלל לחזור לאני שמודע לעצמו ולרצונותיו? אליעד: זו בעצם שאלה על מהותו של הבורא לפני שהוא נפרד מעצמו. אפשר לשאול גם שאלה יותר ... ולא נפרדות. אחדות אמיתית כוללת את הכל, גם את הנפרדות, בלי מאמץ, בלי צורך לבחור או או. יש אנשים שאומרים לפעמים אני באחדות ולפעמים לא, וזה מראה שהם בכלל לא חווים אחדות אמיתית, כי אחדות אמיתית נמצאת לפני ולתוך כל המצבים. מדוע חשוב ליהנות מהנפרדות ולא לבטל אותה? בסופו של דבר, המטרה היא להיות כאן וליהנות, במקום ... רבי נחמן, למשל, דיבר נגד תאוות הגוף, אך לא כי אסור ליהנות, הוא הסביר שהצדיק נהנה מהאותיות הפנימיות שבכל דבר, לא רק מהלבוש החיצוני. כך גם לגבי כעס או כל חוויה אחרת - אפשר ליהנות מההיבט הפנימי העמוק שיש בכל צורה, בלי להתנתק מהצורות החיצוניות. מדוע רבי נחמן מדבר על צדיק ולא צדיק אם הכל אחד? שאלה: למה רבי ... הרחמנות האמיתית על פי הדברים האלו? רבי נחמן מדבר על מצב שבו האדם מרחם על אלוהים שלא יודע שהוא אלוהים. כלומר, האדם מתבונן פנימה ורואה שבעצם הנפרדות היא חוויית צמצום אלוהית. אבל כל עוד האדם לא השיג את השלמות, הרחמנות שלו על אחרים מבוססת על ההנחה רע להם. והוא עצמו, בגלל שהוא רואה רע, מתייסר. לפי רבי ... כולל מי שחושב שהוא עושה מעשים טובים למען הזולת, עלולים לגלות שהדחף למעשים נובע מצורך אישי ורצון שכבודו האישי יתקיים, או מתוך רצון להימנע ממצוקה שהוא מרגיש כשרע לאחרים. למה אין סתירה בין ליהנות מהנפרדות ובו זמנית להיות גם לפני הכל? אליעד מדגיש שתכלית התהליך היא לחוות בו זמנית גם את האחדות וגם את הנפרדות. ... פנימית מהאותיות הפנימיות שבכל דבר, ולא רק מההיבט החיצוני. האם רבי נחמן באמת שולל את כולם? הוא שולל את כל השיטות והתפיסות במובן שהוא טוען שאם לא הגעת לחוויה העמוקה ביותר, אתה עדיין לא מבין את אלוהים באמת. הוא קרא לזה לשבור את כל האלילים. גם אדם שמרחם ומרגיש רחמן יכול להיות רחוק מהאמת, אם הוא באמת רואה הבדל בינו לבין האחר ומחפש כבוד נסתר לעצמו. לכן הוא אומר שאם אין לאדם אמונה בשלמות שאין שלמות אחריה, הוא ... שמעמיקים, מגלים שהוא הפוך מכל היגיון רגיל, וחותר לאחדות כזו שסותרת את כל ההגדרות. ברגע שאדם באמת חוקר, הוא נעשה התלמיד האמיתי שמתאחד עם הרב, כלומר, מגיע לחוויה של אחדות גמורה בלי להיתקע בהגדרות. מהו יחסו של רבי נחמן לרחמנות על פי השפה האנושית? בסופו של דבר, אין כאן קריאה להימנע מעזרה למי שסובל, אלא ...

