להבדיל בין עובדה לפירוש, להיצמד לאמת בחיי היום יום, דיבור סובייקטיבי, לדייק בדיבור, לפני הפוטנציאל של המציאות, להפוך מחויב לאפשרי, להיכלל באין סוף, להפוך אפשרי ללא אפשרי, להיכלל במחויב המציאות... בין עובדה לפירוש, להיצמד לאמת בחיי היום יום, דיבור סובייקטיבי, לדייק בדיבור, לפני הפוטנציאל של המציאות, להפוך מחויב לאפשרי, להיכלל באין סוף, להפוך אפשרי ללא אפשרי, להיכלל במחויב המציאות איך להבדיל בין עובדה לפירוש בחיי היומיום? אליעד כהן מסביר את החשיבות הגדולה בהבחנה בין עובדות לבין פירושים סובייקטיביים בחיינו. הוא מדגיש כי בני אדם רבים מתבלבלים בין שני המושגים, וחוסר ההבחנה הזה מוביל אותם לטעויות ולתחושות שליליות. ההבדל בין עובדה לפירוש הוא שהעובדה היא דבר מוחשי, משהו שקיים במציאות ללא תלות בתפיסה האישית של האדם. לדוגמה, השולחן שנמצא מולך זו עובדה. לעומת זאת, הפירוש הוא התפיסה האישית של האדם, כמו למשל להחליט שהשולחן הוא יפה. זאת לא עובדה, אלא ... לדבריו של אליעד, השימוש הזה מכניס לתודעה תחושת לא יודע, ובכך מקטין את תחושת המחויבות והנחרצות באמירות של האדם, ומאפשר לו לראות מציאות יותר רחבה ופתוחה. אליעד מדגיש כי אין הכוונה רק לומר בעיניי בצורה מכנית, אלא באמת לחוש ולהבין שהדברים אינם בהכרח כך אלא שזו רק נקודת מבטך הסובייקטיבית. מה המשמעות של ... יש פיל בחדר? אולי זה דמיון? ברגע שאדם מתחיל לראות את המחויב כמשהו אפשרי בלבד, הוא משחרר את עצמו מההיצמדות לאשליות ופרשנויות מוטעות על המציאות. השלב הבא, והיותר עמוק בתהליך, הוא לקחת את מה שאפשרי ולהפוך אותו ללא אפשרי. הכוונה כאן היא שברגע שאדם מגיע להבנה עמוקה של המציאות, הוא מבין שגם האפשרויות עצמן הן רק פוטנציאל של המציאות. לפני האפשרויות ישנו רובד עמוק יותר, שבו שום דבר אינו אפשרי כלל, כי האפשרויות עצמן עוד לא היו קיימות. לכן, במצב כזה, לא רק שאין שום דבר שהוא מחויב, אלא גם אין שום דבר שהוא אפשרי. האדם מגיע למצב של הבנה עמוקה כל כך שהוא מתקרב למקום המוחלט שלפני כל אפשרות. איך מגיעים להיכלל במחויב המציאות ולהפוך למחויב בעצמך? אליעד כהן מציין שהדרך להגיע למקום הזה של מחויב המציאות היא על ידי ביטול עצמי. אדם צריך לבטל בתוכו את כל התפיסות והאמונות שהחזיק כמוחלטות, ועל ידי כך להשתחרר מהרצונות, מהדעות ומהמידות השליליות שמגבילות אותו. בתהליך של ביטול עצמי, האדם הופך את עצמו לפחות ופחות מחויב, עד שבסוף נשאר רק כלום, כלומר, האדם עצמו הופך להיות המהות של המציאות, שהיא מחויבת המציאות. אליעד מציע את הכלי של התבודדות, שזה אומר שאדם מתבודד ומתחיל לנהל שיח פנימי כנה ועמוק עם עצמו. בהתבודדות זו האדם שואל את עצמו מה מחויב ומה אפשרי, ולאט לאט מפרק ומבטל את כל האמונות והרצונות שלו עד שהוא מגיע למצב שאין לו מחויבות כלל, ואז הוא יכול להגיע למצב שבו הוא נכלל במחויב המציאות. למה אליעד כהן משתמש דווקא בדוגמה של פיל בחדר? אליעד מסביר שהפיל הוא דוגמה טובה למשהו בלתי ניתן להכחשה, משהו שאי אפשר להעלים בקלות. הוא מדגים איך אדם יכול לדמיין שיש ... אלא להבין לעומק את המשמעות. כאשר אומרים זאת באופן טכני בלבד, מאבדים את הערך האמיתי של העניין. המטרה האמיתית היא להרגיש את הספק ולהבין שהמציאות הרבה יותר רחבה מהתפיסות הסובייקטיביות שלנו. לדבריו, יש שני סוגים של לדעתי: האחד הוא הבנה שכל מה שאתה חושב הוא סובייקטיבי, והשני הוא ההבנה העמוקה שכל המציאות כולה, כולל החושים והשכל, הם סובייקטיביים ונמצאים בראש שלך בלבד. אליעד ממליץ לאדם להתבונן ולהיצמד לאמת בצורה כנה ולא טכנית, כי רק כך הוא יכול באמת להגיע להבנה העמוקה הזאת. מה ההבדל בין עובדה לפירוש? איך להיצמד לאמת בחיים? מה זה מחויב המציאות? איך להפוך מחויב לאפשרי? למה חשוב להגיד בעיניי? איך לעשות התבודדות נכונה? ...