... של היד מסיח את דעתו מהכאב של הרגל. האדם רגיל לפתור את הבעיות שלו באמצעות בעיות אחרות. האדם אינו מאושר בגלל X, אז הוא מתמכר לאיזה שיגעון כלשהו ומרגיש טוב יותר. נמצא שהוא החליף מחלה אחת במחלה אחרת. האדם לדוגמה חסר ביטחון עצמי, ואז כדי להשיג ביטחון ... הוא חושב להתעשר ולעשות כסף רב. גם הוא החליף מחלה אחת במחלה אחרת. מדוע מדובר כאן על להחליף מחלה אחת באחרת? משום שלא משנה מה יעשה האדם, הוא תמיד ירגיש חסר. לא משנה איזו פעולה יעשה האדם, הוא תמיד ירגיש חוסר אושר אמיתי. לא משנה היכן יהיה האדם ומה יהיה לו, הוא תמיד ירגיש שיש משהו אחר טוב יותר שאותו הוא רוצה. האגו של האדם תמיד רוצה ורוצה ורוצה ללא הפסקה. האדם הוא עבד ... ואת הסיבה של הסיבה של כל דבר. הבנת המציאות האדם מבין את הרצון הראשון שלו. האדם מבין מהיכן מגיעים הרצונות שלו. הבנה מושלמת של המציאות האדם מבין כל רגש הכי קטן שלו מהו שורשו. כאשר ורק כאשר האדם מבין את המציאות בשלמות, רק אז הוא באמת מתרפא מכל ...

... הוא כלום מוחלט. דהיינו, אין מחשבה, אין רצון, אין רגש, אין שום ישות נפרדת מדבר אחר. אין שום דבר שנבדל מדבר אחר. אין שום דבר ששונה מדבר אחר. מחשבה מודעות עצמית של האדם לאני שלו וכיוב, זה עדיין ... ולא הולך על כל הקופה, על ידי זה הוא תמיד מרגיש חוסר שלמות. כדי להגיע אל השלמות, צריך לא לפחד וללכת על כל הקופה כולה, על: או הכל או כלום. ולא ממש צריך לפחד, כי בסוף מגלים שכלום הכל, כך ...

... מדעית ו או דתית, שאומרת כי הזמן והמקום היו קיימים כל הזמן וכי היקום עצמו בכלל לא נברא מעולם, אלא הוא היה קיים כל הזמן. בנוסף, תחושת הזמן עצמה גורמת לאדם להרגיש כי הזמן היה קיים כל הזמן, מאחר שהאדם אינו מסוגל להבין בשכלו מהי מציאות ללא זמן. כך שנדמה כאילו העולם בכלל לא נברא מעולם, דהיינו, הזמן והמקום כל הזמן היו קיימים. נמצא כי יש 2 דעות ... המקום והזמן קיימים מאז ומעולם. אז מהי האמת? וכיצד היא משתקפת ב 2 הדעות ההפוכות? האמת היא ששתי הדעות נכונות בו זמנית. מצד האמת חוויית הזמן והמקום נוצרות בכל רגע מחדש. מצד האמת לאמיתה, כל רגע זאת בריאה חדשה ועולם חדש לגמרי. מצד האמת לא צריך יותר מאשר מחשבה אחת שנמשכת פחות מרגע אחד, כדי להכניס לתוכה את כל ... הזמן עצמו אורכו נדמה כאין סופי לשני הצדדים, דהיינו, עבר ועתיד. מצד האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן נברא כרגע בהווה וברגע הזה, עם תחושה של אין סוף זמן אחורה וקדימה. חשוב לזכור, כי אם לא היה לאדם דמיון, הרי שגם העבר וגם העתיד לא היו קיימים עבורו! העבר קיים רק בזיכרון דמיון של האדם וגם העתיד קיים רק באמצעות ... כלל, לא היה יודע גם לא על קיומו של העתיד, אלא הוא תמיד היה חי את הרגע הזה של ההווה. בכל מקרה, בכל רגע הזמן עצמו נוצר מחדש עם התחושה רגש שאורכו הוא אין סופי לשני הכיוונים. גם מרחב המקום עצמו הוא תחושה שיש לאדם. בפועל לא ממש צריך מקום כדי להרגיש מקום. לדוגמה, בחלום בשעת השינה האדם מרגיש מקום, למרות שלא באמת קיים המקום... לפחות הוא לא תופס מקום יותר מאשר המקום שתופסת המחשבה... בכל מקרה, המציאות מהווה ממהותה גם את התחושה של המקום וגם את התחושה של הזמן בכל רגע מחדש. גם הזמן וגם המקום אלו רק תחושות שונות שנגזרות מהמהות האחת של המציאות עצמה שמהווה אותם בכל רגע מחדש. אך קיימת גם נקודת מבט נוספת על הזמן ועל המקום. זאת כמובן נקודת המבט של המציאות. מנקודת המבט של המציאות, הזמן ... בריאת העולם הזמן והמקום, עדיין גם עכשיו המצב זהה לחלוטין לזה שהיה לפני בריאת הזמן והמקום. מצד המהות של המציאות שממנה עשויים תחושת הזמן והמקום, מצד המהות האחת אין כרגע זמן ומקום. ועכשיו נעבור לנקודת האמת בדעות המנוגדות לעיל: דעה 1 - המקום והזמן נבראו. זה כמובן משקף את הרעיון הפשוט שמסביר שגם המקום וגם הזמן הם מתהווים על ידי משהו חיצוני להם. המקום הוא סוג של תחושה ישות הוויה וגם הזמן הוא סוג של תחושה ישות הוויה. המקום הוא אינו ההוויה עצמה וגם הזמן הוא אינו ההוויה עצמו. אלו ביטויים שונים של ההוויה אך הם אינם היא עצמה. גם המקום וגם הזמן שניהם מתהווים בכל רגע מחדש על ידי ... רגע. זהו לא אירוע שהתרחש בעבר, אלא משהו שקורה בכל רגע. השאלה היא לא מי ברא את העולם בעבר, אלא מי בורא את העולם בהווה? מי גורם לתחושת ציר הזמן עצמה להיות קיימת כרגע? ומי גורם לתחושת מרחב המקום עצמה להיות קיימת כרגע? התשובה כמובן ברורה מאליה (אינה נצרכת להוכחה לוגית וממילא לא ניתן לסתור אותה לוגית), המציאות עצמה מהווה בכל רגע את הרגע עצמו ואת המקום עצמו. ...

