... התובנות של האדם = הרעיונות שרצים לאדם במחשבה = הגישה של האדם לחיים = נקודת המבט שלו על המציאות = צורת המחשבה של האדם = הידיעות של האדם על המציאות = הבגדים של הנשמה. כאשר התודעה של האדם מתמודדת עם ... התובנות שיש לאדם על החיים, מקיפות ומסובבות את התודעה של האדם. ככל שהתובנות של האדם על המציאות טובות יותר, דהיינו, נכונות יותר וחיוביות יותר, כך הוא ... תשובה: השכל הגדול ביותר שכל השכל שיש בעולם הוא רק סוגים שונים של צמצום שלו, הוא השכל של המציאות עצמה = האמת הבלתי תלויה = אמת אובייקטיבית. פירוש: השכל האנושי של האדם הוא רק חלק מהמציאות. השכל קיים בתוך המציאות. אך השכל עצמו אינו מסוגל להכיל את כל המציאות כולה. ההיגיון האנושי הוא רק חלק מצומצם מההיגיון הכולל של המציאות. ומהו בעצם השכל של המציאות עצמה? השכל של המציאות הוא נקודת המבט של המציאות על עצמה, זהו השכל הגדול ביותר. כאשר האדם מסתכל על המציאות, כפי מה שהיא מסתכלת על עצמה, הרי שבעצם יש לו את השכל הגדול ביותר האפשרי במציאות. ומהו השכל הזה? כיצד המציאות מסתכלת על עצמה? וכיצד מרגיש מי שיש לו את השכל הזה של המציאות עצמה? תשובה: המציאות מסתכלת על עצמה בצורה אחידה וללא שום שינויים כלשהם. פירוש לצורך ההמחשה: ננסה לקחת את נקודת המבט של אצבע ביד של האדם על המציאות. מצידה של האצבע יש את עצמה ויש גם אצבעות נוספות ... המבט של היד, יש רק יד מול הגוף. ומנקודת המבט של הגוף יש רק גוף. מנקודת המבט של הגוף אין במציאות גם גוף + יד + אצבע. מנקודת המבט של הגוף זה הכל אחד ... הגוף מהותה של האצבע זהה לחלוטין למהותו של הגוף. בגדול ניתן להשליך מכאן על נקודת המבט של המציאות על עצמה ועל כל מה שבתוכה. מנקודת המבט של המציאות, אין גם אדם + מציאות, יש רק מציאות. המהות של האדם וכן של כל מה שישנו, הכל מהות אחת לגמרי עם המהות של המציאות. מאחר שכל מה שקיים בתוך המציאות, עשוי מהמהות של המציאות, הרי שמהצד של המציאות הכל אחד ואין הבדל בין שום דבר לשום דבר. ההבדלים קיימים רק מהצד של הבגדים של המציאות. מאחר שהבגדים אינם מבינים את מהותם המלאה, מאחר שהבגד ... שהבגד אינו מבין את מהותו בצורה מלאה, משום כך נדמה לו שהוא שונה מבגד אחר. אך מהצד של המציאות עצמה שמבינה את עצמה, הרי שמצד שלה אין שום הבדל מהותי ... מאחר שהם נמצאים בתוכה, הם חלק ממנה ועשויים מהמהות שלה. במאמר מוסגר: הסיבה שהבגדים של המציאות אינם מבינים את המהות המלאה של השלם, היא משום שהשלם הוא האין סוף. וכדי להבין משהו ולהכניס אותו לתוך המחשבה צריך שיהיה לו סוף. ומאחר שהמציאות היא אין סופית, ממילא לא ניתן להכיל את מהותה בתוך ...

... בהקיץ - מהי תרדמה תודעתית? איך להתעורר משינה תודעתית? תרדמת הזמן. תרדמת ההרגל. מה הם? איך להתעורר? תרדמה = שינה = חלום = דמיון. להתעורר = ערנות = מציאות = שכל. תרדמת ההרגל = ההרגלים מרדימים את האדם. כאשר האדם פועל מתוך הרגל ואינו חושב על תכלית מעשיו, על ... מאורעות החיים הרדימו לאדם את המחשבה. להלן דברים שמאפיינים תרדמה תודעתית: שינה בהקיץ = חוסר מחשבה = חוסר מודעות מלאה למתרחש = חוסר ידיעה והבנה מלאה של המציאות = חוסר ריכוז = חוסר התאמה בין הלב והרגש לבין המוח של האדם והשכל שלו. חוסר מודעות עצמית = אינו נהנה ... בשלמות = אינו מודע לרצון הפנימי שלו שממנו באים כל הרצונות שלו = רואה דברים לא כפי מה שהם באמת = רודף אחר אשליות = משלה את עצמו = מפחד מדברים שאינם קיימים במציאות = הופך זבוב לפיל = לא רואה את מה שעומד אל מול העיניים שלו = פחד חרדות = חוסר אושר = גהנום = מוות = מרגיש כמו מת חי. כמו כן, ישנם עוד מספר דברים שנחשבים לשינה תודעתית: דמיון = חוסר שכל = קיבעון מחשבתי = הנחות יסוד שגויות = תפיסות מציאות שגויות = אמונות טפלות = חוסר הבנה מלאה של המציאות = תחושה של כבדות עצלות = חוסר שמחה = עצבות = רע. לעומת זאת, יש גם את האדם הער. האדם שהתעורר = התודעה שלו ערנית. אדם ער = שכל = היגיון = דעת = אמת = ראיית התמונה המלאה = הבנת המציאות = אהבת המציאות = הנאה מתמדת מהטוב האמיתי שיש בכל רגע של המציאות = שמחה = מיצוי הפוטנציאל האישי = להיות מודע לעצמך = אושר = חיים = חי באמת. איזה חלק באדם ישן? תשובה: ... כאשר זהו הרצון היחיד. כאשר האדם רוצה בכל מאודו להתעורר, השכל של האדם מתעורר מעצמו, מגלה את האמת, ועובר לעולם שכולו טוב = גן עדן = האדם נהנה מכל רגע של המציאות, בלי קשר לצורה החיצונית שלה. ...

