... לא המציאות עצמה כולה, אלא רק חלק ממנה. ומאחר שהאדם הוא רק חלק מהמציאות, לכן לעולם ירגיש האדם תחושת חיסרון. משום שמצד האמת, האדם תמיד חסר את השלם, דהיינו, את המציאות עצמה. ובפשיטות נסביר, שכל זמן שהאדם חווה את קיומו, כישות נפרדת מהמציאות עצמה, הרי שתמיד האדם ירגיש תחושת חיסרון. וזה כמובן כולל בתוכו, גם אם האדם יהיה בגן עדן דמיוני כלשהו. והטעות הזאת של גן עדן, היא כמובן ... לשאול את עצמו, האם הספר הזה באמת יעשה אותי למאושר באמת, או שהספר הזה יביא לי עוד סוג של חוסר אושר ושל שקר כלשהו ואמונת שקר כלשהי. וכל זמן שהאדם לא מבין באופן מושלם מהו אושר אמיתי, וכל זמן ... (שהיא לא רק המציאות שמכילה את האדם, אלא החיבור של כל הישויות לישות אחת), הרי שתמיד הוא ירגיש תחושת חסר כלשהו. והחכמים שמבינים את הנושא הזה, הם יודעים, שלעולם האדם לא ירגיש שלמות בשום צורה שהיא, אאכ הוא עצמו ... בעולם לא מובילות את האדם אל השלמות, אלא רובן ככולן בסך הכל מחליפות עבור האדם את המחלות שלו. מחליפות חיסרון אחד בחיסרון אחר, עד אין סוף. והספר הזה, הוא שונה מכל שאר הספרים בעולם. משום שהמחבר שלו מודע היטב לכל המחסומים ... שאותו האדם רוצה להשיג, אך אין לו מושג איך להשיג. ונחדד: כל הדרכים בעולם, בסך הכל מחליפות לאדם צורת חיסרון אחת בצורת חיסרון אחרת. אבל הספר הזה מוביל את האדם אל שכל חדש ואל תפישת מציאות חדשה. תפישת מציאות שבה אין לאדם שום שאלה כלל ושום חיסרון כלל. תפישת מציאות שבה כל השכל / הרצון של האדם הוא חדש לגמרי. סוג של תחיית המתים לשכל / רצון / רגשות / מחשבות של האדם. כי האדם נמצא בתוך חוסר ממש. והרצונות של האדם גם מתעללים בו ללא הפסקה. ואין לאדם מנוחה מהרצון שלו, אפילו לא לרגע אחד. והשכל ...

... וכאן יתבאר, כיצד הספר הזה יעשה אותך למאושר באמת? ומה השכל הסופי של הספר הזה? ומי שהוא חכם ומבין שחוסר השלמות של האדם, נובע מכך שהאדם מצד מהותו הוא אינו הישות השלמה (המציאות השלמה), הוא יכול מראש להבין, האם ... זאת וכיצד ניתן להביא את האדם אל החוויה של השלמות, למרות שהיא אינה אפשרית, מצד זה שהאדם הוא ישות חסרה, שאינה מושלמת באופן מוחלט? וההסבר הוא, כי החוויה של האדם, תלויה בהבנה של האדם. ותכלית הספר, היא לשנות לאדם ... וכיצד ניתן להביא את האדם אל חוויית השלמות הזו? תשובה: על ידי הבנה שכלית. כי למרות שההבנה השכלית היא חסרת כל משמעות כנל, כי העיקר הוא החוויה הרגשית, הרי שהדרך היחידה להשיג את החוויה הרגשית של השלמות, היא על ... מצד מהותם בבת אחת. ומשום כך האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את האמת האובייקטיבית של המציאות, ולכן הוא מרגיש חיסרון. כי מצד האמת של המציאות, הכל אחד. והכל אחד פירושו, החיבור של כל ההפכים לישות אחת ממש (ויתבאר עוד בהמשך). ומצד האמת אין שום הבדל בין החיסרון והיש סוף, לבין השלמות והאין סוף. כי האדם הוא סוף, כי הוא מוגבל והוא ישות סופית. והמציאות שמכילה בתוכה ... ומאחר שהאדם לא מכיל בתוכו את הזמן ואת המקום האין סופיים עצמם, הרי שהאדם חווה את עצמו כישות קטנה, שחסרה את השלמות של הישות שהוא חלק ממנה. כי האדם הוא חלק מהשלם, אך לא השלם עצמו. והנה, מצד האמת ... האין, ממילא הכל אחד ממש, והאדם חווה שלמות של ממש. כי האדם לא חווה את השלמות, רק משום שהוא חסר תמיד את ההעדר של מה שיש לו ושל מה שהוא. כי האדם לעולם לא יכול להיות דבר והיפוכו בו זמנית בבת אחת. ולכן לעולם האדם יהיה חסר, את כל מה ששונה ונפרד ממנו. אלא, שמצד האמת של המציאות, הכל אחד ממש. וכל ההפכים הם אחד ממש ...

