... המחשבה. במקום להתגונן ולהצטדק (אני דווקא בסדר), התגובה היעילה יותר היא לשאול את המחשבה: מי קבע שזה רע בכלל? למה שזה יהיה שלילי?, ולחייב אותה להצדיק את עצמה. כאשר
המוח בכל זאת ממשיך לנסות לשכנע בסיבות שונות, אפשר שוב ושוב לשאול אותו אז מה? למה זה בהכרח רע?. שאלות אלה מובילות לפירוק הביקורת ומאפשרות לחוות ביטחון עצמי וקבלה ... לא חייב. אותו הדבר במקרה של משפט פלילי: עדיף שהמאשים יוכיח את אשמתך, במקום שאתה תצטרך להוכיח את חפותך. שאלה: איך זה קשור לדיאלוג הפנימי של ביקורת עצמית? תשובה: כאשר
המוח שלך אומר לך אתה לא בסדר או אתה לא טוב מספיק, עולה השאלה אצל מי נטל ההוכחה. אדם עלול מיד להתחיל להצטדק: לא נכון, אני דווקא כן טוב בגלל שאני חכם מוכשר עובד קשה וכדומה. אבל אז הוא בעצם לוקח על עצמו את נטל ההוכחה, מנסה לשכנע שהוא בסדר. מה קורה
כשהמוח אומר לך: אתה לא מספיק טוב? שאלה: למה אוטומטית אנחנו מספקים הסברים למוח הביקורתי? תשובה: כי יש תחושה שאנחנו באמת צריכים להוכיח משהו. למשל, אם
המוח אומר: אתה לא טוב בכושר, אדם עונה: לא נכון, אני דווקא כן מתאמן, או גם אם אני לא בכושר, אני טוב בהרבה דברים אחרים. כך נטל ההוכחה עובר אלינו, כאילו אנו חייבים ... שואל את המוח: מי אמר שאני לא מספיק בכושר? ואולי לא להיות בכושר זה לא בעיה? למה זה בכלל לא בסדר? במקום להסביר ולהצדיק, פשוט מעבירים את השאלה חזרה אל הביקורת, דורשים
מהמוח להוכיח. אם באמת יש בעיה -
שהמוח יסביר למה זו בעיה. מדוע ילדים קטנים לא מצדיקים את עצמם מול ביקורת? שאלה: איך ילדים מגיבים כשאומרים להם אתה לא מצייר יפה? תשובה: פעמים רבות ילד קטן לא ממהר ... מבוגר לעומת זאת, לעתים נוטה מיד להסביר למה הוא כן בסדר - וזה כבר מראה שיש לו ספק לגבי הערך העצמי שלו. איך להעביר את נטל ההוכחה למוח הביקורתי? שאלה: מה עושים ברגע
שהמוח מטיח בנו אתה לא בסדר, אתה לא מספיק חכם, אתה עצלן? תשובה: אם רוצים לאמץ אהבה עצמית עמוקה, עדיף לשאול: למה זה רע אם אני לא חכם מספיק?, או איפה כתוב שחייבים להיות יותר חכמים?. אתה מעביר את
המוח למצב שבו הוא צריך להסביר למה זה לא בסדר. במקום לומר לו אני כן חכם, אומרים: מי אמר שזה חיסרון להיות פחות חכם? ולמה אתה חושב שאני פחות חכם?. שאלה: מה קורה אחרי שעושים זאת מספיק פעמים? תשובה: אם בכל פעם
שהמוח שולח ביקורת, מעבירים לו את נטל ההוכחה, עלול לקרות מצב שבו פשוט מפסיקים להילחץ ממחשבות שליליות. ייתכן להגיע לשלווה פנימית עמוקה, אבל אז עלולה להופיע גם תחושה ... על המוח: במקום לגונן ולהצטדק, תוקפים את ההנחה עצמה: למה אתה אומר שזה רע? מי קבע שזה רע?. זה לא בדיוק התקפה אלא העברת השאלה בחזרה אל מקור הטענה. שאלה: ומה קורה אם
המוח בכל זאת ממשיך להביא סיבות? תשובה: אז אפשר לשאול: אז מה? למה זה בהכרח רע?. כך כל הסיבות מתפרקות. זה מוביל למצב של קבלה עצמית וביטחון עצמי שלא תלוי בהישג או ... אם אין לי תיעוד איפה היית. אז אני צריך להוכיח שאני לא עשיתי? שהוא יוכיח שעשיתי. נכון? עכשיו, הדבר הזה רלוונטי גם לסיפור של, אהבה עצמית. שימו לב, איך מתחיל כל הסיפור?