... במקום הקרוב ביותר אליו. הסיבה שנדמה לאדם שהאושר שלו נמצא רחוק ממנו, היא אך ורק משום שהוא מתמקד בחיצוני ולא בפנימי. הן בחיצוני של המציאות והן בחיצוניות של עצמו. למה האושר נראה לאדם כדבר מאוד רחוק? משום שהוא תלוי בתמונה מאוד ספציפית של המציאות. תמונה שנדמית לאדם כרחוקה מאוד ממנו. אך אם יתבונן האדם לרגע וישאל את עצמו, האם מהצד של המציאות עצמה באמת יש הבדל כלשהו בין תמונת המציאות המיוחלת לבין תמונת המציאות כרגע?! תשובה: לא. זא מצד המהות האמיתית של המציאות אין הבדל בין שום צורת מציאות אחת לאחרת. אז למה בכל זאת האדם רוצה דווקא צורת מציאות חיצונית כלשהי, למרות שמצד הפנימיות והמהות המציאות היא אותה המציאות? תשובה: משום שהאדם מתמקד בחיצוניות של עצמו. היינו לכל אדם ישנם רצונות. התמונה החיצונית של המציאות אותה רוצה האדם אמורה להתאים לרצונות החיצוניים של האדם. לו היה האדם יושב עם עצמו ובודק את הפנימיות של ... כל הרצונות שלו. ברגע שהאדם היה מגיע לרצון הפנימי שלו, הוא היה מגלה שהדבר שאותו הוא באמת רוצה בפנימיות שלו, נמצא כבר בפנימיות של המציאות בכל זמן. ככל שהאדם פחות מבין את הרצון של עצמו, כך הוא צריך שהמציאות תהיה בצורה ספציפית ומוגדרת יותר. ככל שהאדם מחובר יותר לעצמו ומבין את עצמו טוב יותר, כך טוב לו יותר בכל ...

... שלו, הרי שהוא מפחד למות. מי שיודע בשלמות מהו האני שלו, לא מפחד למות יותר מאשר לחיות. אדם שיודע שהוא נמצא בתוך חלום מחשבה של המציאות, הרי שהוא אינו יכול לפחד מהמוות, מאחר שגם אם הוא יעלם, הרי שזה דומה לאדם שמתעורר מחלום אחד אל מציאות אחרת חיצונית יותר. סיבה נוספת לכך שהאדם מפחד למות, היא משום שהוא אינו מבין מדוע הוא ... האדם חושב שאחרי שהוא ימות אז החיים שלו יקבלו משמעות. אך גם זאת שטות גדולה, כי אם התכלית היא מה שקורה אחרי המוות, אז מדוע המציאות יצרה את החיים עצמם. הרי היה אפשר ישר ליצור את מה שיש אחרי המוות ולדלג על החיים. המציאות הרי הייתה יכולה לברוא ישר את הסוף, אז מי צריך את כל התהליך?! מכך שהחיים קיימים, הרי ... טוב בחיים עצמם בלי קשר לשום דבר אחר. בכל רגע יש משהו טוב, שהוא הסיבה שבגללה האדם חי. הסיבה לחיות היא ההנאה שיש בכל רגע של המציאות. כאשר האדם מבין את הטוב האמיתי שיש בכל דבר, הוא כבר לא מחפש סיבה למה לחיות, כי לא ... אאכ הוא מבין מה טוב ברגע הזה, שאז הוא לא יחפש לשנות אותו, דהיינו, האדם לא יתאבד מרצונו החופשי, כי אין לו רצון לשנות את המציאות בשום צורה, כי הכל מושלם. הפחד מהמוות מחזיק את האדם לא להתאבד למרות שהוא אינו מבין מה טוב ברגע הזה. אך מצד האמת, מי שיודע את המהות האמיתית של האני שלו, דהיינו, מי שרואה את המציאות בצורה אובייקטיבית ומסוגל להסתכל על האני של מבחוץ, אדם כזה יודע שהכל טוב כפי שהוא, ... כאשר אדם מתעורר מחלום בשעת השינה, האם האדם שהיה בתוך החלום מת? ואם כן האם זה מפריע למישהו? כשם שאין הבדל אמיתי בין חלום למציאות, כי אלו צורות שונות של מציאות, כך אין הבדל בין מוות לחיים. רק משום שהאדם אינו מבין בוודאות מוחלטת מהו האני שלו, ... שחיצוניות לו וכולי. אדם שמאושר מהקשר שלו אל השורש של התת מודע שלו, אדם כזה אינו מפחד מדבר, משום שהוא מחובר תמיד לשורש של המציאות. כל דבר שקיים הוא חלק מהמציאות . השורש של האני של האדם היא המציאות עצמה. כאשר האדם מחובר למציאות ומרגיש איתה אחדות, ממילא מה שייך אצלו לפחד מהמוות. המציאות תמיד קיימת, כך שלא שייך לפחד אם וכאשר האדם רואה את עצמו כאחד עם המציאות. הפחד של האדם מהמוות, דומה לפחד של פיל דמיוני ורוד שנמצא בתוך דמיונו של האדם ואותו ... והמחשבה של האדם תמשיך להתקיים גם אחרי שהאדם יפסיק לחשוב עליו. כך שהפיל הורוד עצמו לא יכול למות. מהותו של האני של האדם, היא המציאות. המציאות לא יכולה למות. היא תמיד הייתה קיימת ותהיה קיימת לעד. קיומה של המציאות אינו תלוי בקיומו של דבר. כאשר האדם רואה את עצמו כחלק מהמציאות , הרי שהוא אינו מפחד מהמוות. לפחד ממוות זה כמו שכסא יפחד שיהפכו אותו לשולחן, או ... אפשר לשנות צורה למשהו אחר, אך למות אי אפשר, כי מי שהאדם באמת אינו יכול למות. זה מקסימום כמו להתעורר מחלום, אל האני הנצחי של המציאות עצמה. לסיכום: על האדם לחקור ולגלות את האמת ולא להישאר עם כל מיני חצאי אמיתות שונות. ...

