... וכאשר האדם מתבגר, מחויב המציאות שהוא ילמד וידע על בעיות העולם. כי בלי ללמוד ובלי להכיר את הטוב ואת הרע, בלי זה אי אפשר לשרוד בעולם ואי אפשר להתנהל בעולם. וזה שהאדם מכיר את הטרדות שיש בעולם, זה מחויב המציאות. כדי שהאדם ידע לשמור על עצמו מדברים רעים וכולי. אלא, שלכל יתרון יש גם חיסרון. והיתרון שיש לאדם הבוגר, מכך שהוא יודע להבדיל בין טוב לבין רע וכיוב, היתרון ... כזה. כי התינוק, תפישת המציאות שלו היא שונה לגמרי. ובתפישת המציאות של התינוק, פיטורים מהעבודה, זה אירוע שאינו שונה מכל אירוע אחר. ואין לו יותר משמעות או חשיבות כלשהי, יותר מאשר לכל אירוע אחר. ונמצא אם כן, כי תפישת המציאות של האדם הבוגר, שהוא מוטרד מדבר כזה או אחר, היא לא מחויבת המציאות, אלא היא רק אפשרית המציאות בלבד. ופחד מפני פיטורים של האדם הבוגר, הוא פחד שהאדם לא נולד איתו. אלא הוא פחד שהתפתח אצל האדם במשך השנים, בעקבות תפישת המציאות של האדם, שהשתנתה במשך השנים. והטיפול הנפשי והטיפול בחרדה הטוב ביותר שיש, הוא שהאדם יתבונן פנימה אל תוכו, ויראה במו עיניו, את כל התהליך הנפשי שהוא עבר, החל ... אדם בוגר, אז יש לו תפישת מציאות כלשהי. ונדמה לאדם בטעות, כאילו תפישת המציאות שלו, היא נכונה בצורה אובייקטיבית. ובטעות נדמה לאדם, כאילו תפישת המציאות שלו, היא מחויבת המציאות. ונדמה לאדם, כאילו הוא מוכרח להתייחס למציאות, כפי מה שהוא מתייחס אליה. כגון לדוגמה, מי שסובל מפחד מפני פיטורים, שנדמה לו שהוא חייב לפחד מכך שלא יהיה לו כסף וכיוב. אך לא כך הוא הדבר! כי כאשר האדם היה ... תינוק, עליו להתבונן על המציאות כמו תינוק. ונכון, מי שיתבונן על המציאות כמו תינוק, לא יצליח לשרוד בעולם. ולכן, יש לאדם את האפשרות להסתכל על העולם, גם כמו תינוק, וגם כמו אדם בוגר. ולא רק כמו תינוק, או רק כמו אדם בוגר. כי האדם ... דבר טוב? והאם כל תפישת המציאות שלי כאדם בוגר, האם היא באמת יותר נכונה מבחינה אובייקטיבית, מאשר תפישת המציאות של התינוק? ומי שישאל את השאלות האלו ברצינות, וברצינות ינסה להבין עם עצמו, למה הוא חושב אחרת מתינוק, והאם באמת צורת החשיבה שלו, עדיפה על צורת המחשבה של ... השוואה אמיתית, בין תפישת המציאות שלו, לבין תפישת המציאות של תינוק, או בעל חיים אחר כלשהו, שאינו חכם מספיק כדי להיות מוטרד מבעיות העולם של האדם החכם, על ידי זה בסופו של דבר, האדם מצליח להכיל בתוכו, את שתי נקודות ...

במי הכל תלוי, להתקרב או להתרחק, עבודה עצמית, עבודה פנימית, פרדוקס, בחירה חופשית, הכל תלוי בך, לא תלוי בך

