קול פנימי של השטן - למה קול פנימי / ידיעה פנימית / אינטואיציה / תחושת בטן, למה כל אלו הם השטן? כי הרגש הרע, רוצה להתעלל באדם. ואם הרגש הרע יבוא לאדם ויאמר לו, שהוא רוצה להתעלל בו ולעשות לו רע, הרי שהאדם לא יסכים להקשיב לרגש הרע, ואז הרגש הרע לא יוכל להתעלל בו. אז מה עושה הרגש הרע? הרגש הרע בא לאדם בדרכים מתוחכמות, ומדבר איתו. אבל הוא גורם לאדם להאמין, שזה לא הוא הרגש הרע שמדבר איתו, אלא שזה הקול הפנימי שלו של האדם עצמו, שמדבר איתו. והאדם בעצם מקשיב לרגש הרע עצמו, ורק נדמה לו, שזה הקול הפנימי שלו שמדבר איתו. והרגש הרע מתחזה בפני האדם, בכל מיני דרכים מתוחכמות, שגורמות לאדם לחשוב בטעות, שהקול של הרגש הרע, הוא בכלל הקול הפנימי שלו עצמו. והרגש הרע מלביש ומסתיר את עצמו בהרבה דרכים ובהרבה צורות, כגון תחושות בטן / אינטואיציה / קול פנימי / ידיעה פנימית וכיוב. שהאדם בטוח, שאיזו ישות טובה רוצה לעזור לו, והוא לא מבין שכל הקולות שיש לו בראש, וכל תחושות הבטן שלו, וכל האינטואיציה שלו, וכל הידיעות הפנימיות שלו, הן כולן כולל כולן, צורות שונות של הרגש הרע. ואפילו התחושה הפנימית ביותר של האדם, שהוא עצמו קיים, גם היא מהרגש הרע. כי תחושת חוסר השלמות של האני, היא עצמה הרגש הרע, שהוא שורש הרע. כי תחושת הנפרדות של האני, היא הסיבה היחידה לכך, שהאדם כל הזמן מרגיש שחסר לו משהו. ונזכיר, כי אעפכ, גם הרגש הרע עצמו, הוא עצמו שליח של השלמות האמיתית, שהיא כולה טוב. ויש פנימי, אבל יש פנימי עוד יותר. והפנימי, הוא הרגש הרע. אבל הפנימי יותר מהאני של האדם, הוא השלמות האמיתית. וכל האני הפנימי הרע של האדם, הוא רק מתחושת האני והחוצה. אבל לפני האני, הוא אלוהים ומושלם ממש וכולי. וכפי שיתבאר בהמשך. ובהתחלה, הרגש הרע מביא לאדם כל מיני תחושות בטן, שנראות לאדם כאילו הן עוזרות לו. ומצד האמת, תחושות הבטן של האדם, מזיקות לו. כי התחושות של האדם, הן יוצרות אצל האדם תחושה של נפרדות, ויוצרות לאדם סבל בחייו. והאדם בטוח שתחושות הבטן שלו עוזרות לו. והוא לא מבין, שהידיעות הפנימיות שלו, וכל מה שהקול הפנימי שלו מדבר איתו, זה הרגש הרע עצמו, שרוצה לעשות לו רע, ללא טיפת רחמים. כי בהתחלה, הרגש הרע גורם לאדם לחשוב, שהקול הפנימי שלו עוזר לו. ואז האדם מתחיל להאמין לקול הפנימי שלו, בלי לבדוק אותו. ... חשדן אמיתי בכל דבר שהוא, ושהוא לא מאמין גם לא לעצמו, אז ממילא הוא קולט, שהקול הפנימי שלו, הוא הרגש הרע שגורם לו לסבול. ועל האדם לא להאמין, לשום קול פנימי / תחושת בטן / אינטואיציה / ידיעה פנימית / או כל שקר אחר, ועל האדם להיצמד תמיד רק לדבר אחד ויחיד, ... הדבר הוא כך, או שמא הקול הפנימי שלו, מטעה אותו. וכאשר מתבוננים מספיק עמוק פנימה באמת, יותר עמוק מאשר חוויית האני, אז רואים את האמת האמיתית. ושם אין שום ספק כלל, וזהו אלוהים האמיתי, השלמות האמיתית, האמת המוחלטת. ועל האדם להתעלם לגמרי, מהקול הפנימי הרע והשקרי שלו, ולזרוק אותו ואת כל שאר תחושות הבטן שלו. כי הם שורש כל הרע שבעולם. ועל האדם להיצמד תמיד, רק לדבר אחד ויחיד, שזאת האמת. וכאשר יש לאדם קול פנימי שאומר לו שהמציאות היא לא מספיק טובה, והאדם מרגיש רצון לשנות אותה, על האדם לשנוא את הקול הפנימי שלו, ולשנוא את האמונה, שגורמת לאדם להקשיב לקול הפנימי שלו. ועל האדם לבדוק תמיד, האם באמת התחושה שלי, שהמציאות היא לא טובה בשלמות כפי מה שהיא, האם זו אכן תחושה של אמת מוחלטת? ומי החליט שהמציאות היא לא מספיק טובה? ואולי היא מושלמת, ורק אני טועה וחושב שהיא לא ... הוא לטובתו, אז הוא היה מתבונן בו היטב, וחושף את השקרים של החסרונות שהוא מביא לו, ואז האדם היה מרגיש טוב באמת. ולכן, הקול הפנימי, לפעמים גורם לאדם להרגיש טוב, כדי שהאדם ימשיך להאמין בו, כדי שהוא יוכל להמשיך להתעלל בו. (שזה בכלל טוב מאוד, עבור מי ששומע ...