... בעיית האינדוקציה. פילוסופיה של המדע ועוד. כפי שכבר ביארתי בהרחבה (כאן) אלוהים הוא המציאות עצמה שהייתה בטרם הופיע העולם המקום והזמן. אלוהים הוא ההעדר ... היקום דהיינו, מרחב המקום וציר הזמן לא היו קיימים מאז ומעולם. זא לדעת כולם, הייתה מציאות שלא היה בה זמן, והמציאות הזאת היא אלוהים שהוא מעל הזמן ומעבר למקום. הוויכוח בין ... גורמת לאדם להרגיש כי הזמן היה קיים כל הזמן, מאחר שהאדם אינו מסוגל להבין בשכלו מהי מציאות ללא זמן. כך שנדמה כאילו העולם בכלל לא נברא מעולם, דהיינו, ... 2 נקודות מבט שונות על ציר הזמן. נקודת מבט של האדם מתוך ציר הזמן ונקודת מבט של המציאות אל תוך ציר הזמן שבתוכה. מנקודת המבט של האדם שנמצא בתוך ציר ... קיים המקום... לפחות הוא לא תופס מקום יותר מאשר המקום שתופסת המחשבה... בכל מקרה, המציאות מהווה ממהותה גם את התחושה של המקום וגם את התחושה של הזמן בכל רגע מחדש. גם הזמן וגם המקום אלו רק תחושות שונות שנגזרות מהמהות האחת של המציאות עצמה שמהווה אותם בכל רגע מחדש. אך קיימת גם נקודת מבט נוספת על הזמן ועל המקום. זאת כמובן נקודת המבט של המציאות. מנקודת המבט של המציאות, הזמן והמקום אינם קיימים כלל בשום רגע! זא מאחר שהמציאות היא זו שמהווה את הזמן ואת המקום ממהות עצמה ממש, הרי שמנקודת ... כך שמצד המהות אין הבדל בין שום מקום לשום מקום ובין שום זמן לשום זמן. מצד המהות של המציאות, גם אחרי בריאת העולם הזמן והמקום, עדיין גם עכשיו המצב זהה לחלוטין לזה שהיה לפני בריאת הזמן והמקום. מצד המהות של המציאות שממנה עשויים תחושת הזמן והמקום, מצד המהות האחת אין כרגע זמן ... ההוויה אך הם אינם היא עצמה. גם המקום וגם הזמן שניהם מתהווים בכל רגע מחדש על ידי המציאות כנל. ויש גם את הצד השני שאומר שהזמן והמקום נצחיים. נקודת האמת ... של הזמן והמקום, הרי שהם בכלל נמצאים באחדות גמורה עם הבורא דהיינו, המהות הנצחית של המציאות, כך שמצד האמת שניהם באמת נצחיים, מצד המהות הנצחית שלהם. כאשר ... המבט שלו שהזמן בכלל לא קיים, מנקודת המבט שלו אכן הזמן הוא נצחי בדיוק כמהותה של המציאות עצמה... תוספת: אלוהים הוא המהות של המציאות, מהות שהיא למעלה מהזמן ולמעלה מהמקום, דהיינו, הם בתוכה, אך היא מהווה אותם ונמצאת מחוצה להם. אלוהים המציאות בוראת את העולם בכל רגע. זהו לא אירוע שהתרחש בעבר, אלא משהו ... כמובן ברורה מאליה (אינה נצרכת להוכחה לוגית וממילא לא ניתן לסתור אותה לוגית), המציאות עצמה מהווה בכל רגע את הרגע עצמו ואת המקום עצמו. המהות של המציאות היא ההוויה שמהווה את הזמן ואת המקום בכל רגע ובכל מקום כפי מה ... בכלל (בעיית האינדוקציה). אלוהים הוא אינו כוח חיצוני ליקום, אלוהים הוא המהות של המציאות שמחליטה בכל רגע מה יקרה. אלוהים הוא הסיבה של כל הסיבות והרצון של כל הרצונות. אלוהים הוא המהות וההוויה של המציאות. כאשר אדם חולם חלום, האני שלו שנמצא מחוץ לחלום וחולם את ... של החלום המהות של החלום וכולי. גם כל העולם הזה הוא סוג של חלום של אלוהים שהיא המציאות שחושבת בכל רגע מחדש את כל המקום והזמן ואת כל מה שיש בהם בכל רגע כפי מה שהוא. אלוהים אינו נפרד מהמציאות (תערו של אוקאם), אלוהים הוא המציאות עצמה שבתוכה נמצא היקום. אלוהים הוא האני האמיתי של האדם. כשם ... האני שמחליט בכל רגע מה יהיה בתוך החלום, כך גם האני האמיתי של האדם הוא אלוהים המציאות שמחליטה בכל רגע מחדש מה יהיה באותו הרגע. כאשר האדם מבין את ... שקורה לו תמיד, זה הרצון האישי שלו. כי האני האמיתי שלו הוא זה שרוצה בכל רגע מחדש שהמציאות תהיה כפי מה שהיא באותו רגע. ...

