... משהו שהוא אינו האני שלו. כי אם אין שום דבר שהוא אינו אני, הרי שאין שום אני כלל. והאדם יכול לחוות את הקיום שלו, רק כאשר הוא חווה שיש משהו אחר, שהוא נפרד ממנו, ושהוא
חסר אותו. כי אם אין שום הפרדה כלל, בין מה שהוא אני לבין מה שהוא אינו אני, הרי שאין אני נפרד כלל, אלא יש רק ישות אחת בלבד, שאין בה אני ולא אני. כך, שהקיום הנפרד של האדם, תלוי בכך שתהיה לאדם תחושה שיש משהו שנפרד ממנו. דהיינו, שהאדם יחווה
חוסר שלמות. כי כאשר יש משהו שהוא שונה מהאני, הרי שזוהי חוויה של
חוסר שלמות. כי יש משהו שאתה שונה ונפרד ממנו. כך שמוכרח שהאדם תמיד יחווה
חוסר שלמות. דהיינו, מוכרח שהאדם תמיד יחווה רע בעוצמה כלשהי ובצורה כלשהי. וכל זמן שהאדם קיים, הרי שהוא חווה
חוסר שלמות. וכל זמן שהאדם חווה
חוסר שלמות, הרי שיש לו רצון להשיג את השלמות. והרצון של האדם להשיג את השלמות, הוא בא לידי ביטוי בכל הרצונות השונים של האדם. וכל זמן שיש לאדם רצון כלשהו, הרי שמוכרח ... שהוא זה שמפריד את הצורה האחת, מכל שאר הצורות. ולכן, בכל צורה כלשהי, תמיד יש חלק כלשהו של השלמות, שהוא החלק הטוב שיש בדבר. ומצד שני, בכל צורה באשר היא, תמיד יש
חיסרון כלשהו של השלמות. כי כל צורה באשר היא, אין בה את כל מה שיש בכל שאר הצורות ששונות ממנה. ולכן, בכל צורה, תמיד יש
חיסרון, של כל שאר חלקי השלמות, שנמצאים בכל שאר הצורות האחרות. ולכן, בכל צורה בעולם, יש גם טוב וגם רע כלשהם. ולכן, מוכרח המציאות, שהאדם ירגיש גם טוב וגם רע תמיד. וכאשר ... שלמות, גם כאשר הוא מרגיש רע. ואעפכ ולמרות כל הנל, מי שיתבונן יראה, כי האדם לא מסוגל להכיל, את זה שהוא תמיד ירגיש גם רע. והאדם לא מסוגל להכיל, את זה שתמיד הוא יחווה
חוסר שלמות. ולכאורה, עפ השכל וההיגיון הנל, נראה כי מחויב המציאות שהאדם ירגיש תמיד גם רע. ואכ, מאחר שהשכל מחייב שהאדם תמיד ירגיש גם רע, אכ, למה האדם לא מוכן לקבל את ... את זה שהוא מרגיש גם רע? והתשובה היא פשוטה, כי אכן מצד השכל האנושי, מחויב המציאות שהאדם ירגיש תמיד גם רע, ושלעולם האדם לא יוכל לחוות את השלמות, כי בכל דבר יש
חיסרון וכולי, כפי שכבר ביארתי לעיל. אלא, שגם השכל האנושי עצמו, גם הוא מבין את האמת, שכל מה שהוא עצמו מבין, זה לא מחויב המציאות, אלא רק אפשרי המציאות בלבד. כי מנקודת המבט של השכל האנושי, שבה, דבר והיפוכו הם שונים זה מזה, מנקודת המבט הזו, כל זמן שהאדם קיים, דהיינו, כל זמן שהאדם הוא לא, מה שהוא שונה ממנו, הרי שתמיד האדם ירגיש
חוסר שלמות כלשהי. כי הדבר האחד, הוא שונה ונפרד, מכל מה ששונה ונפרד ממנו, כפי שזה אכן הגיוני עפ השכל האנושי. אלא, שכל ההבנה הזאת שתמיד תהיה
חוסר שלמות, היא רק מנקודת המבט של השכל, שלא מסוגל להבין שדבר והיפוכו הם אחד. אבל אם יסתכל האדם על המציאות, מנקודת מבט שבה הכל אפשרי, בלי שום מחויבות להיצמד לחוקי ... שום דבר מוגדר, שאז ממילא כל התודעה של האדם, מחוברת רק לישות אחת בלבד שאינה מוגדרת כלל, דהיינו, כלום שום דבר. וכאשר האדם חושב ויודע רק דבר אחד בלבד, הרי שאין שום
חיסרון כלל, כי אין שום נפרדות כלל ושום שינוי כלל. והרעיון הוא, כי אכן מנקודת המבט של השכל שמפריד בין דבר להיפוכו, מנקודת המבט הזו, אכן אין שום שלמות כלל, ומחויב המציאות שלא תהיה שלמות לעולם. כי כל דבר, הוא
חסר ונפרד, מכל מה ששונה ממנו. ואעפכ, גם מנקודת המבט של השכל עצמו, גם מנקודת המבט הזו, ניתן להבין, שנקודת המבט של השכל, היא נקודת מבט אפשרית בלבד, שאינה מחויבת. כי ... לקבל בשלמות, את זה שלעולם הוא לא יחווה שלמות. ולכן, האדם תמיד מחפש את השלמות, כי האדם חושב, שאולי השכל שלו טועה, ואולי דווקא כן יש שלמות כלשהי. ואכן, זאת האמת. שכל
חוסר השלמות, הוא רק מצד השכל האנושי, שמבדיל בין דבר להיפוכו. אבל מצד העדר השכל, מצד התפישה שבה אין שום הגבלה כלשהי, שם לא ניתן לדעת שום דבר מוגדר, וממילא כן יש שלמות. ומנקודת המבט של העדר השכל, שבה האדם לא יודע שום דבר מוגדר, מנקודת המבט הזו, לא מחויב שהאדם ירגיש תמיד
חוסר שלמות, ולא מחויב שהאדם ירגיש תמיד גם רע. ומנקודת המבט הזו, אין שום הפרדה בין טוב לרע כלל. כי מנקודת המבט של העדר השכל, לא ניתן להגדיר שום דבר. כי בלי שכל, אין ... מנקודת המבט, שבה, גם השכל, הוא רק אפשרות בלבד, אך הוא לא מחויב כלל. ובסיכומו של דבר: מנקודת המבט של השכל האנושי, מנקודת המבט הזו אין שום שלמות כלל. כי כל דבר, יש בו
חיסרון כלשהו, וכל דבר מוגדר, הוא נפרד מכל שאר הדברים. ומנקודת המבט הזו, מחויב שהאדם ירגיש גם רע תמיד. ויש גם נקודת מבט נוספת, שבה, השכל עצמו הוא רק אפשרי בלבד, ושבה, ...