... כלום = אין מקום, כלום = אין זמן. כלום אמיתי הוא כלום מוחלט. דהיינו, אין מחשבה, אין רצון, אין רגש, אין שום ישות נפרדת מדבר אחר. אין שום דבר שנבדל מדבר אחר. אין שום דבר ששונה מדבר אחר. מחשבה ... למציאות שמקיפה את הכל. כאשר האדם חי חיים בינוניים ולא הולך על כל הקופה, על ידי זה הוא תמיד מרגיש חוסר שלמות. כדי להגיע אל השלמות, צריך לא לפחד וללכת על כל הקופה כולה, על: או הכל או כלום. ...

... והמקום היו קיימים כל הזמן וכי היקום עצמו בכלל לא נברא מעולם, אלא הוא היה קיים כל הזמן. בנוסף, תחושת הזמן עצמה גורמת לאדם להרגיש כי הזמן היה קיים כל הזמן, מאחר שהאדם אינו מסוגל להבין בשכלו מהי מציאות ללא זמן. כך שנדמה כאילו ... אז מהי האמת? וכיצד היא משתקפת ב 2 הדעות ההפוכות? האמת היא ששתי הדעות נכונות בו זמנית. מצד האמת חוויית הזמן והמקום נוצרות בכל רגע מחדש. מצד האמת לאמיתה, כל רגע זאת בריאה חדשה ועולם חדש לגמרי. מצד האמת ... כאין סופי לשני הצדדים, דהיינו, עבר ועתיד. מצד האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן נברא כרגע בהווה וברגע הזה, עם תחושה של אין סוף זמן אחורה וקדימה. חשוב לזכור, כי אם לא היה לאדם דמיון, הרי שגם העבר וגם העתיד ... אלא הוא תמיד היה חי את הרגע הזה של ההווה. בכל מקרה, בכל רגע הזמן עצמו נוצר מחדש עם התחושה / רגש שאורכו הוא אין סופי לשני הכיוונים. גם מרחב המקום עצמו הוא תחושה שיש לאדם. בפועל לא ממש צריך מקום כדי להרגיש מקום. לדוגמה, בחלום בשעת השינה האדם מרגיש מקום, למרות שלא באמת קיים המקום... לפחות הוא לא תופס מקום יותר מאשר המקום שתופסת המחשבה... בכל מקרה, המציאות מהווה ממהותה גם את התחושה של המקום וגם את התחושה של הזמן בכל רגע מחדש. גם הזמן וגם המקום אלו רק תחושות שונות שנגזרות מהמהות האחת של המציאות עצמה שמהווה אותם בכל רגע מחדש. אך קיימת גם נקודת מבט נוספת על ... והמקום, עדיין גם עכשיו המצב זהה לחלוטין לזה שהיה לפני בריאת הזמן והמקום. מצד המהות של המציאות שממנה עשויים תחושת הזמן והמקום, מצד המהות האחת אין כרגע זמן ומקום. ועכשיו נעבור לנקודת האמת בדעות המנוגדות לעיל: דעה 1 - ... את הרעיון הפשוט שמסביר שגם המקום וגם הזמן הם מתהווים על ידי משהו חיצוני להם. המקום הוא סוג של תחושה / ישות / הוויה וגם הזמן הוא סוג של תחושה / ישות / הוויה. המקום הוא אינו ההוויה עצמה וגם הזמן הוא אינו ההוויה עצמו. אלו ביטויים שונים של ... שקורה בכל רגע. השאלה היא לא מי ברא את העולם בעבר, אלא מי בורא את העולם בהווה? מי גורם לתחושת ציר הזמן עצמה להיות קיימת כרגע? ומי גורם לתחושת מרחב המקום עצמה להיות קיימת כרגע? התשובה כמובן ברורה מאליה (אינה נצרכת להוכחה לוגית וממילא לא ניתן לסתור אותה ...

