... שיתבונן יראה כי המרדף של אנשים אחרי כסף, מהותו העיקרית היא תחושת הביטחון שהוא מספק. ואם אדם מחפש ביטחון, הרי שיש לו ... ביותר לראות את זה, היא שבעלי חיים אינם צדים אלא אם כן הם מרגישים סכנה או כאשר הם רעבים. מדוע האדם מפחד מהמוות? האדם מפחד ... האדם לא היה מפחד מהמוות ולא היה מבין למה הוא חי, הוא היה מרגיש שהוא מסתובב חסר מטרה. לכן האדם החליט שהמוות הוא רע, ולכן לחיות ... נוספת לגבי הפחד מהמוות: האדם ככ מפחד למות משום שהוא קשור רגשית לכל מיני דברים. ילדים קטנים לדוגמה אינם מפחדים מהמוות. ילד ... גרוע שבו... זה הדבר שגורם לו לפחד... ככל שהאדם קשור יותר רגשית ליותר דברים, כך הוא יותר מפחד למות. האדם מפחד למות כדי לא ... אינו רוצה לאבד את הדברים החיצוניים לאני שלו שגורמים לו להרגיש טוב. אך כאשר האדם אינו תלוי רגשית בדבר מלבד בשורש הפנימי ביותר של האני שלו, הוא אינו חושש ... האני של האדם היא המציאות עצמה. כאשר האדם מחובר למציאות ומרגיש איתה אחדות, ממילא מה שייך אצלו לפחד מהמוות. המציאות תמיד ...

... במקרה כזה נדמה לאדם שהוא בוחר את מה שהוא עושה. ומדוע נדמה לאדם שהוא בוחר את מה שהוא עושה? משום שהוא מרגיש שהוא עושה את מה שהוא רוצה. בחירה חופשית = רוצה עושה, לא רוצה לא עושה. כל זה כמובן נכון, ובאמת האדם בוחר לעשות את מה ... אבק. ילד קטן מטבעו אינו רואה הבדל בינו לבין שאר הדברים שקיימים במציאות. לילד קטן נדמה שגם לבובה יש רגשות מחשבות בדיוק כמו שיש לו. החינוך שהילד מקבל, גורם לו להאמין שהוא שונה משאר הדברים שקיימים במציאות, וגורם לו לחשוב ... כיצד היא תהיה ומה האדם שבתוכה יעשה ואיך בדיוק הוא יעשה זאת. המציאות היא זו שמחליטה מה האדם יחשוב ירגיש ירצה יעשה וכולי. כל מה שהאדם עושה, אינו שונה מהותית ממה שהאדם רואה. גם מה שהאדם עושה, זה רק אירוע שאותו האני שלו ... מודע לאני האמיתי שלו שנמצא מחוץ לחלום, על ידי זה הוא מתחיל לחוות בחירה חופשית אמיתית. כאשר האדם מתחיל להרגיש אני ביחס למציאות כולה, דהיינו, הוא אינו מרגיש שונה משום דבר אחר, אלא רואה את כל הדברים כחלק מהאני האמיתי שלו, דהיינו, האני שחושב את העולם, דהיינו, המציאות עצמה, על ידי זה הוא מגיע לחוויה של בחירה חופשית אמיתית, כמו שהמציאות עצמה בוחרת. ככל שהאדם מבין טוב יותר שהאני שלו זאת המציאות עצמה, ... האם לרצות ומה בדיוק לרצות. בנוסף, כאשר האדם מחובר לשורש של האני שלו, באותו הרגע כל מה שקורה לו, הוא מרגיש שזאת בחירה אישית שלו... ...

