... אז האם אלוהים שהוא לפני הטוב והרע, האם הוא טוב או רע? וכנל, רק מי שמגיע לאחדות ומקבל את השכל של אלוהים האמיתי בעצמו, שהיא האחדות שלפני הפרדת התודעה של אלוהים מישותו, רק הוא יודע, האם אלוהים הוא טוב ...

... עבורו כשיא וכשלמות החוכמה, וכשלמות האחדות, יותר טוב מאשר טוב, דהיינו, טוב מאוד, שהיא ריבוי האחדות. ומי לא זכה לשכל של האחדות האמיתית, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות, ובעיניו האחדות רחוקה במרחק אין סופי מהעולם שלנו. וכאשר אדם כזה מסתכל על מי שהוא חכם אמיתי, בין אם זה אדם בשר ודם שהוא חכם אמיתי, ובין אם זה שכל שהוא חכם אמיתי, ובין אם זאת המציאות שהיא חכמה באמת, כאשר אדם כזה רואה מול עיניו חכם אמיתי, אז ... כלל. כי אי אפשר להיות באחדות. כי כל דבר שהוא קיים, הוא בעצם קיים בנפרדות משאר הדברים. והחכם האמיתי, והשכל האמיתי, והחוכמה האמיתית, יש להם לבוש גשמי מצומצם של הנפרדות שלנו. אלא, שאצל החכם האמיתי, הנפרדות והאחדות הם ישות ... שלמות הנפרדות. והסיבה שהאדם רחוק מהשלמות של המציאות, היא משום שהאדם מחפש אותה הרחק מעבר לים, ובצדק. כי עפ השכל שמפריד בין היש לבין האין, הרי שכל הישויות כולן הן חסרות. ומאחר שכל הישויות חסרות, ממילא זה אומר שהשלמות לא נמצאת בעולם שלנו כלל, אלא היא נמצאת בשום מקום, שהוא מחוץ למקום ... מנוגדת לצורה החיצונית של העולם שלנו, אך אעפכ היא ישות אחת עם העולם שלנו, אז כאשר אדם כזה רואה שכל אמיתי וחכם אמיתי, אז לפעמים החכם האמיתי נדמה בעיניו כטיפש וכשקרן. משום שהחכם האמיתי, חי בעולם של נפרדות ממש, ... ממלאת את כל כולו. ורק מי שהוא חכם אמת, רק הוא יכול לזהות ולהכיר חכם אמת אחר. כי לכל שכל, יש שורש. ומי שמכיר את השכל של האחדות, ורואה ויודע את שורש השכל של כל דבר שיש בעולם, הוא רואה ומכיר מיד על כל שכל שהוא, מהיכן הוא נלקח. ובשורשם, כל השכלים נלקחים מאותו המקום. אך אעפכ כל אדם ואדם, הדיבור שלו נלקח מעומק שכל מסוים, מהצד של זה שאומר את השכל. והחכם האמיתי, הוא רואה ומכיר את רמת עומק השכל של כל אחד ואחד, והוא מבין מיד, האם השכל הזה נלקח מהאחדות שנמצאת מחוץ למקום ולזמן ממש, או שמא השכל הזה נלקח מאיזו אחדות שקרית, שהיא רק מתחזה לאחדות האמיתית. וכל זמן שהאדם עצמו הוא לא חכם אמת בעצמו, ... ולהבדיל בין משוגע לבין חכם אמת. כי העולם, הם רחוקים מהחוכמה. משום שבעיני העולם, החוכמה האמיתית, היא שיגעון. כי השכל האמיתי הוא ככ גדול ורחוק מעיני האדם, עד שבעיני האדם הוא נדמה לשיגעון של ממש. כי בשכל האמיתי, היש והאין הם אחד וההפכים מתאחדים לישות אחת. והשכל האמיתי הזה, הוא הפך מהות השכל האנושי, שכל מהותו היא ההפרדה בין ההפכים. ובעיני השכל האנושי, השכל האמיתי הוא שיגעון של ממש, כי הוא הפך מהות הלוגיקה והשכל האנושי. ולכן האדם רחוק מהשכל האמיתי של המציאות, משום שהוא טועה, שנדמה לחכם בעיני עצמו. וכל בני האדם בעולם, הם טועים, שנדמה להם שהם חכמים (אאכ האדם מחובר לשכל האחדות). וכל זמן שהאדם עוד לא תיקן את שכלו ועוד לא הבין את המציאות באמת, הוא חסר הבנה. וכחסר הבנה של ממש, הוא לא יכול להבדיל בין חכם ... שבחיצוניות שלו, הוא חי בנפרדות של ממש, שהיא ההפך הגמור של מה שהוא מלמד. כי החכם האמיתי מלמד את השכל של האחדות, אבל נראה שהוא חי בניגוד גמור לכל מה שהוא מלמד. ועצם זה שהחכם מלמד, זה עצמו נפרדות, ...

