האם אפשר לא לרצות לשנות את המציאות? האם הרצון לשנות את המציאות מחויב או אפשרי? לשנות את הרצון, קיום זה חיסרון, אני זה חיסרון, רצון זה חיסרון, למה יש רצון? האם אפשר להפסיק את הרצון? תחושת הרצון... אפשר לא לרצות לשנות את המציאות? האם הרצון לשנות את המציאות מחויב או אפשרי? לשנות את הרצון, קיום זה חיסרון, אני זה חיסרון, רצון זה חיסרון, למה יש רצון? האם אפשר להפסיק את הרצון? תחושת הרצון האם אפשר לא לרצות לשנות את המציאות? אליעד כהן מסביר שכשאדם קיים, הוא בהכרח מרגיש חסר משהו. תחושת הקיום של האדם מתבססת על העובדה שיש משהו שאינו הוא. לדוגמה, אם אדם מזהה את עצמו כאני, ... בקופסה. באותו האופן, ברגע שאדם אומר אני, הוא אומר גם שיש משהו שאינו הוא - ולכן בהכרח קיים משהו שחסר לו. האם הקיום עצמו הוא בהכרח שינוי המציאות? אליעד מתייחס לרעיון שעצם קיומו של האדם, עצם תחושת האני שלו, גורמת לכך שהוא משנה את המציאות. הוא מבאר שהמשמעות של לשנות את המציאות היא למעשה פעולה שנועדה למלא חיסרון. החיסרון הזה נובע מעצם ההכרה בקיום, מההבנה שיש משהו שהוא אינו האדם. לדוגמה, אם האדם אינו שולחן, פירושו שחסר לו להיות שולחן. אני לא שולחן, פירושו שחסר בי משהו שיש בשולחן, למשל להיות עשוי מעץ. גם אם האדם אינו מרגיש חיסרון באופן מודע לגבי משהו, עצם ההבחנה בין אני ללא אני מעידה שיש חיסרון, כי כל קיום של דבר אחד, מצביע בהכרח על היעדרו של דבר אחר. אליעד מחדד את ההסבר הזה בעזרת ... חושבים בהכרח על סמסונג, ולהפך. בכל אחד מהם יש תכונה שלא קיימת באחר, והעובדה שקיימת הפרדה מוכיחה שחייב להיות חיסרון בכל אחד מהם, אחרת הם היו בדיוק אותו דבר. האם אפשר להפסיק לרצות לשנות את המציאות? מכאן עולה השאלה ... אפשרות לאדם לא לרצות לשנות את המציאות, ואם כן, כיצד? אליעד מסביר שכל עוד האדם קיים, קיימת אצלו תחושת חיסרון. לדבריו, כל עוד האדם מודע לעצמו ולתחושת קיומו, בהכרח הוא חווה חיסרון מסוים, ומתוך כך בהכרח הוא גם ירצה לשנות את המציאות. החיסרון קיים מעצם ההבחנה בין אני ללא אני. אך אליעד מוסיף שהאדם יכול לשנות את הרצון במקום לשנות את המציאות. ... מרגיש רע היא לשנות את הרצון. האדם יכול לנסות להתאים את המציאות לרצונות שלו באופן ספציפי, אבל תמיד יופיע חיסרון נוסף. הוא נותן דוגמה של אדם שמרגיש שחסר לו חום ורוצה לחמם את עצמו ל - 37 מעלות, או רוצה צעיף אדום, או שקבוצת ביתר תנצח במשחק. גם אם האדם יקבל את כל הדברים האלו, מהר מאוד הוא ירגיש חסרונות חדשים, כי תמיד יישאר משהו חסר שלא קיבל, ואפילו אם קיבל הכל, פתאום ירצה את ההפך. לכן אליעד מצביע על כך שהבעיה הבסיסית היא בעצם תחושת החיסרון הכללית שנובעת מעצם הקיום, ולכן שום שינוי של המציאות החיצונית לא יפתור באמת את הבעיה. מה ההבדל בין החיסרון הבסיסי לחיסרון היומיומי? אליעד מסביר שיש שני סוגי חסרונות: החיסרון הבסיסי - מעצם קיום ההפרדה בין האדם למציאות שסביבו. לדוגמה, אדם אינו שולחן וזה יוצר חיסרון בעצם ההבדל. החיסרון היומיומי - דברים ספציפיים שאדם רוצה לשנות, כמו תחושת קור, מצב בריאותי או דברים חומריים אחרים. אליעד מחדד שהחיסרון הבסיסי לא מורגש ביום - יום כי האדם לא חושב על זה שהוא חסר מחלה קשה שהוא לא רוצה, אלא רק על דברים ספציפיים שהוא כן רוצה כרגע כמו כסף, אוכל או חום. אולם בשורש, הוא תמיד חסר משהו בעצם קיומו. בסופו של דבר, אליעד מבהיר שבמובן העמוק ביותר, הפתרון היחיד האמיתי הוא בשינוי הרצון, כי שינוי המציאות אף פעם לא יספיק לאורך זמן, מאחר שחסרונות חדשים תמיד יופיעו. האם אפשר להפסיק את הרצון? האם הקיום הוא חיסרון? לשנות את הרצון או את המציאות? מהו חיסרון קיומי? האם אפשר לא לרצות לשנות?