... עצוב, פעם הוא מצליח ופעם נכשל. אליעד כהן מסביר שמקור הבעיה הוא לא בעצם ההצלחה או הכישלון, אלא בשינויים הבלתי צפויים שחלים במציאות. אם האדם היה תמיד מצליח או תמיד נכשל, הוא היה חווה יציבות מסוימת כי לא היו לו התנודות החריפות האלו במצב הרוח. מהו השורש של התנודות במצבי הרוח? אליעד מסביר כי הרגשות שלנו אינם מגיעים מהמציאות עצמה, אלא מהדרך שבה אנחנו תופסים אותה. כאשר אדם חווה שמחה, כעס או תסכול, הרגשות הללו אינם תגובה ישירה למציאות אלא תוצאה של התפיסה שלו לגבי המציאות. כיוון שהמציאות משתנה כל הזמן, התפיסה שלנו משתנה בהתאם, וכך נוצרים שינויים תמידיים במצבי הרוח. לדוגמה, כאשר אדם אינו מייחס חשיבות רבה ... שבהם הוא מייחס חשיבות רבה, אפילו שינוי קטן עלול לגרום לתנודות קיצוניות במצב רוחו. ככל שהדבר חשוב לו יותר, כך השינויים במציאות סביב הדבר הזה ישפיעו עליו יותר. כיצד היחס למציאות משפיע על היציבות הרגשית? הדרך להשיג יציבות רגשית היא להחליט כיצד להתייחס למציאות באופן ברור ויציב. אדם יכול לבחור האם הוא תמיד רוצה להצליח, תמיד להפסיד, או תמיד להתלונן. אפילו החלטה מודעת לחיות ... אליעד מדגיש כי הבעיה נוצרת כאשר אדם מתלבט בין מצבים שונים ולא מצליח להגיע להחלטה ברורה. ככל שאדם יגבש עמדה ברורה ויציבה לגבי המציאות, כך הוא יחוש פחות תנודות במצב רוחו. למה חשוב להבין את המציאות עד הסוף? הדרך להגיע ליציבות רגשית עמוקה, לפי אליעד, היא להבין את המציאות לעומקה ולנסות לברר את האמת לגבי השאלות העמוקות של החיים. האדם צריך לשאול את עצמו האם העולם טוב או רע, האם יש לו שליטה על רגשותיו, ומה גורם לו להרגיש טוב או רע. רק כאשר האדם מגיע להבנה ברורה ומוחלטת של המציאות, ללא זיגזוגים וספקות, הוא מגיע ליציבות רגשית מוחלטת. לדוגמה, אדם שמתמודד עם מציאות מסוימת וחש שהיא רעה, חייב להבין לעומק מדוע הוא תופס אותה כרעה. מנגד, אם הוא חושב שהמציאות טובה, עליו להבין למה לפעמים הוא חש רע. הבנת הסיבה המדויקת לכך שמציאות מסוימת נתפסת כרעה או טובה היא המפתח ליציבות. מה הקשר בין התלבטויות לזיגזוג רגשי? אליעד מסביר שאדם שנמצא במצב של התלבטות מתמדת בין רצונות שונים, יחווה תמיד זיגזוג רגשי. הוא מציע לבחור בכיוון ברור ולא לזגזג: או להחליט שלא רוצים להבין את המציאות כלל, או להחליט שרוצים להבין עד הסוף, או פשוט לקבל את המציאות כמו שהיא ללא כל תלות בהבנה. מה שחשוב הוא לא להישאר במצב ביניים, שבו האדם פעם רוצה להבין ופעם לא. ההתלבטות היא הגורם ... בזה עד הסוף. אם הוא מחליט שזה לא מעניין אותו - עליו לוותר לגמרי על הרצון להבין, ורק אז יגיע לשלווה. כיצד הגעה להבנה יציבה של המציאות תיצור שקט נפשי? ברגע שהאדם מגיע להבנה יציבה ומוחלטת של המציאות, הוא מפסיק לחוות זיגזוגים בין מצבי רוח שונים. הוא כבר לא מתלבט אם העולם טוב או רע, ואם הוא מאושר או לא. במקום זאת, הוא ... ויציבות רגשית עמוקה. אליעד מדגיש שהגעה לשלווה פנימית ויציבות רגשית אינה בהכרח קשורה לאושר מוחלט, אלא להבנה יציבה ומוחלטת של המציאות. מי שמצליח להגיע להחלטה כזו כבר לא מתייסר בתנודות של מצב רוח, כי כל מה שקורה לו נתפס אצלו בצורה יציבה וברורה. כיצד ... אם מחליטים לוותר על האושר, יש לקבל זאת באופן מלא. ברגע שאדם אמיתי עם עצמו לגבי מה הוא באמת רוצה, הוא מגיע להבנה יציבה של המציאות, ולכן גם ליציבות רגשית. אליעד מסכם את ההרצאה בכך שהמפתח ליציבות רגשית הוא יציבות תפיסתית: לתפוס את המציאות בצורה ברורה ויציבה, ולדבוק בהחלטות שלך באופן מוחלט. על ידי כך, האדם חווה רוגע פנימי עמוק, והוא הופך לשלם עם עצמו ועם המציאות שסביבו. איך לשלוט במצבי הרוח? מה גורם לאדם להיות לא יציב רגשית? איך להתמודד עם שינויים בחיים? מדוע תפיסת המציאות משפיעה על הרגשות? איך להשיג איזון רגשי ולחיות בשלום עם המציאות? איך להשיג יציבות רגשית ולמנוע שינויים קיצוניים במצב הרוח? מצבי רוח משתנים יכולים לגרום לאדם לתחושת חוסר יציבות וסבל. ... מצליח או תמיד נכשל, לא היה קונפליקט פנימי. הבעיה נוצרת מהשינויים עצמם. מהיכן נובעים הרגשות? הרגשות של האדם הם תוצאה של תפיסת המציאות שלו. אדם כועס, שמח או מתוסכל כתוצאה מהיחס שלו כלפי המציאות. מאחר שהמציאות משתנה כל הזמן, גם תפיסת האדם משתנה, ולכן גם מצב רוחו מושפע מכך. כיצד המציאות משפיעה על הרגשות שלנו? כאשר אדם חווה מציאות שמשתנה, השאלה היא כיצד הוא מתייחס לשינויים הללו. ישנם דברים שבהם שינוי אינו משפיע עליו כלל, ולעומת זאת, ישנם נושאים ...