... פירושו ישות מורכבת, דהיינו, ישות בעלת רצון. זה כמובן נכון גם לגבי כל יחוס תכונה אחרת לבורא, כגון: מחשבה רגש וכיוב. וניתן דוגמה נוספת: נניח לרגע אחד שלבורא אין רצון מחשבה וכולי, והוא אכן ישות אחת, ושהוא ברא את העולם ללא רצון ...

... הדבר החשוב ביותר? מי שיתבונן בעניין יראה, כי המחשבה של האדם, היא הדבר החשוב ביותר שיש לו. משום, שהיא גם אחראית לכל מה שהאדם עושה, וגם אחראית לכל מה שהאדם מרגיש. כדי לעשות פעולה כלשהי, לשם כך צריך לרצות לעשות את הפעולה. וכדי לרצות לעשות את הפעולה, לשם כך צריך לחשוב על הפעולה. קודם ... שהמחשבה נמצאת בנקודת ההתחלה של המעשים של האדם. כאשר האדם צריך לקבל החלטה, האם לעשות או לא לעשות משהו, תהליך קבלת ההחלטות, מתרחש במחשבה של האדם. וגם כאשר הרגשות של האדם משפיעים על קבלת ההחלטות שלו, הרי שהמחשבה של האדם, היא זו שמודעת לרגשות שלו, והיא זו שבסופו של דבר מחליטה איך להתייחס לרגשות, ומה בדיוק לעשות. בקיצור, המחשבה אחראית למעשיו של האדם. כמו כן, המחשבה נמצאת גם בסוף כל התהליכים. המחשבה, לא רק מתחילה את התהליכים, אלא היא גם נמצאת בסופם. כל דבר שאותו עושה האדם וכל דבר שקורה לאדם, כל דבר כזה, יוצר אצל האדם רגש כלשהו. ובין אם הרגש הזה חיובי ובין אם הוא שלילי, הרי שכדי להרגיש משהו, לשם כך צריכה המחשבה של האדם, להיות מודעת למצבו. ולא רק שכדי להרגיש משהו, צריך שהמחשבה תעבוד. אלא שגם הרגש של האדם, מושפע מהמחשבות שלו. אותו אירוע יכול לקרות לבני אדם שונים, וכל אחד מהם ירגיש אחרת, בגלל צורת המחשבה השונה שלהם, ובגלל צורת ההתייחסות השונה שלהם לאירוע. וגם האדם עצמו יכול בכל פעם להרגיש אחרת כלפי משהו, בגלל מה שהוא חושב לגביו. נמצא אם כן, כי המחשבה אחראית, גם על זה שהאדם ירגיש טוב רע, כי בלי מחשבה אי אפשר להיות מודע למה שקורה ולהרגיש. ובנוסף, היא גם אחד מהגורמים שמשפיעים על מה האדם ירגיש, בהתאם לאיך שהמחשבה שלו מבינה ומפרשת את המצב. ונמצא אם כן, כי המחשבה של האדם היא גורם חשוב ביותר בחייו של האדם. ולכן, מי שרוצה ... יותר, עליו לנסות לוודא שהוא חושב בצורה נכונה. כי צורת מחשבה נכונה, מאפשרת לאדם לקבל החלטות טובות יותר, שגוררות פעולות טובות יותר, וממילא גם בסופו של דבר רגשות טובים יותר. ומהי צורת חשיבה נכונה? תשובה: צורת חשיבה נכונה, היא צורת