... את עצמו בצורה ברורה וישירה: מהי האמת?. האמת היא אותה נקודה שבה האדם יודע בבירור מה נכון לו, לא מתוך השערה או תחושה מעורפלת, אלא מתוך הבנה עמוקה ומדויקת של
המציאות. כל עוד האדם לא מגיע לנקודה ברורה זו, הקונפליקט ימשיך להטריד אותו. השכל והרגש ימשיכו להיות מפוצלים, כי שניהם מרגישים שמשהו חסר בתפיסת
המציאות שלו. מדוע תפיסת
המציאות חשובה לפתרון הקונפליקט? אליעד טוען שהקונפליקט נוצר משום שאדם אינו מחזיק בתפיסת
מציאות מדויקת ואמיתית. אדם יכול להגדיר דברים כטוב או רע, אך הגדרה זו עלולה להיות מוטעית. למשל, ייתכן שמה שהוא תופס כטוב למעשה אינו טוב עבורו ולהפך. לעיתים אין כלל הבדל אמיתי בין טוב לרע, או שההבדל הוא דמיוני בלבד. כאשר אדם מגיע לתפיסת
מציאות אמיתית, הוא באמת יודע להבחין בין טוב לרע בצורה נכונה. הוא רואה את הדברים כפי שהם באמת, ללא עיוותים של פחדים או דמיון לא מבוקר. כיצד השכל והרגש הופכים לאחד? במהותם, השכל והרגש אינם כוחות מנוגדים באמת, אלא שני היבטים של אותו דבר. השכל נתפס כרציונלי והרגש כלא רציונלי, אך האמת היא שכל דבר
במציאות הוא רציונלי לחלוטין, גם אם איננו מסוגלים להבין זאת מיד. כאשר האדם לא מצליח להסביר משהו בשכלו, הוא מכנה אותו רגש. למעשה, הרגש הוא דמיון המאפשר לאדם לתפוס דברים שהשכל לא מצליח לתפוס. ברגע שהאדם מבין שכל הדברים, גם השכל וגם הרגש, הם חלק מאותה
מציאות אחת, הם מתאחדים. במצב כזה נעלם הקונפליקט הרגשי לחלוטין, כי האדם מבין באופן עמוק שאין באמת הבדל מהותי בין הדברים השונים
במציאות. מה הקשר בין רצון, דמיון וקונפליקט רגשי? אליעד מדגיש שהאדם צריך להתבונן לעומק ברצונות שלו. אנשים חושבים שהם יודעים מה הם רוצים (אני רוצה להרגיש טוב), אך למעשה הם אינם מבינים ... טוב?. באמצעות שאלות אלו, האדם יגיע להבנת השורש האמיתי של רצונותיו. מהי תפיסת האחדות וכיצד היא פותרת קונפליקטים פנימיים? תפיסת האחדות היא ההבנה שכל הדברים
במציאות הם למעשה דבר אחד. כאשר האדם מבין בשכלו שרוצה ולא רוצה הם למעשה אותו דבר ברמת המהות, הוא חווה אחדות פנימית ושלמות. במצב זה, הרצון שלו משתנה והוא אינו חש עוד חוסר תמידי. תפיסת ... לנקודה שבה יוכל לחוות אותה באופן ברור. כל עוד האדם לא מגיע לאמת פנימית כזו, הוא ימשיך לחוות את הקונפליקט הזה בין השכל לרגש. בהקשר הזה, יש לקחת בחשבון תפיסת
מציאות מסוימת של האדם. לדוגמה, כאשר אדם אומר שדבר מסוים הוא טוב ודבר אחר הוא רע, יתכן שהוא טועה. ייתכן שאין באמת הבדל בין טוב לרע, או שמה שהוא תופס כטוב לא באמת טוב לו, או שהוא לא יודע להבחין בין טוב לרע. תפיסת
מציאות אמיתית היא כאשר אדם יודע להבחין את מהות הדברים בצורה נקייה, כלומר, כשהוא יודע באמת מה טוב ומה רע עבורו, ולא רק לפי תבניות רגילות של זה טוב וזה רע. דוגמה לכך היא בתחום הרצון: ... לא תמיד הרצונות הללו מועילים לו. אדם עשוי לרצות דברים שאין לו צורך בהם, או שהוא מרגיש צורך ברצונות מיותרים. הבנת האמת שבאה מתוך תודעה מדויקת העניין הוא שבתפיסת
מציאות אמיתית, האדם מבין מהי האמת - מה טוב ומה רע, האם יש באמת הבחנה ביניהם? האם יש הבדל בין רצון ללא רצון? כשאדם מבין את
המציאות כפי שהיא, הוא רואה את הטוב והרע בצורה אמיתית ומדויקת. כלומר, מה שנראה לו כטוב הוא באמת טוב, ומה שנראה לו כרע הוא באמת רע. השכל והרגש צריכים להתאחד ולהפוך לכוח אחד. השכל הוא הרציונאלי והרגש הוא הלא רציונאלי, אבל למעשה, כל דבר