... כך הוא יזכור אותו טוב יותר. האדם לעולם לא שוכח את קיומו או את קיומה של המציאות, כי אלה דברים שהוא חווה אותם בעוצמה חזקה ומיידית. מצד שני, ... את הדבר במלואו, הוא לא יצטרך לזכור אותו, כי הדבר הופך לחלק בלתי נפרד מתפיסת המציאות שלו. מה שאדם באמת מבין, מוטמע בו באופן טבעי, כמו למשל ... להבין את האמת לעומק, ולא להסתפק רק באמונה שטחית. עליו לחקור ולהגיע להבנה שאם המציאות היא כפי שהיא, והוא מבין שאין לו שליטה על המציאות, הרי שאין שום סיבה לרצות לשנות אותה. כשהאדם באמת מבין זאת, ... לזכור באמת שהכל טוב? אם אדם באמת היה מבין שהכל טוב, הוא לא היה רוצה לשנות את המציאות כלל, גם אם היה חווה כאב. כאשר מישהו באמת מקבל את המציאות כפי שהיא, הוא כבר לא צריך להזכיר לעצמו שהכל טוב - זה הופך ... חלק מהווייתו. לכן, הדרך לזכור שהכל טוב היא על ידי חקירת האמת. אם אדם מבין שהמציאות היא כפי שהיא ואין לו שליטה עליה, הוא יכול לקבל אותה באמת ... תהיה חלק בלתי נפרד ממנו, והוא לא ישכח אותה לעולם. מה הקשר בין זיכרון להבנת המציאות? האמת היא הדבר היציב ביותר בעולם. האדם יכול להבין את המציאות או לא להבין אותה, אך האמת תמיד נשארת. אדם שרוצה יציבות ... האדם זוכר בקלות? וגם אינו יכול לשכוח. האדם לא צריך להזכיר לעצמו אף פעם שיש מציאות, תמיד הוא יודע שישנה המציאות, כמו כן הוא לא צריך להזכיר לעצמו שהוא קיים, הוא יודע שהוא ... הבין. היה והבין באמת שהכל טוב, אם היה קורה לו דבר רע, לא היה רוצה לשנות את המציאות כלל, כי הבין שהכל באמת הוא טוב, כי הוא רוצה את המציאות כפי מה שהיא, גם אם כואב לו ורע לו. ויש דבר עמוק נוסף שאדם לפעמים כן רוצה לשנות את המציאות, והוא אמור וצריך לרצות את זה שהוא רוצה לשנות את המציאות. אבל העיקר שהאדם יבין מה האמת, כי הדבר היחיד בעולם היא האמת, והאמת היא תפישת המציאות כפי מה שהיא. האדם יכול להבין את המציאות והוא יכול לא להבין את המציאות, אבל האמת קיימת, והדבר שהוא יציב יותר מהאני של הבן אדם היא ... מילה שהוא אומר, כלול בזה שהוא קיים, כל הידיעות בעולם כוללות בתוכן את הידיעה שהמציאות קיימת. לדוגמה גם כשאדם מספר אני ראיתי שולחן, לדוגמה, גם שם כלול קיומו וקיום המציאות, כי הוא בעצם בתוך זה אומר, אני! ראיתי שולחן, משמע אני קיים, ומשמע יש מציאות. זה אומר שיש ידיעה הכוללת בתוכה ידיעה נוספת, וזאת אומרת ... שבא לידי ביטוי בתוך כל שאר הידיעות אז אי אפשר לשכוח אותו לדוגמה: הידיעה שיש מציאות, אי אפשר לשכוח אותה. והרעיון שאדם צריך לגלות לעצמו את ...