חשיבה שמבינה את האמת, ושמתייחסת לדברים כפי מה שהם באמת. ככל שהאדם קרוב יותר אל האמת, כך המחשבה שלו נכונה יותר. לסיכום: המחשבה, היא גורם חשוב, גם בהתחלת מעשיו של האדם, וגם בנקודה שבה הוא מרגיש טוב או לא, ביחס למעשיו ולתוצאותיהם. וככל שהמחשבה של האדם נכונה יותר, כך מעשיו יהיו נכונים יותר, וגם רגשותיו יהיו טובים יותר. ...

... כל הזמן? במה תלויה התחדשות? מי שהוא חכם אמת, הוא מתחדש כל הזמן. ועיקר ההנאה של האדם בחיים, היא מההתחדשות שיש לו. כי העוצמה הרגשית של האדם, היא גדולה יותר כאשר הדבר חדש. וגם כאשר קורה לאדם דבר טוב או רע, הרי שעיקר העוצמה הרגשית, היא כאשר הדבר חדש. ולאחר מכן, ההתלהבות וההתרגשות מהדבר מפסיקה. וכל אדם מתחדש כל הזמן. וגם מי שנדמה לו שהוא לא מתחדש, הרי שגם הוא מתחדש כל הזמן. כי שום דבר לא עומד על מקומו. וכל הדברים ... שיש לאדם יותר כסף, כך הוא רוצה עוד יותר כסף. וככל שהאדם מכור יותר לאיזה דבר, הרי שהוא צריך להגדיל את השימוש שלו בדבר, כדי להרגיש את הריגוש ממנו, וכדי שהדבר ישפיע עליו. ועיקר ההתחדשות של האדם, היא פנימית. וכל ההתחדשות החיצונית של האדם, היא משפיעה בצורה כלשהי, על ההתחדשות הפנימית ... האדם יש לו כוח מסוים ועוצמה מסוימת, שהאדם מוגבל ולא יכול לעבור אותה. וככל שהאדם מוציא ומביא לידי ביטוי את הפוטנציאל השכלי והרגשי שלו, כך הוא בכל פעם זוכה להתחדשות רגשית חדשה. כי ההתחדשות היא רגש. וההתבוננות השכלית של האדם על המציאות, היא יוצרת את תחושת ההתחדשות הרגשית של האדם. וכאשר האדם מתקרב אל קצה גבול יכולת ההבנה השכלית שלו, על ידי זה הוא מתחיל להאט את קצב ההתחדשות שלו. כי השכל של האדם מוגבל ביכולת ...

... למצב שבו הוא נמצא. וכל אדם ואדם יש לו צורה חיצונית. והצורה החיצונית של האדם, היא הרצון רגש מחשבה פעולה שהאדם מחובר אליהם באותו הרגע. כי כל אדם בכל רגע, רוצה דבר כלשהו, חושב על דבר כלשהו, ועושה דבר כלשהו. ובכל רגע ורגע, האדם מחובר רגשית לדבר שאותו הוא רוצה. וכאשר האדם מחובר לאיזה רצון שיש לו, על ידי זה כאשר קורה דבר נגד רצונו, על ידי זה הוא מרגיש רע. ומי שהוא חכם אמיתי, הוא יכול לשנות צורה כרצונו. דהיינו, אם הולך לו כרצונו והמציאות מתאימה לרצונו, אז הוא מאושר. אבל גם אם לא הולך לו כרצונו, גם אז הוא יודע להתחבר אל הטוב שיש בכל רע, ...