... אז גם אין לאדם שום הפרעות חרדה מכל סוג שהוא. ולמה? כי כדי שיהיו לאדם הפרעות חרדה כאלו ואחרות, לשם כך האדם צריך להיות עם שיפוטיות כלשהי לגבי המציאות . כי חרדה פירושה, שיש לאדם הבנה מהו טוב ומהו רע. והאדם הבוגר שרגיל להגדיל ראש, לא מספיק לו שהוא רוצה להתרחק מהרע ולהתקרב אל הטוב, ברגע הזה של ... רגיל להקטין ראש באופן אקטיבי, אלא שברירת המחדל של האדם היא, הקטנת ראש. שמלכתחילה האדם נולד בלי שום דעה מוקדמת ובלי שום שיפוטיות כלשהי לגבי המציאות. ורק אחכ שהאדם מתבגר, אז הוא מתחיל להיות חכם, ומתחיל להבדיל בין טוב לבין רע. ואז ממילא האדם גם סובל מחרדות ומפחדים. וכדי להתמודד עם חרדות ... לגבי העולם ולהבדיל בין טוב ורע. אבל, בו זמנית, גם לא להיות שיפוטי לגבי העולם, וגם להקטין ראש ולהיות כמו תינוק מגודל. דהיינו, לא להסתכל על המציאות רק מנקודת מבט של טוב ורע, אלא גם מנקודת מבט של תינוק דומם חסר שכל, שאין אצלו הבדל בין טוב לבין רע. כי התודעה של האדם יכולה לחשוב בשתי צורות מנוגדות. גם כמו תינוק בלי שיפוטיות. וגם כמו אדם בוגר, עם שיפוטיות. ומהצד שיש לאדם שיפוטיות, מהצד הזה, מחויב המציאות שיהיו לאדם גם הפרעות חרדה. כי השיפוטיות של הטוב והרע, גורמת לאדם לפחד מכך שהוא ירגיש רע. ומי שרוצה טיפול בחרדה ותרופה נגד חרדה, עליו לנסות להתחבר למקום בתוכו, של האין שכל אין שיפוטיות, ולנסות להסתכל על המציאות, מנקודת מבט, שאין בה טוב או רע, ומנקודת מבט שלא שופטת שום דבר, אלא מקבלת כל דבר כפי מה שהוא, בלי שיפוטיות כלשהי. וכיצד יכול האדם להיות גם לא ... היא אישית וסובייקטיבית בלבד. ושמבחינה אובייקטיבית, כל הדעות שלו, וכל המחשבות שלו, הן לא יותר נכונות או לא נכונות. על ידי זה הוא מגיע לחוויית מציאות, שבה, גם הטוב והרע שלו, הם כבר לא ממש טוב ורע אמיתי, אלא רק טוב ורע יחסי בלבד. ואז ממילא, האדם חי בו זמנית, גם כמו תינוק מגודל, וגם כמו אדם ...

... טוב או רע? ועוד. ונקדים ונאמר, כי כל אחד בעולם, מגדיר את האגו בצורה אחרת. כי יש כאלו שמבחינתם, האגו של האדם, הוא הרצון העצמי של האדם. שהאדם רוצה שהמציאות תהיה כך ולא אחרת. וזהו סוג של אגו. ויש ... לכך שרע לאדם. אבל, יש גם את הצד השני של המטבע. והוא, שרק בזכות האגו של האדם, רק בזכות זה יש טוב בעולם. ולמה? כי מצד האמת, כל דבר שהאדם משנה את המציאות, זה סוג של מלחמה עם המציאות. כגון לדוגמה אדם שלא רוצה לשאוב מים מהבאר, ואז הוא הולך ומשנה את המציאות, ונלחם בכך שאין לו מים בבית, והולך ומשקיע משאבים, וממציא את הברז, ושם לעצמו ברז מים בבית. שמצד אחד, זה סוג של מלחמה, כי האדם נלחם במציאות. כי המציאות , לא רצתה שיהיו לאדם מים זמינים בבית. אבל האדם נלחם במציאות, וסידר לעצמו מים בבית. והמלחמה הזאת, יצרה ... אכפת לו שהוא יהיה רעב ושהרעב יכניע אותו. אבל האדם עובד קשה מאוד, ונלחם בצורה קשה מאוד, ברעב שלו. כי האדם משקיע המון משאבים, כדי לא להיות רעב. כי המציאות, גורמת לכך שהאדם יהיה רעב. וזה סוג של מלחמה. כי האדם לא רוצה להיות רעב, אבל המציאות, כן גורמת לאדם להיות רעב. והמציאות נלחמת ברצון של האדם. שהאדם רוצה להיות שבע, והמציאות כל כמה שעות, גורמת לאדם להיות רעב. והאדם ... לא היה לאדם שום אגו, ולא היה אכפת לאדם להיות מושפל ושינצחו אותו, אז הוא היה נותן לרעב לנצח אותו. והרעיון, הוא פשוט. והוא, שכל שינוי שהאדם משנה את המציאות, אפילו מי שקם מהמיטה בבוקר, ובוחר לשנות את המציאות. כי המציאות היא שהאדם נמצא במיטה, והאדם לא רוצה את המציאות הזאת להיות במיטה, ואז הוא בוחר לקום מהמיטה וללכת למקום אחר. וזה סוג של מלחמה. כי הוא נלחם במציאות כפי מה שהיא באותו הרגע, ומשנה אותה לדבר ... כי בעולם שלנו, יש חלקים שלמים, שנראה שיש בהם שלום ושהם לא נלחמים אחד בשני. אבל יש חלקים שלמים, שנראה שאין בהם שלום, ושהם כן נלחמים אחד בשני. כי במציאות שלנו, יש דברים שמשתנים כל הזמן, ויש דברים ... שיש בכל שאר הרגעים של הזמן. ובכל רגע חדש של זמן, יש מוות והשמדה של הרגע הקודם של הזמן. ויש לידה מחדש של הרגע הבא של הזמן. כי בכל רגע, נוצרת מציאות חדשה, על חורבותיה של המציאות שהייתה ברגע הקודם. ואם רגעי הזמן יעשו שלום ... שנכון שהאגו יוצר לאדם בעיות בחיים. אבל האגו הוא זה שיוצר לאדם את החיים. ומי שיבטל את האגו שלו לגמרי ובשלמות, ויגיע לענווה בשלמות, ויתאחד עם כל המציאות שסביבו בהרמוניה שלמה באמת, הרי שממילא הוא ...