... לדברים לקרות מעצמם. ובנוסף על כך, על האדם להבין שהחלום שנדמה לו שהוא רק חלום, הוא לא סתם חלום, אלא הוא המציאות. וההוכחה הפשוטה לכך שהמציאות שלנו היא מציאותית והיא קיימת לכל דבר ועניין, היא שאם המציאות שלנו לא הייתה קיימת, הרי שלא היה צורך לומר שהיא לא קיימת. ואם יש צורך לומר על הדבר שהוא לא קיים, הרי שהוא קיים בסוג כלשהו של קיום. ואכ יש לו ישות ממשית וכולי. כך שלנסות להילחם במשהו שקיים, זאת כמובן טעות. והאדם קיים, והאגו קיים, והמציאות קיימת, והעולם קיים, וגם הרע קיים, וגם הרצונות של האדם קיימים, והכל קיים. ואין טעם לנסות להתכחש למשהו שקיים, כי זה רק יוצר צרות נוספות. אלא מה? ... היטב בעניין נראה, כי כל המחשבה של האדם שהעולם שלנו הוא רק חלום, ושהאדם צריך להתעורר מהשינה שלו אל איזה מציאות אחרת כלשהי, הרי שכל העניין הזה יש לו שורש. והשורש הוא שהאדם עוד לא מצא את הדרך ליהנות מכל דבר. כי בכל דבר ודבר שיש בעולם שלנו, גם אם הוא אשליה ... החלום הוא ככ טוב, שהאדם במכוון הולך לישון, כדי לחלום חלומות טובים ומתוקים. כי לפעמים החלום טוב יותר מאשר המציאות. ונמצא אם כן, כי כאשר החלום הוא טוב, אז כל ההתעסקות של האדם עם הרעיון שהוא נמצא בתוך חלום או לא, כל ההתעסקות הזאת נעלמת. כי מה שהאדם באמת רוצה, זה להרגיש טוב. ואם האדם מרגיש טוב, כבר לא אכפת לו אם זה חלום או מציאות או כל הגדרה אחרת. והדרך לצאת מהחלום ולהשתחרר מהאשליה של המאיה, היא על ידי זה שהאדם לומד לחפש ולמצוא את הטוב שיש בכל דבר. כי בכל דבר שיש בעולם ...

... יכשל. כי מבחינה לוגית, אין דרך שהאדם גם יהיה הוא עצמו, וגם בו זמנית הוא יהיה משהו אחר שיוכל להסתכל על המציאות שבתוכה הוא נמצא. והחכם האמיתי השכל שלו ... את הדרך בלבד. ומעניין לעניין באותו עניין נוסיף, כי יש כאלו שהם טוענים שהם ראו את התמונה המלאה (אלוהים המציאות וכיוב). והם אינם אלא טועים. כי אם הם ראו, ... המלאה. כי הרואה נפרד מהדבר שאותו הוא רואה. ולכן אם האדם אומר שהוא ראה את התמונה המלאה (ראה את אלוהים כל המציאות כולה וכיוב), הוא אינו אלא טועה ומטעה גם אחרים. כי ברגע שהאדם רואה איזה דבר, ממילא יש במציאות 3 ישויות. שהן 1 - האדם שרואה. 2 - הדבר ... ולכן לעולם האדם לא יכול להבין איך נוצר הזמן וכיוב. כי כדי להבין איך נוצר הזמן, לשם כך צריך האדם לדמיין מציאות של אין זמן, שממנה נהיה זמן. אבל ברגע שאנחנו אומרים שיש מציאות ללא זמן, שממנה נוצר זמן, ממילא תיארנו סוג ... אין סוף. ואי אפשר להכיל אין סוף בתוך סוף, ושעדיין הוא יישאר אין סוף. ומשום כך, כל האומר שהוא ראה את כל המציאות כולה, את התמונה המלאה וכל כיוב, הוא אינו ... שום קשר משום סוג שהוא, לאם התודעה נפרדת או לא מהגוף. ואף על פי כן, כדי להיות מאושר, על האדם להבין את כל המציאות כולה וכן לראות את התמונה המלאה. אך מה יעשה ... מכך שהוא לא יכול לראות את התמונה המלאה. כי זה ברור מאליו, שאילו היה יכול האדם לראות את התמונה המלאה של המציאות, ממילא הוא היה מבין את המציאות, והוא היה חי איתה בשלום. אך האדם מוגבל ...

