... נס, הוא בסך הכל ביטוי לכך שהאדם לא מבין את המציאות. כי המציאות כולה, פועלת עפ חוקיות אחת. ויש שכל אחד, שהוא מפעיל את כל האירועים כולם, עפ אותו השכל תמיד. כי השכל של אלוהים, לא משתנה אף פעם, ורק הביטוי של השכל שלו משתנה. ואולי למציאות אין שכל כלל, והכל אקראי? אלא שאז הכל אקראי תמיד, ללא שום שכל כלל. ואולי גם, יש שכל אחר, שבו הסיבתיות והאקראיות הם אחד. והנה, יש רק אחת משתי אפשרויות. והאפשרות הראשונה היא, שהאדם מבין את השכל ואת החוקיות שלפיה קרו קורים ויקרו, כל האירועים שבעולם, או שלא. ומי שמבין את השכל ואת החוקיות שלפיה מתנהג העולם שלנו תמיד, הוא נחשב לחכם אמיתי, ואצלו כמובן, לא יכולים לקרות באמת שום ניסים כלל, אלא רק דברים שנראים כניסים, למי שלא מבין את ההיגיון שלהם. כי כאשר האדם מבין תמיד את השכל של המציאות, ממילא שום אירוע לא נראה בעיניו, כחריג יותר או פחות משאר האירועים, כמו שעבור המציאות עצמה, שום ... כאשר האדם הוא טועה וחושב שהוא מבין את חוקי העולם שלנו, למרות שהוא לא באמת מבין את החוק הראשי, שכל החוקים הם ביטוי שלו, אדם כזה עלולים לקרות לו ניסים. דהיינו, שעלולים לקרות לו אירועים, שהוא לא יבין את ...

... הדבר שעליו הוא חושב. וכיוב הרוצה הרצון והרצוי. או הרגש המרגיש וההרגשה. וכך גם לגבי כל דבר אחר (והם השכל המשכיל והמושכל שמתאחדים בשורשם - רבי נחמן מברסלב). והנה, החושב, נפרד מהדבר שעליו הוא חושב. וכל זה הוא רק בנפרדות של ... ממש. והטועים נדמה להם, שאם הם ינסו לדמיין שהם אלוהים / המציאות, אז על ידי זה הם יצליחו להתחבר לשכל של אלוהים. והאדם טועה ולא מבין, שהוא בעצם משקר את עצמו. ולמה? כי מי שמדמיין שהוא אלוהים, הוא לעולם ... הזה הוא טיפשי לגמרי, משום שהוא חסר כל תועלת כנל. ולכן, האדם לעולם לא יכול להבין את המציאות ואת השכל שלה, עד שהוא לא יהיה היא בעצמה. שזה כמובן אינו אפשרי, משום שהאדם הוא לא המציאות, אלא רק חלק ... נפשו על האמת, דהיינו, שהאדם מנסה בכל כוחו ממש (כפשוטו), להבין את האמת המחויבת של המציאות, שאינה תלויה בשום שכל וסיבה כלשהם, אלא שהיא נכונה באופן מוחלט, על ידי זה האדם מגלה שהכל אחד. וכאשר האדם מגלה שהכל אחד, ...

... אין זה אלא רק משום שהמציאות לא מתאימה לאדם, והאדם רוצה לשקר, כדי שהמציאות תהיה טובה יותר עבורו. כך שכל שקר, פירושו שהאדם רע לו, והוא משקר, כדי להרגיש טוב. והאדם הוא ככ טועה, עד שהוא משקר את עצמו ... הדבר האמיתי, לבין הזיוף שמנסה להיראות כאמיתי. ולכן האדם סובל תמיד. משום, שהלב של האדם, יודע שהוא משקר. כך שכל שקר נובע מכך שרע לאדם, ושרק בגלל זה הוא מנסה לשנות את המציאות. ולמה כדאי לאדם לא לשקר? משום ... רע כלל, אלא שהיא כולה טובה בטוב אמיתי שאינו תלוי בסיבות כלשהן. והאדם, מוזמן לבדוק את העניין הזה. כי השכל של האדם, בכל פעם מחדש, הוא מטעה את האדם מחדש, לחשוב שאם הוא ישיג דבר כלשהו, יהיה לו טוב ... להתאמץ, עבור דבר שלא מביא לו כל תועלת, מלבד בזבוז המשאבים הנפשיים שלו. וכאן אני מציע הצעה של אמת, שכל אדם בכל מקום ובכל זמן יכול לבדוק אותה. כי ההתחייבות היא שהאדם ירגיש טוב בשלמות מוחלטת, כבר כאן בעולם ... יעלם לגמרי. ולברר את האמת, פירושו, שהאדם צריך להפסיק לשקר את עצמו, אפילו לא כחוט השערה. ועל האדם לוודא שכל מה שהוא מבין ויודע על מה שקורה לו, שאכן זו האמת באופן מדויק, בלי להוסיף ובלי לגרוע ממנה. והרע ...