... מבט שאין בה שום נגיעה אישית העדפה אישית רצון אישי וכיוב, הרי שאין במציאות שלנו, שום דבר טוב או דבר רע. כי הטוב ... חיצונית לרצון של האדם, הרי שאין טוב או רע. והאדם יכול להתבונן על המציאות , משתי נקודות מבט שונות. ונקודת מבט ... אם האדם ירצה להרגיש רק טוב, הרי שתמיד הוא ירגיש רק רע. כי אין שום מציאות שיש בה רק טוב. וממילא, ככל שהאדם רוצה יותר להרגיש רק טוב, הרי שממילא המציאות פחות מתאימה לו. כי יש בה תמיד גם רע. ...

... והבנות שונות על המציאות. שהן אלו שאחראיות לתכונות האופי של האדם. וכל תכונת אופי שיש לאדם, נובעת מתוך זה שברמת מודעות עצמית כלשהי ... יש שם איזו תפישת מציאות, שגורמת לאדם להתנהג כך או אחרת. ולאדם יש בתוכו אמונות כלשהן, והנחות יסוד כלשהן לגבי המציאות , ודפוסי חשיבה כלשהם לגבי המציאות, שהם אלו שאחראיים לצורת ההתנהגות של האדם. וממילא גם לתכונות האופי שלו. וכנל, תכונת אופי, היא הגדרה שמבטאת ...

... אין לו בעיה. מהי המשמעות של חיסרון מחויב וחיסרון אפשרי? חיסרון מחויב הוא מצב שבו החיסרון תמיד קיים, ללא קשר למה שהאדם יעשה. חיסרון אפשרי הוא מצב בו האדם יכול לדמיין מציאות שבה החיסרון אינו קיים. אדם יכול לסבול רק מחיסרון אפשרי, כי הוא יכול לדמיין מצב שבו החיסרון לא קיים, ולכן הוא סובל מכך שהוא קיים ...

