... את אחד הדברים הכי לא שפויים בעולם הזה, והוא, המרדף הנצחי של האדם אחרי האושר שחומק ממנו כל הזמן. כי האדם מטבעו רוצה
להרגיש טוב, וכמה שיותר טוב, טוב יותר. והאדם מטבעו, לא רוצה
להרגיש רע. והאדם מבחירה חופשית שלו, לא יבחר
להרגיש רע, אפילו לא קצת. כי האדם רוצה להגיע למצב שבו רק טוב לו בשלמות, עד כמה שאפשר. ומי שיתבונן יראה, כי האדם כל חייו מתאמץ לצמצם ולהפחית ... להפחית את כמות הרע שיש לו בחיים, ולא משנה כמה האדם מתאמץ להגדיל את כמות הטוב שיש לו בחיים, בסופו של דבר, תמיד האדם
ירגיש גם רע ברמה כלשהי. ולא רק שתמיד האדם
ירגיש גם רע ברמה כלשהי, אלא שלפעמים, גם כמות הרע של האדם בחיים, נשארת זהה לחלוטין, ואפילו גדלה, גם אחרי שהאדם מתאמץ ככ הרבה להקטין את הרע, ... וחיסרון כלשהו, מנקודת מבט כלשהי. ואין שום דבר בעולם שיש בו רק יתרונות או רק חסרונות. ומי שמחליט האם ועד כמה האדם
ירגיש טוב או רע ברגע כלשהו, זה הרצון של האדם, שהוא עצמו תלוי בנקודת המבט של האדם, שהיא עצמה תלויה ב... (ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם ... משתנים, במקביל לזה שגם המציאות משתנה כל הזמן. ולכן גם מצב הרוח של האדם משתנה כל הזמן. ובכל מקרה, האדם לעולם לא יוכל
להרגיש רק טוב. כי שום דבר אינו מושלם, אלא בכל דבר יש חיסרון כלשהו. ובנוסף, מי שיחליט כמה טוב או רע האדם
ירגיש, זה אך ורק לפי מה שהוא ירצה או לא ירצה באותו הרגע. כי האדם יכול להשיג המון דברים, ואז פתאום הוא לא ירצה אותם, או שפתאום הוא ירצה ... שהוא מאוד רצה אותו, קודם לכן. ולפעמים פתאום האדם סובל מאיזה עניין אחר וכולי. ונמצא אם כן, כי האדם מטבעו לא רוצה
להרגיש רע, ולא מוכן מלכתחילה
להרגיש גם רע. זא האדם מטבעו, לא בוחר בבחירה חופשית
להרגיש רע. ומאחר שתמיד יהיה גם רע, הרי שהאדם לעולם לא יהיה שבע רצון מהמציאות. והאדם לא מוכן לקבל בלב שלם אלא רק בלב חלקי, את זה שהוא תמיד לא יהיה שבע רצון מהמציאות, משום שזה בעצם אומר, שהאדם מוכן מלכתחילה
להרגיש רע. והאדם מלכתחילה, לא בוחר ברע, אלא בוחר רק בטוב. (והאדם טרם קיומו, בוחר מלכתחילה
להרגיש רע, בדיוק כמו שהוא בוחר
להרגיש טוב. וכפי שביארתי את זה לעומק במקומות אחרים). ונמצא אם כן, כי המרדף אחרי האושר של האדם, לעולם לא מסתיים. ולמרות שהמרדף אחרי האושר ... מתאמץ לחיות, בסופו של דבר, הוא ימות. וזה כמובן עניין מתסכל ביותר. שהאדם כל חייו כמעט, מקדיש אותם כדי לגרום לעצמו
להרגיש טוב, ותמיד הוא
ירגיש גם רע. ולא רק זה, אלא שלפעמים אחרי כל המאמץ, הוא
מרגיש יותר רע מאשר טוב. וברמה הפרטית, האדם מקדיש את כל חייו, כדי לחיות וכדי להאריך את החיים שלו כמה שיותר. ולא משנה כמה האדם ישתדל להאריך ... מאבק בין הרצון של האדם לחיות לנצח, לבין המציאות שלא מאפשרת לאדם לחיות לנצח. וברמה הכללית, יש מאבק בין הרצון של האדם
להרגיש טוב נצחי, לבין המציאות שלא מאפשרת לאדם
להרגיש טוב נצחי, אלא תמיד הטוב יהיה גם עם רע כלשהו. ובפרט כאשר האדם חווה שהוא מתאמץ כדי להשיג איזו מטרה, שהוא יודע מראש, שגם היא לא תספק ... הוא יכול לאבד את השפיות שלו, מרוב תסכול כעס ועצבים על המציאות שלנו. כי זה מתסכל ביותר, כאשר האדם מבין, שאת הרצון שלו
להרגיש רק טוב תמיד, את זה הוא לעולם לא יקבל. וזה מתסכל ברמות נוראיות. וככל שהאדם מבין טוב יותר את גודל הקונפליקט, שבין הרצוי לבין המצוי, כך ... וההסתכלות השפויה הזאת על העולם, היא זו שגורמת לכך שהאדם ישתגע מרוב לחץ ויאבד את השפיות שלו. ולמה? כי הסיבה שתמיד האדם
מרגיש שחסר לו משהו, זה רק משום שהוא מבדיל בין דבר להיפוכו. כי רק מי שמוצא הבדלים בין דברים שונים, רק הוא מוצא יתרונות וחסרונות יחסיים בכל דבר ודבר. וברגע שהאדם מבדיל בין דברים שונים, ולא מתייחס אליהם בצורה זהה ושווה, אז האדם נכנס
לחוויה, שבה הוא תמיד ירצה יותר טוב, ותמיד הוא לא
ירגיש רק טוב, אלא תמיד הוא
ירגיש גם רע ברמה כלשהי. והרעיון הוא, שהאדם תמיד חווה חיסרון כלשהו בחיים שלו, רק בגלל שהוא שפוי ורק בגלל שהוא חושב בצורה הגיונית, ומבדיל בין ... שום חיסרון בשום דבר, ורק אז יש שלמות בכל הדברים כפי מה שהם. והרעיון הוא, שזה כמובן נראה לא שפוי, שהאדם לא יבדיל בין
להרגיש טוב לבין
להרגיש רע. וזה נראה לא שפוי, שהאדם לא יבדיל בין
תחושה של אהבה לבין
תחושה של שנאה. וזה נראה לא שפוי, שהאדם לא יבדיל בין מה שהוא רוצה לבין מה שהוא לא רוצה. וזה נראה לא שפוי, שהאדם לא יבדיל בין מה ... שיש בעולם. ואעפכ, ברמת המודעות החיצונית שלו, הוא כן יבדיל בין דבר לבין היפוכו. וכן יבדיל בין טוב לבין רע. וכן ירצה
להרגיש טוב ולא ירצה
להרגיש רע. אבל בתוך תוכו, בעומק תת המודע של האדם, הוא לא יבדיל בין שום דבר לשום דבר. ואז, כאשר האדם הוא גם שפוי וגם לא שפוי בו זמנית, אז הוא ...