... שהוא, האדם יוצר בכך טוב ורע. כי כאשר האדם רוצה איזה דבר, הוא בעצם באותו הרגע מגביל את הטוב שלו, לאותו הרצון. לדוגמה: כאשר האדם רוצה שהמציאות תהיה דווקא בצורה כלשהי, הרי שבעצם בכך יוצר האדם עבור עצמו מצב של טוב, כאשר המציאות תהיה כרצונו, ומצב של רע, כאשר המציאות לא תהיה כרצונו. וככל שהאדם גדל, כך השיפוטיות השלילית של האדם כלפי המציאות גדלה, וכך האדם סובל יותר. מאחר שהאדם לא מקבל את המציאות כפי מה שהיא, אלא כל הזמן מנסה לשנות אותה. וגם כאשר המציאות היא כן כפי רצונו של האדם, גם אז, תמיד האדם רוצה לשנות את המציאות למשהו טוב יותר, ומפחד לאבד את מה שיש לו וכיוב. וצורת החשיבה של האדם על החיים, צורת החשיבה הזאת, אחראית לסבל של האדם. והאדם כל הזמן מנסה להרגיש כמה שיותר ... באמת. ואז האדם עוסק, באיך לסבול כמה שפחות. ובמקום שהאדם ינסה ליהנות בשלמות, האדם מוכן להסתפק בכך שהוא לא ירגיש רע. והעניין הוא, שבמציאות שלנו יש טוב. ובמציאות שלנו, לא חייבים לסבול, ולא חייבים רק לא לסבול, אלא אפשר גם ליהנות ממש. כי יש בעולם שלנו טוב אמיתי, שנמצא בכל דבר. ועל האדם לא להתייאש מהרצון שלו להיות מאושר ... גן עדן ממש, ללא שום חרדות, ספקות, מחשבות טורדניות, כעסים וכיוב. יום שבו הכל יהיה טוב באמת. ורוב בני האדם בעולם, התייאשו מלחפש את המציאות הזאת שבה הכל טוב תמיד. ובני אדם מבחינתם מוכנים להסתפק, בכך שלא יהיה להם רע. או שיהיה להם רע כמה שפחות. וכל בני האדם נמצאים כל הזמן בדיכאון מתמיד ברמה כלשהי. ... מחפשים את השלמות. כי האדם בעצם מבין שכל מה שהוא יעשה, הוא לעולם לא ישיג תחושה של שלמות. כי גם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, וגם אם המציאות תהיה בדיוק כפי מה שהאדם רוצה, גם אז האדם לא יהיה מאושר בשלמות. וזאת בעיה רצינית. כי כאשר האדם מבין את זה, אז ממילא השאלה המתבקשת היא, מהי תכלית החיים? כי ... צריך האדם לשאוף? והעניין הוא, כי בעולם שלנו יש שלמות. ויש שלמות אמיתית שבה לא חסר לאדם שום דבר. ושבה בכל רגע ורגע האדם רוצה את כל המציאות כפי מה שהיא בשלמות. בלי לרצות שום דבר אחר. מציאות, שבה הרצון של האדם לשנות את המציאות, הרצון הזה נעלם. ושבמקומו האדם פשוט זורם עם המציאות תמיד, וחי איתה בהרמוניה ובשלום תמיד. ואז יש לאדם סוג של רצון אחר, וכפי שכבר ביארתי את זה במקום אחר. ומי שרוצה להשיג מציאות כזו, עליו להבין, שהשינוי, צריך להיות פנימי. כי מבחינה חיצונית, בכל מקרה האדם לעולם לא יהיה מאושר. וכדי שהאדם יהיה מאושר תמיד באופן רציף, עד לרמה כזו שבה כבר ... כדי להיות מאושר, הרי שהוא והאושר זה עדיין שני דברים רחוקים. והשינוי הפנימי, לא צריך להיות בצורת החשיבה, אלא בצורת ההבנה של האדם את המציאות. כי צורת חשיבה, אפשר לשנות. וגם הבנה, אפשר לשנות. אבל הבנה אמיתית, אי אפשר לשנות. כי מספיק שהאדם פעם אחת מבין את האמת של המציאות, ורואה את האמת ואת הסיבה שבגללה המציאות היא כפי מה שהיא בכל רגע מחדש, הרי שמאותו הרגע האמת הזאת הופכת להיות האדם עצמו, והאדם כבר לא יכול יותר לשנות אותה. ולעשות שינוי פנימי אמיתי, פירושו, שהאדם מתחיל לנסות להבין את המציאות. שפירושו, שהאדם מתחיל לחפש את האמת לגבי עצמו ולגבי המציאות. ועל האדם לשאול את עצמו, מה באמת אני רוצה? מה באמת הסיבה שבגללה אני רוצה את הרצונות שלי? מהיכן מגיעות המחשבות שלי? מי אני באמת? מה התכלית של החיים שלי? ... מגיע אל האמת. ועל האדם לשאול את השאלות האלו, מתוך נקודה פנימית, שבה האדם מחפש את האמת, תהיה האמת אשר תהיה. וכאשר האדם מנסה להבין את המציאות, מתוך רצון אמיתי להבין אותה, על ידי זה בסופו של דבר האדם משיג הבנה פנימית של המציאות, שבאה לידי ביטוי, בכך שהאדם מבין את הסיבה האמיתית של כל האירועים שיש בעולם. וכאשר האדם מבין את סיבת כל הסיבות של המציאות, על ידי זה האדם מגיע לאושר אמיתי ולהנאה אמיתית. והמסר המרכזי הוא, שבחיים אפשר גם ליהנות. ולא צריך להסתפק במצב של לא לסבול, אלא אפשר גם ליהנות. ויש גם דרך ליהנות. והדרך ליהנות היא על ידי הבנה. והבנה מגיעה, על ידי זה שהאדם מחפש את האמת הפנימית שלו ושל המציאות, ומנסה להבין את המציאות. וכאשר זה קורה, אז לא רק שהאדם לא סובל, אלא האדם מתחיל גם ליהנות באמת... ...