... שנראית כבלתי אפשרית, או שמא גם השיטה הזאת, היא עוד שקר ובזבוז זמן. וכפי שכבר ביארתי, הספר הזה מצהיר, שהוא יביא את האדם אל החוויה של השלמות , שנראית כבלתי אפשרית מצד מהותו של האדם כישות שהיא אינה אין סופית. והשאלה הנשאלת היא, איך ניתן לעשות זאת וכיצד ניתן להביא את האדם אל החוויה של השלמות, למרות שהיא אינה אפשרית, מצד זה שהאדם הוא ישות חסרה, שאינה מושלמת באופן מוחלט? וההסבר הוא, כי החוויה של האדם, תלויה בהבנה של האדם. ותכלית הספר, היא לשנות לאדם את החוויה האישית הרגשית שלו. כי הדבר האחרון שחשוב בחיים, זה מה האדם מבין ואיך האדם חושב. והסיבה שהדבר הפחות חשוב בחיים זה מה שהאדם מבין, היא משום שהדבר היחיד החשוב בחיים, הוא מה האדם מרגיש ברמה הרגשית. כי אם האדם לא מרגיש את השלמות בליבו, הרי שאין שום משמעות לפלפול פילוסופי כזה או אחר, שיוכיח לאדם שהכל מושלם או כל דבר אחר. כי כל זמן שליבו של האדם, מרגיש את הריקנות, שנובעת מכך שהאדם הוא אינו ישות שלמה, הרי שתפישת המציאות של האדם לא ממש משנה כלל וכלל לא. ולכן, המטרה המוצהרת של הספר, היא להביא את האדם אל תחושה וחוויה מלאה של שלמות מלאה, שנקראת שלמות ... מוחלט מהרצון שלו להשיג דבר כלשהו טוב יותר, מאחר שהוא נמצא בטוב ביותר האמיתי מבחינה אובייקטיבית. וכיצד ניתן להביא את האדם אל חוויית השלמות הזו? תשובה: על ידי הבנה שכלית. כי למרות שההבנה השכלית היא חסרת כל משמעות כנל, כי העיקר הוא החוויה הרגשית, הרי שהדרך היחידה להשיג את החוויה הרגשית של השלמות, היא על ידי הבנת המציאות בשלמות. כי האדם הוא גם שכל. והאדם לא יכול לברוח מהשכל שלו, גם אם הוא ממש ירצה. והחוויה של האדם את המציאות, תלויה בשכל של האדם. כי החוויה, היא תוצאה של הבנה. והאדם חווה את ... מבין שזאת רק בובה. והתינוק לא מפחד, גם לא מאריה אמיתי, משום שהוא לא מבין שהאריה יכול להזיק לו וכיוב. והדרך להביא את האדם אל החוויה של השלמות, היא על ידי ... על שני דברים שהם הפוכים מצד מהותם בבת אחת. ומשום כך האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את האמת האובייקטיבית של המציאות, ולכן הוא מרגיש חיסרון. כי מצד האמת של המציאות, הכל אחד. ... להכיל בתוך מחשבתו את הידיעה שכל ישות סופית, היא באחדות מוחלטת עם האין סוף, על ידי זה האדם גם יחווה את השלמות הזאת ברמה הרגשית. והמסר הסופי של הספר, הוא שהכל מושלם ... עד אין סוף (כי יש גבוה מעל גבוה ואין סוף מעל אין סוף). ועל ידי זה שהאדם יבין את השכל הזה, על ידי זה ממילא האדם גם יחווה את התחושה הזאת של השלמות, שנובעת מתוך ...