... הוא משוחד? ואיך בדיוק הוא מעדיף שהאמת תצא? ולמה הוא מעדיף שהאמת תצא כך ולא אחרת? ועל האדם להבין, שכל הבנה מעורפלת, היא שקר. (והבנה מעורפלת היא אמונה). ועל האדם לא להשאיר שום דבר שאינו ברור. ועל האדם להבין ... עליו בבירור האמת, על ידי זה האדם מסוגל לברר את האמת, למרות האינטרס שלו. ואעפכ על האדם לזכור ולהבין, שכל זמן שהוא לא איש אמת מוחלטת, הרי שזה אומר שעדיין הוא משקר את עצמו במשהו. וזה בעצם אומר שעל ... אינטרס בחיפוש האמת, צריך לבדוק מי נפגע מחיפוש האמת. ומי שנפגע מחיפוש האמת, זה הקיום העצמי של האדם, שמצד השכל, הוא נעלם לגמרי, כאשר האדם מגלה את האמת שהכל אחד ממש. כי באחדות של המציאות, אין שום תודעה עצמית ... הוא יבין את הידיעות שלו שהן חיצוניות אליו?! כי אם לדוגמה האני הזה של האדם, הוא ישות טועה, הרי שכל המידע שלה, הוא שגוי ושקרי. ועד שהאדם לא יבין את מהות התפישה שלו, ואת מהות השכל שלו, ואת מהותו העצמית של האני שלו, הוא לעולם לא יגלה את הטעויות, שהשכל מזין אותו ואת האני שלו. כי קיומו הנפרד של האני, הוא עצמו הטעייה. כי האני הנפרד של האדם, הוא ...

... זה רק בגלל הרצון של האדם לנצח ולהיות צודק. (ובפנימיות, האדם צודק תמיד, כי הכל מחויב. אבל זה נגד השכל האנושי). ומי שרוצה להיות איש אמת, עליו לנקות את עצמו מהרצון להיות צודק ולנצח. ועל האדם לוודא, שהוא שונא ... והנצחנות בשורשה, נובעת מהרצון של הנפרדות להיות קיימת, ולכן היא לא סובלת את האמת של האחדות. והאדם במו עיני שכלו, רואה שהכל אחד, אבל הרצון של הנפרדות לנצח ולהיות קיימת כנפרדת, הוא גורם לאדם לשקר ולהתכחש לכך שהכל אחד. ואעפכ, כאשר האדם משתמש בשכלו באמת, אז הוא רואה את האמת המוחלטת, והנצחנות מתבטלת. כי החכם האמיתי, הוא מנצח תמיד. אבל החכם האמיתי מנצח ... שעליו להיזהר מתכונת הנצחנות שלו, כי היא גורמת לו להתרחק מהאמת. והאדם יכול לנצח את הנצחנות שלו, על ידי השכל של החכם האמיתי, שהוא חכם יותר מאשר הנצחנות והטעות של האדם. כי האדם רוצה לנצח ולכן הוא משקר. וכדי ... לנצח, אבל גם בגלל שיש בדעתו, חלק של אמת, שמסתתרת בתוך דבריו. והחכם האמיתי, הוא יודע את שורש האמת והשכל שיש בכל דבר, והוא מראה לאדם שרוצה לנצח את נקודת האמת שלו. ועל ידי זה הוא מעלה את האדם ...

השכל של האחדות - כיצד הוא בא לידי ביטוי ביום יום? כי יש כאלו שנדמה להם, שהשכל של האחדות הוא שכל גדול מאוד, עד שאין להם שום קשר אליו, בחיי היום יום שלהם, במצב שבו הם נמצאים. אך לא כך ... שהאדם חושב, שצורה אחת היא טובה יותר וצורה אחרת היא רעה יותר. וכל אדם בכל מקום ובכל זמן, שמתחבר לשכל שמבין ששתי האפשרויות טובות / רעות באותה המידה, הרי שזאת התגלות השכל של האחדות. וכל אדם שמבין, שהטוב והרע שלו, תלויים במה שקורה בתוכו, ולא במה שקורה בחוץ, גם זאת התגלות של השכל של האחדות, שהיא פנימית, ביחס לנפרדות שהיא חיצונית. וכל אדם שמבין שהכל אחד, ועל ידי זה הוא נהנה מהנפרדות, ... נוצרת ההנאה של המשחק, כל תהליך כזה (כי גם ההנאה של המשחק, גם היא מתבטאת בהמון צורות), הוא התגלות השכל של האחדות, שהופכת את הנפרדות לטובה מאוד. וההבדל היחיד בין החכם האמיתי, לבין שאר בני האדם, הוא שכל בני האדם בעולם, כולם יודעים שיש דברים שהם לא משנים, ושהטוב צריך לבוא מתוך האדם עצמו, ולא להיות תלוי ... את האמת שהכל אחד, ואעפכ וכולי. ובסיכומו של דבר, כולם כל הזמן משתמשים בתהליכי החשיבה, שמובילים את האדם אל השכל של האחדות. אלא, שהחכם האמיתי מלמד את האדם, להשתמש בשכל שלו, עד הקצה האחרון שלו, עד שכל המציאות כולה, תהפוך להיות טובה באמת. והכל הוא באמצעות השימוש בשכל הרגיל של היום יום. אלא, שיש להשתמש בשכל הזה בשלמות, על כל פרט ופרט, עד שהכל מומתק בשורשו וכולי.