... טוב - למה לא יכול להיות גן עדן? ומה האמת? חלק 1 במאמר הזה נדבר על הרעיון של גן עדן כרעיון כללי, כרעיון שבו גן עדן מייצג מציאות כלשהי שבה הכל טוב תמיד, מציאות שבה האדם רק מתענג ושבה האדם מרגיש אך ורק טוב. וכאן במאמר נסביר מדוע לא יכול להיות דבר כזה במציאות. דהיינו, מדוע קיומו של גן עדן ושל עולם שכולו טוב, מדוע הוא טעות מחשבתית. ונסביר גם מהי האמת. וכבר נקדים ... ולהבין אותה בצורה אמיתית יותר. וכפי מה שהאדם תופש, גן עדן הוא ביטוי למקום שבו הכל טוב. והשאלה הנשאלת היא, האם בכלל בכל המציאות שלנו יש דבר שהוא כולו טוב? האם בכלל יש מישהו שמרגיש אך ורק טוב תמיד? כי אם נתבונן על בני האדם, נראה כי שום ... בשום מצב, לא יכול להרגיש אך ורק טוב תמיד. וגם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, גם אז הוא לא ירגיש מספיק טוב. וגם אם המציאות תהיה בדיוק כפי מה שהאדם רוצה, גם אז האדם לא ירגיש טוב בשלמות. ושורש העניין הוא, כי לכל אדם יש רצון. והרצון ... להפסיק להיות קיים. וכל זמן שיש לאדם רצון, הוא אף פעם לא יהיה שבע רצון. כי אושר אמיתי בשלמות, הוא כאשר האדם ככ מרוצה מהמציאות, עד שהרצון העצמי שלו נעלם לגמרי. אבל מצד טבעו של האדם, תמיד הרצון של האדם פעיל ופועל, ותמיד הוא יוצר תחושת ... יש עמקות, שתתבאר במקום אחר). ואם האדם לא היה יכול לבחור שום דבר, גם אז היה האדם מרגיש טוב, כי אז האדם היה מפסיק להתנגד למציאות. וכאן נגלה סוד, והוא כי הרע והסבל קיים, רק כאשר האדם חושב שהוא יכול לשנות את המציאות. כי כאשר ברור לאדם שהוא לא יכול לשנות את המציאות, אז הוא פשוט שותק ומקבל את המציאות כפי מה שהיא. ואז ממילא גם הסבל והרע היה שותק גם הוא. אבל מאחר שיש לאדם בחירה חופשית, על ידי זה האדם מרגיש שיש לו את היכולת לשנות את המציאות. כי הבחירה החופשית פירושה שהאדם הוא זה שבוחר מה יהיה במציאות שלו. ואז הבחירה החופשית שיש לאדם, גורמת לאדם כל הזמן לחשוב שאולי הוא יכול לשנות את המציאות. ועל ידי זה נוצר הסבל של האדם. כי כאשר קורה לאדם איזה דבר, והאדם חושב שאולי הוא יכול לשנות אותו, על ידי זה ... ועל ידי זה האדם מרגיש רע וסובל. אבל אם לא הייתה לאדם בחירה חופשית כלל, אז ממילא האדם לא היה מעלה בדעתו לנסות לשנות את המציאות, כי הוא היה יודע שהדבר לא אפשרי, ואז ממילא האדם לא היה סובל. ונחדד: הסבל קיים, רק בגלל שהאדם חושב מאמין מקווה שהוא יכול לשנות את המציאות. וזה בכלל לא משנה מה המציאות, משנה רק זה שהאדם חושב שהוא יכול לשנות אותה. ואם האדם לא היה חושב שהמציאות יכולה להשתנות, האדם פשוט היה חי בשלום עם המציאות ולא היה סובל (ויתבאר עוד במקום אחר). וזה בעצם אומר, שאם יש לאדם שכל, עליו לרצות לשנות את טווח הבחירה החופשית שלו. דהיינו, על האדם לשאוף להגיע למצב שבו תהיה לו בחירה חופשית מלאה על כל המציאות כולה, או שלחילופין לא תהיה לו בחירה חופשית כלל. כי בכל אחת מהאפשרויות האלו אין שום רע (ויש בזה עוד מקום ... הקושי של האדם לקבל החלטות, הוא תוצאה של הבחירה החופשית שיש לאדם. ואם לא הייתה לאדם בחירה חופשית, הוא פשוט היה זורם עם המציאות, ובכל מקרה לא היה סובל ממנה. וכאשר האדם מתבונן אל תוך עצמו, הוא רואה שהוא לא יכול לבחור האם להיות או לא ... עצמו ואת הרצון העצמי של עצמו. ועל האדם פשוט לנסות לגרום לעצמו להפסיק