... לקבל הנאה. שעי זה נוצר אצל האדם סבל מתמיד, שגורם לו לרצות תמיד לקבל הנאה. ולטענתם, הפתרון לכך שהאדם מרגיש תמיד חיסרון, הוא בכך שהאדם ימיר את הרצון שלו לקבל הנאה, ברצון להשפיע ולתת הנאה לאחרים. ונדמה להם בטעות, שמי שיהיה לו רק רצון לתת ולהשפיע לאחרים, הוא יחווה את השלמות האלוהית ולא יסבול מתחושת חסר כלשהי. והסיבה לכך שגם האנשים האלו סובלים, היא משום שתפישת האלוהים שלהם היא שגויה, עד כדי כך, שכאשר ... הוא אלוהים אמיתי, שדרכו רק לתת ולהשפיע. למרות שבאמת הוא אלוהים שקרי, שדרכו היחידה, היא לסבול מכך שיש לו תחושת חסר מתמדת, שבאה לידי ביטוי ברצון הנצחי שלו לקבל הנאה. ורק כלפי חוץ, הרצון הזה שהוא סבל מתמיד, הוא ... הוא רצון להשפיע ולתת הנאה, למרות שבאמת, הוא סבל אמיתי, שכולו אך ורק סבל. כי רצון להשפיע, הוא רצון ותחושת חיסרון, בדיוק כמו רצון לקבל. ורצון להשפיע גם הוא צורה של רצון, שהוא חיסרון מהשלמות. כי בשלמות, אין שום ... באחדות האמיתית של המציאות, אין שום נפרדות כלל, אפילו לא בין ישותו של אלוהים, לבין רצונו / מחשבתו / רגשותיו / ידיעתו את קיומו העצמי. ואצל אלוהים האמיתי שהוא אחדות המציאות, שם לא שייך שום הגדרת רצון עצמי כלל. ... המציאות. וכל דבר שנפרד ממנו, דהיינו, שהוא חווה את קיומו העצמי, שזוהי בעצם מהותה של קיומה של הנפרדות. כי תחושת האני, לא יכולה להיות קיימת כלל, אאכ קיימת גם תחושת הדבר שאינו אני. ותכף שישות חווה את קיומה העצמי, היא הופכת להיות אלוהים שקרי. כי בעצם, היא העדר האלוהות ... כל זמן שאין רצון). והשורה התחתונה היא, שכל ישות שהיא קיימת ושהיא מודעת לקיומה, היא בעצם אלוהים שקרי, שסובל מתחושת נפרדות, שבאה לידי ביטוי בתחושת חסר, שמתבטאת ברצון. וכל רצון הוא סבל, כי כל רצון הוא תחושת חסר. והרצון הזה יש לו הרבה צורות, שאחת מהן, היא נראית כנתינה. אך מצד האמת, אין שום רצון לתת כלל. כי כל הרצון לתת, הוא כולו רצון לקבל הנאה מהנתינה. כי הישות מרגישה חסר, והיא ממלאת את החסר שלה בנתינה. ואין שום נתינה כלל, אלא רק רצון לקבל תמיד. כי כל רצון, ... אז הוא נכלל באחדות האמיתית, ומשתחרר מהישות הנפרדת שלו לגמרי. וממילא מתבטל גם הרצון העצמי באשר הוא, ונעלמת כל תחושת חסר, וכל תחושת נפרדות. וגם אחכ כשהאדם חוזר אל מה שנראה כנפרדות, גם אחכ, אצלו הנפרדות היא אחדות אחת וכולי.

