... אין סיבה ועכשיו או שיש סיבה שמכריחה את הדבר שיקרה, או שיש סיבה שאינה מכריחה. כלומר, אפשרית. או שזה מחויב המציאות שזה יקרה, או שזה לא מחויב המציאות, כלומר, זה היה יכול גם לקרות אחרת. בעצם, זה אומר שמי יסתכל על עניין הבחירה החופשית, יש רק ...

... אין סוף. האין סוף מוגבל, כי הוא יישות מוגבלת כאשר אומרים שיש נוצר מאין הרי גם האין הוא לא מחויב המציאות. את היש אפשר להעלים אי אפשר להעלים כלום. גם הכלום הוא לא מחויב המציאות. יש מציאות שיש בתוכה יש ואין. כל מיני ספקולציות לנסות להפוך לשני צדדים. יש מציאות שיש בה שני ...

... אין סוף. האין סוף מוגבל, כי הוא יישות מוגבלת כאשר אומרים שיש נוצר מאין הרי גם האין הוא לא מחויב המציאות. את היש אפשר להעלים אי אפשר להעלים כלום. גם הכלום הוא לא מחויב המציאות. יש מציאות שיש בתוכה יש ואין. כל מיני ספקולציות לנסות להפוך לשני צדדים. יש מציאות שיש בה שני ...

... עמוק, אי אפשר למצוא סיבה מוחלטת לקיום. אליעד ציין שבסופו של דבר אפשר להגיע למסקנה שגם הקיום עצמו אינו מחויב, כי המציאות כולה יכולה להיעלם בכל רגע. עצם העובדה שאפשר לדמיין שהמציאות תפסיק להתקיים מוכיחה שקיומה אינו מחויב. לכן אין תכלית מוחלטת לקיום, ואם כך, גם לחיי האדם לא יכולה להיות תכלית מוחלטת. האם האדם בכלל בוחר ...

... בספק, שאתה לא בטוח, שם אתה מפסיד. ומה שגורם לאדם להפסיד כמו שאמרתי הרבה פעמים, אל תהפוך את האפשרי למחויב, אל תגיד דבר שהוא וודאי או בטוח אם אתה לא בטוח לגביו, כי דבר שלא היית בטוח בו והימרת ... אל תגיד על שום דבר שאתה בטוח בו כי אם אתה בטוח במשהו אתה בעצם משקר, תבדוק האם זה מחויב? אולי זה בעצם לא מחויב? זה שהשכל שלך אומר משהו, מי אמר שזה נכון? אולי זה לא נכון?!! כנל לגבי כל תחום, בפרט, השקרים ...

... שמעבר לשכל. איך ייתכן שיש ריבוי אינסוף ובכל זאת אחדות? אליעד מציין נקודה עמוקה יותר: כשמבינים לעומק, אפשרי המציאות ומחויב המציאות מתגלים כאחד. כלומר, כל דבר שהוא מוגבל (אפשרי) מתברר בסופו של דבר גם כאינסופי (מחויב), ואז אפשר לתפוס את המציאות כקיימת בריבוי אינסופי אך גם כאחדות מוחלטת. הוא משתמש במושגים מקיף ופנימי, ומסביר שיש ... הרואה את כל הקיים כאינסוף אחד, אך באותו זמן אפשר לומר שיש ריבוי אינסופי שקיים במקביל, משום שאפשרי המציאות ומחויב המציאות הם בעצם היבטים של אותה מהות. כך מתגלה שייתכן שיש הרבה אלוהים (הרבה אינסוף), ובכל זאת הם מתאחדים ... אותו עכשיו. ולגבי הנושא שיש יותר מבורא אחד מקביל, הנושא הוא פשוט, כאשר מתבוננים, בסוף התהליך מבינים, שאפשרי המציאות ומחויב המציאות, הם אחד. ואז שמבנים שהם אחד בכלל, ממילא מבינים שאפשרי המציאות, הוא מחויב המציאות. מה זה אומר? שכל ישות מצומצמת, היא בכלל אינסופית, ורק אנחנו חווים אותה כמצומצמת, שזה בעצם אומר, שיש ... פנימי ופנימי ופנימי ופנימי, ולמרות שיש הרבה אלוהים, אף על פי כן הם ישות אחת. כל מה שנכון לגבי המחויב, נכון לגבי האפשרי, מה שאומר שכל האפשרי הוא אינסוף, למרות שיש הרבה אז יש הרבה אינסוף, אבל אף על פי כן כל מה שנכון לגבי האפשרי, הוא גם נכון לגבי המחויב, כך שבסופו של דבר אנחנו מגיעים לכך שיש הרבה אלוהים, אבל מצד שני הם ישות אחת וזה עצמו אומר ...

