... מתעוררת השאלה מי יצר את הישות הזו, וכך מגיעים ללופ אינסופי שבו כל יוצר זקוק ליוצר נוסף. לפיכך, הוא מציע לחקור את הנושא מזווית אחרת, זווית
המחויב והאפשרי במציאות. מה ההבדל בין
מחויב לאפשרי במציאות? אליעד כהן מציע לחשוב בצורה שיטתית ולבחון את העולם לפי הדברים שהם
מחויבי המציאות, כלומר, שחייבים להיות קיימים ואינם תלויים בשום דבר אחר, לעומת אפשרי המציאות, שיכול להתקיים או לא להתקיים, בהתאם למשהו אחר. למשל, ... הגדרה כלשהי כמו אני, חייב להיות גם לא אני, וההבחנה הזאת דורשת מרחב. לכן, כל המציאות נמצאת בתוך מקום וזמן, ואין בה שום דבר שהוא באמת מוחלט
ומחויב כשלעצמו. האם המקום והזמן עצמם הם מוחלטים? הנקודה הבאה שאליעד חוקר היא האם המקום והזמן עצמם
מחויבים או שהם גם אפשריים בלבד. הוא מסביר שגם הפוטנציאל עצמו, שהוא האפשרות שמשהו יתקיים בעתיד, תופס מקום וזמן. אפילו אם נלך אחורה בזמן, לפני המפץ ... רעיון הכלום. הכלום הוא מצב שאין בו שום דבר, כולל אין מקום, אין זמן, ואין פוטנציאל. בסופו של דבר, הוא מסביר כי הכלום הוא הדבר היחיד שהוא באמת
מחויב המציאות, מכיוון שאי אפשר להעלים אותו, הוא תמיד היה ותמיד יהיה קיים. אבל כאן יש פרדוקס: הכלום והיש הם למעשה שני הפכים המתקיימים בו - זמנית. ... להגיע לחוויה שמעבר לשכל? מה המשמעות של תפיסת יש ואין כאחד עבור הרצון האנושי? איך להבין את מהות האלוהים והכלום? מה ההבדל בין אפשרי המציאות
למחויב המציאות? כיצד מתנהל השיח המלא והמפורט על מי זה אלוהים? בשיחה הזאת עולה השאלה, מי זה אלוהים? ומיד מציינים שיש בעייתיות בשאלה עצמה, כי ייתכן ... מי יצר את הישות הזאת. ברגע שמגדירים אלוהים כיוצר, עולה מיד שאלה נוספת, מי מפעיל את אלוהים?, וכך נכנסים ללופ אינסופי. כיצד ניגשים להגדרת
המחויב והאפשרי? אליעד מציג את הרעיון שישנם דברים שהם
מחויב המציאות ודברים שהם אפשרי המציאות. הכיסא, הברזל שממנו הוא עשוי, האטומים של הברזל - כולם תלויים במשהו אחר ולכן אינם
מחויבי המציאות. כדי לחקור את המציאות, בודקים את השאלה מה בה חייב להיות קיים ללא תנאי, ומה אינו חייב. בהקשר זה הוא מזכיר שברמה המעשית אפשר להכניס ... מה מהווה את הזמן ומה מהווה את המקום, מגיעים לרעיון שיש הוויה אחת, גדולה יותר מכל הזמן ומהמקום, שעוטפת את שניהם. כלומר, אם המקום והזמן אינם
מחויבי המציאות בפני עצמם, אולי קיימת ישות אחת, פנימית יותר, שמולידה את המקום והזמן (לפני הזמן ולפני המקום). לפיכך, גם לגבי השאלה האם המקום הוא אין ... מציעים שיש ישות על - זמנית ועל - מקומית שמייצרת את שניהם. כיצד הרעיון של אין מוליד את היש? אליעד מתייחס להבנה שהדבר היחיד שאפשר לומר שהוא