... שאם תכלית הרע, הייתה כדי לעשות טוב, הרי שממילא היה תמיד רק טוב. כי אם התכלית הסופית היא, שיהיה לאדם טוב, הרי שהמציאות יכולה לעשות כך, שהאדם ירגיש תמיד טוב, גם בלי ההקדמה של הרע. ... שחושבים, שהרע, הוא לטובה, ושהתכלית, היא טובה. משום, שהאדם מטבעו תמיד גם סובל. ובייחס לשלמות, האדם יותר סובל, מאשר נהנה בחייו. משום שכל אחד, תמיד מרגיש שחסר לו משהו. והסיבה שרע לאדם ... בגלל שיש טוב. כי אם היה רק רע תמיד, הרי שכבר לא היה רע בכלל. כי כאשר הכל רע תמיד, והאדם לא יודע שיש דבר כזה שנקרא טוב, הרי שממילא האדם לא רוצה להרגיש יותר טוב, וממילא האדם מרגיש רק טוב. והרע קיים, רק בגלל שהאדם רוצה להרגיש טוב. והגיוני גם לומר, שהטוב קיים, ... האנשים האלו, ממציאים המצאות, שאלוהים ברא אצל האדם חיסרון ורצון, כדי שהוא יוכל לתת לו שפע של טוב. והטועים האלו שוכחים, שאלוהים עצמו טוב לו, גם בלי תחושה של חיסרון. וגם אם יש ... טוב, הוא היה עושה לו טוב, מיד כאן ועכשיו, בלי שום צורך לחכות למשך זמן כלשהו. והטועים האלו אומרים גם, שאם לאדם היה רק טוב תמיד, הרי שהוא לא היה מרגיש את הטוב שלו. ולכן צריך שיהיה גם רע. ואלוהים הוא ככ טוב, שהוא יוצר אצל האדם את החיסרון, כדי שהאדם יוכל לחוות את הטוב, תמיד בחוויה של התחדשות. ... שכבר ביארתי, האדם סובל, משום שהוא חווה את עצמו כקיים כישות נפרדת משאר המציאות. ועצם קיומו של האני של האדם, הוא סיבת הסבל של האדם. כי האדם תמיד מרגיש, שהוא חסר את השלמות, שהיא המציאות ... ולכן אלוהים עושה את הנפרדות, כדי לעשות טוב. והטוב בעיני אלוהים, הוא דווקא כאשר האדם רחוק ממנו. ואלוהים לוקח חלקים ממנו, ומרחיק אותם מעצמו. כי הוא מרגיש רע, והוא מנסה להשמיד את עצמו. על ...

... האדם הטועה, אצלו מה שהחושים אומרים, זו חוויה של אמת. ואדם כזה שמנסה להבין את המציאות, הוא חושב בטעות ... לחוות שום דבר, בלי לחוות קודם לכן את החוויה העמוקה של האחדות. וכאשר האדם נמצא באחדות, אין אצלו שום מחשבה, דיבור, מעשה, רגש, תחושה , או רצון או כל נפרדות שהיא, בלי שהוא קודם לכן, ... מאמץ שהוא. ומי שרוצה להשיג את השכל ואת החוויה הזאת, עליו להבין מה הוא לא מחפש. ועל האדם להבין שהוא לא ... קורה איתו ועם מעשיו. אבל על האדם להבין, שחוויית האחדות של המציאות, תבוא רק ואך ורק מתוך הבנה מוחלטת של ...

... יותר ברצון, כך הפחד גדול יותר וכולי. ושורש הרצון, הוא בעצם הקיום של האדם. כי האדם קיים כישות עצמאית, שהיא נפרדת מהמציאות. כי כל זמן שהאדם מרגיש את האני שלו, הרי שהוא לא חווה את השלמות של המציאות. כי אם האדם מודע לאני שלו, הרי שזה רק משום שהוא מכיל בתוכו, גם תחושה של העדר האני. וממילא האדם לא חווה את השלמות, אלא חווה תחושת חיסרון, שהיא כמובן יוצרת רצון, שהוא יוצר את הפחד. ונמצא אם כן, כי