... היה צריך שום עצה מאף אחד, איך לחיות טוב בשלמות באמת. והאדם יכול להבין שהוא לא חכם אמיתי, מכך שכל אחד יודע בתוכו, שהוא לא חי את החיים הטובים באמת. וזה בא לידי ביטוי, בכך, שהאדם מחפש חיים יותר ... כל על האדם להבין, שהחכם האמיתי עושה איתו חסד של אמת, חסד חינם, שבו הוא עוזר לאדם ונותן לו שכל, איך להשיג את השלמות. כי כל מה שהחכם האמיתי עושה עבור האדם, זה הכל מתנת חינם לגמרי. כי מצד ... להם רחמנות על העולם, ושהם רוצים לעזור לאנושות שגם שאר בני האדם יהיו מאושרים. ועל האדם לדעת את האמת, שכל אלו שמתיימרים לעזור לאדם, ולהראות לו את האור שהם מצאו, כדי להפוך את העולם לטוב יותר, כל אלו ללא ... לאדם, שהעולם יהיה טוב יותר, אם כולם יהיו קרובים אל האור שאותו הוא מצא (שהוא חושך מצד האמת), הרי שכל אדם כזה, הוא טועה וחסר שכל אמיתי. כי המציאות, היא מושלמת וטובה כפי מה שהיא ממש, ברגע הזה ובכל רגע ורגע ובכל צורה וצורה של ... עם החכם האמיתי. על ידי זה שהוא עוזר לחכם האמיתי בכל מה שהוא יכול, להפיץ לפרסם ולגלות בעולם, את השכל של החכם האמיתי, בכל מה שאפשר. כדי שכל העולם כולו יהיה טוב באמת (ואעפכ, כל זה רק מצד עולם הנפרדות בלבד). וגם כמובן על ידי זה, שהוא ... של האדם, היא עצמה חושך גדול, למרות שהיא נראית לאדם כאמת גדולה. והחכם האמיתי מאיר לאדם את דרכו, עד שכל החושך כולו ייעלם, ועד שהאדם יחיה באור אמיתי באמת שימלא את כולו, החל מראשית הווייתו הפנימית, ועד סוף הלבושים ... טוב, גם כאשר האדם לא יודע באופן גלוי שהכל אחד. ואעפכ, זהו צמצום הכרחי. שהחכם מוכרח להגדיר עבור האדם בשכל של נפרדות, איך להגיע לאחדות, שהאדם חושב שהיא נפרדת ממנו וכולי. והעצות של החכם האמיתי, הן כולן עצות של ... וכל הנל הוא אנלוגיה גם לחכם האמת הראשי, שהוא אלוהים. שהוא נותן לאדם עצות. כי כל העולם שלנו מלא שכל ועצות. ומי שיקיים את העצות של החכם האמת, שהוא אלוהים, הוא יהפוך להיות אלוהים עצמו. אבל האדם נאחז בלבושים הגשמיים של העצות, במקום להסתכל על השכל שיש בכל דבר. ואז האדם מאשים את המציאות, כאשר השקר שלו עצמו, הוא האשם בדבר וכולי.

... שהקושי שלו, הוא קושי שקרי. כי כל הקושי שבעולם, הוא שקר. כי אין שום קושי בעולם, עבור מי שמשתמש בשכל שלו. כי מי שבאמת רוצה איזה דבר, הוא משתמש בשכל שלו, ומגלה שיש לו המון דרכים קלות מאוד, להשיג את מה שהוא רוצה. והעצלנות של האדם להשתמש בשכל שלו, היא זו שיוצרת אצל האדם, את הקושי שלו להבין את האמת. והחכם האמיתי, לעולם לא מתייאש מהאדם. משום ... הדבר הגדול, אז על ידי זה שהאדם נאחז בדברים הקטנים, על ידי זה בסופו של דבר, האדם משיג את השכל הגדול. ועל האדם לדעת, שאם קשה לו להבין את עצמו, הרי שזה רק משום שהוא מטעה את עצמו במשהו. ...

... קיומו, שלאדם נדמה שהוא קיים באופן מוחלט, למרות שבאמת האדם הוא כלום בצורת משהו. והאדם שהוא טיפש, הוא בטוח, שכל מה שהשכל שלו אומר לו, זה נכון. ואז האדם בטוח, שאם הוא מרגיש שהוא קיים, אז הוא קיים. והאדם הוא טועה ...

