... שעל האדם להתבונן בכל דבר שיש בעולם, ולנסות באמצעות ההתבוננות הזאת, ללמוד על האני האמיתי שלו, שזאת המציאות. כי השכל של הסופר, נמצא בתוך ספרו. והשכל של האומן, נמצא בתוך יצירתו. כי השכל של היוצר, הוא זה שגורם ליצירה להיות כפי מה שהיא. ומי שרוצה להכיר את צורת המחשבה של היוצר, עליו ... עבר ליוצר בראש שלו, כאשר הוא יצר את היצירה הזאת, בדרך הזאת? וכיוב עוד שאלות, שעוזרות לאדם להכיר את השכל של היוצר. והאני האמיתי של האדם, הלא הוא השכל של אלוהים האמיתי, שהוא השכל של האחדות, הוא זה שיוצר ומחייה ומהווה את כל המציאות כולה. ומי שרוצה להכיר את עצמו באמת, דהיינו, להבין את השכל של האני הגדול, שחושב את המציאות שלנו, לשם כך עליו לחקור ולהתבונן על השכל שיש במציאות שלנו. ועל האדם לקחת כל דבר ודבר שיש בעולם, ולשאול את עצמו, מפני מה המציאות יוצרת את ... דווקא כאלו? ומהי המהות והמשמעות של כל דבר ודבר שיש בעולם, לפרטי פרטים? כי כל פרטי הפרטים, הם ביטוי השכל, של האני האמיתי של האדם, שהוא זה שחושב את המקום והזמן וכולי. וכאשר האדם רואה איזה דבר מולו, על ... שלו. וכאשר האדם לומד איזה דבר בעולם, הוא בעצם לומד להכיר את עצמו. ועל ידי זה שהאדם מתבונן על השכל שיש בכל דבר שבעולם, על ידי זה בסופו של דבר, האדם לומד ומבין את צורת המחשבה של האומן ושל ... של האדם, הופך לישות אחת עם האני העליון. ועל ידי זה, האדם רואה את המציאות שלנו, מנקודת המבט ודרך השכל של האני העליון, שהוא אלוהים האמיתי, שהיא האחדות של המציאות.

... כלשהי ובהיבט כלשהו. כי אם הוא עצמו ואלוהים הם אחד ממש מכל ההיבטים, כישות אחת ממש (למרות שזה נגד השכל, שהצמצום והאין סוף הם אחד), הרי שלא שייך שהוא יכיר בקיומו של אלוהים שנפרד ממנו. ואם האדם מכיר בקיומו ...

... המוחלטת ואת הטוב האמיתי ובו יתבאר, כי הלב של האדם, דהיינו, פנימיות האדם, שכוללת בתוכה גם את הלב של השכל, דהיינו, את הנקודה הפנימית, שמחייה את השכל של האדם, היא יודעת ומכירה היטב, את הטוב האמיתי ואת האחדות של המציאות. והעניין הוא, כי על האדם להבין ...

... שהאדם מאמין, שהיש הוא אכן נפרד מהאין. והאדם ככ שקוע באמונה הזאת, עד שקשה לו להבין, למה כל התפישה השכלית שהיש והאין הם נפרדים, מדוע היא רק אמונה בלבד, אך לא אמת מבוררת. והאדם קשה לו להבין את הדבר ...

... הדבר שעליו הוא חושב. וכיוב הרוצה הרצון והרצוי. או הרגש המרגיש וההרגשה. וכך גם לגבי כל דבר אחר (והם השכל המשכיל והמושכל שמתאחדים בשורשם - רבי נחמן מברסלב). והנה, החושב, נפרד מהדבר שעליו הוא חושב. וכל זה הוא רק ... הזה הוא טיפשי לגמרי, משום שהוא חסר כל תועלת כנל. ולכן, האדם לעולם לא יכול להבין את המציאות ואת השכל שלה, עד שהוא לא יהיה היא בעצמה. שזה כמובן אינו אפשרי, משום שהאדם הוא לא המציאות, אלא רק חלק ...

... כי כאשר האדם חווה צורה כלשהי, הוא בעצם חווה חיסרון. כי הצורה, חסרה את כל מה שנפרד ממנה. ומי שהשכל שלו מספיק גדול, דהיינו, שכל אמיתי שמבין את המציאות, הוא רואה את האמת. שבאמת, הצורה הסופית ומהותה, זאת ישות ...

