חוויה של אמת - לאמת את החוויה כי חוויית האמת, היא חוויית האחדות הטובה. וכיצד יגיע האדם לחוויית מציאות של אמת? תשובה: על ידי אמת כמובן. ומי שרוצה לחוות את האמת / להיות האמת, עליו לאמת את החוויות שלו. והכוונה היא, שברגע שהאדם חווה ומרגיש איזה משהו, האדם מוכרח לאמת ולברר את האמת, האם באמת החוויה הזאת משקפת את המציאות כפי מה שהיא. כגון לדוגמה שהאדם מפחד מאיזה דבר, שהאדם מוכרח לאמת את החוויה, דהיינו, לבדוק, האם באמת אני אמור לפחד מהדבר הזה? או לדוגמה שהאדם מרגיש רע מאיזה דבר. שהאדם מוכרח לבדוק, האם באמת הדבר הזה, הוא באמת רע? כי האדם סובל, רק בגלל שהוא חי בחוויה של שקר. כי במציאות האמיתית, הכל מושלם ממש. ומי שחווה את המציאות האמיתית, הוא אינו חסר דבר לעולם. והאדם ...

... טוב. ומי ששומע על מה באמת כולם מדברים, הוא רואה שכולם מדברים תמיד, רק על כמה רע להם (ביחס לתחושת שלמות). כי או שהאדם מספר שרע לו, או שהוא מספר על זה שטוב לו בטוב שקרי כלשהו. דהיינו, שרע ... לו, ותמיד האדם תלוי באיזו צורה חיצונית שתעשה לו טוב. כך שזאת אומללות גדולה באמת. כי זה במקום, שהאדם ירגיש שלמות, בלי להיות תלוי בשום דבר. ובסיכומו של דבר, כל הטוב של העולם הזה, הוא בעצם גם רק רע. ... אם יהיה רק רע, הרע יגמר מהר מאוד. ולכן יש גם טוב, כדי שהאדם ירצה אותו, ואז ממילא הוא ירגיש רע. כי אין האדם מרגיש רע, אלא אם כן הוא רוצה להרגיש טוב. ולכן צריך שיהיה גם טוב, כדי שהאדם ירצה אותו, ואז הוא ירגיש רע. ובכל פעם שהרע מתגבר יותר מידי, והאדם כמעט מתייאש לגמרי מהטוב, אז הרע מביא לאדם איזה טוב יחסי, ...

... שהאחריות היא לא עליו כלל, כגון שהאדם היה בטוח באופן מוחלט שאין לו שום בחירה חופשית כלל, והאדם היה בחוויה הזאת באמת, הרי שגם אז האדם היה מרגיש טוב בשלמות (מסיבות שונות). ומצד אחד, האדם אומר שהוא לא יכול, דהיינו, שאין לו בחירה, ומצד שני הוא עדיין ... משום שהוא רוצה לסבול!. כי האדם יודע שאם הוא יתמודד, אז הבעיה תיפתר והכל יהיה רק טוב. והאדם רוצה להרגיש גם רע אמיתי, ולכן הוא משקר את עצמו שהמציאות היא לא בשליטתו וגם לא כרצונו, ועל ידי זה האדם ...

... בכל נושא שהוא. כי ההארה, היא על ידי ההבנה. וההבנה היא שכלית בעוצמה ככ חזקה, עד שהיא יוצרת גם חוויה רגשית אמיתית. והדרך להגיע להארה, היא באמצעות השכל. ומי שחושב להתחמק מהשכל, השכל ימשיך לרדוף אחריו. ולכן האדם מוכרח להגיע ...

