... ורצוי גם פירות מובחרים ולא פירות באיכות של קליפות, ורצוי גם לאכול את הפרי הטעים ביותר שיש בעולם, שהוא חוויית שלמות התכלית של המציאות, כדי להגיע לזה, לשם כך על האדם, לשנוא את הדרך, ולאהוב את המטרה. כי הרבה ...

... מה שהאדם באמת רוצה, זה את השלמות. ולכן האדם לעולם אינו מאושר, משום שהוא תמיד משווה כל דבר אל חוויית השלמות. וברגע שהתודעה של האדם נפרדה מהאחדות של המציאות, מיד באותו הרגע, כל מה שהתודעה רוצה, זה להתאחד עם ...

... שמצד האמת, אין הבדל בין המציאויות האלו. וכל מה שנראה לאדם כממשי יותר מאשר דבר אחר, אלו בסך הכל תחושות של האדם. והממשות, היא רק תחושה של האדם, שהאדם קורא לה ממשות. אבל מצד האמת, מרחב המקום כולו שאותו רואה האדם, מרחב המקום כולו לא תופס שום מקום כלל. והמקום כולו, הוא לא יותר מאשר חוויה בתוך המחשבה של האדם. והמקום עצמו, עשוי משום מקום, והוא נמצא בשום מקום. ומרחב מקום אין סופי, נכנס בתוך מחשבה אחת קטנה, שהיא חסרת מקום ממשי. וכך גם כל הזמן כולו, שחוויית זמן אין סופית, נכנסת כולה לתוך רגע אחד של מחשבה אחד. וברגע אחד של מחשבה אחת, אפשר להכניס לתוכה, תחושה של אין סוף מקום וזמן. וכל המקום והזמן שבתוך החלום, הם נמצאים רק בתוך המחשבה של זה שחושב את ...

... את הצורה של האגו של עצמם, אך לא יותר מכך. כי בהתחלה האדם מזדהה עם כל מיני רצונות כדי להרגיש טוב. ואחכ האדם מזדהה, עם הרצון שלו להשתחרר מהאגו שלו, כדי להרגיש טוב. והרצון של האדם להרגיש טוב, הרצון הזה נשאר. והאדם עדיין מעדיף להרגיש טוב ולא להרגיש רע. והאדם עדיין לא באמת חווה בחירה חופשית מלאה, כאשר הוא מרגיש רע. דהיינו, האדם עדיין לא חווה את השלמות האלוהית שהוא, כי הוא עדיין לא חווה שהכל אחד ממש, ואת ... כי יש אגו שהוא טוב, והוא האגו של אלוהים. שהוא יש לו אגו בריא ואמיתי, שהכל כרצונו תמיד, וזאת חוויית שלמות האלוהות עצמה. ומי שרוצה את חוויית שלמות האלוהות עצמה, עליו להיות איש אמת. כי האמת היא שהאדם הוא כבר שלם כאלוהים ממש. והאדם לא חווה ...

... הכבוד, הוא מקבל כבוד של מלכים. דהיינו, שלא תמיד הכל כרצונו, שאז האדם סובל תמיד, מכך שתמיד חסרה לו התחושה של האלוהים, שהיא, שהכל כרצונו תמיד. אבל מי שזוכה לחזור בתשובה אמיתית, על ידי התקרבות לצדיקי (= חכמי) אמת, ...

לחוות התחדשות - על ידי מרידה בהרגלים / אסור להיות זקן! כי האדם, חי בתחושת שעמום ובית הקברות, של העולם הזה של הנפרדות. כי מהות הדברים, לא משתנה לעולם. ורק הצורות והלבושים משתנים כל הזמן. וכל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת, הרי שהוא חי בתחושת בית הקברות הגדול ביותר, שהוא עולם הנפרדות, שהוא עולם מת. שבו, לפעמים הלבושים מתחלפים, אך המהות נשארת אותו הדבר. ... הפיזיקה וחוקי הטבע וכיוב. וכל זמן שנדמה לאדם, שהרגע הזה הוא המשך של הרגע הקודם, הרי שהאדם חי בתוך חוויית הזמן, שגורם לאדם בכל רגע ורגע להתרחק יותר ויותר מהחיות שלו, שהיא שורש המציאות, ששם נוצרת התחדשות הזמן. וככל שהאדם חווה יותר את המשכיות הזמן, דהיינו, שהאדם מרגיש שהרגע הזה, הוא המשך של הרגע הקודם, כך האדם הופך להיות יותר ויותר זקן, וכך גם האדם מרגיש יותר ויותר, את טעם המוות של הנפרדות, שרחוק משורש החיים שהיא האחדות שמהווה את הנפרדות. ומי שרוצה לחיות טוב ... וכך על האדם להמשיך לשאול שאלות, ולעקור את כל ההרגלים המחשבתיים שלו, שגורמים לו להיות זקן, וגורמים לו גם להרגיש את המוות ואת חוסר ההתחדשות של החיים. עד שבסופו של דבר, האדם רואה את האמת, שהכל אחד. שהאדם מגלה, ...