... נדמה שהוא קיים באופן מוחלט, למרות שבאמת האדם הוא כלום בצורת משהו. והאדם שהוא טיפש, הוא בטוח, שכל מה שהשכל שלו אומר לו, זה נכון. ואז האדם בטוח, שאם הוא מרגיש שהוא קיים, אז הוא קיים. והאדם הוא טועה ...

... הן רק לבוש של שכל, שמלובש בתוך עצה. ולקיים באמת את העצה של החכם האמיתי, פירושו, להבין את מהות השכל שלה, ולוודא שהשכל של העצה, ממלא את האדם בשלמות. כי האדם רוצה להגיע אל האחדות. והאחדות של המציאות, היא נמצאת בסוף ובקצה ... נמצא בעומק האדם, בעומק אין סופי, עד שהוא נעלם ונסתר מהאדם, כל זמן שהוא מסתכל על הלבושים החיצוניים. ומהות השכל של החכם האמיתי, היא אחת, והיא שהאדם יהיה איש אמת עד הקצה האחרון והסופי, שאין אחריו שום מקום כלל. ... שהאדם מוסר את נפשו לקיים באמת את העצות של החכם האמיתי, על ידי זה האדם מעמיק את מחשבתו, בתוך השכל של החכם האמיתי. ומצד האמת, אין שום צורך לקיים בפועל את העצות של החכם האמיתי, אלא מספיק להבין (אבל באמת להבין), את השכל שלהן, בלבד. ובתנאי, שההבנה תהיה הבנה של אמת, של שורש השכל של החכם האמת. כי אין שום משמעות אמיתית, ללבושים החיצוניים של המציאות. והעצות של החכם האמיתי, הן כולן רחוקות ...

... שהאדם מתחבר לשכל של החכם האמיתי. כי האדם שטועה מחשבתית, הוא, אין לו אחיזה ישירה בשכל של האחדות. כי השכל של האחדות, הוא חסר כל הגדרה, ואין לאדם אפשרות לאחוז בו בצורה ישירה. והאדם צריך לבושים ואמצעים, שבאמצעותם יוכל ... שאין בו שום אחיזה כלל. ומי שרוצה לשטוף את עצמו מהשקר של הנפרדות, עליו להזרים בעורקי ליבו ומחשבתו, את השכל האמיתי של החכם האמיתי. ועל האדם לחפש את החכם הגדול ביותר במעלה, ולהיצמד אל השכל שלו, כמה שיותר. ובפועל, על האדם ללמוד כל דבר ודבר בעולם שמחדש לו משהו. אבל על האדם להתבונן תמיד, אל תוך עומק השכל שאותו הוא לומד, ולהישמר לנפשו פן ושמא תדבק בו אפילו מעט אמונה שקרית שאינה נכונה. כי כאשר יש אמת, ... אמת אמיתית. ואעפכ, טיפה אחת של אור האמת, מגרשת המון חושך של רעל האמונה השקרית. ועל האדם להיצמד אל השכל של החכם האמיתי, ולהזרים אותו בתוך המחשבה של עצמו. עד שהאדם לא יחשוב שום מחשבה עצמית, בלי שהוא קודם לכן יבדוק אותה, עם כלי הבדיקה של החכם האמיתי. ובפועל, על האדם להתמיד ולשנן ולהעמיק את כל מחשבתו בתוך השכל של החכם האמיתי. כי בעומק השכל של החכם האמיתי, שם נמצא האוצר הגדול. והאוצר הגדול, נמצא בעומק הסופי של כל הדברים שנמצאים בעולם. אלא שהשכל של החכם האמיתי, הוא קרוב יותר בלבושים החיצוניים שלו, אל האוצר של המציאות, יותר מאשר כל דבר אחר שיש ... כי יש דרגות ועוצמות שונות של הסתרה. והאחדות האמיתית של המציאות, היא נסתרת בכל דבר שיש בעולם, כולל בתוך השכל החיצוני של החכם האמיתי, אלא שבשכל של החכם האמיתי, ההסתרה היא בעוצמה חלשה יותר. ועל האדם לשטוף את מוחו ואת מחשבתו ואת נשמתו, עם השכל של החכם האמיתי, ולהתבונן תמיד אל תוך עומק פנימיות כוונת דברי החכם האמת. דהיינו, לשאול תמיד, מפני מה החכם ... כך ולא אחרת? ולמה ומה הסיבה, שהחכם אמר כך ולא אחרת? ומי שעושה זאת באמת, שהוא חוקר את סיבת השכל של החכם האמיתי, הוא מהר מאוד מגיע בדרך הקצרה ביותר, אל האחדות של המציאות. ואז האדם מנקה את נפשו ...