רגשות מודחקים - שלא לפחד ולהדחיק רגשות - התגלות הרגש האלוהי כי האדם, הוא גם רק מושלם כאלוהים ממש. ובכל רגע ורגע, יש בתוך האדם רגש מודחק של שלמות / אלוהים ממש. ולכן האדם, לעולם לא מאושר בשלמות. משום, שהוא רוצה להעצים ולגלות את הרגש של האלוהים שבו. והאדם לא מרוצה משום רגש שיש בעולם, מלבד הרגש של האלוהים עצמו. וכל רגש שגורם לאדם להרגיש טוב, הרי שזה רק משום שיש בו התגלות של חוויית האלוהים. וגם להפך, שכל רגש רע, הוא משום הסתרת הרגש של חוויית האלוהים. והנה, הרגש הזה של האלוהים ושל השלמות, שכבר נמצא בתוך האדם, הוא מוסתר ומודחק בתוך האדם. והסיבה שהאדם מדחיק את הרגש הזה של השלמות, היא משום שהאדם רוצה להרגיש גם רע! ומצד האחדות, הסיבה האמיתית לכך היא, שאין שום שאלה כלל. אבל מצד הנפרדות הסיבה היא, שהאלוהים שבתוך האדם, רוצה להרגיש גם רע. ולכן הוא מדחיק את האלוהות, ויוצר את הצמצום של התודעה, שהיא האדם הנפרד. ומי שרוצה לזכות להתגלות הרגשית של האלוהים שבו, עליו למסור את נפשו בכל כוחו, שלא להדחיק את הרגשות שלו. ואין הכוונה לומר שעל האדם לבטא את הרגשות שלו, כלפי העולם החיצוני החוצה. אלא הכוונה היא, שעל האדם לבטא את הרגשות שלו, כלפי העולם החיצוני של המודעות שלו. דהיינו, שהאדם מוכרח להיות מודע בכל רגע ורגע, לסך כל הרגשות שלו, ולסך כל המחשבות והתחושות והרצונות וכולי שעוברים בתוכו. כי מי שמסתיר מעצמו את הרצונות / תחושות / רגשות / מחשבות שיש לו, הוא גורם לכך שגם האלוהות שנמצאת מאחורי כל הרגשות, שגם היא תהיה מוסתרת. והאדם מפחד לבטא את הרגשות שלו כלפי עצמו. דהיינו, שהאדם מפחד לומר לעצמו את האמת, לגבי מה שהוא מרגיש. כי עבור מי שמודה שהוא רוצה שלמות, העולם הזה, הוא גיהנום של ממש, שבו תמיד חסר לאדם משהו. והאדם מפחד להודות, שתמיד חסר לו משהו, ושהוא סובל תמיד. ושורש כל הרגשות והתחושות והרצונות וכולי, הם כולם מגיעים מהאחדות הראשונה, שהיא האלוהים, שנמצא מאחורי ולפני ובתוך פנימיות כל הדברים כולם. ובדרך אל האלוהות, יש שדים אכזריים, שמפחידים את האדם לא להתקרב אליהם. והם גורמים לאדם, לפחד להיות מודע אל הרגשות שלו. וככל שהאדם מתבונן, פנימה יותר אל תוכו, כך, מהיבט מסוים, הוא מפחד יותר לאבד את הטוב השקרי שלו, ... דהיינו, אל תוך מהותו, ואל תוך השכל של עצמו. ואז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש, ואז מתגלה הרגש האלוהי, שהוא החוויה של השלמות. ובסיכומו של דבר, אסור לאדם להדחיק את הרגשות שלו, כי זה גורם לאדם, לא להרגיש את האלוהים שהוא ואת האחדות שהוא. ועל האדם לפקוח את עיניו, ולא לשקר לעצמו לגבי הרגשות שלו באשר הם, טובים או רעים. ועל האדם להודות על האמת, גם כאשר הוא מרגיש רע, ולא להדחיק את זה שהוא מרגיש גם קצת טוב, ולא לשקר לגבי כמה רע או טוב הוא מרגיש, ומה בדיוק הוא מרגיש, אלא להיות מדויק בשלמות, לגבי ההבנה שלו את מה שהוא מרגיש, ולמה באמת הוא מרגיש כך וכולי. ועל ידי זה, האדם מתחבר ומגלה את האמת ואת הרגש הפנימי ביותר שלו, שהוא הרגש של האלוהים שהוא.

לא לדעת / לחיות בחוסר וודאות - חוויית העבדים / הפך חוויית האלוהים כי האדם, הוא גם רק אלוהים. והאדם לא חווה את האלוהים שהוא, רק בגלל הטעות המחשבתית שלו (כאלוהים). ... חיה, למרות שהיא באמת מתה, ואין לה שום חיות כלל. כי ברגע שהאדם חי מתוך הרגל, הוא בעצם בתוך חוויית הזמן, ואז האני שלו, הוא המשך של האני הקודם שלו מהרגע הקודם. ואז האדם מתרחק מהאני האמיתי שלו, שהוא ... חוסר ההבנה של עצמו, ומוסר את נפשו להבין את עצמו באמת, על ידי זה האדם רואה את האלוהים שהוא, ומרגיש את האלוהים שהוא וכולי. ואעפכ, בשורשו, גם להיות עבד זה מושלם. וגם אלוהים, לא באמת יודע את סיבת מעשיו. ... רק עבד שמשהו נגד רצונו, רק הוא צריך להבין את תכלית מעשיו. אבל מלך שהכל כרצונו, ממילא הוא לא מרגיש שום צמצום וחוויית עבד, כי העשייה עצמה טובה לו, גם בלי להבין את תכליתה.

