למי להאמין? אמונה עצמית, לא להאמין לעצמך, כן להאמין לעצמך, להטיל ספק, להגיע לוודאות, הגנב הנאמן, חוקי הלוגיקה, אמת מוחלטת, אמת יחסית, אמת אובייקטיבית, אמת סובייקטיבית... את המחפש שאין טעם לבדוק במקום האמיתי, למרות שהגניבה אכן נמצאת שם. אליעד משתמש בדוגמה זו כדי להראות איך השכל מתנהג בדיוק כמו הגנב הנאמן. השכל מספק לנו תשובות הגיוניות, מסייע לנו לחפש הבנה, ונותן תחושה של אמינות. אבל יש דברים מסוימים שאותם השכל אף פעם לא מאפשר לבדוק באמת, כגון הנחות היסוד של המציאות. למה אי אפשר להאמין לשכל שלך? השכל שלך אומר לך מה נכון ומה לא נכון. למשל, הוא מסביר לך איך להשיג רצון מסוים, אבל הוא אף פעם לא שואל אותך למה בכלל יש לך את הרצון הזה. השכל מניח מראש שהרצון שלך תקף, בלי לבדוק אם ההנחה הזו נכונה. באותה צורה, השכל לעולם לא יטיל ספק בהנחות היסוד הלוגיות של עצמו. הוא משתמש בהן בלי לבדוק אותן לעומק. דוגמה לכך היא ... שאם משהו קיים הוא לא יכול להיות לא קיים בו - זמנית. הנחות כאלה נראות ברורות כל כך עד שהשכל פשוט מתעלם מלבדוק אותן. איך אפשר להטיל ספק בשכל אם גם הספק הוא שכלי? השאלה העמוקה שמעלה אליעד היא שאם אנחנו רוצים להטיל ספק בשכל, אז בעצם מי שמטיל את הספק הוא גם כן השכל עצמו. זה כמו לתת לגנב לחפש את הגניבה שהוא בעצמו ביצע, או לבקש ממשוגע לאתר את השיגעון של עצמו. אם אנחנו מטילים ספק בכל מסקנה של השכל, עלינו להטיל ספק גם בעצם פעולת הטלת הספק. נוצר כאן מצב של לולאה אינסופית: מצד אחד, השכל קובע שיש להטיל ספק בכל דבר, כולל בעצמו. מצד שני, גם פעולת הטלת הספק נעשית באמצעות השכל, מה שמחזיר אותנו לנקודת ההתחלה ללא יכולת הכרעה מוחלטת. למה להגיע לוודאות זה בלתי אפשרי? אליעד מסביר שברמה המוחלטת, בלתי אפשרי להגיע לוודאות מוחלטת באמצעות השכל. ביום - יום אפשר להסתמך על השכל באופן יחסי, כי זו הדרך להתנהל במשחק החיים, אך מי שמחפש אמת מוחלטת, חייב להבין שכל מסקנה שאליה הגיע דרך השכל היא מוגבלת ומעגלית. לדוגמה, אם נשווה בין החלטה שהתקבלה אחרי בדיקה שכלית לבין החלטה אקראית לחלוטין, נראה כי מבחינה אובייקטיבית, גם ההחלטה השכלית איננה אמיתית יותר. הסיבה לכך היא שהמסקנה שהשכל מגיע אליה תמיד מבוססת על ההנחה שהשכל צודק. ההנחה הזאת לא ניתנת לאימות אובייקטיבי, משום שכל אימות שלה נעשה באמצעות השכל עצמו. האם השכל עדיף על אקראיות? אליעד מביא דוגמה נוספת שבה מחשב נותן תשובה אקראית, בעוד השכל נותן תשובה הגיונית. רוב האנשים יבחרו בתשובה ההגיונית. אבל מי שרוצה להגיע לאמת מוחלטת, מבין שבאופן מוחלט אין באמת הבדל בין התשובה האקראית לתשובה השכלית. התשובה השכלית מבוססת על האמונה שההיגיון שלנו אמיתי יותר מאשר החלטה אקראית. אך האמונה הזאת, שוב, מבוססת רק על השכל עצמו, שאי אפשר להוכיח את תקפותו המוחלטת. אז מהי האחדות השקרית שאליה מגיעים אנשים? האחדות השקרית מתארת מצב שבו ... - יום אפשר להאמין לשכל ולהשתמש בו כדי לקבל החלטות, אבל מי שרוצה להתקרב לאמת המוחלטת חייב להבין שגם השכל, גם ההיגיון וגם ההטלת ספק עצמה אינם יכולים לספק ודאות מוחלטת. ולכן, אדם יכול לבחור להאמין או לא להאמין כרצונו, מתוך הבנה שאין כאן אמת מוחלטת שאפשר להיאחז בה. הגנב הנאמן האם אפשר לסמוך על השכל? איך להגיע לוודאות מוחלטת? אמת יחסית מול אמת מוחלטת מהי האחדות השקרית? להטיל ספק בשכל מי אמר שההיגיון צודק?