... ואם אתה רואה אותו עכשיו זה סימן שהוא התגלה לך עכשיו, כל דבר ודבר הוא האלוהים, ואתה חווה את מחויב המציאות על כל דבר. בסוף התהליך אתה כן עובד אלילים, אבל אתה רואה שכול דבר זה אלוהים, עם כוח ... שולחן שיש לו כוח למנוע ממני לעבור דרכו, אבל הוא גם אלוהים שיש לו את הכוחות כולם. המצוי הראשון, מחויב המציאות, האין סופי, מחייה את המקום והזמן, את כל זה תחווה על שולחן. אז תמיד תהיה באינטראקציה עם אלוהים, ...

... ואפילו אין חוק, שאומר שחוקי הפיזיקה אמורים לעבוד ברגע הזה ובמקום הזה, כי הפוטנציאל, הוא אין סופי, והמציאות לא מחויבת אף אחד, לשמר עבורו את חוקי הפיזיקה שלו. והכל יכול להשתנות בפחות מרגע אחד וכולי. והחושבים כך, הם אנשים ... מודע לפוטנציאל, אלא רק לביטוי שלו, אז האדם באמת נופל בטעות, שאומרת שיש רק אפשרות אחת מיני רבות, והיא מחויבת המציאות, וכיוב כל שאר הטעויות. אבל כאשר האדם מבין את האחדות של המציאות, שנמצאת אפילו עוד לפני רמת הפוטנציאל ... של האדם, בכל פעם חווה צורה אחרת של המציאות. אבל באמת, גם המציאות הקודמת, נשארת קיימת תמיד. (והאפשרי, נכלל במחויב. המהות המחויבת, בצורה. שאז כל הצורות, קיומן מחויב, למרות שהן נפרדות ואכ הן רק אפשריות וכולי). וכל השינויים שהאדם חווה, הם רק בגלל שהאדם לא חווה את ... וההבנה הזאת של היקומים המקבילים, משנה לאדם את החוויה האישית שלו. כי באחדות של המציאות, כל אפשרי המציאות נכלל במחויב המציאות. כי כאשר הכל קיים כל הזמן בו זמנית, אז אין שום הפרדה בין האפשרי לבין המחויב כלל. כי אפשרי המציאות, קיים רק כאשר יש שינויים, שאז אפשרי, שיהיה כך או אחרת. אבל כאשר הכל קיים תמיד, הכל מחויב תמיד. וזהו העניין של ריבוי האלוהים. שיש אין סוף אלוהים אין סופיים. כי בשורש המציאות, כל אין סוף הישויות ... ישות אחת. כי המשמעות של הישות, נגזרת משאר הישויות כולן. וכאשר יש רק ישות אחת, אז יש רק את המחויב, שהוא חסר כל צורה. ולא, הוא לא נמצא בתוך המקום והזמן, אלא הוא מכיל בתוכו את המקום והזמן. כי ...

... סיבה ובלי שכל, הרי שזה אומר שהמחשבה עצמה, היא עצמה עזות פנים ושקר. כי היא רק אפשרי המציאות, שמתחזה למחויב המציאות. וכאשר האדם מנסה במצח נחושה, לשקר את המחשבות שלו ולראות האם הוא יכול לחשוב את ההפך שלהן, גם ... כל הדברים, ושום דבר לא נפרד ממנו. ואין לו הפך, אלא הוא כולל את הכל. ואז האדם זוכה להשגת מחויב המציאות. ואחרי שהאדם זוכה להשגת מחויב המציאות, אז על ידי זה נעשית תחיית המתים, וכל אותם אלילים ושקרים שהאדם השמיד אותם, עכשיו כולם קמים לתחייה ...

... מצד האמת. והנה, הכלום הגדול ביותר, הוא הדבר הממשי ביותר. משום, שככל שהדבר הוא יותר כלום, כך קיומו יותר מחויב. כי הצורות, אין קיומן מחויב, אלא קיומן הוא רק אפשרי בלבד. והמחויב, הוא דווקא הכלום, שהוא חסר כל צורה, ושהוא המהות של המציאות, שנמצאת מחוץ לזמן ולמקום, שהיא כלום ממש. והנה, ... כולה, היא כלום ואין ואפס ממש. והאלוהות שבאדם, היא מתה. כי האלוהות, היא הכוח שמניע את הכל, שהוא הכלום המחויב והאחדות הראשונה. והאלוהות הזאת, היא מתה בתוך האדם. שהאדם לא חווה, את האין שמהווה את היש. ומי שזוכה להתקרב ... אמיתית, על ידי התקרבות לצדיקי (= חכמי) אמת, שהם מלמדים את האדם לחשוף את כל השקרים האפשריים, ולגלות את המחויב, אז על ידי זה, האדם חוזר בתשובה אמיתית ושב להיות מי שהוא באמת. דהיינו, הישות שחושבת את החלום, שזהו האלוהים, הכלום הראשון המחויב, שממלא ומקיף את המקום והזמן כולם וכולי. וזוהי תחיית המתים, שהשפלות והכלום של האדם מתעורר לתחייה. שהאדם מתחיל להזדהות ...