כל זמן שהאדם קיים כישות ... אעפכ הוא בוחר לפחד מתוך בחירה חופשית, והוא לא צריך להעלים את עצמו כלל. כי אצלו הפחד הוא טוב מאוד, כי הוא בוחר את רצונו העצמי, והוא בוחר את תחושת החיסרון שלו, בלי שזה נותן לו משהו, כי מושלם לו בשלמות, גם בלי זה). (להעלים את עצמך = ... בשום דבר, זהו גם אמצעי וגם סיבה. כי יש אחד שלא מפחד, כי הוא אוחז באמונת השקר שלו באלוהים (בשונה מידיעת האלוהים, בידיעה שלמה בלב שלם, שכל ורגש כאחד, שהיא שלמות האין פחד), ואז הוא מפחד לאבד את האמונה הזאת, ולגלות שהוא חי בטעות (כמו אנשים ... טוב (או השקר הגרוע יותר, שהכל לטובה ושעדיין לא הכל טוב, אלא רק לטובה בזמן עתיד) וכיוב, הרי שזה לא יעזור לאדם להשקיט את הפחד שבתוכו, מפני תחושת הרע. והדרך היחידה של האדם להשתחרר מכל הפחדים, היא על ידי זה שהאדם מעלים את עצמו לגמרי. ... כגון לדוגמה, שהאדם מפחד שהוא ימות, או שהוא יהיה חולה, או שהוא יאבד את כל רכושו ואת הכבוד שלו ואת החברים שלו. והאדם מפחד לא לסבול, ולא להרגיש כאב ותחושה של רע וכיוב. ובכך נדמה לאדם, שהוא באמת מבין למה הוא מפחד. ואולי גם נדמה לאדם, שזו טעות ... מפחד. ולאדם נדמה שהוא מפחד לדוגמה שלא יקרה לו דבר כלשהו. אבל אם נשאל אותו, למה אתה מפחד מכך, דהיינו, למה אתה לא רוצה את זה, למה אתה רוצה להרגיש דווקא טוב ולא רע, ולמה אתה רוצה שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת, הרי שלא תהיה לו תשובה. מה שאומר, שהאדם לא ממש מבין, ממה בדיוק הוא מפחד, דהיינו, למה הוא לא רוצה להרגיש רע בזמן עתיד. וניקח לדוגמה אדם שמפחד להרגיש כאבים. ולכאורה נדמה, שהוא כן מבין, ממה הוא מפחד. אך לא כך הוא הדבר. כי מי שיתבונן קצת יראה, כי האדם לא באמת מפחד, מכך שהוא ירגיש כאב. כי מה אכפת לאדם שהגוף שלו ירגיש כאב? והאדם הוא לא סתם משוגע שהוא מפחד בלי סיבה, אלא יש סיבה, מדוע האדם מפחד להרגיש כאב. והיא, משום שהאדם לא רוצה להרגיש כאב. והאדם לא מפחד מהכאב עצמו, אלא האדם מפחד ולא רוצה, שהמציאות תהיה שונה, ממה שהוא רוצה. והאדם ... עצמו. שהאדם, לא באמת מפחד שיקרה משהו מסוים, אלא מהות הפחד היא, שהאדם מפחד מכך שהמציאות תהיה שונה, ממה שהוא רוצה שהיא תהיה. ולא אכפת לאדם תחושת הכאב , אלא אכפת לאדם, זה שהוא לא רוצה להרגיש את הכאב הזה וכיוב כל פחד אחר. ואם יתבונן האדם אל תוכו, הוא יראה שהוא דווקא כן מפחד בלי סיבה (אאכ ... את הפחד שלו בדיוק, הפחד שלו ייעלם. ולהגדיר את הפחד, פירושו להבין ממה בדיוק ולמה בדיוק הפחד קיים. והטועה שחושב שהתשובה היא כי אני לא רוצה להרגיש רע, וכיוב שאר תשובות שגויות, הוא ימשיך לסבול ולפחד לנצח. עד שהוא ימשיך לשאול, למה אני לא רוצה להרגיש רע? ויגלה את שורש הרצון שלו, שהוא שורש כל המציאות, שהיא האחדות. ויגלה, שכל החסרונות מושלמים ...

