... עצמו מקום הסבל. כי כל זמן שהאני של האדם קיים, הוא סובל. משום שתמיד היה הווה ויהיה, הוא מרגיש שחסר לו משהו. והמשהו שהאדם מרגיש תמיד בחסרונו, זאת השלמות של המציאות. שכל זמן שישות האדם נפרדת ממנה, הרי שהיא חווה בחסרונה. וכדי שהאדם יסבול ולא יתמרד נגד הסבל, לכן קיימת האשליה שכאן הוא העולם הזה. כי כאשר האדם מתבונן קצת ... נוצר התעתוע שקיים העולם הזה, כדי שהאדם לא ישים לב שמרמים אותו ושהוא כל הזמן סובל תמיד, מכך שתמיד חסר לו משהו כלשהו. בין אם זה שחסר לאדם משהו ממשי, ובין אם זה שהאדם לא רוצה ומפחד לאבד את הטוב שיש לו. דהיינו, שהאדם תמיד סובל ... לא טוב לו באמת מבפנים, בלי להיות תלוי בשום דבר. והאדם תמיד תלוי באיזה דבר חיצוני, שזאת מהות הסבל, חוסר השקט הנפשי הנצחי, שתמיד רוצה טוב יותר ממה שיש לו, ושתמיד מפחד שלא יקרה לו דבר רע / פחות טוב וכולי. ובעולם הזה, אין, לא הייתה, וגם לא תהיה, שום שלמות. משום, שכל דבר שקיים, יש בו חיסרון כלשהו. משום, ששום דבר אינו מכיל את סך כל הדברים. ולכן כל מה שישנו, יש בו חיסרון, דהיינו, סבל נצחי. ולכן בעצם, העולם הזה הוא הגיהנום, במסווה של תחנת ביניים לגיהנום הבא או לגן העדן הבדיוני... ממש, עבור אלוהים עצמו. כי אחרת, אלוהים לא היה יוצר את העולם הזה. ואלוהים שהוא כל יכול, שהוא אינו חסר דבר, למרות שהוא בשלמות אינו חסר שום דבר, אעפכ הוא יצר את הנפרדות של העולם הזה, כי היא טובה מאוד עבורו. כך שהגיהנום, עבור האדם, ... ומי שחווה את המציאות כאלוהים, גם הוא חווה את גן עדן, גם בגיהנום של העולם הזה. כי האדם מלא חסרונות תמיד. והחסרונות הם סבל גדול, עבור כל מי שהוא שקרן וטיפש. כי נפש האדם כל הזמן חווה חיסרון כלשהו, וזה סבל גדול, למי שרואה את המציאות בעין אמיתית. אבל עבור מי שכבר ניצח את המשחק ואת המלחמה ... של השלמות. ומי שלא בטוח שהוא אלוהים, ולא חווה באמת את האלוהים שהוא, אז הוא חווה סבל תמידי, מחוויית חוסר השלמות שיש בעולם. כי האדם מוגבל ומלא חסרונות תמיד. אבל כאשר האדם חווה את אלוהים עצמו באמת, אז כאלוהים, הוא נהנה לחוות גם את הנפרדות, שהיא כולה ...

... לחוות אותה בכל דבר ודבר שיש בעולם שלנו בכל פרט ופרט, עליו לאהוב את התכליתיות בתכלית האהבה, ולשנוא את חוסר התכליתיות ואת ההקדמות של התכלית, בתכלית השנאה. כי כאשר האדם חי בצורה לא תכליתית, וחושב בצורה לא תכליתית, ועושה ... הקליפה, היא החלק המיותר של הפרי. וההקדמה, היא החלק המיותר של התכלית. ואעפכ, אצל מי שהוא איש אמת, אצלו, חוסר התכליתיות, היא טובה מאוד. כי חוסר התכליתיות, כאשר היא נכללת בתכלית, היא בעצם ריבוי של התכלית. כי תכלית יש אחת, והקדמות יש הרבה. וכאשר ההקדמות נכללות בתכלית, שהנפרדות נכללת באחדות, אז הריבוי של הנפרדות וחוסר התכלית, הוא בעצם הריבוי של התכלית האחת. וכל זמן שהאדם לא זכה לחוות את שלמות התכלית של המציאות כולה, ... שהן הופכות להיות ריבוי האור והאחדות, כאשר האדם זוכה לראות את האחדות של המציאות. אבל, על האדם לשנוא את חוסר התכליתיות. ובכל דבר ודבר, על האדם לשאול את עצמו, מה התכלית של הדבר? והאם באמת הדבר הזה מקרב אותי ... הוא המטרה הסופית בפני עצמה וכולי. ואז האדם רואה את השלמות שיש בדרך אל המטרה, ואת השלמות שיש בלמלא חסרונות עד אין סוף, ואת השלמות שיש בכך שתמיד יש חיסרון, ואת השלמות שיש בכך שהוא רחוק מהתכלית, ואת התכלית שיש בהעדר תכלית וכולי.