שיגעון - השכל המשוגע - למה כולם משוגעים? למה אתה משוגע? ומה משמעות העניין? והעניין הוא, כי האדם מנסה לחיות טוב. וכדי ... בשלמות. ומי שמבין את המציאות בשלמות, גם הוא הופך להיות שלם איתה בשלמות. והנה, הבנת המציאות, תלויה ביכולת ההבנה השכלית / הרגשית של האדם. ואם מנגנון התפישה של האדם הוא פגום, הרי שלא ניתן באמצעותו להבין את המציאות באמת. כי מי שהוא משוגע, הוא לא יכול להבין בשיגעון שלו, את השכל של החכם האמיתי (אאכ הוא ירפא את עצמו. ואיך? וכולי). וזה בעצם אומר, שלפני שהאדם מנסה להבין את המציאות, ... ראשית כל, האם בכלל ההיגיון שלו, הוא אכן אמיתי? או שמא, הוא רק שיגעון שנראה כהיגיון? כי מצד האמת, השכל של האדם הוא שגוי. ולמה שגוי? כי השכל של האדם מקבל את החיות שלו, מהטעות של האמונה. והכוונה היא, כי כל התפישה של השכל, מושתתת על זה, שהשכל תופש את ההפכים של היש והאין, כשני דברים שונים. שזה עצמו מושתת על אמונה בלבד, בלי שום שכל. השכל מבוסס על הלוגיקה והלוגיקה מבוססת על כלום. האדם מנסה להבין את המציאות באמצעות השכל, שמאמין בלוגיקה, שזו אמונה בלבד. וכך נמנע מהאדם להבין מציאות שאינה בהכרח לוגית. ולאדם ככ ברור שהיש והאין אלו ... דבר ככ טבעי, עד שהאדם לא מסוגל לחשוב על כך, שהדבר והיפוכו הם בכלל דבר אחד ממש, ושרק בעיני השכל השגוי, זה נראה כשני דברים שונים ועוד הפוכים. למרות שבאמת, הם דבר אחד ממש. והשכל של האדם, הוא כולו מבוסס על האמונה השקרית. שהאדם מאמין לעצמו ולתפישה שלו, שאומרת שהיש והאין נפרדים זה מזה. למרות שבאמת, אין שום הבדל בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי מצד השכל האמיתי של המציאות, מנקודת המבט של השכל של אלוהים האמיתי, מנקודת המבט הזאת, היש והאין הם נפרדים אחד מהשני, אבל הם גם בו זמנית ממש, ישות ... קיים, גם בתוך הכלום. וגם שם יש נפרדות מלאה ממש. אלא ששם למרות הנפרדות, הכל גם אחד ממש. ושם בשכל העליון, שמשקף את תפישת המציאות, כפי מה שהיא באמת, שם אין שום הפרדה, בין הפרדה לבין אחדות. ובטרם האדם חוקר את המציאות ומנסה להבין אותה בשכלו, על האדם לחקור ולנסות להבין, האם בכלל שכלו הוא אכן כלי בדיקה תקין? או שמא, הוא רק שיגעון מבחינה אובייקטיבית, וממילא כל מסקנות המחקר שיביא השכל, הן כולן טעות? משום שהמשוגע, לעולם הוא לא יכול להשיג השגה של אמת בשלמות. והוא יכול אולי להאמין בדבר של אמת, אך לא באמת להבין אותו. וכל אמונה, היא פשע, ורק ההבנה יוצרת חוויה. ולכן, בלי שהשכל של האדם יהיה תקין, לא תהיה הבנה, ולא תהיה חוויה. ואם רק האמנת בכך, שהכל מושלם, לא תרגיש את זה בשלמות. אלא רק כאשר תבין את זה בשלמות. וכיצד יחקור האדם, האם השכל שלו הוא תקין או לא? ולשם כך, על האדם להתבונן על מגבלות התפישה של השכל שלו. כי השכל, לא יכול לדוגמה, לתפוש בתוכו דברים, שהגודל שלהם הוא גודל אין סופי. והמציאות עצמה, יש בה ישויות שהן אין סופיות בגודלן. כגון המקום והזמן, שהגודל שלהם הוא אין סופי. והאדם לא יכול בבת אחת, לראות בעיני שכלו, את כל המקום והזמן בראיה אחת. והאדם גם לא יכול לתפוש במחשבתו דבר והיפוכו בבת אחת. כגון לדוגמה, שהאדם ... בשתי מחשבות שונות ובשני רגעים שונים. אבל האדם לא יכול לחשוב על ישות כזאת, בבת אחת ברגע אחד. כי השכל, לא יכול לתפוש דבר והיפוכו בבת אחת. ועל האדם להבין, שכל ההבנות שלו, תלויות במגבלת התפישה האישית שלו. ועל האדם לשאול את עצמו, האם באמת מגבלות התפישה שלו אכן משקפות את האמת האובייקטיבית? כגון, האם זה שהשכל לא מסוגל להבין שהיש והאין הם דבר אחד, האם זה אומר, שהם לא יכולים להיות או שהם כבר, דבר אחד ממש? כי אם מגבלות התפישה של השכל הן שגויות, אז ממילא כל התובנות של האדם, הן תובנות שאולי הן שקר. כי כל הלוגיקה כולה, היא מבוססת ... כרצונו שהיש והאין הם שני הפכים ושהחיסרון חסר את השלמות, ולחטוא בחטא החמור מכל, שהוא חטא האמונה. דהיינו, להאמין לשכל, שאם הוא לא מבין משהו, אז הוא לא יכול להיות. והאדם יכול להתעקש כרצונו, שהשכל משקף את האמת, אבל זה לא יהפוך את המציאות להיות משוגעת כמוהו. כי המציאות לא כפופה לחוקי הלוגיקה, שנובעים ממגבלת השכל של האדם. והאדם לעולם לא יבין את המציאות באמת, בשכל הפגום והמוגבל שלו, וממילא האדם לעולם יסבול. אבל מי שירצה את האמת באמת, הוא יקבל שכל חדש, ואיתו הוא כן יבין את המציאות. ומי שיתבונן עם שכלו האנושי המוגבל על המציאות, יראה מיד, כי יש במציאות שלנו תופעות פרדוקסאליות, שאי אפשר בשום דרך להבין אותן בשכל האנושי. כי במציאות שלנו יש דברים, שאי אפשר להבין אותם, מחמת שחסר לאדם מידע כלשהו. אבל יש גם דברים, ... גם לא ברמת הפוטנציאל (שגם זו נפרדות), הישות האחת הזאת, מהווה צורות שונות זו מזו. וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהמהות של המציאות, היא יש ואין בבת אחת (וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים נוספים). והרעיון הוא, שהשכל של האדם יכול להבין, שבמציאות שלנו, היש והאין מחוברים אחד לשני כישות אחת ממש, כי הם אחד ממש, כי ... ולכן אין שום צורה כלל, אלא רק מהות. והמהות היא אחת, ואעפכ הצורות הן רבות. וזהו דבר שאינו נתפש בשכל של האדם, בשום דרך ובשום צורה. וזה בעצם אומר, שביחס לשכל של האדם, המציאות היא משוגעת. כי השכל של האדם, לא מסוגל לתפוש בשום צורה, את השיגעון הזה של מהות המציאות. כי להרבה דברים במציאות ניתן לתת ... אבל לא לעניין של אחדות ההפכים. כי חוסר ההבנה של האדם את אחדות ההפכים, לא נובעת מכך שחסר לאדם שכל, למצוא הסברים לעניין. אלא משום, שהשכל של האדם, נוגד את האפשרות שהמציאות תהיה כך, ואעפכ היא כך. וכל דבר בעולם, מי שיחקור אותו עד סופו, ...