... תשובה: גם המקום וגם הזמן, שניהם נמצאים בתוך המציאות. זא קיימת מציאות שמהותה היא X כלשהו, ואותה המהות של המציאות היא זו שמהווה גם את תחושת הזמן וגם את תחושת המקום . המקום והזמן הם לא יותר מאשר תחושה של האדם שנמצא בתוכם. כאשר האדם לדוגמה חולם חלום, כל המקום כולו קיים רק בתוך המחשבה שלו והוא בסך הכל תחושה אישית שלו. גם הזמן של החלום מתארך ביחס לזמן שמחוץ לחלום. הסבר: ככל שהחלום עמוק יותר והדמיון של האדם חזק יותר, כך ... יכול בדקות בודדות לחלום חלום עם אירועים של שנים ארוכות... הכל תלוי בעוצמה של הדמיון של האדם. ככל שהדמיון של האדם גדול יותר, כך ציר הזמן ותחושת הזמן גדולה יותר עבורו. מי שיתבונן בעניין יראה גם, כי ככל שהאדם נע מהר יותר, כך תחושת המקום והזמן קטנה יותר עבורו. לדוגמה: מה שנדמה לנמלה קטנה כמקום מאוד גדול שכדי לעבור אותו צריך שנים רבות, נראה ... שלוקח לעבור את אותו המקום נראה לו יותר קטן. לדוגמה: עבור ילד קטן שטחו של הבית נראה הרבה יותר גדול מאשר עבור האדם הגדול. המקום והזמן הם תחושה של האדם אך לא יותר מכך. אדם שינוע במהירות אין סופית, עבורו תחושת מרחב המקום כולו תעלם לחלוטין, משום שהוא בכל רגע יהיה בכל מקום. עבור אדם שנע במהירות אין סופית, עבורו גם אין משמעות ... מבחינתם של ילדים קטנים, כל מה שכבר קרה שייך ליחידת זמן שנקראת עבר, וכל מה שעוד לא קרה שייך ליחידת זמן שנקראת עתיד. זא אצל ילדים קטנים, תחושת הזמן שלהם לגבי האורך של ציר הזמן, היא די קרובה למה שהיא באמת. פירוש: קודם ביארתי כי באמת כל הזמן כולו נכנס ברגע ... של מחשבה, כדי להכניס לתוכו אין סוף זמן. אצל ילד קטן כל הזמן העבר הוא הרבה יותר קטן מאשר אצל האדם המבוגר. מבחינתו של ילד קטן, העבר הוא תחושה שיש לו כרגע בהווה. זא כמו שיש תחושה של שובע רעב ששתיהן קיימות כרגע וברגע הזה בהווה, כך יש תחושה שנקראת עבר ויש תחושה שנקראת עתיד. כאשר הילד חווה תחושה של עבר מבחינתו אין הבדל בין העבר של אתמול לבין העבר של לפני שבוע, מבחינתו זו תחושה שקיימת ברגע הזה של ההווה. רק כאשר הילד גדל, רק אז הוא מתחיל לראות את הזמן כדבר גדול, למרות שבאמת כל הזמן כולו קיים ... מרגע אחד. גם לגבי מרחב המקום. מבחינתו של ילד קטן, אין הבדל גדול וממשי בין מה שרחוק ממנו 100 מטרים לבין מה שרחוק ממנו 1000 מטרים. שניהם חוויה זהה של דבר אחד רחוק. מצידו של הילד המקום הוא רק תחושה של משהו שנמצא רחוק ממנו. אך אין הבדל ממשי של מרחק. לסיכום: מרחב המקום וציר הזמן נדמים לאדם כדבר מאוד גדול ואין ... גדול יותר. כמובן שאפשר גם לומר כי מרחב המקום אינו מתעקם ממש, אלא ההתנהגות שלו היא כאילו הוא מתעקם. או ההתנהגות של החומר שבתוכו, גורמת לתחושה כאילו הוא מתעקם. אך מרחב עצמו לא יכול להתעקם, כי הוא מרחב אין סופי שלא שייך בו להתעקם וכיוב. כל הנל נכון גם לגבי ציר ... לציר זמן אחר אין סופי שאינו משתנה לעולם. ציר הזמן הוא אין סופי. בתוכו יכול להיות מימד זמן חומרי שמשנה את צורתו. או כנראה נכון יותר לומר שתחושת הזמן הסובייקטיבית משתנה, אך הזמן עצמו לא משתנה. בכל מקרה, גם ציר הזמן וגם מרחב המקום, שניהם כמובן אין סופיים ...