... ואז האדם משועבד להגדרה שלו. כגון לדוגמה, אדם שמגדיר שהוא רוצה שהמציאות תהיה כך או אחרת, שבכך בעצם הוא שולל לעצמו את החופש שלו, להרגיש טוב בכל מצב. כי כאשר האדם לא מגדיר איך הוא רוצה שהמציאות תהיה, אז כל מציאות מתאימה לו באותה המידה ממש. וברגע שיש הגדרה, הרי שהאדם לוקח בכך את החופש שלו, להרגיש הרמוניה עם המציאות בכל מצב. וכבר ביארתי גם, שאם לא תהיה לאדם שום הגדרה, אז אומנם הוא לא ירגיש ... כך בעצם החיים שלו פחות זורמים, וכך הוא נמצא במאבק יותר גדול עם המציאות, שהיא תהיה דווקא כך או אחרת. וההבנה הזאת, לפעמים גורמת לאדם ליפול במלכודת. ... לא יגדיר לעצמו יותר מידי דברים, וכך הוא יוכל להיות בזרימה עם המציאות. אבל מצד שני, החיסרון בכך הוא, שהאדם בעצם שוב פעם מגדיר הגדרה חדשה, שהיא ... וגם לרצות לא להגדיר הגדרות, גם זו בעצם הגדרה. כי לפעמים המציאות היא, שהאדם מגדיר הגדרות, ולפעמים המציאות היא שהאדם לא מגדיר הגדרות. ובדיוק כמו שהאדם יכול להגדיר הגדרות, בדיוק באותה המידה הוא יכול לא להגדיר הגדרות. וזה לא מחויב המציאות שהאדם לא יגדיר או כן יגדיר הגדרות. אלא זה רק אפשרי המציאות בלבד, שהאדם יגדיר או לא יגדיר הגדרות. וברגע שהאדם מגדיר לעצמו, שהוא רוצה ... לעצמו, האם הוא רוצה או לא רוצה להגדיר. אלא שהאדם יזרום עם המציאות בלי שום הגדרות, של: האם הוא מגדיר, או לא מגדיר הגדרות. ואז ממילא האדם ... לא רוצה להגדיר. כי אם האדם מגדיר הגדרה כלשהי, אז הוא סובל כאשר המציאות היא הפוכה מההגדרה שלו. או במילים אחרות, הכי טוב שהאדם כן יגדיר, שמבחינתו, ... אותו, להפעיל אותו בצורה כלשהי, כרצונו. דהיינו, האדם יכול לגרום למציאות לגרום לו, לא להגדיר שום דבר, בלי שהוא יצטרך להתאמץ לא להגדיר שום דבר. ... אחד לבין דבר אחר, אז האדם מעצמו, כבר לא מרגיש את הצורך להגדיר שהמציאות תהיה כך או אחרת. והרעיון הוא, שמי שרוצה לזרום עם החיים, צריך ליישר קו עם המציאות. דהיינו, האדם צריך שהשכל שלו, יתיישר עם נקודת המבט של המציאות. דהיינו, שהאדם יתייחס אל המציאות, בדיוק כמו שהמציאות מתייחסת לעצמה. וכיצד המציאות מתייחסת לעצמה? תשובה: היא לא מתייחסת לעצמה. דהיינו, נקודת המבט של המציאות כלפי עצמה, היא נקודת המבט הנייטרלית ביותר שיש. כי מנקודת המבט של המציאות, אין שום העדפות אישיות, כי אין שום מגבלות כלשהן. ונקודת המבט של המציאות, היא נקודת המבט הנייטרלית ביותר שיש. והרעיון הוא, שמי שרוצה לזרום עם המציאות, ולחיות את החיים שלו בצורה הטובה ביותר, עליו להביא את עצמו למצב, שבו תהיה לו נקודת מבט על המציאות, שממנה כל הדברים יראו בעיניו כשווים באותה המידה ממש. דהיינו, נקודת מבט, ... של דבר הוא יראה, שזה לא משנה האם זה טוב או רע, ושזה לא משנה אם המציאות היא כך או אחרת, כי הכל שווה באותה המידה ממש. וככל שהאדם מעמיק יותר את השכל ... אז בלי מאמץ, האינסטינקט הבסיסי של האדם, הוא לחשוב בדיוק כמו המציאות, דהיינו, שאין הבדל בין להבדיל לבין לא להבדיל. ואז ככל שהאדם מבין את כל זה ...

