רגש / מחשבה / תחושה אמיתית - למה אין דבר כזה?! ובו יתבאר, למה אין שום רגש אמיתי, ולמה אי אפשר לאהוב / לשנוא / לכעוס / לסלוח וכיוב באמת ובשלמות, אלא רק באופן יחסי בלבד? ... כלל ואין שום רצון כלל, ואין שום הפרדה בין טוב לרע וכיוב. וממילא בנקודת האמת המוחלטת, שם לא שייך להרגיש / לחשוב / להיאחז בצורה כלשהי. כי בנקודת האמת שהיא מחויב המציאות, שם אין שום נפרדות ושום ישות כלל. ... אמת כלשהי. ואם הייתה באדם אפילו טיפת אמת מוחלטת, לא היה האדם סובל כלל. ובנקודת האמת, גם אי אפשר להרגיש טוב או לשמוח. כי אין שם שום הפרדה כלל. אבל, כאשר אין שום הפרדה כלל, זה טוב אמיתי מצד ... אין שום רע כלל, והוא טוב מצד עצמו. וכאשר האדם נמצא בנפרדות, עם השכל של האחדות, אז הוא יכול להרגיש רע, ולחוות אותו כטוב אמיתי. שזהו דבר והיפוכו, ואעפכ הוא כך. כי כאשר יש לאדם את השכל של האחדות, ...

... נאמר כי הוא כולו טוב או כולו רע? והתשובה היא, שרק מי שמגיע, רק הוא יודע כיצד באמת היא חוויית האחדות. ובאותו עניין, לא שייך לומר שאלוהים הוא טוב או שאלוהים הוא רע, משום שהוא לפני הגדרת הטוב והרע. ...

... כי כאשר הכל טוב באמת, אז הרצון למצוא משהו יותר טוב נעלם, ואם הוא לא נעלם, זה אומר שהאדם מרגיש גם רע, וממילא זה אומר שהוא לא חכם באמת. ואעפכ, רוב בני האדם נדמה להם שהם חכמים גדולים, למרות ... שנדמה לאדם, שהוא מנסה לתקן את העולם, וכל זמן שהאדם, באמת מרחם על שאר בני האדם ורוצה שגם הם ירגישו טוב כמוהו, וכל זמן שנדמה לאדם, שהעולם יהיה טוב יותר, אם כולם יהיו קרובים אל האור שאותו הוא מצא ... מתאכזר לרעב שלו ורוצה להעלים אותו. אבל זו גם רחמנות על השובע, שהאדם מרחם על הגוף, ורוצה להחיות את תחושת השובע. אך המציאות עצמה, היא מושלמת בכל מקרה בשווה. ומי שהוא חכם באמת, הוא יודע את האמת שהכל טוב ... כי האדם נמצא בחושך ובאפילה גדולה. והחושך ככ גדול, עד שהאדם לא יודע שהוא נמצא בתוך החושך. כי עצם חוויית האני של האדם, היא עצמה חושך גדול, למרות שהיא נראית לאדם כאמת גדולה. והחכם האמיתי מאיר לאדם את דרכו, ... כלשהי של המציאות, זו עצמה התגלמות של הרע, שמרחיק את האדם מהאושר האמיתי שלו. וגם לשנות את הרצון / הרגשות / המחשבות, גם הוא שינוי חיצוני. והאדם, לא צריך לשנות מאומה, מלבד לדעת את האמת בידיעה פנימית, שהכל אחד. ...