... הזאת את עצמו, דהיינו, מה התכלית של זה שאני שואל את השאלה הזאת עצמה / עושה / חושב / מרגיש וכולי. והאדם מוכרח להתבונן תמיד אך ורק אל תוכו פנימה, ואף פעם לא להסתכל החוצה כלל, בשום שלב שהוא! ... האמיתי. כי אצל אלוהים האמיתי, אין שום נפרדות כלל, ואפילו לא תודעה עצמית או רצון עצמי. וכל זמן שיש חוויית אני כלשהי, הרי שיש חוויית שאינו אני, והרי שהאדם הוא האלוהים השקרי עצמו. והשאלות והרע ממשיכים להיות קיימים, עד שהאדם עובר לתודעה של המציאות ...

... והאדם מוכן להודות שיש לו שקרים עצמיים, אבל הוא לא מבין עד כמה הוא שקוע עמוק בהם. כי כל הרגשות / מחשבות / תחושות של האדם, יש בכולם גם שקר. כי כולם חוויה של נפרדות, שהיא כולה גם שקר. והאדם לא קולט, עד כמה הוא חי בטעות. ומי שרוצה לחשוף ולגלות את ... נושאים שהוא לא מוכן לחקור אותם, ומעדיף לא לחקור אותם. ודווקא אותם צריך ומוכרח האדם לחקור. ובכל פעם שהאדם מרגיש, שיש איזה נושא שהוא לא רוצה לחקור אותו, ושהוא עדיין לא מבין אותו על בוריו, על האדם לעזוב את ... של דבר, על האדם ללכת ראש בראש עם האני שלו. ועל האדם לשאול את כל השאלות. ובכל מקום שהאדם מרגיש אי נעימות לחקור איזה עניין, האדם מוכרח דווקא להתעקש וכן לחקור את אותו העניין. ועל האדם לחקור ולגלות, את ...

להרגיש, את מה שאתה יודע - לדעת באמת ולהרגיש באמת כאשר האדם מבין איזה דבר, על האדם לדעת את האמת, שכל זמן שלא כל המציאות כולה, ברורה לו, ... לו שאלות על אותו הדבר, שאז בוודאי, שהאדם לא באמת מבין, את אותו הדבר באמת. ולכן יש הבדל, בין החוויה של האדם, לבין ההבנה שלו. משום שההבנה של האדם, היא לא בשלמות. כי השכל, מאלץ ומכריח את הרגש, להרגיש כפי מה שהוא מבין. כי הידע וההבנה, הם משנים בהכרח את חוויית המציאות ברמה הרגשית. והאדם יכול להכריח את עצמו להרגיש טוב, אם הוא יכריח את עצמו, להבין את האחדות של המציאות, שהכל אחד וכולי. והאדם לא חווה את מה ... זה האדם מבטא את כל השאלות והספקות שלו, עד שנשארת הבנה אמיתית של אמת בשלמות, ואז היא מכריחה את החוויה, להיות טובה בשלמות אמיתית.

... מאלוהים, היא גם החטא, והיא גם, העונש עצמו. כי תפישת הנפרדות, היא גם חטא וגם עונש. כי הנפרדות, היא חוויה של צמצום וגבולות, דהיינו, חוויית חסר ועונש. והעונש של האדם, על זה שהוא כופר בשלמות של המציאות, הוא, שהוא כופר בשלמות של המציאות, וממילא ... טובה מאוד, עבור מי שזוכה, הרי שהיא רעה, עבור מי שלא זוכה. וכל המחשבות של האדם, הן מרחיקות אותו מחוויה של אחדות ושלמות. כי כאשר הכל אחד, אין שום מחשבה נפרדת, כלל. ואפילו ידיעת האני אין. ולכן, כאשר האדם ... כל נפרדות, היא כפירה באחדות, והיא עונש של נפרדות, עבור מי שמסתכל מהאני שלו החוצה, במקום פנימה. וכאשר האדם מרגיש את עצמו קיים, הרי שבעצם הוא נמצא באחדות עם החוסר שלמות. כי חוויית האני, היא עצמה חוסר השלמות, כי היא חוויית העדר האחדות של האלוהים. והדרך של האדם להתרפא, היא על ידי זה שהוא הולך לשכל אחר כמותו, שיודע שהוא ... והוא חושב שהוא רק חיסרון, שזהו האדם שחווה עדיין רק את האני הנפרד שלו, ושהוא לא חווה, גם את חוויית האלוהים והשלמות שלו. ועל תפישת האלוהים הלא מושלם (שבתודעת חיסרון), ללכת לחיסרון אלוהי (שבתודעת אלוהים, שיודע שהחיסרון מושלם), ולהתחבר ...