ריקנות, שנובעת מהתקרבות לאחדות - ושכל אמיתי של אחדות לפעמים, כאשר האדם מתקרב אל האחדות של המציאות, הוא מרגיש סוג של ריקנות וחוסר הנאה. כי ... כי כאשר האדם חווה צורה כלשהי, הוא בעצם חווה חיסרון. כי הצורה, חסרה את כל מה שנפרד ממנה. ומי שהשכל שלו מספיק גדול, דהיינו, שכל אמיתי שמבין את המציאות, הוא רואה את האמת. שבאמת, הצורה הסופית ומהותה, זאת ישות אחת ממש. ועל ידי זה ...

... עליו לשאול האם באמת יש נפרדות? כי אולי יש רק אחדות? ואולי הנפרדות והאחדות, הן ישות אחת ממש, נגד השכל של האדם, ואז ממילא אין שום שאלה כלל?!

... מלאה, זורם עם המציאות, מכיל אותה, שותק, וכיוב כל שאר השיטות והסיסמאות של השקר. ולמה כל השיטות בעולם (מלבד השכל שבספר הזה), הן סיסמאות של שווא ושקר? משום שכולן, גם אם הן עובדות, הן עובדות רק בדיעבד אחרי מעשה ... כבר קרתה. אבל, יש פער של שמים וארץ, בין מי שרוצה את המציאות, אחרי שהיא כבר קרתה, לבין מי שכל רצונו הוא שהדבר יקרה, ואחכ כאשר הדבר קורה, אז הוא חווה את התגשמות כל רצונו בדבר שקרה. כי אצל ... אלוהים ממלא את רצונו תמיד. ואין אצל אלוהים שום רצון שאינו ממומש, משום שכוחו אינו מוגבל. וזה בעצם אומר, שכל דבר שאלוהים עושה אותו, הוא עושה אותו רק כדי לעשות אותו, בלי שום סיבה אחרת (ובשורשו, הכל אחד). וזה ... שהכל לטובה. ושיש יותר טוב, מאשר הכל לטובה. ולכן הם מתפללים לאלוהים שעושה רק טוב, שיעשה להם יותר טוב. שכל אלו הם כמובן שקרים, כפי שמבין כל מי שיש לו שכל אמיתי. ויש אנשים שלא מבינים שהם סותרים את עצמם, בכך שהם אומרים מצד אחד שהכל טוב, ואעפכ רוצים לשנות ... ומוחם העיקש והפתלתל, ממציא שקרים על גבי שקרים, כדי לתרץ את השקרים שלהם. אבל האמת לא תשתנה, והיא שעפ השכל, אם האדם באמת היה חווה שכרגע הכל טוב ומושלם, הוא לא היה רוצה לשנות את המציאות. וכל אדם שרוצה ... ולא תשתנה, הרי שהוא לא באמת מרוצה מהמציאות. כי אם האדם באמת היה רוצה את מה שקורה, והיה חווה שכל רצונו מתמלא במה שקורה, הרי שהוא היה רוצה שהמציאות תהיה כפי מה שהיא ושלא תשתנה. והאדם היה רוצה אותה ... של רצונו, הוא ביטוי של אחדות המציאות). ומי ורק מי שהופך להיות בתודעה של אלוהים בעצמו, רק הוא חווה שכל האירועים כולם ושכל מה שישנו, הרי שזה הוא עצמו מחייה ומהווה ומקיים את כל העולמות כולם, ושכל האירועים כולם, הם ביטוי של התגשמות רצונו האישי מלכתחילה. וכיצד יעבור האדם לתודעה של אלוהים? תשובה: על ידי שהאדם ...

... בין הצורה לבין מהותה. ואם המהות היא מחויבת, אז זה אומר שמחויב גם שאין שום צורה כלל. כי עפ השכל, אין שום אפשרות שמשהו יהיה קיים בלי ההוויה שלו, וכיצד יש מציאות של צורה, שהיא נפרדת מההוויה שלה?! כי ... נאמר שאין מהות, הרי שעדיין המהות היא אין, ומאחר ששום דבר לא קיים בלי מהות, או יותר נכון, מאחר שכל דבר קיים, עם מהות שהיא איננה, כי המהות היא אין, ממילא זה אומר, שלא יכול להיות שהיש ישנו, ומוכרח ... וצורה כלשהי. אבל מצד האמת, האין והיש הם אחד ממש, ואז אין שום ספקות כלל. והדבר הזה הוא נגד השכל. כי זה בעצם אומר שיש ריבוי של מהויות ראשונות, שמצד אחד הן נפרדות זו מזו, כי הצורות נפרדות זו ...