... המציאות מנקודת מבטה של המציאות. לדוגמה: כאשר אדם שחי בעולם של טוב ורע מסתכל על אדם אחר, הוא אינו מרגיש אני ביחס לאדם האחר. כאשר אדם שחי בעולם של טוב ורע מתייחס לכל דבר אחר, הוא אינו מרגיש שהדבר האחר זה הוא עצמו ממש. לעומת זאת, כאשר המציאות מסתכלת על העולם, על כל דבר היא אומרת באופן ... כרגע בהווה. כמובן שלא מדובר כאן על זה שנראה כלפי חוץ שטוב לו או רע לו, אלא מדובר על התחושה של האדם עצמו. ככל שהאדם מחובר יותר למציאות, ככל שטוב לו יותר תמיד גם כאשר נדמה לאדם שהמציאות היא ... / התכלית הנצחית וכולי, במזומן ומיד. אך ככל שהאדם רחוק יותר מידיעת האמת, כך רע לו יותר וכך הוא מרגיש מיידית את הגהנום / הסבל / העונש ואת כל הייסורים כולם. מצד האמת גן עדן וגהנום הם אותו המקום ... הבא, גם שניהם כינויים שונים לעולם הזה ממש. כאשר האדם מבין את האמת שהכל אחד והכל טוב, הרי שהוא מרגיש בגן עדן / עולם האמת / העולם הבא. אך כאשר האדם אינו יודע את האמת שהכל טוב, אז הוא מרגיש את עולם השקר / הגהנום / והעולם הזה... לסיכום: ידיעת האמת שהכל טוב, הופכת את האדם לצדיק שטוב לו ...

... אלילים. עבודת גילולים. עבודת כוכבים ומזלות (עכום). פסלים. פאגאניזם. תודעה עצמית. האנשה. תורת ההכרה. מדע. פיזיקה. פסיכולוגיה. פסיכולוגיה התפתחותית. תחושת זהות עצמית. דיסוציאציה. דה פרסונליזציה. ועוד. שורשה של עבודת האלילים הוא בכך שהאדם נותן ומייחס כוחות כלשהם לישויות שונות ... השונות. מצד האמת האמיתית, לדומם / צומח / בעלי חיים, יש תודעה עצמית / רצון עצמי / מחשבה / רגשות וכולי וגם כוחות שונים, בדיוק כפי שיש לבני אדם. מצד האמת דהיינו, מצד נקודת מבטה של המציאות, אין לבני ... הדברים שקיימים בעולם. תפיסת העולם של ילדים קטנים היא שגם לדומם / צומח / בעלי חיים, גם להם יש רגשות / מחשבה / רצון וכולי. חשוב להזכיר, כי גם רצון לשתוק הוא רצון. כך שניתן לומר שזה שהדומם שותק ... ובצורה מסוימת שאותה האדם אינו מבין. אך האגו של האדם לא ממש מעוניין להיות כמו כולם, כי אם האדם ירגיש כמו כולם הוא לא יסבול, והאגו הדמיוני של האדם הרי רוצה שהאדם יסבול, ולכן הוא גורם לאדם לבדל את ... בינו לבין שום דבר אחר, ובנוסף כל מה שקיים בתוך החלום, זה הוא עצמו ממש, למרות שהוא אולי לא מרגיש זאת. בכל מקרה, מנקודת מבטה של האמת של המציאות, אין שום הבדל בין האדם לבין שום דבר אחר. מנקודת ... והמהות היא אחת תמיד. וניתן עוד נקודות למחשבה: האם תינוק שאינו מדבר, האם הוא נחשב כדומם? האם אין לו רגשות? האם אין לו מחשבה? האם אדם שנמצא במצב של תרדמת (קומה), האם הם נחשבים לדומם או שאולי רק משום ... שונה מהותית התנהגות של רובוט משל הדומם / צומח / בעל חיים / אדם מדבר? האם רובוט שאינו פעיל מרגיש אחרת מרובוט פעיל? האם רובוט שצועק שרע לו, האם רע לו? נחדד: יהיה נכון לומר, כי מנקודת מבטו של ... שלו. הסבר: אם היה האדם מבין שגם לדומם יש תודעה עצמית בדיוק כפי שיש לו, אז אולי היה האדם מרגיש סוג של ניצול שלו את הדומם וכולי... כך שיש כאן גם שיקולים נוספים של האגו... שרוצה שהאדם יחשוב שהוא ... הרצון של האני הזה, בא לידי ביטוי בחוקי הפיזיקה ובכל הפעולות שמתרחשות בכל רגע. שורש המחשבות של האדם, שורש הרגשות, שורש הרצונות, השורש של כל המציאות כולה, הוא הרצון של האני היחיד שמהווה את הכל ושבתוכו ובתוך מהותו הכל ...