... נמצא בחרדה. ומי שיתבונן אל תוך הפחד ואל תוך החרדה שלו, יראה, כי יש גורם אחד ויחיד שבו תלוי האם ועד כמה האדם נמצא בפחד ובחרדה. והגורם הזה, הוא הבנת המציאות של האדם. כי יש דבר אחד ויחיד בעולם, שככל שהאדם מבין אותו יותר, כך ... כך או אחרת. אלא הכוונה היא, להסביר את החוקים של הפחד ואת החוקים של החרדה. והדבר היחיד שבו תלוי האם האדם מפחד או לא, זה עד כמה הוא חושב, שחייב שהמציאות תהיה כך או אחרת. שההיפוך שלו הוא, עד כמה האדם חושב, שרק אפשרי שהמציאות תהיה כך או אחרת. דהיינו, ככל שהאדם חושב יותר, שמוכרח חייב צריך חשוב מאוד וכיוב, שהמציאות תהיה דווקא בצורה כלשהי, כך ממילא הרצון של האדם, שהמציאות תהיה כך או אחרת, הרצון הזה מתחזק יותר. והאושר והשקט הפנימי של האדם, הופכים להיות בני ערובה, לפי, האם ועד כמה המציאות תהיה דווקא כך או אחרת. ואז ברגע שהאדם חושב שהמציאות חייבת להיות כך או אחרת, אז זה גורם לכך, שהוא יהיה חייב לפחד ושהוא יהיה חייב להיות בחרדה, שמא המציאות לא תהיה כפי מה שהוא רוצה. אבל יש גם עוד נקודת מבט, שאם האדם נמצא בה, אז אין שום אפשרות שהאדם יהיה בפחד או בחרדה כלשהם. וזאת נקודת מבט שאומרת, ששום דבר לא חייב שיהיה כך או אחרת. ושזה לא משנה בשום צורה שהיא, כיצד המציאות תהיה והאם בכלל המציאות תהיה. וששום דבר לא מחויב המציאות, שהוא יהיה דווקא כך או אחרת. אלא, זה רק אפשרי המציאות בלבד, שהמציאות תהיה כך או אחרת. וזאת רק אפשרות בלבד, אך זאת לא חובה, שהמציאות תהיה כך או אחרת. ומי שחושב כך, ממילא הוא לא יכול להיות בפחד או בחרדה, כי השקט הנפשי שלו, והאושר הנפשי שלו, הם לא תלויים בכיצד המציאות תהיה. אלא אדם כזה, הוא לא מפחד כלל ולא נמצא בשום חרדה כלל, בכל מקרה שהוא. ונחדד: אין הכוונה לומר, שהאדם חייב לחשוב שהמציאות לא חייבת להיות כך או אחרת, אלא שרק אפשרי בלבד, שהמציאות תהיה כך או אחרת, אין הכוונה לומר כך. כי זה רק אפשרי בלבד, שהאדם ... באותה המידה ממש אפשרי, שהאדם יחשוב, שכל שטות בעולם, היא הכי חשובה בעולם, והיא הכי משנה בעולם. וזה אפשרי לגמרי, שהאדם מרצונו החופשי, יבחר לחשוב, שהמציאות חייבת להיות כך או אחרת, ושממילא הוא יתחיל לפחד ולהיות בחרדה, שמא המציאות לא תהיה כרצונו. וזה אפשרי לגמרי שהאדם יבחר, להשתתף במשחק של החיים, ושיגדיר עבור עצמו מטרות, שהוא רוצה שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת (עע קדושת החיים וכיוב). וזו אפשרות מלאה, ... של הפחד ואת החוקים של החרדה. ושהאדם יבין, מה אחראי, לכך שהוא נמצא בחרדות, ומה אחראי, לכך שהוא נמצא בפחדים. ושהאדם יבין, שככל שהוא יותר חושב, שהמציאות חייבת להיות דווקא כך ולא אחרת, כך ממילא המציאות חייבת יותר להפחיד אותו. כי ברגע שהאדם רוצה שהמציאות תהיה דווקא כך או אחרת, ממילא זה אומר שהוא חייב להיות עם פחד וחרדה. משום, שמצד האמת האמיתית של המציאות, שום דבר לא מחויב להיות כך או אחרת. כי מצד המציאות, הכל טוב והכל רע והכל אחד והכל שווה באותה המידה ממש. זא, למציאות, אין העדפה אישית, שהיא תהיה דווקא כך ולא אחרת. והמציאות מצידה, בכל רגע היא יכולה להיות כך או אחרת, בלי שום הגדרה שהיא. ולמציאות יש פוטנציאל אין סופי ואין סוף אפשרויות, כיצד היא יכולה להיות בכל רגע ורגע. ולא מחויב המציאות, שהיא תהיה דווקא כך או אחרת, אלא רק אפשרי המציאות בלבד, שהיא תהיה כך או אחרת. וברגע שהאדם חושב, שמחויב ה

... אנשים בטוחים שהם חייבים להיות מצליחים כדי שיהיה להם ערך עצמי גבוה. הם יוצרים משוואה פנימית: אם אני מצליח - המציאות טובה והערך שלי גבוה, ואם אני נכשל - המציאות רעה והערך שלי נמוך. החשיבה הזו ... דבר שחייב לקרות, אחרת הכל חסר ערך והם לא יכולים לאהוב את עצמם. אליעד מציג את האפשרות שזו רק אפשרות ולא מחויב המציאות. הוא טוען שאדם יכול לאהוב את עצמו ... לא היית יכול להתלונן על כך שאתה אוהב את עצמך רק כאשר אתה מצליח. לכן, עצם התלונה מוכיחה שאתה מסוגל לדמיין מציאות אחרת. למה כל כך חשוב לנו להצליח? ... אותו מהלחץ להצליח. למה בעצם אדם מרגיש שהוא חייב משהו? אליעד מסביר את הקונספט של מחויבות כאמונה שאדם חייב משהו למציאות או לאחרים. הוא נותן דוגמה לכך ...