... עצמו שאינו רואה את המציאות מנקודת מבטה של המציאות. לדוגמה: כאשר אדם שחי בעולם של טוב ורע מסתכל על אדם אחר, הוא אינו מרגיש אני ביחס לאדם האחר. כאשר אדם שחי בעולם של טוב ורע מתייחס לכל דבר אחר, הוא אינו מרגיש שהדבר האחר זה הוא עצמו ממש. לעומת זאת, כאשר המציאות מסתכלת על העולם, על כל דבר ... לו כרגע בהווה - רשע הוא זה שרע לו כרגע בהווה. כמובן שלא מדובר כאן על זה שנראה כלפי חוץ שטוב לו או רע לו, אלא מדובר על התחושה של האדם עצמו. ככל שהאדם מחובר יותר למציאות, ככל שטוב לו יותר תמיד ... מקבל את העולם הבא גן העדן התכלית הנצחית וכולי, במזומן ומיד. אך ככל שהאדם רחוק יותר מידיעת האמת, כך רע לו יותר וכך הוא מרגיש מיידית את הגהנום הסבל העונש ואת כל הייסורים כולם. מצד האמת גן עדן וגהנום הם אותו ... הזה. וגם העולם הזה והעולם הבא, גם שניהם כינויים שונים לעולם הזה ממש. כאשר האדם מבין את האמת שהכל אחד והכל טוב, הרי שהוא מרגיש בגן עדן עולם האמת העולם הבא. אך כאשר האדם אינו יודע את האמת שהכל טוב, אז הוא מרגיש את עולם השקר הגהנום והעולם הזה... לסיכום: ידיעת האמת שהכל טוב, הופכת את האדם ...

... פסיכולוגיה התפתחותית. תחושת זהות עצמית. דיסוציאציה. דה פרסונליזציה. ועוד. שורשה של עבודת האלילים הוא בכך שהאדם נותן ומייחס ... תודעה עצמית רצון עצמי מחשבה רגשות וכולי וגם כוחות שונים, בדיוק כפי שיש לבני אדם. מצד האמת דהיינו, מצד נקודת מבטה של המציאות, אין לבני ... צומח בעלי חיים, גם להם יש רגשות מחשבה רצון וכולי. חשוב להזכיר, כי גם רצון לשתוק הוא רצון. כך שניתן לומר שזה שהדומם שותק ובוחר שלא ... להיות כמו כולם, כי אם האדם ירגיש כמו כולם הוא לא יסבול, והאגו הדמיוני של האדם הרי רוצה שהאדם יסבול, ולכן הוא גורם לאדם לבדל את עצמו ... ממש, למרות שהוא אולי לא מרגיש זאת. בכל מקרה, מנקודת מבטה של האמת של המציאות, אין שום הבדל בין האדם לבין שום דבר אחר. מנקודת מבטה של ... הוא נחשב כדומם? האם אין לו רגשות? האם אין לו מחשבה? האם אדם שנמצא במצב של תרדמת (קומה), האם הם נחשבים לדומם או שאולי רק משום שהם ... מדבר? האם רובוט שאינו פעיל מרגיש אחרת מרובוט פעיל? האם רובוט שצועק שרע לו, האם רע לו? נחדד: יהיה נכון לומר, כי מנקודת מבטו של האדם ... שיש לו, אז אולי היה האדם מרגיש סוג של ניצול שלו את הדומם וכולי... כך שיש כאן גם שיקולים נוספים של האגו... שרוצה שהאדם יחשוב שהוא ... שורש המחשבות של האדם, שורש הרגשות, שורש הרצונות, השורש של כל המציאות כולה, הוא הרצון של האני היחיד שמהווה את הכל ושבתוכו ובתוך מהותו ...

