ליהנות בגיהנום - המנצח האמיתי, שנהנה להפסיד!... עצמו מקום הסבל. כי כל זמן שהאני של האדם קיים, הוא סובל. משום שתמיד היה הווה ויהיה, הוא מרגיש שחסר לו משהו. והמשהו שהאדם מרגיש תמיד בחסרונו, זאת השלמות של המציאות. שכל זמן שישות האדם נפרדת ממנה, הרי שהיא חווה בחסרונה. וכדי שהאדם יסבול ולא יתמרד נגד הסבל, לכן קיימת האשליה שכאן הוא העולם הזה. כי כאשר האדם מתבונן קצת ... נוצר התעתוע שקיים העולם הזה, כדי שהאדם לא ישים לב שמרמים אותו ושהוא כל הזמן סובל תמיד, מכך שתמיד חסר לו משהו כלשהו. בין אם זה שחסר לאדם משהו ממשי, ובין אם זה שהאדם לא רוצה ומפחד לאבד את הטוב שיש לו. דהיינו, שהאדם תמיד סובל ... לא טוב לו באמת מבפנים, בלי להיות תלוי בשום דבר. והאדם תמיד תלוי באיזה דבר חיצוני, שזאת מהות הסבל, חוסר השקט הנפשי הנצחי, שתמיד רוצה טוב יותר ממה שיש לו, ושתמיד מפחד שלא יקרה לו דבר רע / פחות טוב וכולי. ובעולם הזה, אין, לא הייתה, וגם לא תהיה, שום שלמות. משום, שכל דבר שקיים, יש בו חיסרון כלשהו. משום, ששום דבר אינו מכיל את סך כל הדברים. ולכן כל מה שישנו, יש בו חיסרון, דהיינו, סבל נצחי. ולכן בעצם, העולם הזה הוא הגיהנום, במסווה של תחנת ביניים לגיהנום הבא או לגן העדן הבדיוני... ממש, עבור אלוהים עצמו. כי אחרת, אלוהים לא היה יוצר את העולם הזה. ואלוהים שהוא כל יכול, שהוא אינו חסר דבר, למרות שהוא בשלמות אינו חסר שום דבר, אעפכ הוא יצר את הנפרדות של העולם הזה, כי היא טובה מאוד עבורו. כך שהגיהנום, עבור האדם, ... ומי שחווה את המציאות כאלוהים, גם הוא חווה את גן עדן, גם בגיהנום של העולם הזה. כי האדם מלא חסרונות תמיד. והחסרונות הם סבל גדול, עבור כל מי שהוא שקרן וטיפש. כי נפש האדם כל הזמן חווה חיסרון כלשהו, וזה סבל גדול, למי שרואה את המציאות בעין אמיתית. אבל עבור מי שכבר ניצח את המשחק ואת המלחמה ... של השלמות. ומי שלא בטוח שהוא אלוהים, ולא חווה באמת את האלוהים שהוא, אז הוא חווה סבל תמידי, מחוויית חוסר השלמות שיש בעולם. כי האדם מוגבל ומלא חסרונות תמיד. אבל כאשר האדם חווה את אלוהים עצמו באמת, אז כאלוהים, הוא נהנה לחוות גם את הנפרדות, שהיא כולה ...