... יחווה את האמת של המציאות, באופן ממשי. כגון לדוגמה שהאדם לא יחשוב שום דבר, שהוא אינו אמת. ושהאדם לא ירגיש שום רגש, שהוא לא נובע מתפישת אמת של המציאות. והעצות של החכם האמיתי, לוקחות את האדם, והופכות עבורו את האמת המוחלטת, ...

... היא, מהו הרצון הפנימי של האדם, שבא לידי ביטוי, ברצון החיצוני של האדם, להתאבד? והעניין הוא, כי האדם רוצה להרגיש כמה שיותר טוב. וכאשר האדם חי כאן בעולם הזה, נדמה לו שהעולם הזה הוא רע ושהוא מקום הסבל. כי ... האמת, האדם חי בגן עדן של ממש. אלא שהשקרים של האדם, מסתירים ממנו את הבנת השלמות של המציאות, ואת חוויית הגן עדן של המציאות. והאדם רוצה להרגיש טוב. ומה שהאדם באמת רוצה, זה שהתודעה שלו תחווה את השלמות. כי הגוף של האדם, הוא לא יותר מאשר ... ששום צורה כאן בעולם הזה, לא תביא לו שקט נפשי. כי לא משנה איך שהגלגל מסתובב לו, תמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו. ואו שחסר לו שיהיה טוב יותר, או שחסר לו שלא יהיה טוב פחות וכולי. והאדם שעדיין ... לא שייך שיהיה אני. והאדם חווה את האני, רק בגלל שהוא חווה, גם את מה ששונה ונפרד ממנו. ועצם חוויית האני, מכילה בתוכה חוויה של חיסרון. שהאדם מתבונן סביבו, וחווה שהאני שלו חסר את הישויות שהן נפרדות ממנו. ולכן האדם תמיד סובל בכל צורת קיום של התודעה, משום שעצם קיום התודעה, הוא עצמו שורש הסבל ותחושת החיסרון התמידית. והבשורה הטובה היא, שהבעיה ידועה ושיש לה פיתרון. כי רבים וטובים מנסים להציע פתרונות, בלי שהם מבינים ... את הבעיה. ולכן כל הפתרונות שלהם, הם פתרונות שקר וכזב, שהם רק מייאשים את האדם, שהוא בתת המודע שלו, מרגיש שכל אלו הם רק פתרונות של שקר. ולכן יש כאן בשורה טובה, והחלק הראשון שלה, הוא ההסבר של מהות ... התודעה, אך לא מעבר לכך. והגוף של התודעה, משתנה כל הזמן. ותמיד התודעה מזדהה עם משהו כלשהו בכלל, ועם תחושת האני של האדם בפרט, שהיא עצמה הגוף והגבול של האדם. כי תחושת האני, כולאת את האדם בתוכה, ומצמצמת את חוויית השלמות של האדם. והאני של האדם, גם הוא רק גוף, ביחס לאני העליון ממנו, שהוא שלמות המציאות. בדיוק כמו ... ישות אחת ממש, ושם הקיום הנפרד של האדם, הוא באחדות מוחלטת, עם העדר הקיום שלו. ומי שרוצה לחוות את תחושת הקיום הזאת, שבה האני הנפרד, נכלל בתוך העדר הנפרדות של האני, עליו להתבונן אל תוכו ולהיות איש אמת באמת. ... עשוי הדבר, שממנו התודעה עצמה עשויה? וכך האדם מתבונן, עד שהוא מבין שממש כרגע הוא כלום של ממש, ואז חוויית המציאות של האדם משתנה וכולי.