במציאות הוא רציונאלי - גם מה שנראה לנו לא הגיוני, אם נתבונן בכך לעומק, נמצא שהוא גם כן רציונאלי. אם אדם לא מצליח לראות את הרציונל שבדבר, הוא יכנה אותו בשם רגש. דהיינו, אם אדם לא ... תפיסת האחדות והשפעתה על השכל והרגש לאחר התבוננות מעמיקה, האדם מגיע להבנה שמצד האמת, כל הדברים הם אחד. אין באמת הבדל בין רצון ללא רצון, בין טוב לרע. כל דבר
במציאות הוא חלק מאותו שלם. כאשר אדם מגיע לתפיסה הזו, השכל והרגש מתחברים והם פועלים כישות אחת. ברגע הזה, הקונפליקט בין השכל לרגש נעלם. אין ניגוד ביניהם, כי הם מבינים
שהמציאות כולה היא אחד, אין הפכים אמיתיים. מה קורה כשהשכל והרגש אינם מסכימים? אם השכל והרגש אינם מסכימים, זה רק כי האדם לא הגיע לתפיסת האמת המלאה. ברגע שהאדם מבין שהשכל והרגש הם חלקים ... - לפי השכל או לפי הרגש? כל אחד בתוכו יודע להרגיש ולהבין מהי האמת. ונחדד. כל זמן שהאדם אינו מגיע לנקודה אמיתית של אמת, תמיד תהיה לו בעיה בין השכל לרגש. יש תפיסת
מציאות מסוימת. כשאדם אומר זה טוב וזה רע, יתכן שהוא גם טועה. דהיינו, הופך ביניהם, או שאין הבדל ביניהם. ותפיסת
מציאות אמיתית, היא כזו שכשהוא אומר על דבר שהוא טוב הרי זה באמת טוב, וכשהוא אומר שזה רע זה אכן רע. אם ניקח למשל את עניין הרצון, לכל אדם יש דברים שהוא רוצה ויש דברים שאינו רוצה. ולא תמיד זה לפי האמת. דהיינו, שהאדם רוצה דברים שלא צריך לרצות אותם, או שהוא חפץ ברצונות מיותרים. והרעיון הוא, שיש תפיסת
מציאות שבה האדם באמת מבין את
המציאות, מהי האמת. מהו הטוב והרע, האם יש אותם והאם יש את שניהם. גם השכל והרגש שמתאחדים לכוח אחד. העניין הוא שהשכל הוא הרציונאלי והרגש הוא החלק הלא רציונאלי. מצד האמת הכל רציונאלי. אין
במציאות שלנו אף דבר שאינו רציונאלי. השאלה אם אנחנו תופסים זאת כך. ברגע שאדם אינו תופס דבר מה, הרי שהוא מכנה אותו בשם רגש, אך למען האמת
המציאות כולה היא רציונאלית לחלוטין. השאלה אם הרציונאל של האדם מצליח לתפוס אותו. אפשר להבין שיש את השכל והדמיון והכוחות הללו מאזנים האחד את השני. האדם בעצם צריך למצוא כיצד לאזן את ... שיצליח להכיל את ההפכים הללו. כי השכל של האדם אומר לו שזה טוב וזה רע, אבל אולי לא? אולי זה לא כל כך קריטי, אולי באמת אין הבדל ביניהם? הרעיון הוא שיש תפיסת
מציאות שבה הכל מתאחד. ברגע שהאדם מבין את
המציאות כפי שהיא. האם אני באמת צריך לעשות את הדבר הזה? האם באמת אני רוצה לעשות את הדבר הזה? כי אף אחד אינו יודע: מה הוא באמת רוצה? כולם חיים, חיים שלמים, ולאף אחד אין מושג מה הוא ... בין השכל לרגש, זה רק בגלל שהאדם רחוק מן האמת, דהיינו, הרגש משדר לאדם שיש משהו אחר! גם הרגש מרגיש שהשכל אינו צודק. וכשהרגש לא צודק, השכל מבין זאת. יש תפיסת
מציאות אחת, שבה אין הבדל בין רגש לשכל. ועד שהאדם מגיע לתפיסת
מציאות זו, עד אז יהיה קונפליקט ביניהם. יש דבר אחד שעליו הרגש אף פעם לא מסכים. תמיד הוא ירגיש שחסר לו משהו. בנאדם תמיד מרגיש שיש לו רצון. האם יש
מציאות שבה אין לו שום רצונות
שהמציאות טובה כפי שהיא? ששם הכל מושלם. אין
מציאות כזו. גם אם יהיה שלום בעולם, עדיין יחוו חסר כלשהו. הרעיון הוא שכל זמן שהאדם לא הגיע לתפיסת
המציאות שבה הכל אחד. רק אם האדם יבין בשכל שלו וגם בדמיון שלו שמצד האמת למרות שהדברים נפרדים הם גם בו זמנית אחד. אין התכחשות לכך שיש רוצה ולא רוצה, אבל בו זמנית הכל גם אחד. רק אז הרגש ...