החיסרון שיוצר את האני - בלי חיסרון אין אני כי תחושת האני של האדם אפשרית, רק כאשר האדם מרגיש, שהוא נפרד מדבר אחר שהוא אינו אני. ובלי שהאדם יחווה תחושת חסר כלשהי, הוא אינו יכול לחוות את קיומו העצמי. כי משמעות החוויה של האני, היא רק בגלל שיש חוויה של העדר אני. ולכן ממילא זה אומר, שבלי חיסרון וחוויה של העדר אני, בלי זה אין שום אני כלל. כך שהאדם צריך בעצם לגלות, למה בעצם קיימת חוויית האני שלו, כדי להבין למה הוא חווה חסר וכולי.

... האמת, שהרצון האמיתי שלו, הוא לא מוגדר כלל, אז האמת הזאת, מאפשרת לאדם לבחור לרצות רצון מוגדר, ואעפכ להישאר בחוויה שבה הכל אחד, והכל כרצונו האמיתי תמיד. אבל כאשר האדם לא יודע את האמת, שהוא לא יודע שהרצון האמיתי ...

... את מה שהוא רוצה. והאדם רחוק מהשלמות, רק בגלל שהוא עצמו, רוצה בבחירה חופשית ומלאה, להיות רחוק מהשלמות, ולהיות בחוויה של נפרדות וחסר. ולא לרצות את השלמות, זה בעצמו מושלם. כי החכם האמיתי, הוא לדוגמה (כמו אלוהים / המציאות) ...

... זה מה שהוא רוצה לעשות. וכמו כן, האדם לא עושה שום דבר שהוא לא רוצה אותו. ובחירה חופשית, היא תחושה שיש לאדם, כאשר הוא חווה ברגע אחד שהוא רוצה לעשות איזה דבר, ואחכ ברגע אחר הוא חווה שהוא עושה ... של האדם הוא לא בשליטתו. כי האדם הוא ככ טועה, עד שנדמה לו שהוא בוחר לעשות כרצונו, ואז הוא מרגיש חופשי. אבל האדם הוא עבד, כי הוא לא בוחר את רצונו. כי לבחור, פירושו תהליך רצוני. ולכן אין אפשרות ... אני, פירושו לחוות חסר של מה שאינו אני, וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ולכן, ביחד עם תחושת האני, באה תחושת הרצון, שהוא הרצון שיש לאדם להשלים את החסר שלו, ולהשיג את השלמות, של מה שנפרד ממנו. והקיום העצמי של ... שום רגע הוא לא סיבת הרגע האחר, כך שאין שום בחירה חופשית כלל, אלא כל דבר הוא בפני עצמו. ותחושת הזמן, גורמת לאדם לחשוב שיש המשכיות. ואז נדמה לאדם, שאם ברגע אחד היה רצון, וברגע אחר הייתה פעולה שתואמת ... זה גם את האדם עצמו ואת הישות והרצון שלו וכולי. וכאשר האדם מבין את כל זה, אז הוא עובר לחוויה של ביטול הבחירה, שהיא התפישה הגבוה יותר, שבה האדם מבין שכל הקיום שלו, ובכלל זה האני ואילך החוצה, זה ... חווה שאין לו שום בחירה חופשית כלל, כי אפילו קיומו של האני שלו לא בשליטתו, אז מצד אחד הוא מרגיש מאוד משוחרר וחופשי, אבל מהצד השני הוא גם מרגיש מאוד מסכן, שאין לו שום בחירה כלל, ושהוא לא בוחר האם להרגיש טוב או רע. כי גם קיומו של האדם וגם רצונו, הם לא בשליטתו של האדם, דהיינו, הטוב והרע של ... אין בה. ואחכ כאשר האדם מתבונן עוד פנימה, אחכ הוא רואה את האמת, שכל הנל הוא אמת. ואז מתוך החוויה של האדם שאין לו שום בחירה כלל, מתוך זה האדם עובר לחוויה שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. כי אחרי שהאדם מתבונן היטב היטב בעין אמיתית על זה שהוא כלום ... כי יש הפרדה בין רצונו של האדם כאלוהים, לבין ישותו העצמית, לבין התודעה העצמית וכולי. כי כל זמן שיש חוויית אני, הרי שיש תחושה של נפרדות, ואכ האני הוא לא אלוהים אמיתי. כי אלוהים האמיתי, הוא ההוויה הראשונה באמת. וכאשר יש רק הוויה ...

... בעצם הסבל, שהוא הרצון של האדם. כי הרצון, הוא הסבל, וכל רצון הוא סבל (כי הוא יוצר צמצום של תחושת הטוב, והוא מגביל אותה לצורה כלשהי). ועל האדם לרצות את הרצון שלו, שהוא הסבל שלו. ולרצות את המציאות בשלמות, פירושו, לרצות גם את קיומו של הרצון שלך, שגורם לך להרגיש גם רק רע תמיד. כי כל רצון הוא רע, ביחס לשלמות. וגם אם הוא מלא, גם אז יש בו ...