זמן ומקום - האם אפשר ואיך אפשר, לצאת מחוויית הזמן והמקום? ובו יתבאר, כיצד אפשר לצאת מחוויית הזמן והמקום. וכדי לצאת מחוויית הזמן והמקום, לשם כך יש להבין, את מהות החוויה הזאת של הזמן והמקום. וחוויית הזמן והמקום, היא בעצם חוויית השינוי. ובכל מקום שיש שינוי, יש זמן ומקום, ובכל מקום שיש זמן ומקום, יש שינוי. כי בלי זמן, לא ... וכך גם לגבי המקום, שכאשר הכל אחד ממש, אז אין שום הפרדה בין המקומות השונים, ואז ממילא אין שום חוויית מקום כלל. ונמצא אם כן, כי מהות הזמן והמקום, היא מהות השינוי. ומי שרוצה לצאת מהזמן והמקום, עליו להתחבר ... גם הזמן והמקום, גם הם צורות שונות וריבוי ושתי ישויות שונות. כי המקום והזמן, נפרדים ושונים זה מזה בצורת החוויה שלהם. ושתי הצורות האלו של הזמן והמקום, הן שתיהן ממהות אחת, שהיא אחדות המציאות, שהיא מחוץ לזמן ולמקום, והיא ... כי היא חסרה את צורת הזמן והמקום. וכאשר האדם מודע לקיומו העצמי של האני שלו, הרי שממילא האדם בתוך חוויית זמן ומקום. כי משמעות האני קיימת, רק כאשר יש קיום גם למה שאינו אני. ואכ כדי שתהיה משמעות לאני ... שהוא אינו האני של האדם. דהיינו, מוכרח שיהיו לפחות שתי ישויות שונות, והן כמובן מצריכות זמן ומקום. וכאשר האדם מרגיש אני, הוא בעצם חווה את המקום והזמן שלו, כנפרדים מהזמן והמקום של מה שאינו הוא. ומי שרוצה לצאת מהזמן ... המקום? ומהי מהותו? ומה יוצר את המקום? וממה המקום עשוי? וכולי. ועל ידי ההתבוננות הזאת, האדם מגיע אל ההבנה והחוויה שהכל אחד ממש. כי כל הזמן והמקום, הם כלום אחד ממש, שאין בו שום נפרדות כלל. ובשורשו, מקומו של ... אין, הרי שתמיד יישארו שתי ישויות שונות, שמצריכות את קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של השינויים של היש והאין. ועל האדם להסתכל אל תוך ... את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חוויית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים את המקום והזמן. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום, עליו ... והאין, על ידי זה האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ויוצא מהמקום ומהזמן. ושאלה היא אמיתית, כאשר האדם באמת מרגיש את השאלה. כגון לדוגמה שהאדם מסתכל לצדדים, לפני שהוא עובר את הכביש, כדי לראות, האם יש או אין כלי ... להם, ועל המציאות של עצמם, האם היא באמת קיימת או לא, הם שואלים זאת כשאלה פילוסופית בלבד, שאינה קשורה לחוויה הרגשית שלהם. כי יש הבדל גדול בין חוויית השאלה של האדם, האם האני שלו קיים, לבין חוויית שאר השאלות המעשיות של האדם, כגון לדוגמה האם דבר כלשהו ממשי קיים או לא, שאז האדם חווה את השאלה ... לא היה חווה את ההפרדה של היש והאין, הוא לא היה חווה את קיומו העצמי. משום שלא הייתה אצלו חוויית הפרדה, בין היש אני לבין האין אני. כך שחוויית ההפרדה שבין יש לאין, היא חוויה מאוד פנימית ועמוקה. ואעפכ, היא לא יותר מאשר אמונה שגויה בלבד. כי על האדם לנטרל לגמרי את כל האמונות, ... מוחלטת. כי המוחלטות, שורפת את הנפרדות של היש והאין. כי קיומה של הנפרדות, הוא לא מוחלט, אלא הוא רק החוויה האישית של האדם. ועל ידי זה שהאדם שונא את הספקות, ואוהב את הידיעה המוחלטת, על ידי זה האדם זוכה ... את האמת, שהכל אחד באמת, ושהיש והאין מאוחדים. ואז האדם חווה את הנפרדות של היש, בצורה חדשה לגמרי, דהיינו, כחוויית אחדות ממש. ואז האדם רואה שהכל אחד, וזוכה לצאת מחוויית המקום והזמן. דהיינו, שהאדם חווה את הזמן ואת המקום בצורה חדשה לגמרי, כפי מה שהם באמת מצד מהותם האמיתית. ...

... שממלאים את המחשבה ואת הנשמה שלו? כי האלוהות היא הטוב, והנפרדות היא הרע. כי הנפרדות, היא כולה גבול והגדרות וחוויית צמצום, שיוצרת את הסבל הנצחי שקיים בתוך עולם הנפרדות. כי כל זמן שיש נפרדות, אין שלמות ויש סבל. והנפרדות, ... שאינו הוא. ואחכ על בסיס הנפרדות הזאת, האדם מלא בעולם שלם של נפרדות, ושל הגדרות ושל סבל, שהן הפך חוויית האלוהות, שהיא אין סופית במהותה, ללא שום צורה והגדרה, אפילו ללא הגדרת תודעה עצמית. והמקום היחיד שבו נמצאת האחדות ... לדעת אותה?! והרעיון הוא, שהנפרדות ממלאת את האדם כל כולו. והאדם צריך לעשות ניקוי רעלים, והמרה (החלפה) של כל חוויית הנפרדות שלו, אל תוך חוויית האחדות של המציאות. וכיצד יעבור האדם מהגיהנום של העולם הזה, אל הגן עדן של העולם הזה? תשובה: על ידי ... בה וכולי). והחכם האמיתי, שהוא חי בתוך האחדות, ושגם הנפרדות שלו, היא בתוך האחדות, הוא מלביש עבור האדם, את חוויית האחדות, בכל מיני לבושים שונים של נפרדות, כדי שלאדם תהיה אחיזה בשכל של האחדות, שאין בו שום אחיזה כלל. ...