... לשניהם יש מהות אחת שמהווה אותם. הזמן והמקום הם תחושה. המהות שמהווה את התחושה של הזמן והמקום, היא הדבר שהיה קיים בטרם היו הזמן המקום והיקום כולו... ... החלום ועדיין זה ישאר אותו אדם עצמו. זה עצמו שהאדם מרגיש רע, למרות שהכל טוב באמת, זה עצמו פלא גדול נגד השכל האנושי. זאת ההתגלמות של צמצום האין ... של המציאות שאינה חסרה דבר, ויצרה ממהותה ישות שמרגישה חסר ועדיין היא עצמה אינה חסרה דבר! לסיכום: המציאות נפלאה ומופלאה. צריך להתבונן וליהנות ...

... הסבל של האדם נוצר בגלל התלות הרגשית שלו בתופעות חולפות. האדם נקשר רגשית לדברים שונים שאינם אמתיים, ורק משום כך הוא סובל. הרעיון הבודהיסטי הוא, אל תיקשר רגשית לשום דבר וכך לא תסבול. ולזה יש המשך: גם לא להקשר רגשית זהו סוג של סבל, כי האדם כן רוצה להיקשר רגשית להתאהב וכולי, כך שלא להקשר רגשית זהו גם סוג של סבל. זהו אומנם סבל סטאטי ויציב, אך גם זהו סבל. אז מה הפתרון? לשם כך צריך להשתחרר מהתלות הרגשית בצורה מוחלטת, היינו גם מתפיסת האני של האדם שרואה את עצמו כשונה מדברים אחרים. כאשר האדם משתחרר לגמרי מתלות רגשית כלשהי משתחרר מהאגו לגמרי משתחרר מהרצון לגמרי, באותו הרגע האדם מגיע להארה והופך להיות בודהה. הארה היינו מצב של נירוואנה ואושר תמידי. נירוונה היינו מצב שבו האדם אינו קשור רגשית לשום דבר, אך אוהב באמת את כל הדברים כולם בצורה שווה. כדי להשתחרר מהסבל יש צורך להשתחרר מהתלות הרגשית. בדרך זה יכול להיות מאוד קשה. אך בקצה האחרון של השחרור מתלות רגשית, בקצה השני האני של האדם הופך להיות המציאות עצמה, דהיינו, האדם אוהב את כל מה שיש במציאות כפי מה שהמציאות אוהבת את כל מה שיש בה באהבה עצמית אמיתית וללא תנאי כלשהו. מהי ...

... ידי המציאות. המציאות היא ההוויה שמהווה את כל הדברים כולם. גם הזמן והמקום הם יצירה שהמציאות מהווה אותם. הזמן והמקום הם סוג של תחושה , שהמציאות מהווה את התחושה הזאת בכל רגע מחדש. המהות של המציאות, דהיינו, המציאות עצמה שבתוכה נמצא היקום וכולי, היא הריכוז האין סופי של כל התכונות של כל ... עם זאת, כאשר האדם מתאחד בתודעה שלו עם המציאות, דהיינו, מבין שהאני האמיתי שלו זאת המציאות עצמה, החל מאותו הרגע האדם מתחיל להרגיש אני בכל דבר. זא האדם מבין שכל דבר שהוא רואה, הוא בעצם רואה את המהות של עצמו ממש. כי מצד האמת האני האמיתי של האדם שנמצא בתוך החלום, הוא ...