... האם אני קיים, היא בעצם כוללת בתוכה את השאלה, האם אני קיים ואחכ גם חושב ומרגיש וכולי, או שמא אני לא קיים, ואז ממילא אני גם לא חושב ולא מרגיש וכולי. וכאשר האדם מסתכל על הדברים מנקודת מבט של אמת, הוא מבין שהמחשבה אני חושב, משמע אני קיים, היא בעצם מראה כמה טועה היה זה שאמר אותה, וגם כל ... לא חושב. והסיבה האמיתית שבגללה נדמה לאדם שהוא קיים, היא משום, שככה הוא מרגיש. כי האדם חווה את קיומו העצמי, והוא מרגיש שהוא קיים. והאדם מרגיש את קיומו של האני שלו, ולכן נדמה לו שהוא קיים. וכל מה שהאדם ידע יודע וידע, הכל תלוי בקיומו של האני של האדם. כי כל דבר שאותו יודע האדם, הנכונות ... האם באמת הוא קיים? ובנוסף, אם נניח לדוגמה שהאדם לא קיים, אז כיצד נסביר את חוויית קיומו? והאם יכול להיות שתהיה אמת סובייקטיבית, שהיא מנוגדת לגמרי לאמת האובייקטיבית? דהיינו, האם יכול להיות, שמבחינה סובייקטיבית נדמה ... את מהותו ואת מהות האני שלו ואת מהות קיומו העצמי. כי האדם חי את חייו מתוך תחושה חזקה של אני ואני ואני. ואין לאדם שמץ של מושג אמיתי, מיהו ומהו אותו האני המפורסם הזה, שאחראי לכל כך הרבה בעיות ודברים רעים שקורים לאדם ... לשאול את עצמו, מי אני? ומה אני? האם אני מה שאני רואה? ואולי אני אוסף של חוויות? ואם כן, אז האם האני שלי משתנה כל הזמן? והאם לאירועים עצמם יש תודעה? ואיך נוצרתי לפתע פתאום? ומה גורם לי לחוות את עצמי כישות נפרדת? ... של מקום וזמן. כי קיומו של האני, תלוי בקיומו של מה שאינו אני. כי משמעות וחוויית האני , תלויה במשמעות וחוויית הדבר שאינו אני. והאני וגם מה שאינו האני, שניהם קיימים בתוך המציאות. ולכל ישות יש את המקום ואת הזמן שלה. ובלי שיהיה מקום וזמן, אין ... שאר הדברים שישנם. וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא הופך להיות כלום ממש. שהאדם מרגיש וחווה את הכלום ממש, ואת ההעדר המוחלט ממש, עד שהאדם לא חווה באופן מודע את קיומו העצמי בכלל, אלא הוא חוזר להיות מה שהוא היה בהתחלה, דהיינו, ישות ... את האמת, שהוא גם רק כלום אמיתי, וגם רק משהו ממשי. ואז האדם חווה את כל חוויית המציאות שלו, מנקודת מבט אחרת לגמרי. ויש בזה עוד עניינים כמובן. כי כאשר האדם מבין שהכל אחד ממש, אז הוא חווה, שהוא עצמו גם שורש ...

... נפרדת משאר הדברים, דהיינו, כל זמן שיש אצל האדם משמעות לאני שלו, דהיינו, שהוא חווה גם את קיומו של הלא אני שלו, הרי שהאדם תמיד ולעולם לנצח נצחים ירגיש תחושה של חיסרון. כך ששום תמונת מציאות ושום צורת מציאות, לא תצליח לגרום לאדם להשתחרר מתחושת הקיום העצמי שלו. והקיום העצמי של האדם כנפרד משאר ...

... ומי שמתבונן קצת מבין, שכל חוויית המציאות של האדם, תלויה בהבנת סיבת האירועים. כי רע, הוא רק כאשר האדם לא מבין את הסיבה ... להשתנות בפחות מרגע אחד. וכל חוויית המציאות כולה של האדם, כולל הזיכרון שלו ותחושת העתיד שלו, גם הם יכולים להשתנות בפחות מרגע אחד. כגון לדוגמה בשעת החלום, שהאדם ברגע אחד ... הרבה זמן. ובפחות מרגע אחד, גם חוויית העתיד של האדם שונה. והכל קורה בפחות מרגע אחד, בלי שהאדם שם לב לכך, שהוא נמצא במציאות ... שלהם, היא לא יותר מאשר תחושה. שבכל פעם שהאדם זוכר שהוא רצה, ואחכ הוא חווה שהוא עושה, אז הוא חווה שהוא בוחר. אבל האדם לא ... בלבד, בדיוק כמו התעתוע של חוויית חוקי הטבע וחוקי הפיזיקה וכולי, שלאדם נדמה שיש חוקים, למרות שאין וכולי כנל. ועפ זה ניתן ... מסתפק בסיבות של טעות, שבגללן חוויית המציאות שלו, היא של חוסר שלמות. אבל מי שרוצה לחוות את גן העדן של המציאות, עליו להבין את ...