... צריך להבין קודם כל שהשינוי המבוקש הוא פנימי ולא חיצוני. במקום לחפש ריגושים חיצוניים כמו סדנאות, טיולים או קריאת ספרים, אליעד כהן מציע לאדם לשנות את התפיסה שלו לגבי המציאות. הוא מדגיש כי התחושה של שעמום או התחדשות בחיים תלויה באופן ישיר באיך שהאדם תופס ומבין את המציאות שלו. אליעד מסביר שהאדם מחפש כל הזמן חוויות חדשות, למשל ... למשל, אדם שיצעד על גחלים ירגיש סבל או כאב, אך אם יסבירו לו שההליכה על הגחלים היא פעולה בעלת ערך, הוא עשוי להרגיש תחושה טובה או חיובית מאותן גחלים בדיוק. למה לשנות תפיסת מציאות ולא לחפש עוד ריגושים חיצוניים? השינוי האמיתי, לפי ... של אחוז קטן מהיום, אפשר לשאוף לכך שכל היום יהיה מלא בהתחדשות. השינוי בתפיסה הוא למעשה האמצעי היחיד ליצירת התחדשות אינסופית, מכיוון שהרגש של האדם מושפע ישירות מתפיסת המציאות שלו. אליעד מסביר שלא משנה אם האדם משנה את התפיסה שלו ... לסטות ממנה באמצע, וכך גם לגבי חשיבה שלילית. ההמלצה היא לחשוב מחשבה אחת בצורה עמוקה ומוחלטת, עד הקצה שלה, ולראות איך היא משפיעה על החוויה. איך להתגבר על הגבול בתפיסות המציאות? אליעד מסביר שיש לכאורה גבול לכמה אפשרויות של שינוי התפיסה קיימות: חשיבה חיובית, שלילית או כל אפשרות אחרת נראית מוגבלת. אך הוא מדגיש שהגבול הזה הוא נכון רק חלקית, כי למרות שסך כל תפיסות המציאות הוא מוגבל, אפשר להתקדם תמיד לעומק רב יותר של תפיסת מציאות קיימת. אליעד מדמה את הדבר הזה לים: כל המים בים הם באותה ... שנראית מלאה ושלמה, אך בעומק הרגשי ניתן להמשיך ולהעמיק ללא סוף. מהו השכל האינסופי ואיך הוא יוצר התחדשות תמידית? אליעד מציג את מושג השכל האינסופי, שהוא תפיסת האחדות של המציאות. לדבריו, מי שמתבונן במציאות מבין שלמרות שהעולם מורכב מנפרדות (טוב ורע, ימין ושמאל, אני ולא אני), הכל נמצא באחדות מוחלטת. כלומר, כל הניגודים הם למעשה דבר אחד בלבד. ההגעה לתפיסת האחדות היא למעשה סיום המסע של כל תפיסות המציאות, אך דווקא אז, כשהאדם מרגיש שהגיע לסוף, הוא מתחיל מסע ... היא ההבנה והחוויה המתמדת של הנפרדות המתהווה מתוך האחדות, שמתרחשת כל הזמן מחדש. מה אליעד מציע לאדם שמחפש ריגושים ללא הפסקה? אליעד מציע לא להתפשר, אלא לשאוף לחוות כל רגע במציאות כאילו הוא מתרחש בפעם הראשונה. האדם צריך להרגיש שהשמיים, הגוף שלו וכל פרט במציאות חדשים לגמרי בכל פעם מחדש. הדרך לכך היא באמצעות התעמקות עד הסוף בתפיסה מסוימת של המציאות, בין אם היא חיובית, שלילית או אחרת. התהליך הזה יביא את ... האחדות, שבה כל רגע הוא אינסופי, וכל חוויה מתחדשת בכל רגע מחדש. בסיכומו של דבר, אליעד מדגיש שהדרך היחידה ליצור חיים מלאי ריגושים והתחדשות אינסופית היא בשינוי תפיסת המציאות ובהעמקה מלאה בתפיסות השונות עד הסוף. הוא מסכם באיחול לחיים של התרגשות תמידית ואינסופית. איך להפסיק להשתעמם מהחיים? מהו שינוי פנימי בתפיסת המציאות? איך להשיג התחדשות תמידית? מהי תפיסת האחדות של המציאות? איך לחוות את החיים בצורה חדשה? למה האדם מחפש ריגושים חדשים? אדם שואל, החיים שלו משעממים והוא רוצה לעשות בהם שינוי, מהו השינוי שיעזור לכך שחייו לא יהיו משעממים? השאלה היא איך אפשר לעשות, כדי לחוות בכל רגע ורגע המציאות תראה לו חדשה? אם נתבונן, נראה שמה שהאדם מחפש בחיים הוא ... למשל שהוא מלך, רוצה לדעת איך להיות עני, אז מתחפש לעני. האנשים מחפשים לחוות עוד חוויות כדי להתרגש מחדש. והעניין הוא, שהחוויה של האדם בחיים, היא נובעת באופן ישיר מתפישת המציאות שלו. ההבנה שלו את המציאות היא זו שאחראית על הרגש שלו. הרגש תלוי במה שאתה מבין. אם אדם ילך על גחלים, ירגיש רע. אם יסבירו לו שהליכה על גחלים עושה טוב, אזי ירגיש כך. דהינו שרק שינוי פנימי, דהינו להבין את המציאות בצורה חדשה, במקום לחפש עוד ריגוש או הנאה, תנסה את ... חדש. למה להתפשר? למה ש99% מהיום שלך תחיה כמו אבן, למה לא לחוות מאה אחוז התחדשות? לא רוצה לעשות שום דבר פעמיים, תמיד רוצה לעלות מדרגה לדרגה, וכל זה על ידי שינוי תפיסת המציאות. ולא משנה אם זה לטוב או לרע. אם תשנה משהו בתוכך, ממילא כל החוויות שלך במציאות ישתנו. ובפועל מה הכוונה? נניח שעד עכשיו חשבתי שהכי טוב, אולי נחשוב שהכל רע, אולם כמות האפשרויות היא מוגבלת וסופית. יש גבול לגיוון בתפיסת המציאות. זה נכון ולא נכון. נניח שהאדם החליט לחשוב רק חיובי, אבל ... רע, עד הסוף, אך להגיע עד הקצה. כלומר, לקחת דבר אחד, ולחשוב אותו עד הסוף. ודבר נוסף. מי שרוצה לחוות התחדשות בכל דבר ודבר מחדש, עליו להתחבר לשכל אינסופי. מי שיתבונן על המציאות אזי יבין דבר והיפוכו, שאני ולא אני זה שני דברים שונים אבל בו זמנית הכל דבר אחד. אני ולא אני = דבר אחד. אם תיקח את כל סך תפיסות המציאות, בסוף תבין שהכל אחד יש נפרדות ויש אחדות אבל בסוף הכל אחד. ואז לא יהיה לך לאן להתקדם. כי אם אתה מכיל את כל סך התפיסות האפשריות, אולם יש כן אפשרות להתקדם בעומק הרגשי של אותה תפישת מציאות. כמו הים יש בו עומקים שונים. הים מלא, אך יש מלאות כזו ...

