... חיובית כל היום, וגם אם החשיבה החיובית תעזור לאדם להשיג את כל המטרות שלו, גם אז האדם לא יהיה מאושר. כי לא קיים בעולם אפילו לא מצב אחד, שבו האדם
ירגיש מאושר. כי אושר מהותו היא אחרת לגמרי. כי אושר מהותו היא, שהאדם מגיע למצב ... האדם לנסות לחשוב היטב בדעתו, האם באמת עכשיו אחרי שיש לי את כל מה שאני רוצה, האם זה כבר מביא אותי לנקודה שבה אני יכול אך ורק ליהנות מהמציאות, ללא
הרגשת חיסרון כלשהו? ואם האדם יתבונן בזה היטב, האדם יראה, שלא משנה מה שהוא יעשה, תמיד הוא ימשיך
להרגיש חיסרון כלשהו. וגם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, וגם אם יתנו לאדם להיות אלוהים וליצור את המציאות כרצונו, עדיין האדם לא
ירגיש תחושה של שלמות. והאדם תמיד ימשיך
להרגיש שחסר לו משהו. וכל מי שיעשה לעצמו דמיון מודרך ויסתכל על התכלית של כל מה ... לא קולט את התרמית הגדולה שיש כאן, שלא משנה מה שהאדם יעשה, ולא משנה מה שיתנו לאדם, ולא משנה אם האדם יחשוב בחשיבה חיובית או שלילית, עדיין האדם לא
ירגיש מאושר. ויש כאלו שחושבים בדעתם, שלמרות שהאושר הוא חמקמק ולמרות שבכל מקרה ... כלשהי, לא תיתן להם אושר, הרי שעדיין טוב יותר שהאדם יצליח להשיג כמה שיותר דברים, ממה שהוא רוצה. כי ככל שיש לאדם יותר את מה שהוא רוצה, כך האדם
מרגיש יותר שמחה. אך גם הדבר הזה הוא שקר. כי בפועל, כאשר האדם משיג את המטרה ... יותר מרוצה. אבל זה רק משום שהוא כרגע נמצא במצב שבו יש לו חיסרון כלשהו, דהיינו, הרצון של האדם, שהוא חיסרון. ואחכ כאשר הרצון הזה מתמלא, אז האדם
מרגיש סוג של שמחה. אבל אחרי שעובר זמן כלשהו, הרי
שתחושת השמחה הזאת דועכת. ואחרי
שתחושת השמחה הזאת דועכת, אם האדם יפסיק לרוץ אחרי מטרות חדשות, הרי שהאדם חוזר למצב
רגשי זהה לחלוטין למצב שבו הוא היה לפני שהוא השיג את המטרה שלו. דהיינו, שכל
תחושת השמחה של האדם כאשר הוא משיג איזו מטרה, היא לא בגלל שהוא השיג את הדבר שאותו הוא השיג, אלא אך ורק מעצם זה שהחיסרון והרצון של האדם התמלא. וזה בעצם אומר, שכדי שהאדם
ירגיש תחושה של שמחה, לשם כך האדם מענה את עצמו, ורודף אחרי ... להשיג את רצונו. ומילא אם הרגע הזה, היה של אושר אמיתי בשלמות. אז אולי באמת היה שווה לרדוף אחריו ולהשקיע בו מאמצים. אבל מי יכול לומר שהוא חווה
תחושה של שלמות ושל אושר אמיתי בשלמות, כאשר הוא משיג את המטרות שלו? ... הוא משיג את המטרות שלו, ותהיה המטרה אשר תהיה, מי יכול לומר שהוא אכן חווה אושר ככ גדול, עד שכל הרצון שלו להיות מאושר נעלם, ועד שכל הרצונות שלו וכל
תחושות החיסרון שלו נעלמים בבת אחת? כי את האמת, האדם יודע. והאמת היא, שגם כאשר האדם כן מצליח להשיג איזו מטרה, וגם כאשר האדם כן
מרגיש שמחה מכך שהוא השיג איזו מטרה, הרי שגם אז האדם לא
מרגיש סוג של שמחה שלמה. כי גם באותו הרגע יש לאדם טרדות על הראש, וגם אז האדם ... רחוק מהאושר האמיתי, שהוא עניין אחר לגמרי כנל, הרי שהאדם ממשיך כמו משוגע לרדוף אחרי הזנב של עצמו, ולנסות שוב פעם להשיג עוד מטרות נוספות כדי לברוח
מתחושת הדיכאון של חוסר הסיפוק המתמיד שיש לאדם. כי יש בעולם המון מנהיגים של טעות. שהם מטעים את האדם, בכך שהם מובילים אותו בדרך לא נכונה, אל אושר שקרי שהוא כמו מי ים מלוחים. שככל שהאדם שותה מהם יותר, כך הוא
מרגיש עוד יותר את
תחושת הצמא. ואותם מנהיגי הטעות, אין להם מושג מימינם ומשמאלם לגבי ... כולן, בסך הכל, הן כמו סמים שהאדם לוקח אותם, כדי לשכוח את הצרות שלו. כי כאשר האדם מאושר באמת על ידי הבנת המציאות בשלמות, במקרה כזה האדם חווה
תחושה של סיפוק מלא מהמציאות. אבל כאשר האדם לא מבין את המציאות באמת, על ידי זה האדם כל הזמן חווה
תחושה של חוסר סיפוק מתמיד. וכפי שניתן לראות בחוש, שגם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, הוא עדיין
ירגיש חוסר סיפוק. וחוסר הסיפוק, מבטא את זה שהאדם לא מרוצה מהמציאות, משום שהוא ... למרות שבאמת, האדם כמו משוגע חי במעגלים, בלי שום נקודת עצירה. כי מי שהוא קצת חכם, הוא כבר אמור להבין, שגם אחרי שהוא ישיג את המטרות שלו, גם אז הוא
ירגיש שהוא לא מרוצה, וגם אז הוא יחפש מטרות חדשות. ונניח לדוגמה שהאדם נמצא
בתחושה של דיכאון. ונניח לדוגמה שהאדם שנמצא בדיכאון מוצא איזו מטרה ומנסה להשיג אותה. וככל שהאדם מתקרב להשיג אותה, כך הוא
מרגיש יותר שמחה. ואחרי שהאדם משיג את המטרה שלו, אז הוא
מרגיש תחושת שמחה עוד יותר גדולה. אבל רגע אחד אחרי שהאדם השיג את המטרה שלו, כבר אז
תחושת השמחה דועכת. ורגע אחד אחרי שהאדם משיג את המטרה שלו, הוא כבר חייב להציב לעצמו כמו עבד, איזו מטרה חדשה להשתעבד אליה. כי אם האדם לא יציב לעצמו מטרה חדשה, אז הוא מהר מאוד יחזור
לתחושת דיכאון, עוד יותר גדולה ממה שהוא היה בה קודם לכן. זא שכל מה שהאדם משיג בחיים, שום דבר לא עוזר לו לצאת
מתחושת הדיכאון, חוסר הסיפוק והריקנות הקיומית שלו. והאדם כל הזמן ...