... גם לא חושב. והשאלה האם אני קיים, היא בעצם כוללת בתוכה את השאלה, האם אני קיים ואחכ גם חושב ומרגיש וכולי, או שמא אני לא קיים, ואז ממילא אני גם לא חושב ולא מרגיש וכולי. וכאשר האדם מסתכל על הדברים מנקודת מבט של אמת, הוא מבין שהמחשבה אני חושב, משמע אני קיים, היא ... לא קיים, אז ממילא הוא גם לא חושב. והסיבה האמיתית שבגללה נדמה לאדם שהוא קיים, היא משום, שככה הוא מרגיש. כי האדם חווה את קיומו העצמי, והוא מרגיש שהוא קיים. והאדם מרגיש את קיומו של האני שלו, ולכן נדמה לו שהוא קיים. וכל מה שהאדם ידע יודע וידע, הכל תלוי בקיומו ... וכיצד יכול האדם לברר האם באמת הוא קיים? ובנוסף, אם נניח לדוגמה שהאדם לא קיים, אז כיצד נסביר את חוויית קיומו? והאם יכול להיות שתהיה אמת סובייקטיבית, שהיא מנוגדת לגמרי לאמת האובייקטיבית? דהיינו, האם יכול להיות, שמבחינה סובייקטיבית נדמה ... תוכו, ומנסה להבין את מהותו ואת מהות האני שלו ואת מהות קיומו העצמי. כי האדם חי את חייו מתוך תחושה חזקה של אני ואני ואני. ואין לאדם שמץ של מושג אמיתי, מיהו ומהו אותו האני המפורסם הזה, שאחראי לכל ... קיומו. ועל האדם לשאול את עצמו, מי אני? ומה אני? האם אני מה שאני רואה? ואולי אני אוסף של חוויות? ואם כן, אז האם האני שלי משתנה כל הזמן? והאם לאירועים עצמם יש תודעה? ואיך נוצרתי לפתע פתאום? ומה ... כולן רק צורות שונות של מקום וזמן. כי קיומו של האני, תלוי בקיומו של מה שאינו אני. כי משמעות וחוויית האני, תלויה במשמעות וחוויית הדבר שאינו אני. והאני וגם מה שאינו האני, שניהם קיימים בתוך המציאות. ולכל ישות יש את המקום ואת הזמן ... כמו שהוא החיות, גם של כל שאר הדברים שישנם. וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא הופך להיות כלום ממש. שהאדם מרגיש וחווה את הכלום ממש, ואת ההעדר המוחלט ממש, עד שהאדם לא חווה באופן מודע את קיומו העצמי בכלל, אלא ... בנל, הוא מבין את האמת, שהוא גם רק כלום אמיתי, וגם רק משהו ממשי. ואז האדם חווה את כל חוויית המציאות שלו, מנקודת מבט אחרת לגמרי. ויש בזה עוד עניינים כמובן. כי כאשר האדם מבין שהכל אחד ממש, אז ...

... מאמץ, והוא לא צריך לעשות שום דבר, כדי להיות מאושר. כי חיפוש האושר וחיפוש הטוב של האדם שגורם לו להרגיש רע, הוא רק משום שהאדם לא מבין את המציאות. כי למציאות יש סיבה טובה באמת, למה היא כפי מה שהיא. וכאשר האדם לא מבין את הסיבה הטובה של המציאות, אז ממילא הוא מרגיש רע, ומחפש להיות מאושר. ותכף כאשר האדם מבין את מנגנון המציאות באמת, הוא מאושר מיד. משום, שהוא מבין את ... שמבין את המציאות בשלמות, גם הוא הופך להיות שלם איתה בשלמות. והנה, הבנת המציאות, תלויה ביכולת ההבנה השכלית / הרגשית של האדם. ואם מנגנון התפישה של האדם הוא פגום, הרי שלא ניתן באמצעותו להבין את המציאות באמת. כי מי ... והוא יכול אולי להאמין בדבר של אמת, אך לא באמת להבין אותו. וכל אמונה, היא פשע, ורק ההבנה יוצרת חוויה. ולכן, בלי שהשכל של האדם יהיה תקין, לא תהיה הבנה, ולא תהיה חוויה. ואם רק האמנת בכך, שהכל מושלם, לא תרגיש את זה בשלמות. אלא רק כאשר תבין את זה בשלמות. וכיצד יחקור האדם, האם השכל שלו הוא תקין או ... לא יכול להחליף, את מהות הסבל שלו. כי הסבל נוצר, בגלל הרצון. והרצון קיים, בגלל הקיום העצמי הנפרד, שיוצר תחושת חיסרון ורצון. והקיום העצמי הנפרד, נובע בגלל טעות האמונה. שהאדם מאמין לשכל ולתפישה האישית שלו, שלא מבינה שדבר והיפוכו ...

... משמעות לאני שלו, דהיינו, שהוא חווה גם את קיומו של הלא אני שלו, הרי שהאדם תמיד ולעולם לנצח נצחים ירגיש תחושה של חיסרון. כך ששום תמונת מציאות ושום צורת מציאות, לא תצליח לגרום לאדם להשתחרר מתחושת הקיום העצמי שלו. והקיום העצמי של האדם כנפרד משאר המציאות, הוא עצמו העונש של האדם. ואם אלוהים / המציאות ...