... המציאות - איך מסבירים אותה בצורה פשוטה? האם אפשר להוכיח שהכל אחד? אליעד כהן מתחיל עם הטענה המרכזית כי אי אפשר באמת להוכיח שהכל אחד. הוא מדגיש שכאשר משהו זקוק להוכחה, זה מעיד ... הדבר שהאחדות והנפרדות הן אחד? אליעד מדגיש את הרעיון הפרדוקסלי אך העמוק ביותר: האחדות והנפרדות הן לא רק שתי צורות של מציאות - אלא שהן ממש אותה מציאות עצמה. הוא מסביר כי השכל הרגיל תופס אותן כנפרדות, אך שכל גבוה יותר מבין שהן שני צדדים של אותו מטבע. זו הבנה שלא משאירה שאלות פתוחות - מכיוון שהיא כוללת את כל ההפכים ... מסביר שאין משמעות להפרדה בין רוחניות לגשמיות, וכי ההפרדה עצמה נוגדת את הרעיון האמיתי של האחדות. מי שמבין באמת את אחדות המציאות, יכול להינות מכל דבר ואינו זקוק להפרדה של רוחני או גשמי. איך מגיעים להבנה של האחדות באופן מעשי? אליעד מדגיש שהדרך להגיע להבנה של האחדות היא באמצעות חוויה ישירה של ... אפשר להוכיח אחדות? מהו עץ הדעת טוב ורע? האם אפשר להגיע ליציבות רגשית? האם יש הבדל בין רוחניות לגשמיות? הוכחת האחדות של המציאות האדם מחפש את האמת, אך השאלה היא - מהי אמת? אמת היא תיאור של המציאות כפי שהיא. אנשים רבים טוענים שיש להם את האמת, אך מי שיכול להוכיח שהאמת אצלו - סימן שהיא אינה אמת מוחלטת. אם האמת נשענת על הוכחות, היא כבר אינה מספיק מוחלטת, משום שכל ... הזאת. רבי נחמן אמר אין עולם הזה - כלומר, העולם הזה, כפי שאנו חווים אותו, הוא תוצאה של המחשבות שלנו, ולא בהכרח מציאות אובייקטיבית. האם אפשר להגיע ליציבות מוחלטת? האדם שואף להגיע למצב שבו מצבו הרגשי לא ישתנה, אך בעולם הזה הכל משתנה. יחד עם זאת, קיימת נקודה שלא משתנה - המקום שבו ההבנה ... אך דווקא מי שנראה כלפי חוץ כרוחני - כנראה שאינו כזה. מי שמבין את האחדות באופן מוחלט אינו זקוק יותר לרוחניות נפרדת מן המציאות, משום שהוא מבין שהאחדות כוללת גם את החומר. המטרה אינה להפריד בין העולם הרוחני לבין העולם הגשמי, אלא לראות ששניהם אחד. המסקנה הסופית האדם אינו צריך להוכיח שהכל אחד, ... כל ההבדלים בין אמת לשקר, טוב ורע, יש ואין. בכך, האדם מגיע לשחרור מהסבל ולשלמות הפנימית האמיתית. איך אפשר להוכיח שכל המציאות היא אחת? איך אני יכול להיות מאושר, לפני השאלה תשאל האם אני יכול להיות מאושר. איך אני יכול להוכיח שהכל אחד. התשובה שאני לא יכול להוכיח. אם הייתי יכול להוכיח סימן שזה לא נכון. מה זה נקרא אמת? אדם מחפש את האמת, אמת פירושו התיאור של המציאות כל אחד, מלא אנשים רצים לי יש את האמת. מי שיכול להוכיח שהאמת אצלו זה סימן שהאמת לא אצלו אם היא נשענת על הוכחות היא לא מספיק אמת. אם אני אומר שאני אוכיח שהכל אחד, למה ... אם אדם יכול להגיע למצב מוחלט שלא ישתנה לו המצב רוח? בעולם שלנו הדברים משתנים. אם אדם יגיד אני ולא אני והוא יגיד אני זו המציאות זו עדיין נפרדות. זה אני זה לא מי שאני. האם אדם יכול להגיע ליציבות? הנושא הוא די פשוט לגבי השאלה הראשונה, מי שיתבונן לעומק איך אפשר להוכיח שהכל אחד? כל אדם בעולם שייקח ... לא תמצא תשובה. לא רק שאתה לא יכול להגיע לתשובה מוחלטת כי אנחנו מסתבכים בפרדוקסים ויכולים להוכיח את שני ההפכים. אבל במציאות של האחדות, אין שם שום שאלה זה הרבה יותר הגיוני שזה אחד. אם אתה מאמין שזה אחד, יש לך שאלה. אבל אם אתה מבין שהכל אחד אין שאלה. אתה צריך לראות איך הדברים נפגשים, יש פה ...