יש או אין הבדל, משנה או לא משנה, זאת השאלה - האם זה באמת משנה? מי שרוצה באמת לחוות ולהרגיש את האחדות של המציאות, עליו להטיל ספק בכל נפרדות שהיא. ובכל פעם שנדמה לאדם שדבר אחד שונה מדבר אחר, דהיינו, כל הזמן, כי כל הזמן נדמה לאדם, שדבר אחד שונה מדבר אחר, כי גם חוויית האני של האדם, גם היא נובעת מכך שנדמה לאדם שיש הבדל כלשהו, בין האני שלו לבין כל שאר הדברים, אז בכל פעם, דהיינו, כל הזמן, כשהאדם נתקל בחוויה של נפרדות, על האדם לכפור בהכל, ולהטיל ספק בהכל, ולברר את האמת, האם באמת יש הבדל בין הדברים האלו, ... הבדל אמיתי? ומה יוצר את ההבדל? וכולי, מי שימסור את נפשו להבין את הסבל שלו, שהוא נובע רק בגלל התחושה של הנפרדות, מי שימסור את נפשו, להבין למה הוא סובל, הוא בסוף יראה את האמת שהכל אחד ממש, ואז האדם מגלה את האחדות, והסבל נעלם וכולי. והשאלות שהאדם שואל, הן מפרקות את חוויית הנפרדות של האדם, שהיא כולה לא קיימת כלל, אפילו לא כאשליה של שקר. כי האדם עומד מול חומות של נפרדות, והוא רוצה לעבור אותן ולהגיע אל חוויית האחדות. והדרך של האדם להכות את החומות האלו, לפרק אותן ולעבור לצד השני, דהיינו, לגלות שהכל כבר אחד, הוא ... ספק בנפרדות, הן כמו פטיש, שבכל פעם, הוא מכה עוד פעם ועוד פעם בחומה של השכל, שמפריד את האדם מהחוויה של גן עדן. כי כאן הוא גן עדן, ובכל מקום הוא גן עדן. ובין גן עדן לבין גיהנום יש ... האמונה עם שאלות, שהן מפרקות את האמונה. ועל ידי זה שהאדם שואל מספיק שאלות, מספיק פעמים, על ידי זה חוויית הנפרדות שלו מתפרקת לגמרי. כי אחרי שהאדם שואל מספיק פעמים מספיק שאלות, אז פתאום הוא מגיע לשאלה של אמת, ...

... שבאמת ובשלמות רוצה את השלמות, הוא מקבל אותה. והאדם הוא עבד של הרע, והרע מעביד אותו קשה, וגורם לאדם להרגיש רע כל הזמן, דהיינו, תחושת החיסרון המתמדת. והרע שולט באדם, על ידי זה שהוא גורם לאדם לרצות להיות משועבד אצלו. כי מי שלא רוצה ...

... חדש, שבו הוא תופש את האחדות של המציאות שהכל אחד. וכל עניין הבנת האחדות של המציאות, הוא תהליך שכלי ורגשי בשלמות מלאה. תהליך בשלמות רגשית ושכלית ככ גדולה, עד שהוא משנה את החוויה הרגשית והשכל של האדם. שינוי, שבא לידי ביטוי בכל רגע ורגע בחיי האדם, ושהאדם פועל מתוך מודעות אליו. אבל עדיין, הוא עניין של הבנה מלאה בלבד. הבנה עמוקה, שמשנה את החוויה הרגשית, שהיא תוצאה של ההבנה וכולי. והבנה, פירושה, הכלה של רעיון. וחוסר היכולת להבין את המציאות, נובעת מכך שהאדם לא מצליח להכיל בתוכו את הידע הזה, שהיש והאין הם אחד, שעל ידי זה נוצרת תחושת נפרדות ושאלות וספקות וכולי. והבנת האחדות, פירושה, היכולת של האדם להכיל בתוכו את הידע הזה, שהיש והאין הם אחד ... הדבר שאינו ניתן להבנה ולהגדרה. והיכולת להכיל, דהיינו, להתחבר אל הרעיון, דהיינו, שהאני מתחבר כולו בכל הבחינות, כולל השכליות והרגשיות וכולי, אל תפישת המציאות שבה הכל אחד ממש, ללא שום הגדרה כלל, זה עצמו נקרא הבנת האחדות של המציאות.

... ניתן להסביר, כי התפילה לאלוהים, היא בעצם חוסר אמונה בכך שהכל מאלוהים ושהכל לטובה בשלמות מוחלטת. שאם היה האדם מרגיש בלב שלם שהכל מאלוהים ולטובה בשלמות מוחלטת, לא היה רוצה שאלוהים ישנה משהו במציאות. ובנוסף, עצם המחשבה של האדם שהוא מתפלל לאלוהים, היא עצמה כפירה בכך שאלוהים הוא עצמו זה שגורם לך להתפלל אליו. וכיוב לגבי תחושת בחירה חופשית באופן כללי, שסותרת את האמונה באלוהים. ובמהות, המחשבה שיש אלוהים נפרד ממך, משמעותה היא שאתה נפרד מאלוהים, ...

חוויית התכלית, של המציאות כולה - איך לחוות אותה? כשאדם מבין באמת וחווה באמת, את התכלית והסיבה, של כל האירועים ... החיות ואת החיים שלו. ומי שרוצה להעיר את עצמו ולקום בתחיית המתים, הוא מוכרח להתבונן על כל פעולה / רגש / מחשבה שלו, ולהבין מהי התכלית ומהי הסיבה, שבגללה הוא עושה את מעשיו. ועל ידי זה שהאדם מוסר את ... על ידי זה בסופו של דבר, האדם מגיע אל הבנת התכלית של כל המציאות כולה, ואז הוא מחובר אליה בחוויה שלו, וחווה את השלמות תמיד.