... הוא עצמו מקום הסבל. כי כל זמן שהאני של האדם קיים, הוא סובל. משום שתמיד היה הווה ויהיה, הוא מרגיש שחסר לו משהו. והמשהו שהאדם מרגיש תמיד בחסרונו, זאת השלמות של המציאות. שכל זמן שישות האדם נפרדת ממנה, הרי שהיא חווה בחסרונה. וכדי שהאדם יסבול ... חדש וכולי. אבל ברגע שהאדם יודע שהכל אחד ממש, והאדם יודע את זה מספיק חזק, עד כדי כך שהאדם מרגיש את זה, אז הידיעה הזאת גורמת לאדם לחוות את כל הנפרדות שלנו, לא כהעדר של השלמות, אלא כריבוי של השלמות. ומי שלא בטוח שהוא אלוהים, ולא חווה באמת את האלוהים שהוא, אז הוא חווה סבל תמידי, מחוויית חוסר השלמות שיש בעולם. כי האדם מוגבל ומלא חסרונות תמיד. אבל כאשר האדם חווה את אלוהים עצמו באמת, אז ...

... מדבר אחר וכולי. והנפרדות הזאת, היא העונש של האדם, כל זמן שהוא לא מחובר אל האחדות. כי האלוהות, היא חוויית האין סוף. שהאדם חווה חוויה של שחרור מוחלט ואמיתי, ללא כל חוויית צמצום כלל. (וכמובן שהשחרור הוא ככ גדול, עד שהוא באחדות, עם הצמצום של הנפרדות). וככל שהאדם, חי יותר בעולם של הגדרות והתניות שכליות ורגשיות בתוכו, כך האדם סובל יותר. כי כל אמת שהאדם נאחז בה, היא בעצם עוד חוויה של צמצום, שהיא עונש אמיתי עבור האדם. כי האמיתות של האדם, הן כולן הגדרות. וכל הגדרה, היא חוויה של צמצום והגבלה. וככל שהאדם, נאחז יותר באמת מוגדרת, שהיא נפרדת ושוללת את הדעות שמנוגדות לה, כך האדם סובל ...

רגשות אשמה - מהו שורשם? השורש של הכל הוא ידוע, והוא האחדות של המציאות. ואעפכ ברמת הלבושים של הנפרדות, מי שיתבונן יראה, כי רגשות האשם של האדם, נובעים בגלל רגשות הגאווה שלו, שהם נראים כהפוכים וכמנוגדים, לרגשות אשם. והעניין הוא, כי יש שני מצבים בלבד. והמצב הראשון הוא, שהאדם יש לו גאווה אמיתית ורגשות אשם אמיתיים. דהיינו, שהאדם מבין שהוא אלוהים, וממילא הוא עצמו אחראי לכל הדברים שקורים בעולם. שזאת שלמות הגאווה, וגם שלמות רגשות האשמה בו זמנית. וכאשר האדם מבין, שהוא באחדות עם המציאות, אז טוב לו תמיד. כי אצל אלוהים, לא באמת שייך רגשות אשם. משום שאצל אלוהים אין טוב ורע, וממילא לא שייך להרגיש אשמה כלשהי. ואם האדם מזדהה בטעות, רק עם האני הנפרד והמצומצם שלו, על ידי זה האדם, גם חווה מצד ... אלוהים ואחראי לכל מה שקורה. ואז, כאשר יש לאדם הזדהות עם האני הנפרד שלו, אז ממילא יש לו גם רגשות אשם, על אותם הדברים שהאני הנפרד הזה, אחראי להם. ובסיכומו של דבר, על האדם להבין, שאין שום אשם ושום ...

... תהיה כלולה ידיעת האני של האדם. כגון לדוגמה כאשר האדם יודע מהו שולחן, הרי שבעצם האדם יודע סוג של חוויה, של האני שלו. כי כל מה שהאדם יודע על השולחן, דהיינו, כל ידיעת האדם את השולחן, זה הכל ידיעות ... הכל תלוי בידיעה אחת, שהיא כמובן סובייקטיבית ואישית של האדם. כי הקיום העצמי של האדם, הוא לא יותר מאשר תחושה שיש לאדם. וכל עולמו של האדם, וכל ההבנה שלו את המציאות, הכל נשען על תחושה, שלא וודאי לאדם, האם באמת היא מייצגת את כל האמת האובייקטיבית. כי גם אם היא אמת, שמא היא לא משקפת את כל האמת, ואולי האני של האדם הוא חלק מישות אחרת בכלל, שההבנה הזאת באמת, משנה את כל חוויית המציאות של האדם. וכמו כן, כל הבנת המציאות של האדם, היא כולה רק תיאוריות בלבד. הן תיאוריות חיצוניות, דהיינו, ... הידיעה של האמת המוחלטת. דהיינו, שהאדם מתחבר כל כולו, אל ידיעת הדבר שאינו מוגדר כלל, והאדם חווה אותו כידיעה, ומרגיש שהוא בטוח בו באופן מוחלט. וכאשר האדם נמצא בידיעת המוחלט, אז באמת אין שום ידיעה כלל ואין שום תודעה ...