... בעולם, תלוי בהפרדה של היש והאין, שיוצרת את קיומן של שתי אפשרויות או יותר, וכך נוצרות השאלות והספקות והרצונות והחסרונות והצרות והסבל והייסורים וכל שאר הדברים הרעים. והכל, הוא רק משום הטעות של האדם, שמאמין שהיש והאין הם נפרדים ... הוא פועל בצורה שגויה. ועל האדם להבין, שכל השאלות והבעיות והספקות שלו (כי כל הבעיות, גם הן בעצם שאלות וחוסר הבנה של האדם. שהאדם לא מבין את המציאות ולכן הוא סובל), וכל השאלות שיש לאדם בחיים, הן כולן, רק ...

... צורה כאן בעולם הזה, לא תביא לו שקט נפשי. כי לא משנה איך שהגלגל מסתובב לו, תמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו. ואו שחסר לו שיהיה טוב יותר, או שחסר לו שלא יהיה טוב פחות וכולי. והאדם שעדיין לא רואה את השלמות, מבין, שאכן אין שום עולם הזה כלל, ... את האני, רק בגלל שהוא חווה, גם את מה ששונה ונפרד ממנו. ועצם חוויית האני, מכילה בתוכה חוויה של חיסרון. שהאדם מתבונן סביבו, וחווה שהאני שלו חסר את הישויות שהן נפרדות ממנו. ולכן האדם תמיד סובל בכל צורת קיום של התודעה, משום שעצם קיום התודעה, הוא עצמו שורש הסבל ותחושת החיסרון התמידית. והבשורה הטובה היא, שהבעיה ידועה ושיש לה פיתרון. כי רבים וטובים מנסים להציע פתרונות, בלי שהם מבינים בכלל ... של המציאות. ומהמהות הזאת, מתהוות הצורות השונות, שאחת מהן היא האני של האדם. ובעולם של הצורות, כל אחת מהצורות, חסרה את כל שאר הצורות. או נכון יותר לומר, שכל אחת מהצורות, חסרה את מהותה, שהיא בעצם השלמות של כל הצורות. ומה שהאדם באמת רוצה, זה לחזור ולהתחבר, למה שהוא היה, לפני ...

... ידי זה שהוא יוצר אצלו הפרדה בין היש לבין האין, שהיא מהות חוויית הנפרדות, שאחראית לכך שהאדם תמיד ירגיש שחסר לו משהו. והאדם מחפש ומנסה להבין, מי גנב לו את האושר שלו. והאדם משתמש בשכל שלו שהוא הרמאי הגדול ... האין. והטעות הזאת של ההפרדה שבין היש לבין האין, היא בעצם שורש הסבל של האדם. כי ההפרדה יוצרת את החיסרון וכולי. והאדם הטועה שאינו מודע לכך שהוא טועה, הוא מחפש באמצעות השכל הטועה שלו, דרכים ועצות איך להיות מאושר, ...

... שום רע כלל, אלא רק טוב אמיתי. כי אם התודעה חווה שהכל אחד ממש, קיומה הנפרד נעלם, ואין שום חיסרון כלל. כך שהמצב הוא, שכרגע האדם הוא משוגע מצד האמת, משום שהוא לא מבין את המציאות באמת, שבה היש והאין הם אחד. ובגלל שהאדם הוא משוגע, לכן הוא תמיד סובל בעינוי איטי ונצחי, של תחושת חסר רציפה לנצח נצחים, שהיא נובעת, רק בגלל השכל של האדם. והאדם הוא ככ משוגע, עד שהוא מפחד לאבד את ...