... הם משתמשים בשכל שלהם, כדי לעשות לעצמם טוב. והם פונים אל השכל שלהם, כדי לבקש ממנו עזרה, שיעזור להם להרגיש טוב. והם אינם יודעים, שהם מבקשים עזרה, משורש הרע, בכבודו ובעצמו. כי שורש הרע, הוא השכל עצמו. שהוא זה ... לכך שרע לאדם. כי על ידי ההפרדה שהשכל עושה, בין היש לבין האין, על ידי זה נוצרת אצל האדם תחושת החסר שלו. ומי שאין לו שכל כלל, הוא לא יודע להבדיל, בין יש לאין, והוא לא חווה שום ישות ושום חיסרון כלל. כך שכל תחושת החיסרון של האדם, היא רק בגלל השכל שלו. וכמה מסכן הוא האדם, שהוא פונה אל שורש הרע בכבודו ובעצמו, ...

... ולראות שהכל אחד, ולהודות שבאמת הכל אחד, ושהוא עצמו לא קיים כישות נפרדת כלל. וכאשר האדם חוקר את המציאות, ומרגיש שהוא כל פעם מבין אותה פחות, זה רק משום שהוא בכל פעם, הופך להיות יותר ויותר איש אמת. שהאמת, מפרקת לו את כל התפישות השגויות שלו, שעל ידי זה נוצרת אצל האדם, התחושה שהוא מתרחק להבין משהו, והוא חושב בטעות, שהוא בהתרחקות. אך לא כך הוא, כי האדם הופך להיות איש אמת, ...

... בטעות, פירושים של שקר וסיבות של שקר, אז הוא סובל בסיבה של שקר. דהיינו, סובל, בלי סיבה מוצדקת. ומי שמרגיש שרע לו בלי שום סיבה מוצדקת ושהוא חף מפשע, זה נכון. והוא עצמו, זה שמשקר בלי שום סיבה מוצדקת. ... רוצה אותה? למה היא כך ולא אחרת? ואז האדם מגלה, שהסיבה שהוא רוצה לשנות את המציאות, דהיינו, הסיבה שהוא מרגיש שחסר לו משהו במציאות הקיימת, היא רק משום שהוא תופש את עצמו, כקיים כישות נפרדת. וסיבת הסבל של האדם, היא הקיום העצמי שלו. שהאדם חושב שהוא קיים כישות נפרדת, שאז הוא מרגיש חיסרון תמידי, שמתלבש בכל מיני צורות, לשנות את המציאות. ואז על האדם להמשיך לשאול ולחקור בכל כוחו, למה באמת ... למה אני קיים? כי הסבל הוא בגלל הקיום. ובלי קיום אין סבל, וכשיש קיום נפרד, תמיד יש סבל של תחושת חיסרון. והאדם מוכרח להבין ולשאול את עצמו, מאחר שהקיום של האני שלי עצמי, הוא לא מוכרח אלא רק אפשרי, ... הוא קיים. כי בלי זה, האדם לא מבין למה הוא סובל. והאדם מוכרח להבין למה הוא סובל. וכאשר האדם מרגיש שחייו אינם חיים, בלי להבין למה הוא קיים, דהיינו, כאשר האדם באמת רוצה להבין את המציאות, אז האדם מבין, ...

... רע שיש בעולם, קיים רק בגלל אמונה שקרית. כי באמת, הכל מושלם. וכשהאדם מאמין שלא הכל מושלם, מיד הוא מרגיש חיסרון של נפרדות וכולי. ולכן צריך האדם לבטל את האמונה, שהיא שורש כל הרעות שיש בעולם. והשאלה הנשאלת היא, ... שנוח לו להמשיך לחיות כאן בעולם שלנו בצורה רגילה, שימשיך להאמין ולחיות כאן בעולם שלנו בצורה הרגילה. ומי שמואס בחוויה של נפרדות, ורוצה להגיע לחוויה של העדר רצון נפרד מוחלט, אז, ביטול ועקירת כל האמונה, תביא את האדם לחוויית שלמות נצחית. ואעפכ בפועל, גם החכם האמיתי יש לו אמונה והוא חי עם אמונה. אבל יש לו אמונה, רק ... את כל האמונות שלו, דהיינו, האדם מוכרח להבין למה ומה הסיבה שבגללה הוא עושה את מעשיו כרגיל. כי ההבנה והחוויה, היא פנימית בלבד. וברמה החיצונית של העולם שלנו, הכל ממשיך להתנהל כרגיל. בניגוד לאלו שחושבים שכדי להגיע אל האושר, ...