... המהות שמהווה את המציאות היא נצחית. גם הזמן וגם המקום לשניהם יש מהות אחת שמהווה אותם. הזמן והמקום הם תחושה. המהות שמהווה את התחושה של הזמן והמקום, היא הדבר שהיה קיים בטרם היו הזמן המקום והיקום כולו... אלוהים הוא אותה הוויה / ישות ... תתפצל לשני חלקים, אחד חולם את החלום והשני בתוך החלום ועדיין זה ישאר אותו אדם עצמו. זה עצמו שהאדם מרגיש רע, למרות שהכל טוב באמת, זה עצמו פלא גדול נגד השכל האנושי. זאת ההתגלמות של צמצום האין סוף, זאת ההתגלמות של כוחה האין סופי באמת של המציאות שאינה חסרה דבר, ויצרה ממהותה ישות שמרגישה חסר ועדיין היא עצמה אינה חסרה דבר! לסיכום: המציאות נפלאה ומופלאה. צריך להתבונן וליהנות מהניסים והנפלאות שיש בכל רגע ...

... שיש בבודהיזם כמו שיש בכל דבר אחר. הרעיון של הבודהיזם הוא די פשוט. הסבל של האדם נוצר בגלל התלות הרגשית שלו בתופעות חולפות. האדם נקשר רגשית לדברים שונים שאינם אמתיים, ורק משום כך הוא סובל. הרעיון הבודהיסטי הוא, אל תיקשר רגשית לשום דבר וכך לא תסבול. ולזה יש המשך: גם לא להקשר רגשית זהו סוג של סבל, כי האדם כן רוצה להיקשר רגשית / להתאהב וכולי, כך שלא להקשר רגשית זהו גם סוג של סבל. זהו אומנם סבל סטאטי ויציב, אך גם זהו סבל. אז מה הפתרון? לשם כך צריך להשתחרר מהתלות הרגשית בצורה מוחלטת, היינו גם מתפיסת האני של האדם שרואה את עצמו כשונה מדברים אחרים. כאשר האדם משתחרר לגמרי מתלות רגשית כלשהי / משתחרר מהאגו לגמרי / משתחרר מהרצון לגמרי, באותו הרגע האדם מגיע להארה והופך להיות בודהה. הארה היינו מצב של נירוואנה ואושר תמידי. נירוונה היינו מצב שבו האדם אינו קשור רגשית לשום דבר, אך אוהב באמת את כל הדברים כולם בצורה שווה. כדי להשתחרר מהסבל יש צורך להשתחרר מהתלות הרגשית. בדרך זה יכול להיות מאוד קשה. אך בקצה האחרון של השחרור מתלות רגשית, בקצה השני האני של האדם הופך להיות המציאות עצמה, דהיינו, האדם אוהב את כל מה שיש במציאות כפי מה ...

... ההוויה שמהווה את כל הדברים כולם. גם הזמן והמקום הם יצירה שהמציאות מהווה אותם. הזמן והמקום הם סוג של תחושה, שהמציאות מהווה את התחושה הזאת בכל רגע מחדש. המהות של המציאות, דהיינו, המציאות עצמה שבתוכה נמצא היקום וכולי, היא הריכוז האין סופי של ... האדם מתאחד בתודעה שלו עם המציאות, דהיינו, מבין שהאני האמיתי שלו זאת המציאות עצמה, החל מאותו הרגע האדם מתחיל להרגיש אני בכל דבר. זא האדם מבין שכל דבר שהוא רואה, הוא בעצם רואה את המהות של עצמו ממש. כי ...