המוח של האדם בא ואמור לו: אתה לא בסדר. עכשיו, מה אתה עושה,
כשהמוח אומר לך: אתה לא מספיק טוב. מה אז קורה? נגיד
המוח שלך אומר לך אתה לא מספיק טוב כי... אתה לא מספיק בכושר סבבה עכשיו, מה הדיאלוג הפנימי שלך? מה אתה עושה? תשובה: לא נכון, אני כן בכושר. או אז מה אם אני לא בכשור אבל אני משהו... זה מה שקורה באופן אוטומטי אצל אנשים. במקרה כזה, היכן נמצא נטל ההוכחה?
המוח אומר לך, אתה לא טוב כי... ואז מה אתה עונה לו? לא נכון. אני כן בכושר. אני כן בסדר. גם אם אני לא בסדר בזה, אני בסדר בדברים אחרים. אז איפה ניטל ההוכחה נמצא? ... למה אתה עושה ככה? מה הוא יענה לך? הוא לא יבין. אין לו עדיין את המקום שהוא לא בסדר, כך שהוא לא ינסה להצטדק. מה שאני אומר בזה, כשהאדם מול עצמו, בדיאלוג הפני של עצמו,
כשהמוח שלך, מעביר ביקרות על עצמך. אתה לא טוב, אתה לא מוצלח, לא הפסקת, אתה לא... מביא לך הרבה האשמות. מה בדרך כלל, האדם עושה? אומר, לא נכון. הספקתי. מנסה להצטדק, ... זה לא נכון. כי באהבה עצמית אמתית ביותר פנימי. אתה אומר לחשוב, למה אתה בכלל חושב, שאתה לא טוב? איך בכלל הגעת למסקנה שאתה לא טוב? למה שתהיה לא טוב? זרוק את ההוכחה, על
המוח. כשהוא אומר לך, אתה לא טוב, כי אתה לא בכושר. אוקי, קודם כול, אני בכלל לא הכושר? ואם כן, אז מה הבעיה? למה אני צריך להתנצל? שהוא יסביר מה לא בסדר. ש: המגננה הכי טובה, היא התקפה. אליעד: האם אתה הבטוח בזה? זה נושא אחר. אוקי, שכל אחד ישמים לב עם עצמו בנושא שלנו.
כשהמוח שלך אומר לך כשאתה, לא טוב כי אתה לא מספיק חכם. עכשיו אם אתה לא מספיק חכם מה אתה עונה לו? ש: אני כן חכם. אליעד: ואז עכשיו, אתה מתחיל... כי אתה לא שלם עם ... לא חכם? והוא יענה לך כן, בזה ובזה אתה לא חכם. תענה לו: אוקי, ו... מה הבעיה? עכשיו באהבה עצמית הפנימית, אתה זורק את נטיל ההוכחה על השני. אתה רוצה לתת דוגמה? נגיד,
שהמוח אומר לך, שאתה עצלן. למה מה הבעיה? כל פעם,
שהמוח מנסה לקטוש אותך, זרוק את נטיל ההוכחה עליו. עכשיו, מה יקרה אם תעשה את זה, מספיק פעמים? אתה תגיע לתופעה של, המקרה הראשון שדברנו עליו היום. אתה תהיה שלם עם עצמך במאה אחוז. לא יהיו לך רצונות. ואז אתה תתחיל לדמיין כל מיני דמיונות. ולכן, אם אתה רוצה להיות, נורמאלי אז תשחק משחק, תגיד לעצמך, אני יכוך לזרוק את ניטל ההוכחה על
המוח, ואז הוא לא יבלבל לי את
המוח. ואני יכול להגיד, בוא, אני אאמין שמעכשיו אני צריך להיות בסדר. ואז נשחק את השחק ואז אתה מבין, שאתה יכול להעיף ממך את המחשבה השלילית. אבל אני בחור לחשוב שלילי בשביל, שתהיה לי איזו משמעות. כי אם כל דבר,
שהמוח יגיד לך שאתה לא בסדר. ואתה תענה לו, מי אמר? אין שום דבר מעבר. שזה גם בסדר. מי אמר שזה לא בסדר? אולי זה, בסדר שאין כלום? זה גם בסדר. ...