... אמיתי. כל הסבל של האדם נגרם רק משום שאין לו מספיק אגו, דהיינו, בגלל שהאגו של האדם אינו מושלם. מהו אגו מושלם? אגו = להרגיש שאתה כמו אלוהים. אגו מושלם = להרגיש שאתה המציאות אלוהים ממש. נסביר: מדוע האדם סובל, משום שקורה לו דבר נגד רצונו. נשאל: האם לאלוהים יכול לקרות משהו נגד רצונו? תשובה: לא. כל מה שקורה זה רצונו של אלוהים עצמו המציאות עצמה. מי שיש לו אגו אמיתי באמת, הוא מרגיש הכי טוב בעולם, משום שמבחינתו כל מה שקורה לו איתו, זאת הכל בחירה חופשית ואישית שלו ממש. לדוגמה, כאשר קורה לאדם משהו נגד רצונו, אם יש לו מספיק אגו הוא יאמר שהוא עצמו רצה שזה יקרה. מי שיש לו מספיק אגו, כמו שיש לאלוהים עצמו, אדם כזה מרגיש שהכל כולל הכל זה הוא עצמו ממש רוצה. לא משנה מה קורה לאדם, הוא מרגיש שהוא עצמו ממש רוצה את זה. אדם כזה כמובן לא יסבול לעולם. האדם סובל רק משום שאין לו מספיק אגו להבין שכל מה שקורה איתו, זה הכל הוא עצמו רוצה את זה. אדם שיש לו אגו מושלם, אדם כזה מרגיש שכל מה שקורה לו, זה הרצון העצמי שלו ממש, כך שהוא מאושר ושמח תמיד, כי הכל זה רצונו האישי ממש. נמצא, כי הסבל נובע משום שהאגו של האדם אינו נמצא בקצה האחרון ... אם האדם מבטל את האגו שלו לגמרי, באותו הרגע האני שלו נעלם לגמרי, ואז האני שלו הופך להיות המציאות עצמה. דהיינו, האדם מרגיש שהאני שלו זאת המציאות עצמה, ואז ממילא יש לו אגו שיוצר אושר ולא סבל. כך הוא הדבר גם לגבי הבחירה החופשית. אם האדם חושב שיש לו בחירה חופשית, אז עליו לקחת את זה עד הסוף, ולבחור להיות שמח ממש מכל דבר. דהיינו, לבחור להרגיש שמחה מכל דבר, כי הרי יש לו בחירה חופשית. אם יש לאדם בחירה חופשית, אז יש לו בחירה חופשית גם על הרגשות רצונות מחשבות שלו. והוא יכול לבחור להיות שמח ומאושר תמיד. ואם האדם חושב שאין לו בחירה חופשית על הכל, אז ממילא אין לו בחירה חופשית על שום דבר. כך שגם זה ...

... כי העולם קיים מאז ומעולם וכי הוא לא נברא מעולם, באמצעות ציר הזמן. באמצעות חוויית הזמן, ניתן לומר כי מסתבר שהיקום כיקום (גם אם לא כדור הארץ עצמו) קיים מאז ומעולם. חוויית הזמן היא אין סופית. ניתן לנוע בה אחורה וקדימה עד אין סוף ללא בעיה. תחושת הזמן היא, שהזמן קיים מאז ומעולם, דהיינו, הזמן קיים כל הזמן, כל הזמן היה זמן. ומכאן ניתן להבין, כי משהו כלשהו תמיד היה קיים, כך שמעולם היקום (מימד המקום) לא היה צריך להיברא בשלב כלשהו. אם תחושת הזמן הייתה שהזמן אינו נצחי, ממילא זה היה מעיד על כך שאכן משהו אחר קדם לזמן. אך תחושת הזמן היא נצחית. המושג נצחיות עצמו מוגדר באמצעות חוויית הזמן! כך שאפשר פשוט לומר שהזמן עצמו נצחי, וממילא אין צורך באלוהים חיצוני לציר הזמן שיברא את הזמן. טיעון נגדי לכך שהזמן קיים מאז ומעולם: תחושת הזמן עצמה מעידה על כך שהוא לא היה קיים מאז ומעולם (וממילא הוא נברא). כיצד? תחושת הזמן מייחסת לכל דבר שקיים בתוכו את הלפני ואחרי. ומכאן ניתן להסיק, כי כשם שלכל דבר בתוך ציר הזמן יש לפני ואחרי, כך גם לציר הזמן עצמו (כמו גם ...