... מדברים על שחרור מסבל, אך הם לא מדברים על אושר. והדבר שאף אחד מהם לא מדבר עליו, הוא על חוויית ההתחדשות, שהיא לא נמצאת בתוך שום חוויית זמן. והעניין הוא, כי גם אשליה, היא עדיין קיום ממשי. ולא, שהעולם שלנו, קיים רק כאשליה, אלא שהעולם שבתוך ... עבורו החלום הוא ממשי. ושום הסבר שהחלום הוא רק אשליה, שום הסבר כזה לא באמת עוזר לאדם להשתחרר לגמרי מחוויית החיסרון, שהקיום העצמי שלו מביא לו. כי הקיום של האדם, יוצר לו את הסבל. כי חוויית האני של האדם, יוצרת עבור האדם, את חוויית מה שאינו האני, ומכאן נובעת תחושת החיסרון התמידי שיש לאדם. וזה שהאדם ינסה לשכנע את עצמו, שהאני שלו הוא רק אשליה, זה לא עוזר לו בשום דרך, לא להרגיש את האני שלו, ולצאת לגמרי מתחושת החיסרון של האני. ועוד יש לזכור, שגם אשליה, היא קיום ממשי. וגם האשליה, היא אכן קיימת בפועל. וגם אם ... לא יותר ממשי, מאשר אשליה. כי הכל ממשי, בעיני המתבונן. ולא עוזר לאדם להבין שהוא אשליה, כדי להשתחרר לגמרי מתחושת הקיום העצמי שלו. כי עדיין קיים אני, שחווה את המציאות כאשליה, וסובל מכך שקיומו הוא חסר כל משמעות ידועה ...

... כדי להיות מאושר באמת, האדם מוכרח להתבונן? ולמה בלי להתבונן, לא יעזור לאדם שום דבר אחר? והעניין הוא, כי חוויית האחדות של המציאות, היא קורת לאדם, רק כאשר הוא מבין בשלמות אמיתית שהכל אחד. וכל זמן שהאדם לא מבין ...

... שאינך רואה? כיצד לעבור ליקום מקביל? מי שרוצה לראות את מה שהוא אינו רואה, כגון, מי שלדוגמה רוצה לחוות ולהרגיש, את הימצאותם של אין סוף יקומים מקבילים נוספים, עליו לאמת, את מה שהוא רואה שהוא ישנו. כי ההבדל בין ... האחרים שקיימים במציאות, ולהתחבר לשורשם ולמהותם, דהיינו, לאחדות של המציאות, ששם כל היקומים המקבילים הם אחד, עליו לאמת את חוויית היש והאין שלו. ובפועל זה אומר, שעל האדם להטיל ספק בחוויית היש והאין שלו. ועל האדם לבדוק על כל דבר, האם הדבר הזה באמת ישנו? ואולי הוא באמת איננו קיים כלל? והאם הדבר הזה באמת איננו? ואולי הוא כן ישנו? ועל ידי זה שהאדם מאמת את חוויית הנפרדות שלו, שהיא חוויית היש והאין, על ידי זה האדם רואה את האמת, שהכל אחד, ושהיש והאין הם ישות אחת ממש, שזאת אחדות ... מברר את האמת לגבי כל דבר, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד. ולהיות ביקומים מקבילים, פירושו גם, לחוות חוויות מנוגדות בו זמנית. כי השלמות, היא רק כאשר האדם חווה דבר והיפוכו בו זמנית. וזה אפשרי, רק כאשר האדם ...

להרגיש את הידיעה - להתאים בין הידיעה, לבין החוויה הרגשית כי מי שרוצה להרגיש את האחדות של המציאות, עליו להיות איש אמת, עד כדי כך, שהוא באמת ידע שהכל אחד, ואז ממילא הוא גם ירגיש באמת שהכל אחד. ולהיות איש אמת באמת, פירושו שיש אצל האדם התאמה בין הידיעות שלו, לבין הרגשות שלו. כגון לדוגמה שהאדם יודע שבובת האריה לא יכולה לפגוע בו, שאז הוא לא אמור לפחד ממנה. ואם האדם ... מבין שהוא לא אמור לכעוס, או כל כיוב, שיש אצל האדם הפרדה בין מה שהוא מבין, לבין מה שהוא מרגיש, על ידי ההפרדה הזאת, האדם הוא איש שקר, והוא רחוק מהאחדות של המציאות. כי באחדות המציאות, יש אחדות של השכל והרגש. ששניהם מרגישים טוב באמת. וכדי להשיג את אחדות השכל והרגש באמת, לשם כך צריך האדם למסור את נפשו, לאחד את הרגש ואת השכל שלו, שהוא ירגיש את מה שהוא מבין, ושהוא יבין את מה שהוא מרגיש. ובפועל, על האדם לוודא שהרגשות שלו, תואמים את ההבנות שלו. כי מי שלא מרגיש, את המציאות שאותה הוא מבין, על ידי זה הוא לעולם לא ירגיש ולא יחווה את האחדות של המציאות, שהיא אחדות הרגש והשכל. ועל ידי זה שהאדם מוסר את נפשו, לזכך את ההבנה שלו, כדי שהיא תתאים עם הרגש שלו, כי כאשר יש חוסר התאמה בין הרגש לבין השכל, הרי שזה אומר שהשכל והרגש, שניהם של שקר. כי באחדות של האמת, יש הסכמה. ועל האדם לברר רק את האמת, ולראות שהשכל הוא אכן אמת, ושהרגש הוא אכן אמת. ועל ידי זה נוצרת התאמה בין ההבנה לבין החוויה, עד שהכל מתאחד באמת, אל האחדות של המציאות.