להיות בעל בחירה חופשית, דהיינו, לנסות פשוט לקבל את המציאות תמיד, בלי לרצות לשנות אותה. וכאשר האדם ינסה לעשות את זה, האדם יראה שאין לו בחירה חופשית על הרצון העצמי שלו. ... מנסים לחשוב ולמצוא איזה דבר שכאשר האדם ישיג אותו, אז האדם יפסיק לרצות ושאז תחושת החסר של האדם תיעלם. אבל אין דבר כזה במציאות. כי הרצון העצמי לא האדם בוחר אותו. וכל מה שהאדם יעשה וכל מה שיתנו לאדם וכיוב, תמיד האדם ימשיך להרגיש חסר. ... שיהיה לאדם, הרי שלעולם האדם ירגיש רע. כי הרצון של האדם תמיד ימשיך להציק לאדם. והאדם לעולם לא יכול להיות שבע רצון באמת מהמציאות, משום שהרצון העצמי של האדם תמיד גורם לו לרצות איזה משהו אחר שונה מהמציאות. ונוסיף רק, כי הרצון אחראי גם לחרדות ולפחדים של האדם. כי כאשר אין רצון, אין מקום לחרדות וכיוב. והרצון אחראי ...

... להיות ישות בעלת רצון עצמי, שתרצה ותוכל לעזור לאדם אחר להיות חסר רצון עצמי. אבל כאן אנחנו מעמיקים בנקודה הבאה, והיא האם בכלל קיימת במציאות שלנו ישות שהיא חסרת כל רצון עצמי? ואפשר להבין, שאם בכל המציאות שלנו אין מציאות ישות חסרת כל רצון עצמי, הרי שכנראה שאי אפשר להיות חסר רצון עצמי. כי כל דבר שיש בעולם, היכולות שלו מוגבלות ליכולות של השורש שלו. כי עץ תפוזים מוגבל להביא אך ורק פירות שיש אותן בפוטנציאל של השורש שלו. ועיקר השאלה להתבוננות היא, האם המציאות עצמה היא בעלת רצון עצמי או לא. כי אם המציאות עצמה אין לה את החוסר רצון עצמי, הרי שממילא כל הדברים שבתוכה מוגבלים גם הם להיות בעלי רצון עצמי. כי שום דבר לא יכול להיות בו תכונה שאין אותה בשורש שלו ובדבר שממנו הוא מתהווה. ואם בכל המציאות כולה אין את הכוח ואת האפשרות של החוסר רצון עצמי, אז גם האדם מוגבל ביכולת של ישותו, להיות חסר רצון עצמי. (ויש עוד להעמיק בזה, אולי מהותו של החלק שונה ... אז הוא מוגבל. ויש בזה עוד נושאים שונים). והבנו שגן עדן הוא מצב שבו האדם חסר רצון עצמי. וגם הבנו שצריך לחפש ולנסות להבין האם בכל המציאות שלנו כולה, האם יש ישות כלשהי שהיא חסרת רצון עצמי כלשהו, כדי להבין האם אפשרי הדבר שהאדם יהיה חסר כל רצון עצמי וירגיש טוב באמת. כאשר עיקר השאלה היא, על המציאות עצמה, האם היא עצמה בעלת או חסרת רצון עצמי. וכאן יש שני דברים שצריך להעמיק בהם. והדבר הראשון הוא לגבי האם למציאות עצמה יש או אין רצון עצמי? והדבר השני הוא האם יש במציאות עצמה ישויות שהן חסרות רצון עצמי? ולגבי השאלה הראשונה, התשובה היא די פשוטה. כי ברור לגמרי שגם למציאות עצמה יש רצון עצמי. ובמאמר מוסגר נסביר את זה שאנחנו עושים האנשה למציאות ומייחסים לה רצון עצמי, ונסביר כי מצד האמת גם האנושיות של בני האדם עצמם, היא לא יותר מאשר תיאור של מצב. זא כאשר אנחנו אומרים שלאדם כלשהו יש רצון עצמי, ... של בחירה חופשית, היא בסך הכל תיאור ופירוש ומשמעות שהאדם מייחס לרצף אירועים כלשהו. ולכן בהחלט אפשר להסתכל על אירועים שמתרחשים במציאות, ולהתייחס גם אליהם כאל ביטוי של רצון עצמי ושל בחירה חופשית. ולכן בהחלט אפשר להבין שגם ובעיקר למציאות שלנו יש בחירה חופשית. כי המציאות (אלוהים) לצורך העניין, מייצגת את הכוח שמניע את כל מה שבתוכה. וזה כמובן מבטא את הרצון העצמי שלה. ונחדד: גם אם נאמר שאולי איזה מישהו כופה על המציאות לעשות את מה שהיא עושה, הרי שזה אומר שהכוח