... נגרם רק משום שאין לו מספיק אגו, דהיינו, בגלל שהאגו של האדם אינו מושלם. מהו אגו מושלם? אגו = להרגיש שאתה כמו אלוהים. אגו מושלם = להרגיש שאתה המציאות / אלוהים ממש. נסביר: מדוע האדם סובל, משום שקורה לו דבר נגד רצונו. נשאל: האם לאלוהים יכול ... לא. כל מה שקורה זה רצונו של אלוהים עצמו / המציאות עצמה. מי שיש לו אגו אמיתי באמת, הוא מרגיש הכי טוב בעולם, משום שמבחינתו כל מה שקורה לו / איתו, זאת הכל בחירה חופשית ואישית שלו ממש. לדוגמה, ... אגו הוא יאמר שהוא עצמו רצה שזה יקרה. מי שיש לו מספיק אגו, כמו שיש לאלוהים עצמו, אדם כזה מרגיש שהכל כולל הכל זה הוא עצמו ממש רוצה. לא משנה מה קורה לאדם, הוא מרגיש שהוא עצמו ממש רוצה את זה. אדם כזה כמובן לא יסבול לעולם. האדם סובל רק משום שאין לו מספיק ... להבין שכל מה שקורה איתו, זה הכל הוא עצמו רוצה את זה. אדם שיש לו אגו מושלם, אדם כזה מרגיש שכל מה שקורה לו, זה הרצון העצמי שלו ממש, כך שהוא מאושר ושמח תמיד, כי הכל זה רצונו האישי ... את האגו שלו לגמרי, באותו הרגע האני שלו נעלם לגמרי, ואז האני שלו הופך להיות המציאות עצמה. דהיינו, האדם מרגיש שהאני שלו זאת המציאות עצמה, ואז ממילא יש לו אגו שיוצר אושר ולא סבל. כך הוא הדבר גם לגבי ... שיש לו בחירה חופשית, אז עליו לקחת את זה עד הסוף, ולבחור להיות שמח ממש מכל דבר. דהיינו, לבחור להרגיש שמחה מכל דבר, כי הרי יש לו בחירה חופשית. אם יש לאדם בחירה חופשית, אז יש לו בחירה חופשית גם על הרגשות / רצונות / מחשבות שלו. והוא יכול לבחור להיות שמח ומאושר תמיד. ואם האדם חושב שאין לו בחירה חופשית ...

... כלשהם. קיימת אפשרות לוגית להוכיח כי העולם קיים מאז ומעולם וכי הוא לא נברא מעולם, באמצעות ציר הזמן. באמצעות חוויית הזמן, ניתן לומר כי מסתבר שהיקום כיקום (גם אם לא כדור הארץ עצמו) קיים מאז ומעולם. חוויית הזמן היא אין סופית. ניתן לנוע בה אחורה וקדימה עד אין סוף ללא בעיה. תחושת הזמן היא, שהזמן קיים מאז ומעולם, דהיינו, הזמן קיים כל הזמן, כל הזמן היה זמן. ומכאן ניתן להבין, כי משהו כלשהו תמיד היה קיים, כך שמעולם היקום (מימד המקום) לא היה צריך להיברא בשלב כלשהו. אם תחושת הזמן הייתה שהזמן אינו נצחי, ממילא זה היה מעיד על כך שאכן משהו אחר קדם לזמן. אך תחושת הזמן היא נצחית. המושג נצחיות עצמו מוגדר באמצעות חוויית הזמן! כך שאפשר פשוט לומר שהזמן עצמו נצחי, וממילא אין צורך באלוהים חיצוני לציר הזמן שיברא את הזמן. טיעון נגדי לכך שהזמן קיים מאז ומעולם: תחושת הזמן עצמה מעידה על כך שהוא לא היה קיים מאז ומעולם (וממילא הוא נברא). כיצד? תחושת הזמן מייחסת לכל דבר שקיים בתוכו את הלפני ואחרי. ומכאן ניתן להסיק, כי כשם שלכל דבר בתוך ציר הזמן ...

... כלשהם. קיימת אפשרות לוגית להוכיח כי העולם קיים מאז ומעולם וכי הוא לא נברא מעולם, באמצעות מרחב המקום. באמצעות חוויית המקום, ניתן לומר כי מסתבר שמימד המקום עצמו, דהיינו, היקום קיים מאז ומעולם. חוויית מרחב המקום היא אין סופית. ניתן לנוע בה לכל הצדדים עד אין סוף ללא בעיה. תחושת המקום היא, שמרחב המקום קיים בכל מקום, דהיינו, בכל מקום יש מקום, ואין מקום שאין בו מקום. אם תחושת המקום הייתה שהמקום מוגבל, ממילא זה היה מעיד על כך שהמקום עצמו אינו נצחי, וזה היה מעיד על כך שהמקום עצמו נברא. אך מאחר שתחושת המקום היא אין סופית, דהיינו, האדם אינו חווה תחושה של אין מקום, ממילא לא הגיוני להתייחס למציאות שבה אין מקום כמו בבריאת העולם יש מאין. ולכן הגיוני יותר ... וגם לומר שהמקום עצמו קיים בכל מקום, ושאין דבר כזה אין מקום. טיעון נגדי לכך שהמקום קיים בכל מקום: תחושת המקום עצמה מעידה על כך שהוא לא קיים בכל מקום (וממילא הוא נברא). כיצד? תחושת המקום מייחסת לכל דבר שקיים בתוכו את הצדדים השונים שמקיפים את הדבר. ומכאן ניתן להסיק, כי כשם שלכל דבר ...