... כל הידיעות שאותן יודע האדם, כולן נשענות על הידיעה של האדם, את הקיום העצמי שלו, הדבר הזה גורם לכך, שכל הידיעות של האדם, הן רעועות. כי כל מה שהאדם יודע, הכל תלוי בידיעה אחת, שהיא כמובן סובייקטיבית ואישית של ... והאם הידיעה הזאת היא באמת מוחלטת, או שהיא רק נראית כאמת, למרות שהיא אינה מוחלטת? ועל האדם לזכור ולהבין, שכל מה שהוא יודע, גם אם זה מתוך הסתכלות פנימית, זה הכל רק תיאוריות. כי גם נקודת המבט הפנימית ביותר ... והידיעה והדבר הידוע, הכל אחד ממש, ואין שום הפרדה ביניהם כלל. ואחרי שהאדם מתחבר לאחדות המציאות, אחכ הוא חוזר לשכל של הנפרדות שלו, בדיוק כמו שהעולם והנפרדות שלנו מתהווים יש מאין בכל רגע מחדש. ואז האדם זוכר את האמת, שכל הנפרדות היא אחד וכולי. ולפעמים האדם חושש, שאולי הוא יעלם בתוך האחדות ולא יחזור משם. ועל האדם לדעת את ... של הכלום, הוא הקיום הנצחי באמת, שהוא באמת אין לו שום התחלה כלל, והוא החיים הנצחיים של השית, שהוא השכל הנקנה וכולי.