הראשון סיבת כל הסיבות, היא עצמה הכוח שמניע את הכל, והיא עצמה בהחלט בעלת רצון עצמי. זא נגדיר כוח כלשהו ככוח ... ויש בזה עוד רמות עומק שונות. אך בשורה התחתונה אנחנו מדברים כאן על נקודת המבט שממנה אפשר לייחס ביטוי של רצון עצמי לכוח שמניע את המציאות כולה. זא בהחלט ניתן להבין שלמציאות עצמה יש רצון עצמי. כי הכוח הראשון שמניע את כל האירועים, וזה כלל לא משנה כיצד הוא יוגדר, בין אם הוא כוח אקראי, או אם נגדיר אותו ככלום, או אם נגדיר ... הוא בעל בחירה חופשית לבחור להיות חסר רצון עצמי וכיוב? וגם יש להבין, אם בנקודת הכוח הראשונה יש רק בחירה חופשית מלאה, אז כיצד זה שבמציאות שלנו יש כוחות שהבחירה החופשית שלהם מוגבלת. כי זה ביטוי לתכונה של השורש. ואם השורש הוא בלתי מוגבל, אז כיצד קיימות ישויות מוגבלות? ויש בזה עוד עומק ... ההתחלה, כי שם ואולי רק שם הכל קורה מעצמו. וגם זאת טעות מחשבתית, אך אין כאן המקום. ובכל מקרה, ניתן להבין שאם נסתכל לרגע אחד על המציאות כולה, נראה שהיא עצמה שיא הביטוי של רצון עצמי. כי כל מה שקיים, הוא ביטוי של רצון עצמי של הכוח שמניע את המציאות. וזה בעצם אומר, שהשינויים שיש בעולם, הם ביטויים לחוסר שביעות הרצון המתמדת של הכוח שמניע את העולם. כי אם הכוח שמניע את העולם היה שבע רצון, הרי שהוא לא היה צריך לשנות כל הזמן את המציאות. ובכלל, אם הוא היה שבע רצון, הוא גם לא היה בכלל מניע את כל האירועים של המציאות. כי רצון הוא חיסרון. ומכך שהעולם קיים וכל הזמן משתנה, מכך ניתן להבין שהכוח שמניע את המציאות, הוא חסר שביעות רצון מתמדת. ואפשר עוד להעמיק ולומר, שאם בנקודת ההתחלה לא הייתה שום שביעות רצון, הרי שלא הייתה מתקבלת כל החלטה לגבי העולם. וכל מצב של ... ועצם קיומו של הרצון עצמו, הם ביטויים לחוסר שביעות רצון. כי עצם קיומו של הרצון, הוא מעיד על קיומו של חיסרון. כך שנמצא אם כן, שהמציאות עצמה מטבעה, היא חסרת שביעות רצון. כי אילו היא הייתה שבעת רצון, לא היה כל שינוי בעולם וכולי. וזה בעצם אומר, שהאדם עצמו גם אם הוא יהפוך להיות התמונה ... אז האדם ימשיך להרגיש חיסרון. ואדרבה, בנקודת ההתחלה שם יש רק רצון. כי שם אין שום כוח אחר שיגביל את הרצון. והשאלה השנייה הייתה, האם במציאות שלנו יש ישויות שהן חסרות כל רצון עצמי. ומצד האמת, אין שום ישות בעולם שהיא חסרת כל רצון עצמי. כי רצון עצמי הוא בסך הכל תיאור של רצף אירועים. וכאשר ... כי כל ישות היא שונה מכל שאר הישויות לפחות בדבר אחד. כי על שתי ישויות זהות לחלוטין, לא אומרים שהן שתי ישויות. וכל ישות שקיימת במציאות, (כולל האין שהוא היפוך היש), הכל תמיד יש בו חיסרון. כי כל דבר שקיים, הוא תמיד חסר את כל מה שנפרד ממנו. ולכן תמיד יש לאדם רצון עצמי, שהוא ביטוי לכך ... גן עדן. ויש גם דרך להגיע לגן עדן. והדרך להגיע לגן עדן היא על ידי אמת. דהיינו, על ידי זה שהאדם מחפש את האמת. כי יש אמת, שהיא תפישת מציאות אחרת. כאשר האדם מגיע אליה, אז ורק אז הוא מרגיש את גן עדן ממש. ואת זה יכול לגלות האדם, רק על ידי זה שהוא מחפש את האמת. ולחפש את האמת, פירושו שעל האדם ... האם יש או אין לי יכולת לשלוט בבחירה החופשית של עצמי? וכיוב שאלות שגורמות לאדם בסופו של דבר לקבל שכל, שכל שגורם לאדם להבין את המציאות, שכל מעל השכל הרגיל, שכל שכאשר יש אותו לאדם, זה עצמו גן העדן ממש. ...