... הוא ידע דברים חדשים?! כי האושר, הוא הידיעה שהכל מושלם. וכדי להגיע לידיעה הזאת, לשם כך על האדם להיות בחוסר ידיעה כלשהי, שממנה תצמח הידיעה של האחדות. אבל אם האדם לא מוכן להודות שהוא אינו יודע, אז כיצד הוא ... את מה שהוא אינו יודע. וגם מי שמודה שהוא אינו יודע, כל זמן שהוא לא חווה באמת לאמיתה, את חוסר הידיעה שלו, הרי שהוא לא מגלה, את מה שהוא באמת צריך לדעת. כי השאלה, חייבת להיות אמיתית, כדי שהתשובה, ... שיש לאדם טיפת אמונה שקרית בדבר כלשהו, האמונה הזאת מעכירה את כל המציאות של האדם. כי על ידי האמונה, חוסר הוודאות שלו, הופכת לוודאות שקרית. ואז האדם משקר את עצמו, כאילו הוא יודע איזה דבר בוודאות, למרות שבאמת הוא ... כי אם האדם לא היה יודע כלל שום דבר, הרי שלא היה לו רע כלל. וכל הרע שהוא תחושת החיסרון, הוא רק משום שהאדם יודע כל מיני דברים. כי הידיעה אפשרית, רק כאשר יש הגדרה והפרדה של נפרדות. כי כאשר יש רק ישות אחת, אי אפשר לדעת דבר, כי הכל חסר כל משמעות, שאפשר לדעת אותה. ואם יצליח האדם לא לדעת דבר, על ידי זה יכול האדם להעלים את עצמו ... עליו להיצמד אל המוחלט שנמצא בכל דבר. והמוחלט שנמצא בכל דבר, הוא השום דבר / כלום / אין, שהוא חסר כל צורה, ולכן שום דבר לא יכול לסתור אותו. וגם כאן יש רמות עומק. כי האין, ההעדר שלו הוא ... ברגע אחד, הרי שהוא ידע את המוחלט, דהיינו, לא ידע דבר. ותכלית הידיעה, היא שלא נדע. היינו שהאדם חווה חוסר ידיעה מוחלט, שבה אין אפילו לא את ידיעת העצמי. והאדם קיים, בלי לדעת שהוא קיים ובלי לדעת כל דבר ...

... זה האדם חושב, שהוא בטוח שיש הפרדה בין דברים שונים, למרות שבאמת אין הפרדה כזו. ועל ידי ההפרדה, נוצר החיסרון ונוצר הרע. והדרך של האדם להתרפא, היא על ידי זה שהאדם לא ישקר את עצמו שהוא בטוח, במה שהוא ...

... שהוא רואה תמיד. וכיצד יכול האדם לוודא שהוא לא מסמא את עיניו מלראות את האמת כפי מה שהיא, בגלל חוסר האמונה שלו שהדבר אפשרי? והתשובה היא, שהאדם לא צריך להאמין לשום דבר. והסיבה שהאדם חי בגן עדן וחושב שהוא ... עדן, אלא משום שהוא כן מאמין, שהוא בגיהנום. כי האמונה היא אם כל חטאת!. שהאדם מאמין לשכל שלו, שהשלמות והחיסרון הם שני הפכים. והאדם ככ מאמין לשכל שלו, עד שהוא חי בהכחשה גמורה לאמת. כי כל המציאות כולה, היא ...

... כי כאשר הכל אחד ממש, לא שייך שמישהו יהיה מודע למשהו. כי כאשר הכל אחד, אין שום משמעות או חוסר משמעות לשום דבר, ולא שייך שום ידיעה כלל, אפילו לא ידיעה עצמית. כל שכן, שאם אלוהים רואה את העולם, ... הרי שהוא יחדל מעשיה כלשהי ומרצון כלשהו. כי אם יש שלמות באמת, אז אין רצון כלשהו, כי אין שום חיסרון כלל, ואז אין שום עשייה כלשהי. ואלוהים, יש לו לכאורה כוח אין סופי. ואם כוחו אין סופי, הרי שהוא ... עצמו השלמות עצמה. ואעפכ יש לאלוהים רצון, ואלוהים עושה דברים שונים. וזה מעיד על כך, שגם אצל אלוהים יש חיסרון כלשהו. כי אחרת לא היה לו שום רצון כלל. וכפי שכבר אמרנו, אם אלוהים מודע לעצמו, הרי שהוא נפרד מידיעתו, ואכ הוא חסר משהו. ולכן זה אומר, שגם אם האדם יהיה אלוהים, גם אז הוא ימשיך להרגיש שחסר לו משהו. וכל אחד יכול לעצום את עיניו, ולדמיין שהוא אלוהים, כפי מה שהוא מגדיר את אלוהים, ולראות, שאחרי ... אז האדם אכן לא חווה שום תודעה עצמית כלל, כי שם הכל אחד ממש, ואז נשלמים אצל האדם כל החסרונות באמת. כי כאשר ישות האדם מתאחדת עם הכל באמת, אז התודעה אינה חסרה דבר. משום, שהיא לא נפרדת משום דבר בשום צורה. והשאלה הנשאלת היא, האם האדם יכול להפוך להיות אלוהים האמיתי ... של העולם. וככל שהאדם חווה יותר את הנפרדות, כך הוא יותר עבד, ופחות מלך. וכך הוא נמצא יותר בתוך החסרונות של העולם. ועל האדם לשנוא את האמונה בתכלית השנאה, ולא להאמין לשום דבר בעולם. וכל דבר לברר את האמת, ... בה באחדות עם האחדות. ובסיכומו של דבר: על האדם לברר ולבער באופן מוחלט, את כל המחשבות שגורמות לו לראות חסרונות במציאות המושלמת שלנו, ושגורמות לו להבדיל, בין דבר אחד לבין דבר אחר. וזה אפשרי, על ידי זה שהאדם שואל ...