... האדם לא יהיה מוגבל להיצמד רק לאמת / לאחדות / לשלמות, אלא יוכל להיות גם בשקר / נפרדות / חיסרון.. ולמען הסר ספק, נוסיף ונאמר, כי הספר הזה הוא כולו משל ונמשל (כפי שכבר אבאר בהמשך). וכאשר אני אומר ...

... המציאות. והאבן הקטנה ביותר שעליה מבוסס כל הבניין הגדול של העולם הזה, היא החיבור וההפרדה של היש ושל האין (החיסרון והשלמות האין סופית). כי על הנקודה הזאת, מבוסס כל העולם שלנו כולו. כי כאשר היש והאין הם אחד, האדם ...

... גם לא שייך תודעה של הנאה וכיוב. אלא ששם האדם נהנה בלי לדעת שהוא נהנה. כי שם אין שום חיסרון כלל, אלא הכל בשלמות אמיתית. ויש גם מצב תודעתי אנושי נוסף, שבו האדם בכלל לא יודע שיש דבר כזה ... זוכר את השלמות הזאת, רק בתת המודע שלו בעומק עמוק כלשהו, שאז האדם סובל, מכך שתמיד יש לו תחושת חסר ורצון עצמי. ויש גם מצב נוסף, והוא שמי שזוכה להגיע לביטול המושלם לאין סוף, דהיינו, זוכה להיכלל בשלמות בתוך ... ברמה הפנימית יותר, יש לאדם רשימו שבו הוא יודע שהכל מושלם. וכאשר האדם יודע שהכל מושלם, אז הוא חווה שהחיסרון שלו והרצון שלו, הם ביטוי של הרצון העצמי שלו ממש. כי השלמות של המציאות, היא האני האמיתי של האדם. ... שבה האדם לא משתמש בשכל האמיתי שלו, אלא בוחר באופן לא מודע, לטעות ולהטעות את עצמו, שיש נפרדות / חסרונות וכולי, שאז האדם סובל. ולכן, אין אדם סובל, אאכ נכנסה בו רוח שטות. כי בלי רוח שטות אין שום ...

... שהוא באמת. אבל, כאשר האדם לא אוהב את מי שהוא באמת, וכאשר האדם בטעותו מטעה את עצמו, ומדחיק את החסרונות שלו, שהם הכרחיים, מעצם קיומו כישות נפרדת מהמציאות השלמה, על ידי זה האדם מפחד שיבואו אנשים, ויזכירו לו את אותם החסרונות שיש לו, שהוא עצמו מפחד מהם. ולכן, הדרך של האדם להתמודד עם פחד מפני קהל ופחד במה / דיבור ...

... כי הוא יכול לאהוב את עצמו בלי סיבה, ובנוסף הוא לא באמת אוהב את עצמו, ובנוסף יש בכל אדם חסרונות, לפחות כמו כמות היתרונות שיש בו. והאדם לא צריך לקבל את הטעות שלו, שגורמת לו לחשוב שהוא צריך סיבה ...

... לא יהיה חושך, אז איך ידע האדם להעריך את האור?! והאנשים שמחזיקים בדעה הזאת, הם אנשים סובלים סתם, בגלל חוסר הבנה. והעניין הוא, כי ראשית כל יש לזכור, שהפוטנציאל של המציאות, הוא אין סופי. ומאחר שהוא אין סופי, ממילא ... משום, שהאדם מטבעו תמיד גם סובל. ובייחס לשלמות, האדם יותר סובל, מאשר נהנה בחייו. משום שכל אחד, תמיד מרגיש שחסר לו משהו. והסיבה שרע לאדם בחיים, היא רק בגלל שיש טוב! זא, הרע לא קיים בגלל שיש רע, הרע ... ולכן הוא עושה רע. אבל בכל מקרה, אלוהים עושה רע. ולמה עושה רע? משום שאלוהים הוא השלמות, והוא אינו חסר דבר. ואם אלוהים היה טוב באמת ובשלמות, הרי שהוא היה עושה, אך ורק טוב אמיתי. ומאחר שאלוהים הוא המושלם, ... שזה בעצם להיות קרוב אליו, למקור הטוב עצמו, שהוא אלוהים. ואז האנשים האלו, ממציאים המצאות, שאלוהים ברא אצל האדם חיסרון ורצון, כדי שהוא יוכל לתת לו שפע של טוב. והטועים האלו שוכחים, שאלוהים עצמו טוב לו, גם בלי תחושה של חיסרון. וגם אם יש לאלוהים חיסרון, הרי שהחיסרון שלו, הוא לא כמו החיסרון האנושי. והטועים האלו חושבים בטעות, שאלוהים הוא חסר כל יכולות וגם טיפש ורשע כמובן, שבמקום שהוא ייתן לאדם טוב אין סופי באופן מיידי ומלכתחילה, אז הוא מתעלל ... היה מרגיש את הטוב שלו. ולכן צריך שיהיה גם רע. ואלוהים הוא ככ טוב, שהוא יוצר אצל האדם את החיסרון, כדי שהאדם יוכל לחוות את הטוב, תמיד בחוויה של התחדשות. והטועים האלו שוכחים, שאם אלוהים הוא רע או שרע ... נפרדת משאר המציאות. ועצם קיומו של האני של האדם, הוא סיבת הסבל של האדם. כי האדם תמיד מרגיש, שהוא חסר את השלמות, שהיא המציאות שהאדם הוא חלק ממנה. (ולפי זה, אם אלוהים הוא השלם, אז האדם הוא חלק מאלוהים. כי אחרת, גם אלוהים חסר את השלמות. וגם על פי זה שאלוהים הוא השלמות, עדיין הוא חסר את השונה ממנו. כפי שכבר ביארתי במקום אחר). ואם אלוהים / המציאות היה טוב, הרי שהוא לא היה יוצר ... וכל מה שקיים, זה הכל רע. כי אין שום טוב אמיתי בעולם כלל. כי כל דבר בעולם, יש בו חסרונות. וכל דבר, חסר אין סוף אפשרויות שונות ממנו. והרע, עולה על הטוב שיש בעולם שלנו. וכל זמן שהאדם לא הגיע לגן העדן ... שרוצה לעשות טוב. או שאלוהים הוא טוב, שרוצה לעשות עוד יותר טוב. והרעיון הוא, שאפשר לומר, שאלוהים תמיד חווה חיסרון. ולמה שאלוהים תמיד יהיה בחיסרון? משום, שהוא חסר את כל אין סוף הנפרדות שיש בעולם שלנו. כי אצל אלוהים, אין שום נפרדות כלל. ואלוהים, חסר את הנפרדות. ולכן אלוהים עושה את הנפרדות, כדי לעשות טוב. והטוב בעיני אלוהים, הוא דווקא כאשר האדם רחוק ממנו. ...

