לא מפחד למות, האם מי שלא מפחד מהמוות הוא אמיץ? האם כדאי לא לפחד מהמוות? האם כדאי לפחד מהמוות? האם זה אומץ לא לפחד מהמוות? האם טוב לא לפחד מהמוות? פחד מהמוות, פחד מהפחד מהמוות, לאהוב את החיים, לא לפחד מהפחד, פחד מוות... שהם לא מפחדים למות, מתגאים בכך שיש להם אומץ. השאלה המרכזית שאליעד כהן מעלה היא האם באמת בן אדם שאינו מפחד למות הוא אמיץ או ראוי להערכה? לדוגמה, אדם שאומר תהרוג אותי, אני לא מפחד למות - האם הוא אמיץ ... הם כן מפחדים למות, גם אם טענו אחרת. מכאן עולה מסקנה פשוטה: לא כל הצהרה של אדם על כך שאינו מפחד למות מעידה על אומץ אמיתי או על כך שהוא באמת לא מפחד. אבל נניח לרגע שאכן יש אדם שבאמת ... כזה באמת אמיץ? לפי אליעד כהן, התשובה מורכבת יותר ממה שנדמה בתחילה. האם עדיף לא לפחד מהמוות? לכאורה, מי שאינו מפחד למות חייו טובים יותר, כיוון שהוא לא סובל מהפחד ומהחרדה שהמוות גורם לרוב האנשים. אך אם נסתכל לעומק, נגלה שהיחידים שבאמת אינם מפחדים מהמוות הם אלו שכבר מתו, או אלו שמעולם לא נולדו. עץ, לדוגמה, אינו מפחד שישרפו אותו, ואבן אינה מפחדת שידרכו עליה, פשוט כי אין להן תודעה. הפחד קיים רק כאשר האדם רוצה שדבר מסוים יתרחש וחושש שהוא לא יקרה או יקרה אחרת. אדם שטוען שאינו מפחד למות, למעשה אומר שהוא לא מספיק נהנה מהחיים. לפי ההיגיון האנושי שאליעד כהן מתאר, אין אפשרות שאדם יהיה מאוהב ... אוהב את החיים שלך בצורה עמוקה, היית מפחד לאבד אותם. זוהי תגובה טבעית והכרחית. מדוע יש לרחם על מי שאינו מפחד מהמוות? אדם שלא מפחד למות צריך, במובן מסוים, לעורר רחמים. בדומה לאדם שאומר אני לא מפחד לאבד את הזוגיות ... שהוא לא מספיק נהנה ממנה. אילו היה נהנה באמת מהזוגיות, הוא היה מפחד לאבד אותה. באותו האופן, אם אדם אינו מפחד למות, סימן שהחיים אינם בעלי ערך משמעותי עבורו כפי שהם עבור מי שמפחד לאבד אותם. מהו המצב האידיאלי: לפחד ... נשלט. אם אדם מרגיש שהוא חייב לפחד למות, שהוא לא מסוגל שלא לפחד, אז הוא בבעיה. אבל אם אדם אינו מפחד כלל מהמוות, ומתוך בחירה חופשית מחליט שהוא רוצה ליהנות מהחיים ולכן בוחר לפחד מהמוות - זהו מצב אידיאלי. כאן, ...