... בעולם. וכל עניין היקומים המקבילים, הוא מתרחש לא רק ברמה הקוסמולוגית, אלא גם ברמה האישית של האדם עצמו. גם מבחינה רגשית וגם מבחינה שכלית. והמהות של היקומים המקבילים ברמה האישית, היא היכולת של האדם להכיל בתוכו את כל מגוון ומרחב הרגשות בו זמנית. כי כפי שכבר ביארתי, השלמות היא כאשר האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים. לדוגמה: להתאהב ולהיות מכור למשהו, זה טוב. אבל יש לזה גם חסרונות. וגם לא להיות קשור לשום דבר רגשית וכיוב, גם זה טוב. אבל גם לזה יש חסרונות. והשלמות היא כאשר האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים. דהיינו, להיות גם וגם. גם מצד אחד לאהוב בתשוקה גדולה עד כלות... וגם מהצד השני להכיל גם את הרגש ההפוך, ולא להיות קשור או תלוי רגשית בשום דבר. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי בין כל שני הפכים, יש מרחב של דברים שמורכבים מאותם שני ההפכים. לדוגמה: חום וקור. שבין תכלית ושלמות הקור, לבין ... הזמן... והיקומים המקבילים כולם, הם מייצגים את סך כל האפשרויות האפשריות (למרות שיש עוד). והם מייצגים את כל טווח הרגשות האפשרי, שיש בין הקצוות השונים של המערכת הרגשית. ואם המציאות שלנו כמציאות, היא זו שבתוכה נמצאים כל אותם היקומים המקבילים, הרי שהאדם שהוא מחובר למציאות וחי איתה בהרמוניה שלמה, גם הוא מכיל בתוכו את כל היקומים המקבילים מבחינה רגשית. דהיינו, שהוא מסוגל לחוות את כל טווח הרגשות האפשריים, ללא בעיה כלשהי. ובנוסף, הוא גם מאזן את עצמו תמיד, על ידי שימוש בכל הרגשות הקיימים. כי מי שיש לו את כל טווח הרגשות לרשותו, הוא יכול לאזן את עצמו תמיד כרצונו, באמצעות כל עוצמת רגש רצויה. לדוגמה: אם האדם מאוהב והוא רוצה להפסיק את ההתאהבות, אז מי שהוא יודע להכיל בתוכו את כל הרגשות, הוא יכול לאזן את רמת האהבה כרצונו, באמצעות רגשות אחרים... ונמצא אם כן, כי רעיון היקומים המקבילים, מתרחש גם בתוך האדם עצמו. כאשר הוא מכיל בתוכו את כל טווח הרגשות. וכך הוא גם לגבי הדעות. כי היקומים המקבילים שיש אצל האדם, הם לא רק רגשיים. אלא גם שכליים. כי החכם האמיתי, הוא מסוגל להכיל בתוכו את כל הדעות הקיימות. כי הוא יודע את האמת האחת, שכל הדעות השונות שיש בעולם, הם חלקים של האמת ... נראה שאין לזה שום משמעות על האדם. אך בפועל תת המודע של האדם לומד מכך שהאדם יכול להיות מסוגל להכיל בתוכו את הרגשות השונים כנל. ולמרות שהאדם לא מבין כיצד דבר משפיע על דבר, הרי שבפועל כל דבר משפיע על כל דבר. ...