... הוא מזרז את תהליך הגאולה האישית שלו, שהיא בעצם הגאולה הכללית של העולם כולו. כי מיד ברגע שהאדם מקבל שכל, הוא רואה ומבין שכל העולם כולו כבר טוב, ושרק הוא עצמו הטועה, חשב שיש בעיות כלשהן בעולם, בגלל ההטעיה של העולם הזה. וברגע שהאדם מקבל שכל ומתקן בתוכו את מה שדרוש תיקון, דהיינו, הופך להיות איש אמת, אז מיד הוא רואה, שהכל כבר היה הווה ... הוא כן יכול לעשות. כי כאשר האדם מסתכל רק על הדרך הארוכה, הוא מתייאש מללכת בה, ועדיין סובל מכך, שכל מה שהוא רוצה זה ללכת בה ולהגיע אל הקצה שלה. ולכן על האדם להסתכל תמיד קדימה אל סוף הדרך, ... ויכולתו, אפילו כחוט השערה. וכל טיפת הבנה, אפילו הקטנה ביותר, ואפילו הבנה של שקר, כל זמן שיש בה התחדשות שכלית כלשהי, היא טובה מאוד. כי כל הבנה באשר היא, גם אם היא שקרית ולא מדויקת, הרי שתמיד יש בה ... בכל פעם מחדש, ולנסות לברר את האמת, האם באמת אפשרות אחת שונה מהאפשרות השנייה? ואולי זו רק הטעייה של השכל, שאינה אמיתית באמת? ובכל פעם כשהאדם נתקל בספק כלשהו, שקודם כל יהמר על האחדות. דהיינו, שקודם כל יבדוק את ... ושיסבול ממנה. ועל ידי זה שהאדם עושה התחלה חדשה בכל פעם מחדש, על ידי זה הוא בכל פעם מקבל שכל חדש, וחושב בכל פעם בצורה חדשה, עד שהוא רואה את האמת שהכל אחד, וחי חיים טובים באמת.

... שכאשר האדם מתבונן סביבו, הוא נתקל בתופעות שונות ומשונות, שלפעמים הן נראות לאדם כמשוגעות. ובפרט כאשר האדם מסתכל על השכל של מי שהוא חכם אמיתי, שאז מוכרח שהשכל של החכם האמיתי, יראה בעיני האדם כסוג של שיגעון, או אולי אפילו כשיגעון הגדול ביותר, ואולי אפילו כמו השקר ... מצב תודעתי אחד, שבו אין לאדם שום שאלה על המציאות, והוא, כאשר הוא משוגע כמו המציאות בשלמות. והכוונה היא, שכל זמן שהיש והאין נפרדים אצל האדם, תמיד יהיו לו שאלות כלשהן, שנובעות מהפרדת היש והאין. ורק כאשר היש והאין ... אין שום שאלה כלל. וכאשר היש והאין מתאחדים אצל האדם, אז הוא נחשב למשוגע בעיני אחרים. כי גם המציאות והשכל שלה, נחשבים לשיגעון בעיני העולם. כי השכל של המציאות ככ מוזר, עד שאף אחד לא באמת יודע מה היה לפני הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ולמה ... כלל, כי הכל אחד ממש, ואין שום הפרדה ונפרדות כלל. ובסיכומו של דבר, על האדם להתבונן על עצמו, ולהבין שכל זמן שיש לו שאלות כלשהן לגבי המציאות, וכל זמן שלא ברורה לאדם בשלמות שאין שלמות אחריה, כל תמונת המציאות ... ואחרי הזמן והמקום וכולי, הרי שהאדם הוא משוגע, ביחס להיגיון שלפיו פועלת המציאות. ועליו לרפא את נפשו, ולנסות להשתמש בשכל שכן יש לו, השכל שהוא האמת היחסית של האדם עצמו. עד שבסופו של דבר, האדם יקבל שכל אמיתי, ויראה את האמת שהכל אחד, ואז הוא יהפוך להיות חכם אמיתי באמת. על ידי זה שהוא ישתגע ויבין ...

... המתים, שהשפלות והכלום של האדם מתעורר לתחייה. שהאדם מתחיל להזדהות עם הכלום האין סופי שהוא. ושהאדם מצליח לצאת ממגבלת השכל שלו, שמאפשר לו לחשוב רק על מה שישנו, והאדם מצליח לחשוב על מי שהוא ועל מה שהוא באמת, דהיינו, ...