... חולים פסיכיאטריים, למשל, אנשים נמצאים שם רק בגלל שיש להם אמונות שגויות. הם מאמינים שמה שהם חושבים הוא נכון, אבל אין לכך קשר למציאות. אילו היו מבינים שהמחשבות שלהם הן שקריות, לא היו נחשבים למשוגעים. הוא מדגיש שאמונה ואמת הן ניגודים מוחלטים, אם אדם יודע בוודאות ... את האדם לחרדה. אליעד מדגיש שכל אדם בעולם, ללא יוצא מן הכלל, סובל מחרדות במידה זו או אחרת, בגלל האמונה השקרית שלו בתפיסת מציאות לא נכונה. מה ההבדל בין אמונה להבנה אמיתית? אליעד מבחין בין אמונה לבין הבנה אמיתית בכך שאמונה היא תמיד תפיסת מציאות מעוותת, המבוססת על הנחות שגויות ופירושים לא נכונים. לעומת זאת, הבנה אמיתית היא ידיעה וודאית של המציאות כפי שהיא. הוא מביא את הדוגמה של אדם שחולם חלום: בזמן החלום הוא בטוח שמה שהוא חווה הוא אמיתי לגמרי. האדם סומך על הקול הפנימי שלו, ... שהכל אחד, בדומה למה שהוא מלמד. ההבדל הוא שהדת והקבלה מבוססות על אמונה ולא על הבנה אמיתית. לו היו מבינים באמת את האחדות של המציאות , לא היו זקוקים למצוות או הבחנות בין ימים שונים כמו יום כיפור וימים אחרים. מכיוון שהם רק מאמינים, הם עדיין חיים בתפיסת מציאות מעוותת. כיצד אפשר לרפא מחלת נפש ולהגיע לבריאות נפשית אמיתית? הפתרון לכל מחלות הנפש הוא פשוט לנטוש את האמונה ולדבוק באמת. בריאות ... האמת הסובייקטיבית של כל אדם. כאשר האדם משתמש בשכלו ובודק באופן ביקורתי כל אמונה, הוא משתחרר מהאשליות ומגיע להבנה אמיתית של המציאות. אליעד מדגיש שכל עוד האדם נשען על אמונה, הוא עדיין שבוי בשקר. גם אם אדם מאמין במשהו טוב, הוא עדיין חי בשקר. כדי להיות חופשי ... מחלות הנפש, מכל סוג של הפרעה נפשית או סבל נפשי, מגיע רק מהשמדת האמונה לחלוטין, תוך דבקות באמת אובייקטיבית והבנה וודאית של המציאות. מה השורש של מחלת נפש? האם אמונה גורמת לדיכאון? איך להגיע לאמת מוחלטת? מה ההבדל בין אמונה להבנה? כיצד להשתחרר מחרדות ופחדים? מהי ...

... של כל הסיבות, או כאשר האדם מנסה להבין את נקודת ההתחלה של כל דבר, כגון לדוגמה את המשמעות האמיתית של המציאות תכלית העולם הרצון הראשון וכיוב, תמיד האדם מגיע למבוי סתום. מבוי שהוא סתום, לא מחמת שחסר לאדם מידע, אלא מחמת שהאדם מבין, שברמה ... ללא מוצא, אז האדם נופל לעצבות ולמרה שחורה גדולה. משום שבתוך תוכו, כל מה שהאדם באמת רוצה, זה להבין את המציאות באמת. ומצד אחד האדם מאוד רוצה להבין ולגלות מהי הסיבה הראשונה ומה הכוח שמניע את הכל, אך מהצד השני נדמה לאדם, שהוא לא יכול לגלות את ... וזה מה שנקרא מבוי סתום. שבו האדם חושב בטעות, שאין תקווה ושאין שום אפשרות שהוא יצליח להבין את המציאות באמת. אבל, כמובן שיש תקווה ולכל שאלה יש תשובה. ולא רק שלכל שאלה יש תשובה, אלא שמצד האמת, אין שום שאלה כלל. דהיינו, שיש תפישת מציאות, שבה אין שום שאלה כלל בשום נושא בעולם. ולא מחמת שהאדם מתייאש למצוא תשובה, אלא משום שהאדם לא מתייאש למצוא תשובה, ואעפ שנדמה לאדם שאין ... בשקר. ולמה שקר? כי כאשר האדם נצמד רק אל האמת המוחלטת, אז הוא מתחבר לשכל של האחדות, דהיינו, תפישת המציאות שבה הכל אחד, וכאשר הכל אחד, אין שום שאלה כלל. ובמקרה שלנו, כאשר האדם חוקר ומנסה לגלות מהי הסיבה הראשונה, הוא בעצם שואל שאלה שקרית. ... שקר, אמונה שאומרת שיש הבדל בין יש סיבה לבין אין סיבה. ונסביר את העניין. כי אילו היה האדם תופש את המציאות בצורה כזו שבה לא היה אצלו שום הבדל בין יש, לבין אין סיבה, הרי שממילא לא הייתה לו שום שאלה כלל, מהי הסיבה הראשונה. משום שהמושג סיבה, ... פירושו, שאחד הצדדים מתאחד עם הצד השני. דהיינו, שלהכל יש סיבה או שלהכל אין שום סיבה. וזו כמובן תפישת מציאות שגויה, שאין לה שום קשר לתפישת האחדות של המציאות כלל. כי כאשר אנחנו אומרים שיש ואין סיבה זה אותו הדבר, אין הכוונה לומר שהאמת היא שלכל דבר שיש בעולם אין או יש סיבה בצורה אחידה, אלא ... כלשהו, הרי שבמקרה הזה ממילא אין לאדם שום שאלה כלל. וכיוב לגבי כל שאר השאלות שעוסקות בנקודת ההתחלה של המציאות. כגון מהי משמעות המציאות, או מי ברא את אלוהים, או ממה עשויה המהות של המציאות עצמה, או מהי תכלית החיים. שלכל השאלות האלו, לא יכולה להיות תשובה סופית, כי תמיד יהיה ניתן לשאול מה יש מעבר לתשובה הסופית ומה היה ... שאם אצל האדם לא היה הבדל בין יש לבין אין תכלית וכיוב, הרי שגם לא הייתה שום שאלה, של מהי התכלית של המציאות. וכל השאלות שיש בעולם, מבוססות על הנחת היסוד הבסיסית שאומרת שיש הבדל בין יש לבין אין. ואחד מהלבושים של ההפרדה שבין היש לבין האין, ... ההפרדה הזאת לא נעלמת, גם אם האדם יפסיק לעשות את ההפרדה הזאת כלפי חוץ. דהיינו, גם אם האדם יתפוש את המציאות החיצונית לו בצורה אחידה, שבה להכל יש או אין סיבה, עדיין הוא לא נמצא בתפישת אחדות. כי בתוכו של האדם, עדיין קיימת ההפרדה, שבין הסיבה ... שאלה בעולם מבוססת על הנחת עבודה שאומרת, שיש הפרדה כלשהי בין יש לבין אין בלבוש כלשהו. וכדי להבין את המציאות באמת, ראשית כל, על האדם לחקור, האם באמת יש הבדל בין שני ההפכים, שבגללם יש לו את השאלה. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוך המהות של ... לומר, ששני ההפכים נכללים בשלמות אחד בשני, אפילו ברמת הפוטנציאל שלהם. דהיינו, שהאדם עצמו מגיע לתפישת מציאות כזו, שבה המושג שעליו מבוססת השאלה, המושג הזה עצמו נעלם, שהאדם לא מסוגל לתפוש במחשבתו את המושג עצמו. כי אצל בני אדם, לא ניתן לתפוש, ...

... עושה את מעשיו בהווה, למען עתיד טוב יותר. וכך גם כל בני האדם בעולם, שהם עושים את מעשיהם, למען יצירת מציאות טובה יותר. וזאת התרמית הגדולה ביותר שיש בעולם. כי האדם חושב בטעות, שאם הוא יתאמץ בהווה, אז המציאות תהיה טובה יותר בעתיד. והאדם לא מבין, שהמציאות לעולם לא תהיה טובה יותר. כי אותה המציאות תמיד קיימת, וסיבת הסבל של האדם, היא לא הצורה החיצונית של המציאות, אלא היא עצם קיומו הנפרד של האדם. ... גם את קיומו של הלא אני שלו, הרי שהאדם תמיד ולעולם לנצח נצחים ירגיש תחושה של חיסרון. כך ששום תמונת מציאות ושום צורת מציאות, לא תצליח לגרום לאדם להשתחרר מתחושת הקיום העצמי שלו. והקיום העצמי של האדם כנפרד משאר המציאות, הוא עצמו העונש של האדם. ואם אלוהים המציאות הייתה רוצה שלאדם יהיה טוב, הרי ... הרעיון הוא, שהעשייה של האדם למען עתיד טוב יותר, היא כולה שקר שכל העולם טועים בו. שנדמה לאדם שאם המציאות תהיה שונה, אז היא תהיה טובה יותר. ... של האדם. וגן עדן האמיתי, הוא רק כאשר האני של האדם מצליח להיעלם כישות נפרדת ולהתאחד עם האחדות של המציאות. ואיך יצליח האדם להתאחד עם המציאות? תשובה: על ידי אמת מוחלטת. כי תפישת הנפרדות, היא אינה מוחלטת. משום, שכל ישות של נפרדות, קיומה הוא רק אפשרי המציאות. ועל האדם לחפש רק את המוחלט, עד ...

... את עצמו, גם אם לטענתו, זה לא באשמתו. כי כל חוסר הבנה, היא חוסר אמת. ובלי להבין באמת את סיבת הסבל, האדם ימשיך לסבול, מחמת הטעויות שלו שגורמות לו לעוות את המציאות, ולהפוך אותה, מגן עדן לגיהנום. ולברר למה רע לך, פירושו, למצוא את הסיבה האמיתית שבגללה רע לך. עד שבסוף מגלה האדם, כי הסיבה האמיתית לכך שרע לו, ... קיימת, כמו גם הסיבה לכל דבר אחר, היא שהכל אחד, ואין שום שאלה כלל. ובפועל, על האדם לשאול את עצמו באופן ישיר ונוקב, למה באמת רע לי? למה באמת אני לא רוצה את המציאות שלי? מה האמת? ועל האדם לא להסתפק בשום סיבה של שקר, אלא לחקור ולגלות את הסיבה האמיתית. כי יש המון סיבות של שקר, שהן כולן מסתירות מהאדם למה באמת ... כאב, שאז יהיה לי מזה רע? כי אם לא, אז זה אומר, שזאת לא הסיבה האמיתית, אלא זה רק אולי לבוש של הסיבה האמיתית. ומאחר שבפועל שום דבר בעולם, דהיינו, שום צורת מציאות, לא מחייבת את זה שהאדם ירגיש רע, ממילא זה אומר שכל ההסברים שהאדם נותן לעצמו, למה הוא מרגיש רע, הם כולם הסברים של טעות. שגורמים לאדם, לא להבין, ... כי זה שאתה רואה שמשהו קורה פעם אחרי פעם, זה עדיין בשום דרך, לא גורם לתהליך הזה, להיות מוכרח בצורה כלשהי. ובכל רגע ורגע, תמיד יש אין סוף אפשרויות, כיצד המציאות יכולה להיות, ותמיד יכול להיות, שבדיוק עכשיו, הכל יהיה אחרת מהפעם הקודמת. ולכן שום דבר, הוא לא באמת הסיבה של שום דבר. כי שום דבר, לא באמת מסוגל להכריח שום דבר אחר, להיות בצורה כלשהי. כי לצורה של המציאות, אין שום כוח מעצמה. ומה שמחייב את הצורות להיות כפי מה שהן, זו מהותן. ולא כמו שהטועים חושבים, שצורה אחת של רגע אחד, היא זו שמחייבת את המציאות להיות בצורה אחרת ברגע אחר. כי אלו שחושבים כך, הם אנשים זקנים, שאצלם, הכל המשך של הרגע הקודם. אבל מי שיש לו שכל אמיתי, הוא מבין, שכל רגע, זאת מציאות חדשה לגמרי. שהיא קיימת בפני עצמה, בלי קשר למה שהיה ברגע הקודם. כך, ששום צורת מציאות, לא מחייבת, את זה שהאדם ירגיש רע. ולכן כל הסיבות שהאדם מתרץ לעצמו, למה הוא מרגיש רע, הן כולן סיבות של שקר. והסיבה שהאדם מרגיש רע, היא לא בגלל ... באמת, ושהכל זאת ישות אחת ממש, לא היה שייך להרגיש רע או טוב שקרי, כלל. והסיבה שרע לאדם, היא רק בגלל שהוא חי בעולם הנפרדות של היש והאין, שיוצר את הצורות של המציאות, שגורמות לכך, שתמיד האדם ירגיש, שחסרה לו צורה כלשהי. ואחרי שהאדם מבין את זה, עכשיו עליו לשאול את עצמו ולברר את האמת, האם אכן זו האמת. האם באמת ...

... - חלק 1 כי האדם חי את חייו, בלי לדעת, למה באמת הדברים קורים? ומי שמתבונן קצת מבין, שכל חוויית המציאות של האדם, תלויה בהבנת סיבת האירועים. כי רע, הוא רק כאשר האדם לא מבין את הסיבה האמיתית של הדבר. ואין ... אלו נכתבות כרגע וגם נקראות כרגע. והטועים, כאשר הם מבררים את סיבת האירועים, הם אוכלים את הקליפות של המציאות. כגון לדוגמה כאשר שואלים אדם, מפני מה אתה עושה פעולה כלשהי? אז הוא מביא סיבות שונות ומשונות, לכך שהוא ... שתמיד האש תשרוף את הנייר. וכפי שניתן לראות בחוש, שאכן ישנם דברים, שהאש הבוערת, לא שורפת אותם. כי במציאות שלנו יש אין סוף אפשרויות בכל רגע ורגע. וכל מה שנדמה לאדם כחוקי הטבע וחוקי הפיזיקה, אלו לא יותר, מאשר ... למטה. והאדם אינו מבין, שזה שהוא תמיד רואה שמשהו קורה, זה עדיין לא אומר, שמוכרח שתמיד הוא יקרה ככה. כי המציאות כולה, וכל מה שנקרא מערכת החוקים שלה, היא יכולה להשתנות בפחות מרגע אחד. וכל חוויית המציאות כולה של האדם, כולל הזיכרון שלו ותחושת העתיד שלו, גם הם יכולים להשתנות בפחות מרגע אחד. כגון לדוגמה בשעת החלום, שהאדם ברגע אחד עובר ממציאות אחת למציאות אחרת. ובפחות מרגע אחד, כבר נדמה לו שהוא נמצא באותו המקום הרבה זמן. ובפחות מרגע אחד, גם חוויית העתיד של האדם שונה. והכל קורה בפחות מרגע אחד, בלי שהאדם שם לב לכך, שהוא נמצא במציאות הזו, רק רגע אחד בלבד. והפוטנציאל של המציאות שלנו הוא אין סופי. ומרחב המקום והזמן גם הם אין סופיים. ובתוך המרחבים האין סופיים האלו, עם כמות ... הזמן לא מחייבים זה את זה. כי סיבתיות, תלויה בקשר שיש בין רגעי הזמן. כי משמעות הסיבה והתוצאה היא, שהמציאות שיש ברגע אחד, היא זו שגורמת לכך שברגע הבא אחריה, המציאות תהיה בצורה כלשהי. ומי שיש לו שכל ישר, הוא מתבונן על המציאות ועל רגעי הזמן, ומבין מיד, שגם אם תמיד הוא רואה שאחרי אירוע של זריקת אבן, אז האירוע הבא הוא שהאבן ... את האבן ליפול למטה. כי מבחינת ההיגיון ניתן ואפשר להבין, ששום דבר לא יכול לחייב שום דבר אחר לקרות. כי במציאות שלנו יש פוטנציאל אין סופי, ותמיד יכול להיות שבדיוק עכשיו יקרה אחרת, בשונה מכל שאר הפעמים שהאדם רגיל ... שחוזרים על עצמם, זה לא אומר שיש כאן מנגנון של סיבתיות ושל חוקיות כלשהי. ומי שיסתכל בעין אמיתית על המציאות, יראה ששום דבר הוא לא מחויב המציאות, כי הכל הוא רק אפשרי בלבד. והאדם בטוח שדבר כלשהו, מחויב שהוא יקרה, בגלל מה שקרה ברגע הקודם. והאדם מתכחש לכך, שאין שום אפשרות שדבר אחד יחייב דבר אחר לקרות. משום, שמכל מציאות, ניתן להגיע ברגע הבא, לאין סוף צורות שונות, של מציאות אחרת. כי יש אין סוף צורות אפשריות של המציאות. ובכל רגע ורגע יכולה להיות צורה אחרת של מציאות. ושום דבר לא מכריח את המציאות להיות ברגע כלשהו בצורה כלשהי. והאפשרות שברגע הבא, המציאות תהיה בצורה אחרת, מתוך אין סוף הצורות האפשריות, האפשרות הזאת תמיד קיימת. ומאחר שתמיד קיימת האפשרות ... הוא לא הסיבה, של מה שקורה במקום אחר גם לא באותו הרגע. כי בכל מקום בכל רגע, יש אין סוף אפשרויות כיצד המציאות תהיה. ומאחר שתמיד יש אין סוף אפשרויות בכל מקום ובכל זמן, הרי ששום מקום ושום זמן, לא מחייבים זה את ... לשאול, מהי סיבת הרצון עצמו? כי הטועה מנסה לצאת ידי חובה, ולכן הוא מסתפק בסיבות של טעות, שבגללן חוויית המציאות שלו, היא של חוסר שלמות. אבל מי שרוצה לחוות את גן העדן של המציאות, עליו להבין את המציאות באמת, ולהבין מהי הסיבה האמיתית באמת, לכך שהמציאות כרגע היא כפי מה שהיא. ולהבין את זה, מנקודת המבט של הסיבה האמיתית, שבגללה המציאות כרגע, היא כפי מה שהיא. וכל זמן שניתן לשאול על הדבר, מהי הסיבה שלו עצמו, הרי שהוא לא באמת הסיבה ... אלוהים, שהוא מחייב את הכל תמיד להיות כפי מה שהוא?! ומי שיתבונן היטב, יראה את השקר של אלוהים כמחייב המציאות וכסיבת המציאות. ובקצרה נאמר כי אם אלוהים נפרד מהמציאות, דהיינו, שהמחייב נפרד מהמחויב, והמסובב נפרד מהמסובב, והבורא נפרד מהבריאה, הרי שממילא זה אומר שזהו לא ...

... כי רבים וטובים הבינו, שהקיום של האדם, הוא לא יותר ממשי מאשר הממשות של הדמויות השונות שנמצאות בתוך חלומו של אדם ישן. ורבים וטובים מבינים, שמה שנקרא אצל האדם מציאות, דהיינו, כל מה שישנו, זאת בעצם סוג של השתקפות ובבואה של משהו אחר, שהוא גדול יותר מכל מה שישנו (כי המהות גדולה מצורותיה, שהם רק חלקים שלה). ויש כאלו שחושבים, שהארה רוחנית, היא כאשר האדם מבין שהעולם הזה והמציאות הזאת, הם אשליה. ונדמה להם שההבנה שהעולם הזה הוא אשליה ושהאני של האדם הוא סוג של אשליה, היא הבנה שמשחררת את האדם. ואכן בפועל, אם האדם באמת מבין שהכל זאת רק אשליה ... לפחות לכמה רגעים. אבל, מי שעיניו בראשו, הוא יודע שההבנה שהעולם הזה ושכל מה שישנו הם אשליה, ההבנה הזאת לא משחררת את האדם כלל. והאשליה האמיתית, היא המחשבה שתפישת המציאות כאשליה וכחלום, היא זו שמביאה לאדם את האושר. ומי שיתבונן היטב יראה, כי רוב אלו שמדברים על העולם כעל אשליה, הם מדברים על שחרור מסבל, אך הם לא מדברים על אושר. והדבר ... החיסרון של האני. ועוד יש לזכור, שגם אשליה, היא קיום ממשי. וגם האשליה, היא אכן קיימת בפועל. וגם אם נקרא לה אשליה, היא עדיין תמשיך להיות קיימת. ואי אפשר להעלים מציאות, רק בכך שקוראים לה אשליה. כי המציאות הזאת עדיין נשארת קיימת, ורק ההגדרה שלה השתנתה. ועוד יש לזכור, כי תפישת המציאות כאשליה, לא מספקת לאדם, אפילו לא טיפת משמעות לחייו. כי ברגע שנדמה לאדם שהכל כאן ממשי, אז הדברים נראים לאדם כיותר חיים וכיותר משמעותיים. וברגע שהאדם חושב שהכל כאן ... לחיות באשליה, בלי שיש לך הבנה, למה היא קיימת? ואיך היא קיימת? ולמה אתה קיים בתוכה? ומה המשמעות של הקיום של האשליה הזאת? ואיך אפשר לצאת לגמרי מהאשליה הזאת? ואם המציאות לא באמת קיימת, אז למה היא כן קיימת כאשליה? ומה בדיוק יש בעולם האמיתי? והאם יש באמת מציאות אמיתית? ואולי גם היא אשליה? ומהי המציאות האמיתית אם בכלל יש כזו? ואיך אפשר להתחבר אליה? וכולי. וכל זמן שאין לאדם תשובות לכל השאלות האלו, הרי שתפישת המציאות כאשליה, היא עצמה סוג של אשליה, משום, שהיא לא באמת משחררת את האדם לגמרי, מכל הספקות והשאלות וכולי. והאמת היא, שהמציאות שלנו היא ממשית לגמרי. וגם אם נקרא לה אשליה, הרי שהאשליה הזאת היא ממשית לגמרי. ושום דבר הוא לא יותר ממשי, מאשר אשליה. כי הכל ממשי, בעיני המתבונן. ולא עוזר לאדם להבין שהוא אשליה, כדי להשתחרר לגמרי מתחושת הקיום העצמי שלו. כי עדיין קיים אני, שחווה את המציאות כאשליה, וסובל מכך שקיומו הוא חסר כל משמעות ידועה וכולי. והעניין הוא, שגם קיום המציאות כאשליה, גם הוא אשליה. כי מנקודת המבט של האמת, מצד אחד המציאות שלנו קיימת כמשהו ממשי כנל, אבל מצד שני המציאות שלנו היא גם רק לא קיימת בכלל. לא כמשהו ממשי ולא כאשליה. וזה דבר שהוא נגד השכל. כי כיצד יכול להיות שהיא לא קיימת בכלל, אפילו לא כאשליה, ואפילו לא כאפשרות, ואפילו ... כי איך אפשר לומר שגם הפוטנציאל של הדבר לא קיים, ושאפילו אפשרות הקיום, לא באמת קיימת?! ואעפכ מצד האמת האובייקטיבית הכל אחד ממש. דהיינו, שמצד הבנת שורש המציאות, הכל אחד ממש, בו זמנית תוך כדי שהנפרדות קיימת. וזאת שלמות העדר הקיום. כי לומר שהמציאות לא קיימת כלל גם לא כאשליה, גם זאת עדיין אשליה. כי גם אי קיום לגמרי, גם הוא עדיין סוג של קיום ממשי. משום שגם האין, הוא משהו ממשי. משום שהוא נפרד מהיש. והמציאות שלנו היא יש. והמתחכמים חושבים, שהיש הוא אשליה. אבל עדיין הוא נשאר יש. והמתחכמים יותר, מבינים שהיש הזה הוא בכלל אין, שאיננו כלל, גם לא כאשליה. אבל גם האין קיים, משום שהוא צורה של האחדות האמיתית של המציאות. כי היש והאין הם שתי צורות שונות של ישות אחת ומהות אחת. וגם לא להיות קיים, כאשר העדר הקיום שלך, נפרד מהקיום שלך, גם זה עדיין נחשב לקיום, שמוגדר על ידי ההפך ...