... ואפשרי גם שהחושים מרמים את האדם. כמו לדוגמה בשעת השינה, שהאדם רואה באופן מוחשי ממש ומרגיש באופן מוחשי ממש, את מה שאינו קיים כלל בשום מקום ובשום זמן. והחושים מטעים את האדם, כיוב בעוד דוגמאות שונות. אבל, גם מה שוודאי לאדם, שאלו ידיעות השכל שלו, כגון לדוגמה ... משמעות הזמן, נוגדת ושוללת את המחשבה שרגעי הזמן הם אחד. וכיוב לגבי מרחב המקום. ואעפכ, חוויית הזמן והמקום של האדם, היא אינה מוכרחת להיות אמיתית, אלא היא רק אפשרית בלבד. והסיבה שהאדם חווה את המקום ואת הזמן, היא רק משום שהאדם בחוויה האישית הסובייקטיבית שלו, חווה הפרדה בין מה שישנו לבין מה שאיננו. שעל ידי הפרדת היש מהאין, נוצרים שינויים, שהם מהווים את הזמן ואת המקום. והפרדת היש והאין, היא רק תחושה של האדם בלבד, אך לא יותר מכך. ולמרות שלא נראה לאדם הגיוני, שאולי הוא חווה כיש את מה שאין, וכאין את מה שיש, הרי שאעפכ אולי באמת מצד האמת, היש איננו והאין ... ואז על ידי זה הוא חווה את האני שלו כנפרד ממה שהוא אינו האני שלו, שעל ידי זה נוצרת חוויית האני של האדם, שהיא כולה מבוססת על האמונה של האדם, שהיש והאין נפרדים זה מזה. ומי שרוצה שקט נפשי באמת, עליו לחבר את דעתו אל המוחלט באמת, שהוא הישות האחת, ...

... הוא לא מחויב ולא אמיתי. וכאשר האדם מנסה להיאחז בטוב האמיתי, הוא מחפש את הצורה שלו. אבל הטוב האמיתי, הוא העדר ההיאחזות בצורה כלשהי. ולכן כאשר האדם, באמת מנסה להרגיש טוב, אז הוא מרגיש יותר רע. כי הוא מנסה לחבר את עצמו לצורה כלשהי, אבל באמת, הטוב האמיתי, הוא חסר כל צורה. ולכן, ... חיפוש האמת המוחלטת והטוב המוחלט, פירושו לנסות להגדיר אותם. וזה בעצם להתרחק מהם, כי הם לא מוגדרים כלל. והטוב ביותר היה, שהאדם יפסיק לחפש את הטוב באמת, ושהוא ירגיש טוב תמיד. אבל האדם תמיד מחפש את הטוב באמת, משום שהוא חי בשקר, שלטוב באמת יש צורה כלשהי. ולכן ... מרוויח, את זה שהוא מסוגל להגדיר בשכל שלו, את מה שאינו מוגדר. כי תהליך ההגדרה, בהתחלה הוא יוצר נפרדות ושקר. אבל אחכ הוא מאפשר לאדם, להגדיר בשכל שלו ולחוות ברגש שלו (כי החוויה, היא תמיד כמו ההבנה בדיוק מוחלט), את זה ששני ההפכים המוגדרים, הם בעצם ישות אחת. וכל זמן ... תוך כדי זה שהוא מנסה להבין ולהגדיר, עליו לזכור תמיד, שהכל אחד. דהיינו, שכל מה שהוא מבין ומגדיר, זה הכל נמצא באחדות, עם הניגוד שלו. כגון לדוגמה, האדם שמבין מהי תחושה של טוב שאינו תלוי, שעל האדם לזכור, שהתחושה הזאת, נמצאת באחדות, עם התחושה של הטוב התלוי. ולמרות שזהו דבר והיפוכו, אעפכ זה כך וכולי. עד שהאדם רואה את האמת ...