... הרמאי הזה, לאותם השוטרים להאמין לו, והם לא חיפשו באותו מקום מרוחק, ששם כמובן הייתה הגניבה. ועל האדם לדעת, שהשכל שלו הוא אותו הגנב הנאמן. כי השכל של האדם גונב לו את האושר שלו, על ידי זה שהוא יוצר אצלו הפרדה בין היש לבין האין, שהיא ... מי גנב לו את האושר שלו. והאדם משתמש בשכל שלו שהוא הרמאי הגדול ביותר, כדי למצוא את האושר שלו. והשכל של האדם, עוזר לו בחיפושים אחרי האושר שלו. והשכל של האדם מלמד את האדם, כל מיני שיטות ורעיונות של שקר, איך להיות מאושר. וכל שאלה שהאדם רוצה לשאול אותה, השכל מעודד את האדם לברר את האמת ולשאול את השאלה שלו. ובכך השכל של האדם, יוצר מצג שווא, של אמינות ושל רצינות בבירור האמת. אבל, יש שאלה אחת ויחידה, שאותה השכל מסתיר מהאדם, והיא, האם בכלל השכל עצמו הוא נכון, או לא? כי שכלו של האדם הוא פגום. וההוכחה לכך היא, שבעיני האדם המציאות נראית כמשוגעת. ... את ההיגיון של המציאות. והאדם הוא ככ טועה, עד שנדמה לו, שהוא חכם גדול. והטעות של האדם, היא בכך שהשכל שלו עושה הפרדה בין היש לבין האין. והטעות הזאת של ההפרדה שבין היש לבין האין, היא בעצם שורש הסבל של האדם. כי ההפרדה יוצרת את החיסרון וכולי. והאדם הטועה שאינו מודע לכך שהוא טועה, הוא מחפש באמצעות השכל הטועה שלו, דרכים ועצות איך להיות מאושר, ולמצוא את האושר האבוד שלו. והאדם לא רואה ולא מבין, שבעצם השכל, שעוזר לו לחפש את האושר, הוא בעצם זה שמרחיק אותו מהאושר. ובכל פעם שהאדם משתמש בשכל שלו, שחווה את הנפרדות של היש והאין, הרי שבכך בעצם האדם מתרחק מהאושר שלו, שהוא חוויית האחדות והשלמות של המציאות. והשכל של האדם מוכן ומעודד את האדם לבדוק הרבה דברים, מלבד דבר אחד שאותו השכל של האדם אוסר עליו לבדוק, והוא את מהות השכל עצמו. כי השכל עצמו מניח כל מיני הנחות, שהאדם לא בירר אותן באמת מעולם. כגון לדוגמה, האם באמת היש ישנו והאין איננו? ... הוא לא קיים כלל, אפילו לא כתעתוע? ואם הוא כן קיים, אז מהי מהותו באמת? ולמה הוא קיים? וכולי. והשכל הוא ככ מניפולטור, עד, שהוא לפעמים גורם לאדם לחשוב, כאילו הוא באמת בודק האם השכל עצמו נכון, וכאילו הוא באמת בודק, האם הוא באמת קיים. אבל, האחראי על הבדיקה, הוא המניפולטור, שהוא השכל. שהאדם בודק עם השכל שלו, האם השכל עצמו צודק, שאז הבדיקה יוצאת כמובן, שקרית. וכיוב מנהיגי שקר אחרים, שהם כאילו מעודדים את האדם לשאול שאלות, וכאילו ... הקסמים אל העולם הקסום, שהוא נמצא בסוף ובקצה האחרון של כל השאלות והתשובות. ועל האדם לחקור את עומק ושורש השכל, ולשאול ולברר את האמת, האם באמת היש ישנו והאין איננו?! ועל ידי זה, האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ...