... לומר שיש רע, אבל גם הרע הוא טוב. כי הרע הכרחי לצורך קיום העולם. כי אם הכל יהיה רק טוב, אז לא תהיה שום התקדמות של שום דבר לשום מקום, שגם זה חיסרון. כי מציאות של הכל טוב, גם בה יש חיסרון, שהוא שאין בה רע. כי כנל, כל דבר חסר את כל שאר הדברים ששונים ממנו. ועולם שכולו טוב, יש בו חיסרון שאין בו רע. כי גם לרע יש את ... על האדם, הרי שבעצם הרע מאבד את כוחו ומגיע לסופו. וכל הרע שיש בעולם, תכליתו היא לגרום לאדם להגיע לשלמות האישית שלו. כי השלמות היא כאשר האדם אוהב את כל המציאות באהבה עצמית, כפי מה שהמציאות אוהבת את עצמה באהבה עצמית. והרע מטרתו היא, להביא את האדם, לאהבה עצמית כלפי כל מה שיש בעולם, בצורה אין סופית. וכל הרע, הוא כולו לטובה. וכאשר האדם מתבונן ... דהיינו, שהאדם רואה את הטוב שיש בכל דבר, אז כל הרע שיש בעולם, הכל מצטייר אצלו כצורת ביטוי של הטוב. כי כל דבר שיש בעולם, הוא ביטוי של השכל שעל פיו מנוהלת המציאות. והרע הוא צורת ביטוי של השכל של המציאות. וכאשר האדם רואה דבר רע, אם הוא מצליח להבין את השכל שיש בו, עד שהוא מקשר אותו לשורשו, שהוא שורש השכל של המציאות, אז כאשר האדם מחובר לשורש השכל של המציאות, על ידי זה הרע מתהפך לטובה. כי כאשר האדם מבין את שורש השכל של המציאות, ומזדהה איתו, על ידי זה האדם מרגיש טוב בשלמות. וכאשר האדם רואה בכל רע, את שורש השכל שממנו הוא נובע, על ידי זה הוא מרגיש טוב בשלמות תמיד. ואצל מי שהגיע ...

... כל אומניפוטנטיות - מי רוצה להיות כל יכול? ומה יותר קשה מזה? מחשבה יוצרת מציאות. לשנות את המציאות כרצונך, בכוח המחשבה ובכוח הרצון. זה טוב, אבל זה לא מושלם. מה יותר קשה ויותר טוב מאשר להיות כל יכול? אם נתבונן על ... להיות כל יכול. ולהיות כל יכול, פירושו להיות מסוגל בכח הרצון בלבד לשנות את המציאות כרצונך. וכל אחד היה רוצה להיות מסוגל ליצור את המציאות שלו כרצונו. כי האדם רוצה להיות מאושר. וכאשר קורה לאדם דבר נגד רצונו, הרי שהוא לא מאושר. והאדם כל הזמן שואף להגיע למצב שבו המציאות תתאים לרצונו. ואם האדם יהיה כל יכול, הוא יוכל לשנות את המציאות כרצונו ולהיות מאושר. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי כל אדם במשך חייו, מנסה להיות כל יכול. כי כל אדם משפר כל הזמן את ... ויכול להיות אחד שהוא כל יכול, שהוא בכח הרצון ובכוח המחשבה שלו, יוצר את המציאות כרצונו. והוא יכול לשלוט בכל חוקי הטבע ולשנות את המציאות כרצונו וכולי, ועדיין הוא יהיה עבד גדול. כאשר הבוס הגדול שכולם עובדים אותו, הוא הרצון העצמי. כי כולם בסופו של דבר, מנוהלים על ידי הרצון העצמי של עצמם. וגם מי שהוא כל יכול, ושנדמה שהוא שולט במציאות כרצונו, ושאף אחד לא שולט בו, הרי שמצד האמת גם הוא כפוף לרצון העצמי שלו, שהוא זה שמחליט לו מה לרצות ומה לעשות. וזאת ... את כל העולם ומלואו, וגם אם האדם יהיה כל יכול, וגם אם האדם יוכל לשנות את המציאות כרצונו בשלמות, הרי שעדיין הוא תמיד ירגיש תחושה של חסר. ושורש החסר, הוא ברצון העצמי. כי הרצון העצמי מעביד את האדם ... יהיה כל יכול, אז הוא יהיה מאושר. משום שנדמה לאדם, שאם הוא רק יוכל לשנות את המציאות כרצונו, וליצור את המציאות שלו בכוח המחשבה שלו, הרי שזה יעשה אותו מאושר. אבל מי שיש לו עיניים בראשו, והוא מסתכל קדימה אל העתיד הרחוק, הרי שהוא ... יכול לחוות שום סוג של רגש. כי כל הרגשות נוצרים עפ המינון שיש בין ההתאמה של המציאות לבין הרצון העצמי של האדם. אבל אם האדם תמיד יש לו את מה שהוא רוצה, כגון מי שהוא כל יכול, הרי שהוא לא יכול יותר להרגיש ... רגש. ונמצא אם כן, כי מי שהוא כל יכול, גם הוא מוגבל. כי הוא מוגבל לחוות את המציאות, כמו ישות אחרת מוגבלת. כך שכולם מוגבלים בסופו של דבר, על ידי ההגדרה העצמית של עצמם. אז מהי השלמות? ומהו הפתרון? ואם נתבונן היטב נראה, כי אם להיות כל יכול וליצור את המציאות כרצונך, אם זה נחשב לדבר קשה, הרי שקשה הרבה יותר, זה לא לרצות לשנות את המציאות בכלל, אלא להיות מרוצה ממנה ללא כל שינוי. כי כל אדם יש לו יכולת מוגבלת לשנות את המציאות. והאדם כל הזמן מנסה לשפר את היכולות שלו. ולהיות כל יכול עם כוח בלתי מוגבל, זה הדבר הקשה ביותר. אבל, הרבה יותר קשה מזה, זה להשתחרר מהרצון העצמי, דהיינו, להיות מרוצה מהמציאות כפי מה שהיא, בלי לרצות לשנות אותה. וכל אלו שיש להם יכולות שונות לשנות את המציאות כרצונם, הרי שהם עבדים של הרצון העצמי של עצמם, שהוא זה שמחליט להם מה לעשות. והאושר הוא נמצא בכך שהאדם מצליח לחוות תחושת סיפוק מלאה ושלמות עצמית מלאה מהמציאות כפי מה שהיא, עד כדי כך שהרצון העצמי שלו נעלם לגמרי. והדבר הקשה ביותר עבור האדם להשיג, זה לא לשנות את המציאות, אלא להפסיק לרצות לשנות את המציאות, אלא לחיות איתה בהרמוניה באחדות ובשלום. ואיך להגיע לכל זה? תשובה: על ידי הבנה. כי הרצון של האדם לשנות את המציאות, נובע מכך שהאדם לא מבין את המציאות . אבל מי שיתבונן היטב על המציאות, ובסופו של דבר יבין אותה, הדבר הזה יגרום לאדם להפסיק לרצות לשנות את המציאות, שזהו האושר המושלם. ...

... חדשות ולהארות חדשות. כי בכל פעם שהאדם מבין משהו חדש על המציאות ועל עצמו, על ידי זה האדם חווה סוג של התחדשות רוחנית ושל התקדמות רוחנית. וכל אחד לפי המאמצים הרוחניים שלו, כך הוא מצליח להתקדם יותר מבחינה רוחנית. וככל שהאדם ... ויותר מופשטת ויותר ויותר מסובכת. וככל שהאדם מנסה להבין את המציאות יותר לעומק, כך הדברים הולכים ונהיים יותר קשים להבנה. וככל שהאדם מתקרב יותר אל קצה גבול יכולת התפישה השכלית שלו, כך קשה לו יותר להתקדם רוחנית. וכפי שניתן לראות ... על ידי זה רמת הקושי של האדם להתקדם מבחינת ההבנה שלו את המציאות, רמת הקושי הזאת עולה. ולכל דבר יש סוף. וגם לכל השאלות יש סוף. והסוף של כל השאלות הוא השורש של כל השאלות. דהיינו, כי אחרי שהאדם עמל ומתייגע ומבין את כל מה שהוא ... המלאה. והעניין הוא, כי מצד אחד האדם מבין שכדי להבין את כל המציאות, לשם כך צריך האדם לראות את כל התמונה המלאה. אבל יש כאן בעיה לוגית רצינית, שהיא גבול יכולת ההבנה האנושית. והבעיה היא, שאם נניח לדוגמה שהאדם יהיה בקצה של העולם ... מחשבתם יותר בעולם הרוחני, כך הם התקרבו יותר לשאלות של הבנת המציאות, שהקושי למצוא להן תשובה, הוא משום מגבלת יכולת התפישה האנושית הזו. כי כל השאלות שיש לאדם בעולם בכל נושא שהוא, בצורה כלשהי הן ביטוי של השאלה הזאת, של הקושי של ... את הפתרון לבעיה הזו, הוא משום שהוא פשוט מידי. כי יש תפישת מציאות אחת מאוד פשוטה, יותר מידי פשוטה, הכי פשוטה שאפשר, שאם יש אותה לאדם, ממילא יש לו את הפתרון לבעיה הנל. והקושי להבין את הדבר, הוא משום שהוא פשוט מידי להבנה. וכן, ...

... של האמת האובייקטיבית - מהו הסוד שאותו לא יודעים כל הפילוסופים חכמי הרוח? וכאן נבאר את אחד הסודות הכי לא ידועים בעולם, והוא הסוד של האמת האובייקטיבית של המציאות. כי כל בר דעת מבין, שמי שרוצה לחיות טוב, עליו ראשית כל לנסות להבין את מערכת החוקים והכוחות שבתוכה הוא חי. דהיינו, כל בר דעת מבין, שכדי לחיות טוב, על האדם ראשית כל לנסות להבין את המציאות, שבתוכה הוא פועל וחי וכולי. ורוב בני האדם בעולם לא מאושרים. ... ואומרים לו איזה דבר להתבונן עליו, הוא דוחה אותך ומנסה להבין מה עליו לעשות ברמה הפרקטית. וטוב לו לאדם שיתבונן כל חייו ושישקיע את כל חייו לנסות להבין את עצמו ואת המציאות, ושלבסוף יעשה או לא יעשה איזו פעולה אחת נכונה, מאשר שהאדם ... אצל האדם חיים שלמים חסרי משמעות אמיתית. כי האדם יכול להשיג אושר אמיתי ורציף, שכל הזמן גדל יותר ויותר. אבל הכל תלוי אך ורק בהבנת מערכת החוקים והכוחות שלפיה פועלת המציאות. דהיינו, הבנת השכל האחד והחוק האחד שלפיו המציאות פועלת. והחכם שעיניו בראשו, הוא מתמקד כל הזמן בלנסות להבין את המציאות טוב יותר. כי ככל שהאדם מבין טוב יותר את המציאות, וככל שהאדם משקיע יותר את הזמן ואת המחשבה שלו בלנסות להבין את עצמו ואת העולם וכולי, כך האדם חוסך מעצמו מאמצים מיותרים, ולא רודף אחרי שטויות שלא מביאות לו כלום. ומי שהוא פיקח, הוא משקיע את זמנו בלנסות להבין את המציאות. עד שהאדם מגיע להבנה ככ גדולה של המציאות, עד שהוא רואה את הטוב שיש בכל דבר, והופך להיות מאושר. והנה, כדי שהאדם יהיה מאושר, לשם כך עליו להבין את המציאות. ולהבין את המציאות, פירושו שהאדם רואה את הדברים כפי מה שהם. ולראות את הדברים כפי מה שהם, היינו לראות את האמת. כי האמת היא הדברים כפי מה שהם. כי האמת מייצגת תיאור של המציאות, שהוא אכן תואם את המציאות כפי מה שהיא. וכל זמן שיש לאדם תיאוריות שונות והסברים שונים על המציאות, שהם לא האמת עצמה, דהיינו, שהם לא התיאור האמיתי שמשקף את המצב האמיתי של המציאות, הרי שהאדם עדיין עוד לא הגיע אל האמת האובייקטיבית והרי שהאדם עדיין לא מבין את המציאות בשלמות. לדוגמה: מי שיתבונן יראה, כי לכל אירוע שמתרחש בעולם, יש לו סיבה מדוע הוא קרה. ומי שרוצה להבין את המציאות בשלמות, עליו להבין את הסיבה האמיתית שבגללה מתרחשים כל ... רואה עין בעין ולא מבין בשלמות את הסיבה הראשונה שבגללה מתרחשים כל האירועים בעולם, בדיוק בצורה שבה הם מתרחשים בכל רגע ורגע ובכל פרט ופרט, הרי שהאדם עדיין לא מבין את המציאות בשלמות. וחוסר הבנת המציאות בשלמות, יוצר חוסר אושר וכולי. ולכן מי שהוא פיקח, הוא מחפש תמיד את האמת, ומנסה בכל דבר לגלות את האמת ולראות ולהבין את הדברים כפי מה שהם, בצורה כמה שיותר קרובה אל המציאות כפי מה שהיא. ואת זה כל החכמים והפיקחים יודעים. אבל יש כאן עניין נוסף, והוא שהאדם מוגבל לתפוס את האמת, אך ורק בצורה סובייקטיבית עפ המידע שברשותו ועפ היכולת השכלית שלו בלבד. דהיינו, כל תיאור של המציאות שהאדם מבין אותו במחשבתו, הוא תמיד יהיה מוגבל ליכולת התפישה האנושית של האדם. דהיינו, הוא תמיד יהיה סובייקטיבי בלבד ולא אובייקטיבי. כי כאשר האדם מבין איזה דבר על המציאות, גם אם האדם מחובר ב 100% לנקודת האמת האישית שלו, דהיינו, גם אם האדם באמת משתמש בכל השכל שלו ובכל הרגש שלו ובכל האינסטינקטים שלו ובכל החושים שלו כדי להבין את המציאות, הרי שעדיין כל הבנה של האדם את המציאות, היא תמיד תהיה מוגבלת ליכולות התפישה של האדם. ומאחר שהתפישה של האדם את המציאות היא תמיד מוגבלת ליכולות הסובייקטיביות של האדם, הרי שלעולם האדם לא יכול לראות ולהבין את האמת האובייקטיבית של המציאות , שהיא האמת האחת והמוחלטת שכל החכמים מחפשים אחריה כל חייהם. כי יש מציאות. ויש שאלות על המציאות. ויש גם הסבר ותשובות ברורות לכל השאלות על המציאות. כי כאשר לדוגמה האדם שואל איך נברא העולם, או מהי תכלית החיים, או מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, או מהו החוק והשכל האחד שלפיו מנוהלת כל המציאות, הרי שברור לגמרי שיש תשובה לכל השאלות האלו. וגם אם האדם לא ...

... כך עליו בראש ובראשונה ללמוד את חוקי המשחק. וללמוד את חוקי המשחק של החיים, פירושו להבין את המציאות באמת. כי רק אחרי שהאדם מבין את כל המציאות באמת, רק אז האדם באמת יכול לעשות בחירות שקולות ולהשיג את הטוב ביותר. וכל מי שהוא פיקח, הוא מחפש את האמת. כי תמיד טוב לדעת מהי האמת. וגם אם לא מוכרח שהאדם ירצה ללכת אחרי האמת, הרי שתמיד טוב לדעת אותה. כי המציאות, לא תשתנה רק בגלל שהאדם ישקר את עצמו. והאדם יכול לשקר את עצמו, רק רצוי שקודם לכן ידע מהי האמת, כדי שהיא לא תטפח לו בפניו במהלך החיים. ... ממה שהוא יודע, וכל זמן שהאדם מסוגל לשאול את עצמו האם כבר הגעתי אל האמת הגדולה ביותר שקיימת במציאות, וכל זמן שאפילו תיאורטית ניתן לומר, שהאדם עוד לא הבין את המציאות בשלמות, הרי שחד משמעית, האדם עוד לא הגיע אל האמת הגדולה ביותר. כי יש המון דרגות של אמת. ויש אמת מעל אמת. ויש את האמת העליונה ביותר, שהיא תכלית הידיעה והשכל הגדול ביותר שקיים במציאות, שהוא מעל השכל האנושי של האדם. וכאשר האדם משיג בשכלו את כל מה שהוא יכול להבין בשכל האנושי שלו, אז השכל של האדם מתחבר לשורש השכל של המציאות, שהוא השכל העל אנושי, ושם האדם רואה את האמת של המציאות באמת. והאמת של המציאות היא ככ גדולה, עד ששם בשכל הגדול של המציאות, אין לשקר שום קיום כלל. כי שם באותה רמת תודעה, גם אם האדם יחליט שהוא רוצה לשקר וינסה לומר שקר כלשהו או לחשוב שקר כלשהו, הוא לא יוכל לעשות ... שהשכל של האדם טוב אך ורק לצורך התנהלות יום יומית אך לא מעבר לכך. כי בין ידיעת האמת האחת של המציאות, לבין התנהלות יום יומית, יש הבדל של שמים וארץ. כי ידיעת האמת של המציאות, מצריכה לשם כך שתהיה לאדם יכולת תפישה אין סופית, כדי שהאדם יוכל לראות בעיני שכלו את כל התמונה המלאה של המציאות, דהיינו, את הסיבה הראשונה של כל הסיבות וכיוב. והשכל של ידיעת האמת, הוא שכל נפרד מההתנהלות של האדם בחיי היום יום. כי האדם בחיי היום יום ... לתפוש את האמת רק על ידי מגבלות התפישה המוגבלת שלו. וזה כמובן לא אינדיקציה לאמת האמיתית של המציאות. כי האמת האמיתית של המציאות, היא דבר אחר לגמרי. וכאשר האדם מגיע לאמת האמיתית של המציאות, גם אם הוא ינסה לחשוב את ההפך של מה שהוא הבין, גם אז הוא יראה תמיד רק את האמת. כי האמת שם היא ככ גדולה, עד שבתפישת האמת של השכל הגדול במעלה, שם האדם לא מסוגל לחשוב על שום דבר שהוא לא האמת האחת. ושם באותה תפישת מציאות, האדם רואה ומגלה את נקודת האמת שיש בכל הדעות השונות שיש בעולם, שהיא האמת האחת. כי לכל אחד יש את האמת שלו. אבל כל זמן שהאדם מבין שיש מישהו ... בעולם, שיכול אפילו תיאורטית לחשוב אחרת ממה שהוא חושב, הרי שהאדם עוד לא הגיע לאמת הפנימית של המציאות. כי האמת הפנימית של המציאות נמצאת בכל דבר. ואף אחד בעולם לא יכול לשקר ולומר דבר שאין בו את האמת הפנימית. ואין שום שקר בעולם כלל, שאין בו את האמת הפנימית. וכל השקרים ... כדי זה שהאדם לא מבין מהי האמת גם בדברים שהפוכים לדעתו. והחכם האמיתי שיודע את האמת הפנימית של המציאות, הוא יש לו את היכולת להכיל בתוכו את ההפכים (כפי שכבר ביארתי במקום אחר). והוא בכל דיבור ודיבור שלו, הוא תמיד בפנימיות מחשבתו יודע ומבין, ... מאחר שהיא האמת האמיתית עצמה, שבה אין שום מחשבה שיכולה לתפוס אותה כלל. ולכן החכם האמיתי כמו המציאות, מצמצם את דעתו לכל מיני דיבורים שונים, ובהם הוא מבטא את דעתו. וכאשר החכם האמיתי מבטא את דעתו, הוא תמיד יודע ומבין, שהוא אומר רק חלק של ... ביותר, הרי שיש באדם עצמו עדיין גם שקר, והרי שגם תפישת האמת של האדם היא עדיין לא האמת האחת של המציאות. ורק כאשר האדם מגיע לזיכוך של התפישה שלו בתכלית המעלה העליונה, דהיינו, רק כאשר האדם מגיע לביטול כל הרצון האישי שלו בשלמות שאין שלמות ...

... המחשבה שלי, שאם הוא היה שונה, אז לא הייתי יכול יותר לפחד משום דבר כלל. ולא היה שום מצב בעולם שבו הייתי רוצה אחרת מאשר המציאות. כי יש דבר אחד שבו תלוי הכל. כי הכל תלוי בשכל ובצורת התפישה של האדם את המציאות. ויש דבר אחד, שהוא אחראי לכך שבשכל של האדם יש שאלות ותשובות וטוב ורע ובעיות ופתרונות שונים. שזה לכשעצמו טוב ... הסיבה שבגללה קיימים פחדים בעולם. ועל האדם לנסות להעלות השערות שונות ולשאול את עצמו בכל פעם מחדש, נניח שהייתי תופש את המציאות בצורה כלשהי, האם עדיין הייתי יכול לשאול שאלות? האם עדיין היה מקום להרגיש פחד כלשהו? ועל האדם לנסות בכל פעם ... הרי שזה עדיין לא יכול לשלול את האפשרות שמשהו כן יהיה קיים. ואז גם אם נאמר ששום דבר לא קיים, עדיין נוכל לשאול, מדוע המציאות היא ששום דבר לא קיים, במקום שכן יהיה משהו קיים. ויכול האדם לנסות להתחכם ולומר, ששום דבר לא קיים, וגם ... לא קיים, בזה עצמו אומר האדם שיש גם את המצב האחר של הקיום. ואז ממילא אפשר עדיין לשאול שאלות שונות. כגון לדוגמה, מפני מה המציאות היא במצב של חוסר קיום, במקום במצב של קיום וכיוב. והרעיון והמסר הוא, שלומר ששום דבר לא קיים, ולחשוב שבכך ... התשובה לכל השאלות. כי האדם יכול לבחור לנטרל את הדבר שיוצר את כל השאלות, ואז בבת אחת לקבל תשובות לכל השאלות. ולמרות שיש במציאות שלנו שאלות שנראות כשאלות פרדוקסאליות שלא נראה שיכול להיות להן הסבר בשכל האנושי, הרי שעדיין אפשרי שיש תפישת מציאות כלשהי, שבה השאלות האלו לא קיימות כלל. כי גם לשאלות הפרדוקסאליות שנראות בלתי פתירות בשכל האנושי, גם להן יש ...

... עצמו תמיד, מה התכלית ומה המטרה האמיתית שבשבילה אני ככ מתאמץ? ומה באמת אני רוצה להשיג? ומה באמת יצא לי מזה שהמציאות תהיה כך או אחרת? מה התועלת שזה נותן לי? ונניח שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, האם באמת יש בזה תועלת אמיתית, או שאני סתם ממציא לעצמי מטרות בגלל שאין לי מושג למה אני חי? ועל האדם לשאול את עצמו האם ... לנקודה הסופית שבה נחים מהמרוץ ונהנים מהחיים. וכולם רצים כמו משוגעים להשיג מטרות שונות. וכל אחד מפנטז על איזו מציאות אחרת, שבה אולי יהיה לו טוב. ואף אחד לא קולט את התרמית העולמית של הרצון העצמי, שהוא לעולם לא נח. והאדם לעולם ממשיך להרגיש תחושת חסר. ...

... של כל הסיבות. כי לכל דבר בעולם יש סיבה כלשהי. ויש סיבה אחת ראשונה לכל הסיבות. וגם היא עצמה יש לה עוד איזה סיבה ראשונה וכך הלאה. ומי שרוצה לאהוב את המציאות וליהנות ממנה, עליו לגלות את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, עד שהאדם יגיע להזדהות רגשית עם הסיבה הראשונה, וממילא עם כל התהליך כולו. דהיינו, שעל האדם להגיע ... כולם מחוץ לכל האירועים כולם, ועל ידי זה שהאדם מבין את השורש של הסיבה הראשונה, על ידי זה יש הזדהות רגשית ושכלית מוחלטת בין האדם לבין כל האירועים של המציאות. כי כל האירועים הם תוצאה ישירה ומוכרחת של סיבה ראשונה אחת. ואם האדם מבין את הסיבה של הסיבה הראשונה, ממילא הוא מבין את סיבת כל האירועים, וחי איתם בשלום. וכאן ... שכאשר האדם אומר על דבר כלשהו שהוא אקראי וחסר סיבה, הרי שבעצם האדם אומר שהוא עצמו לא מבין את הסיבה. כי מצד האמת, אפשר לומר עוד דבר, והוא שכל רגע נתון של המציאות, מכריח את הרגע הבא בציר הזמן להיות כפי מה שהוא. כי לאדם נדמה שיש המון סיבות והמון תוצאות בהמון תהליכים שונים. אך בכלל יכול להיות שיש איזה חוק על אחד, שהוא בעצם גורם לכך שכל תמונת מצב של המציאות בכל רגע, תגרור אחריה בהכרח את תמונת המצב הבאה של המציאות . וזה שהאדם לא מבין ולא מסוגל להגדיר את מנגנון הסיבתיות הזה, זה לא אומר שהוא לא קיים. ואם נאמר שאכן קיים מנגנון שכזה, הרי שבעצם אמרנו שאין בעולם שום דבר ... סיבה, הוא לא יותר מאשר אשליה. כי אם אנחנו נאמר שיש איזה חוק אחד ונוסחה אחת, שהיא גורמת לכל רגע בציר הזמן להיות כפי מה שהוא, בגלל תמונת המצב הקודמת של המציאות, כישות אחת, הרי שממילא זה אומר, שכל מה שהאדם חושב שהוא מבין את הסיבה של כל מיני דברים, הרי שזו רק אשליה. כי מנקודת המבט של החוק האחד שמניע את כל הרגעים ... סדר. וכל מה שהאדם קורא לו סיבה, הוא בכלל סתם משהו שהנכונות שלו, נכונה בדיוק כמו לתת סיבה לאירוע אקראי. והרעיון הוא, שאם יש איזה חוק אחד שמקיף את כל המציאות, ושמאלץ את כל האירועים בכל רגע להיות כפי מה שהם, כתוצאה של תמונת המציאות ברגע הקודם, הרי שאין שום משמעות אמיתית למה שנקרא אצל האדם סיבה והעדר סיבה. ומי יכול להוכיח שאין חוק שכזה? ואם אי אפשר להוכיח שאין חוק שכזה, אז כיצד בכלל ... עדיין לא מסוגל להגדיר את הסיבה. כך שעל האדם להתבונן היטב היטב על ההבדל האמיתי שיש בין מה שנקרא אצלו סיבה לבין מה שנקרא אצלו אין סיבה. ומנקודת המבט של המציאות, יכול להיות שלהכל כולל הכל יש סיבה. ושאין בעולם שום העדר סיבה. ושכל דבר בעולם הוא מוכרח. וששום דבר הוא אינו אקראי. ויכול גם להיות שיש דברים בעולם שיש להם ... שיש יותר אקראיות מאשר סדר. ואז אולי האדם היה בכלל מבין שהכל אקראי תמיד. כך שיכול להיות שהכל אקראי תמיד. ויכול להיות שהכל מסודר תמיד. ויכול להיות שיש במציאות שלנו גם וגם. אלא, שעל כל אחת מהאפשרויות הנל, תמיד נוכל לשאול מה הסיבה לכך שהמציאות היא דווקא כך ולא אחרת. כי אם לדוגמה נאמר שהכל יש לו סיבה, אז נוכל לשאול למה להכל יש סיבה. ואם לחלק כלשהו אין סיבה, אז נוכל לשאול, למה דווקא לחלק הזה אין סיבה וכיוב. ומי שעוד יעמיק יראה, כי מצד האמת אין כאן 3 אפשרויות אלא רק שתי אפשרויות. כי לא יכול להיות שלחלק מהדברים במציאות יש סיבה ולחלק מהדברים במציאות אין סיבה. כי אם כן, אז נשאל, האם יש סיבה לכך שלחלק יש ולחלק אין. ואם כן, אז ממילא להכל יש סיבה. ואם לא, אז ממילא להכל אין סיבה. כך שבכל מקרה יש בסוף רק שתי ... סיבה. ומי שרוצה לגלות את האמת, עליו להתבונן היטב על שורש ההבדל שבין סיבה לבין אקראיות והעדר סיבה. ועל האדם לנסות להבין, האם ההבדל קיים מנקודת המבט של המציאות האמיתית, או שמא הוא קיים רק מנקודת מבט של האדם עצמו שלפעמים מבין ולפעמים לא מבין את המציאות. ועוד דבר מרכזי שיש להתבונן עליו, הוא על החיבור שיש בין הסיבה לבין התוצאה. כי נניח לדוגמה שדבר כלשהו הוא הסיבה של דבר אחר. עכשיו יש לשאול, מה בעצם מחבר את הסיבה הזאת לתוצאה הזאת. כי הרי הסיבה והתוצאה נמצאים ברגעים אחרים בציר הזמן. והסיבה והתוצאה הן שתי ישויות נפרדות ושתי תמונות מציאות שונות בשני רגעים שונים. ועל האדם לנסות להבין, האם באמת קיים קשר אמיתי של סיבה ותוצאה, בין רגע אחד בציר הזמן לבין הרגע השני? האם זה שנראה שיש סדר כלשהו ... של המחשבה עצמה? ואולי בכלל הכל נמצא בתוך איזה חלום של איזו ישות כלשהי? ואם כן, אז מה יוצר את החלום עצמו? והאם בתוך החלום עצמו של ישות העל שחולמת את המציאות, האם שם יש סיבה ותוצאה? ומה הסיבה שבגללה החלום הוא דווקא כפי מה שהוא? ובכל מקרה, כדי להבין את מהותן של הסיבות ושל האקראיות, לשם כך יש להבין את מהותם של ... תשפיע על הצורה שבה האדם תופש את הסיבה והתוצאה שהוא רואה בתוך האירועים. ויש בזה עוד עניין, והוא שכדי להבין את מהותם של האירועים, לשם כך צריך להבין את המציאות שמקיפה את כל האירועים ושבתוכם מתרחשים כל האירועים. ומי שיתבונן יראה, כי כל האירועים מתרחשים בתוך מימד המקום ומימד הזמן. כי קיומם של האירועים, תלוי בקיומם של ... שמקיף את הזמן ואת המקום. האם שם יש או אין זמן ומקום. ומה מקיף את מה שמקיף את הזמן ואת המקום. וכיוב עוד שאלות שונות, שאמורות להביא את האדם להבנת מהות המציאות, וממילא הבנת מהות הזמן והמקום, וממילא הבנת האירועים, וממילא הבנת הסיבות, וממילא הבנת הסיבה הראשונה, וממילא חיים טובים. ...

... - איך להתחבר לאני של המציאות עצמה? איך להכיר את האני של עצמך? כפי שכבר ביארתי, מי שרוצה להיות מאושר, עליו להבין את המציאות. ולהבין את המציאות, פירושו שהאדם יבין את הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שבגללה מתרחשים כל האירועים שיש במציאות שלנו. ועל ידי זה שהאדם מבין את סיבת כל הסיבות, על ידי זה האדם הופך להיות מאושר באמת. והנה, להבין את הסיבה ... להסתכל בעיני שכלו על המציאות, מנקודת מבט של מה שהיה לפני כל מה שהיה. דהיינו, לחשוב מחוץ לקופסא בשלמות. כי הקופסא היא המציאות שלנו. ולחשוב מחוץ לקופסא בשלמות, פירושו שהאדם מצליח להסתכל על כל המציאות כולה, מנקודת מבט חיצונית למציאות כולה. והשאלה הנשאלת היא, מהי הדרך של האדם לקבל את השכל שמאפשר לו להסתכל על המציאות מנקודת מבט חיצונית לה? ומהי הדרך של האדם לקבל שכל שיאפשר לאדם להסתכל על המציאות, מנקודת מבט עצמית שלה. דהיינו, להבין את האמת האובייקטיבית של המציאות? והתשובה היא, שמי שרוצה לתרגל את היכולת שלו להסתכל מחוץ לקופסא, עליו להתחיל להסתכל ולחשוב מחוץ לקופסא על בני ... כך צריך האדם להבין את המציאות ולהסתכל עליה מנקודת מבט עצמית. דהיינו, שהאדם יבין את המציאות מנקודת מבט, שבה הוא עצמו המציאות עצמה. דהיינו, האדם צריך כאילו להחליף את הזהות העצמית שלו לישות של המציאות עצמה כמציאות, ומנקודת המבט הזו לנסות להבין אותה. ומי שרוצה להיות מסוגל להבין את המציאות מנקודת המבט העצמית שלה, לשם כך עליו להתחיל לנסות לקרוא אנשים ולהבין את האנשים שסביבו. כי כל זמן שהאדם לא מסוגל ... מסוגל להבין בשלמות את המציאות כולה. כי כל אדם הוא חלק מהמציאות. וכל האנשים שאיתם נתקל האדם במשך היום, הם כולם בסך הכל חלקים של המציאות. ומי שלא מסוגל להבין את החלקים של המציאות, כיצד הוא מצפה להיות מסוגל להבין את המציאות כולה כישות אחת? והרעיון הוא, שכדי להבין את המציאות בשלמות, לשם כך יש להתייחס אליה כאל ישות חושבת שמודעת לעצמה. ועל האדם לחשוב כאילו הוא עצמו היה המציאות עצמה. ועל האדם לנסות להבין את תהליכי קבלת ההחלטות, ואת תהליך הבחירה, ואת הרצון העצמי, ואת צורת המחשבה והרגשות של המציאות, כאילו היא עצמה הייתה ישות חושבת. דהיינו, על האדם כאילו לקרוא את המחשבות של המציאות. ומי שרוצה לשפר את היכולת שלו לקרוא את המחשבות של המציאות, לשם כך עליו לנסות להתחיל לקרוא מחשבות של בני אדם אחרים. ובפועל זה אומר, שעל האדם להתבונן היטב על כל בני האדם ... ולנסות להסתכל על המציאות דרך העיניים של האדם שמולו. ובכל פעם שהאדם רואה אדם אחר שעושה פעולה כלשהי אומר דבר כלשהו, על האדם לשאול את עצמו ... ומי שרוצה להבין את המציאות, עליו לנסות לפענח את צורת החשיבה של בני האדם. כי האדם קרוב אצל עצמו. והדבר הקל ביותר שאותו יכול לעשות האדם, ... והדיכאוני ביותר. והמציאות שלנו מכילה בתוכה דומם צומח חי מדבר. והאדם שייך לקבוצת המדברים. ולכן הדבר הקל ביותר עבור האדם, הוא להבין את שאר ...

... ניצוח המלחמה הכללית שבה האדם נמצא. כי האדם נמצא במלחמה. מלחמה מתמדת בינו לבין המציאות. כי המציאות פועלת בצורה כלשהי שהאדם לא מבין אותה. וכאשר האדם נמצא בתוך מציאות שפועלת בצורה לא ברורה, על ידי זה האדם חווה כל הזמן תחושה של ... על כך שלא יהיה לא פחות טוב או יותר רע וכיוב. כי אם היה שלום בין האדם לבין המציאות, הרי שהאדם היה לו טוב תמיד, והוא לא היה צריך להתאמץ כדי להרגיש טוב. אבל מחמת שיש מלחמה בין האדם לבין המציאות, לכן האדם כל הזמן צריך להתאמץ כדי להרגיש טוב וכדי ליהנות ולהרגיש שמחה. ושורש המלחמה של האדם במציאות, נובע מכך שהשכל של האדם נמצא במלחמה עם השכל של המציאות. כי מצד השכל של המציאות, האדם נמצא באחדות מוחלטת עם המציאות , למרות שהוא גם נפרד ממנה בו זמנית. כי האדם הוא לא המציאות, אלא הוא רק חלק ממנה. אלא שמנקודת המבט של המציאות, למרות שהאדם נפרד ממנה, הרי שבו זמנית הוא גם נמצא באחדות איתה. ... באחדות עם הגוף של האדם. כי הגוף של האדם כולל בתוכו גם את היד. והאדם הוא היד של המציאות. כי הוא הזרוע המבצעת של המציאות. כי יש כוח אחד שמניע את כל התהליכים שיש במציאות. והכוח הזה מניע גם את האדם. כך שהאדם הוא זרוע מבצעת של הכוח שמניע את המציאות. ועצם זה שהאדם עצמו קיים, דהיינו, עצם זה שהאדם אומר אני ומודע לקיום של עצמו, גם זה עצמו נובע מהכוח שמניע את המציאות, שהוא זה שיוצר את התודעה של האדם. וכאשר יש לאדם איזה רצון באיזה עניין, הרי שזה ביטוי של הכוח שמניע את המציאות, שהוא זה שיוצר אצל האדם את הרצון שלו. וכל דבר ודבר שהאדם חווה ומרגיש, וכל דבר שהאדם עושה, זה הכל ביטויים שונים של הכוח שמניע את כל המציאות , וגם את האדם שבתוכה. וכאשר האדם תופש את עצמו כישות נפרדת מהמציאות, על ידי זה נוצרת מלחמה בין האדם לבין המציאות. כי מי שהוא חכם אמיתי, כאשר הוא רוצה איזה רצון, הוא זוכר שהרצון הוא לא שלו, אלא הוא ביטוי של הכוח שמניע את המציאות. והאדם הוא רק מוציא אל הפועל את הביטוי של הכוח של המציאות. וכאשר האדם מבין שהרצון העצמי שלו הוא לא אישי שלו, על ידי זה ... הרצון העצמי שלו, על ידי זה האדם מרגיש רע. כי הוא יוצר רצון סופי עם גבול, שרוצה שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת. אך מי שהוא חכם אמיתי, הוא יודע את האמת שגם הרצון העצמי שלו, וגם הקיום העצמי שלו, זה הכל ביטוי של הכוח שמניע את המציאות. ולכן כאשר החכם רוצה איזה דבר, הוא מבין שהרצון העצמי שלו, הוא לא אישי שלו, אלא הוא רק ביטוי של המציאות. כי החכם האמיתי מסתכל על המציאות מבחוץ, כאילו הוא עצמו כלל לא קיים. כי כאשר לדוגמה האדם רואה ... הן רק ביטוי של זה שחולם את החלום, שנמצא מחוץ לחלום. ומי שהוא חכם, הוא מסתכל על המציאות מבחוץ, ורואה מיד ומבין שכל התהליכים שמתרחשים במציאות, כולם מתרחשים כתהליך אחד. ויש דבר אחד שגורם לכל הדברים להיות ... שכן שהוא לא מזדהה עם הרצון העצמי שלו. כי הוא מבין שהכל אלו רק ביטויים שונים של המציאות. ועל ידי ההבנה הזאת, האדם חי בשלום עם המציאות ולא נלחם בה. אלא, שכאשר האדם תופש את עצמו כנפרד מה