... המחשבה שלו. והטועים שלא מודעים לעצמם, נדמה להם שהם יכולים לרוקן את המחשבה שלהם לגמרי. וזה רק משום שהם חסרי כל מודעות עצמית. כי האדם לא יכול לרוקן את המחשבה שלו, מהידיעה של העצמי שלו עצמו. כי האדם, תמיד ... באופן ישיר על הדבר שאינו מוגדר, הרי שגם זו מחשבה על דבר מוגדר. כי גם לומר על דבר שהוא חסר כל הגדרה, גם זו הגדרה. ולכן הדברים הם תמיד מוגדרים. והדרך לדעת את הלא מוגדר, היא על ידי זה ... ידוע, שהוא האחדות של המציאות. כי האחדות של המציאות, הלא היא מהות המציאות, היא הדבר שאינו ידוע. משום שהיא חסרת כל צורה. והתודעה, לא יכולה לדעת דבר שאין לו צורה. כי המחשבה אוחזת את הדבר, על ידי הצורה וההגדרה ... יודע לזהות את ההנאה הזאת שמלובשת בכל דבר. כי השום דבר, הוא ההנאה של השלמות. כי שם אין שום חיסרון כלל. וההנאה הזאת נמצאת באין סוף לבושים שונים של המציאות, כי היא החיות של המציאות. אלא, שהאדם לא מכיר ... ההנאה הזאת, שמשתקפת אליו מכל דבר. כי האדם לא מזהה אותה, משום שהוא לא מסוגל להגדיר אותה, כי היא חסרת כל צורה כנל. אבל אחרי שהאדם זוכה לחזור מביטול לאין סוף, אז ההנאה הזאת משתקפת לאדם מכל דבר, ואז ...

... של רצון, אך הרצון שלו לא מוגדר כלל. וכאשר הרצון של האדם לא מוגדר כלל, אז ממילא אין שום חוסר התאמה, בין המציאות לבין הרצון שלו. ובנוסף, גם אין התאמה, בין הרצון של האדם לבין המציאות, כי הרצון לא ... נכון. אלא, שבמצב כזה האדם נהנה (עם / בלי רצון מוגדר) מכך שרצונו לא מוגדר, ומכך שאין שום תחושת חיסרון כלל. וזהו סוג של חוויית שתיקה, שהרצון של האדם שותק. ויש גם עוד מצב נוסף, שבו, כאשר האדם נמצא ... מהעדר רצון מוגדר וסופי. ובנוסף, הנאה של מילוי רצון סופי, היא גם שקר. כי היא יותר רע, מאשר טוב, והחיסרון, גדול מהיתרון, ביחס לשלמות. כי תמיד יש בתת מודע רצון לאין סוף עוד יותר טוב, ותמיד יש גם את ... אחד, הוא באמת טוב יותר, מאשר דבר אחר. כי ברמה החיצונית של המציאות, בה יש סיבה ותוצאה, ויש תכלית וחוסר תכלית, ויש טוב ורע וכולי. אבל ברמה הפנימית של המציאות, הכל אחד ממש. ובסיכומו של דבר, כאשר האדם משתמש ...