... בעתיד. ולכאורה, אם האדם ישתחרר מכל בעיות העבר, ומכל טרדות העתיד, הרי שהוא יהיה מאושר. אלא, שאם נשחרר את האדם מכל רגשות חרטה כלשהם, ומכל רגשות אשמה כלשהם, על מה שקרה בעבר, ואם נשחרר את האדם גם מכל החרדות והפחדים שיש לו לגבי העתיד, הרי שגם אז הוא לא יהיה מאושר. משום שאז חייו של האדם יהיו חסרי משמעות. כי כאשר אין לאדם שום חרטות על העבר, ... טוב. למרות שבאמת, זה גרוע בדיוק כמו מי שלא חי את הרגע. וככל שהאדם מתקרב יותר להגיע למצב של לחיות את הרגע, כך הוא מרגיש יותר טוב. כי הוא לאט לאט משתחרר מהמחשבות על העבר ועל העתיד. אבל בסופו של דבר, אם האדם מצליח לחיות רק את הרגע הזה בשלמות, דהיינו, בלי להיות קשור רגשית לשום דבר בעולם, ובלי שום רגש כלשהו של פחד וכיוב, אז האדם מרגיש תחושה של הארה חזקה. אבל, אחרי זמן כלשהו האדם מתחיל להבין שחייו חסרי כל משמעות. כי לחיות רק את הרגע, זה לא טוב, בדיוק כמו ההפך של הדבר. כי כל דבר הוא חסר, את כל שאר הדברים ... את ההפכים. דהיינו, כאשר האדם גם חי את העבר ואת העתיד, וגם חי את הרגע בו זמנית. ומי שמסוגל להכיל בתוכו מבחינה רגשית את ההפכים, זהו האושר האמיתי, כי אז הוא לא חסר דבר. והדרך להגיע לזה, היא על ידי התבוננות. כי מי שיתבונן מספיק עמוק על המציאות, בסופו של דבר הוא יראה שכל ההפכים מתחברים בפנימיות שלהם. ואז גם הוא יהיה מסוגל רגשית להכיל בתוכו את ההפכים, ועל ידי זה הוא יהיה מאושר באמת. ונוסיף: כי לא קל להיות מאושר. דהיינו, לא כל אחד יכול מבחינה רגשית להכיל בתוכו את ההפכים. והבעיות שיש לאדם בחיים, הן יוצרות עבורו את המשמעות של החיים שלו. ולא כל אחד מסוגל לחיות בעולם שכולו טוב בלי בעיות כלל. ולכן, ישנם מצבים שבהם האדם מבקש עצה מהחכם האמיתי, ... של דבר להיות מסוגל לחוות אושר. וכאשר האדם מקבל את השכל של זה שהוא חכם באמת, על ידי זה בסופו של דבר האדם מגיע למצב רגשי ושכלי, שבו הוא מסוגל להכיל בתוכו את האושר. ואז כאשר האדם מגיע למצב הזה, אז הוא הופך להיות מאושר באמת באופן אוטומטי וללא מאמץ כלשהו. ועיקר העצות של החכם, הן לא באיך האדם ישיג את מה שנדמה לו שהוא ...

... בגן עדן, וככל שיותר רע לאדם, הרי שהוא בגיהנום. והתחושה של הטוב ושל הרע שיש בליבו של האדם, היא תוצאה של יכולת ההכלה של האדם את המציאות. כי כאשר קורים לאדם אירועים שונים, ככל שהאדם מסוגל להכיל אותם טוב יותר ולחיות איתם בשלום ובהרמוניה, הרי שהוא מרגיש יותר את גן עדן. וככל שהאדם חווה יותר תחושה של התנגדות למה שקורה, הרי שזה גיהנום. ועיקר יכולת ההכלה של האדם, היא את המחשבות שלו. כי כל הסבל שיש בעולם, בין אם הוא חיצוני לאדם ובין אם הוא אפילו בגופו של האדם ממש, הרי שהוא ... שלו שמציקות לו. כי כל מה שקורה לאדם, לפני שהוא מרגיש כלפי זה איזה רגש כלשהו, הדבר עובר במחשבה שלו. וכאשר המחשבות של האדם מציקות לו, זה הסבל הגדול ביותר. ובעולם שלנו יש הרבה מחשבות שונות. ובתוך כל המחשבות האלו, יש מחשבה אחת ושכל אחד, שאם האדם מסוגל להכיל אותו ... הוא לא מצליח להכיל אותה אז הוא הופך להיות משוגע ומרגיש גיהנום, ואם הוא כן מכיל אותה אז הוא הופך להיות חכם אמיתי ומרגיש גן עדן, כאשר האדם מגיע למחשבה הזאת, עליו ליצור לעצמו כלי קיבול להכיל את המחשבה הזאת בשלום. וכלי הקיבול הזה, הוא השתיקה. כי השתיקה היא מכילה בתוכה את הכל. כי כאשר האדם שותק, הוא בעצם אומר את ...