מחויב המציאות הוא בעצם כלום - לא כלום במובן של חלל ריק, אלא כלום מוחלט שאין בו זמן ואין בו מקום. כל דבר יש אפשר להעלים ולהפוך אותו לנקודה פנימית יותר, עד שמגיעים למצב שבו אין מקום ואין זמן. בו - זמנית, גם הטענה הכלום הוא
המחויב נתקלת בשאלה מה אם גם הכלום אינו
מחויב? ואז בעצם מגיעים לפרדוקס: גם הכלום הוא לא ממש משהו נפרד, כי ההפך שלו הוא היש. בסופו של דבר, מגיעים לרעיון שהיש והאין הם היפכים שמתקיימים בו ... שהכל אחד ושהכל עשוי מאין. לכן, הוא מתנהל בעולם שבו ישנה נפרדות, אבל בתוכו יש תחושת שחרור ושלמות, כי הוא יודע שבשורש הכל זה אחד, ואין באמת
מחויבות להיצמד לכללים נפרדים באופן מוחלט. לסיכום, השיחה הזאת מבהירה שתשובת מי זה אלוהים? אינה תשובה אחת פשוטה, אלא הזמנה למסע עמוק של חקירה, שבו ... מי מפעיל את האחר, וכך נכנסים ללופ. אני אגיד לך מה תפיסת האלוהים שלי, אנחנו הולכים מסודר, מה בטוח קיים? בא ניקח משהו שהוא בטוח, אלוהים מוגדר
כמחויב המציאות. מה זה אומר? הדבר שקיומו
מחויב.. אתה מצד האמת לא יכול להיות בטוח בשום דבר, למה? כי כל הדברים שאתה בטוח בהם באים מתוך הגישה הסובייקטיבית שלך, והתפיסה שלך מוגבלת, גם אם אתה ... לומר שהמקום והזמן תלויים אחד בשני, ואפשר לומר שאולי המקום הוא אלוהים הראשון ואולי הזמן הוא האלוהים הראשון, השאלה הנשאלת היא איך אנחנו מגיעים
למחויב? כשהאדם רוצה לחיות טוב עליו להבין את חוקי המשחק, זה נושא אחר, כדי להבין את חוקי המשחק עליו להבין את המציאות. להבין את המציאות זה למצוא משהו שאתה בטוח בו ואחר להתחיל להסיק מסקנות, ואז השלב הראשון שאנו בודקים, מה בטוח קיים? למשל הכסא לא
מחויב כי הוא עשוי מברזל, הברזל לא
מחויב כי הוא עשוי מאטומים, וכשחופרים שוב מבינים שמה
שמחויב זה המקום והזמן. אי אפשר בלי מקום וזמן, אבל אז אפשר לשאול אולי יש מקום שמהווה את הזמן ואולי הזמן מהווה את המקום? אנו מנסים לצמצם את הישויות. ... וישות שנקראת אין זמן. מעבר למקום והזמן יש הוויה שהיא מחוצה להם, המקום והזמן מתהווים על ידי מישהו שאין לא הגדרה של מקום זמן, המקום והזמן הם לא
מחויבי המציאות. האם המקום הוא המציאות? לא, יש גם זמן. והאם הזמן הוא המציאות? לא, כי יש גם מקום. האם המקום הוא אין סופי? לא, בגלל שהזמן מגביל את ... של משהו, ולפני זה אנחנו באין מקום ובאין זמן. מבחינתנו אם נבדוק את זה נגלה שאין מקום ואין זמן זה אותו הדבר. עכשיו נשאל שאלה, האם קיומו של הכסא
מחויב המציאות? האם יכול שלא יהיה כסא? כן, זאת אומרת שקיומו של הכסא לא
מחויב, הוא אפשרי, הוא יכול להיות ויכול לא להיות, האם המקום
מחויב להיות קיים? לא, כי יש זמן, יכול להיות רק זמן? אולי, אנחנו אומנם חווים מקום וזמן, אבל יכול להיות שיש רק זמן, המקום הוא לא
מחויב המציאות כי עובדה שיש זמן והזמן לא
מחויב כי יש מקום. האם הפוטנציאל הוא
מחויב המציאות? לא, למה הוא לא
מחויב המציאות? כי עצם זה שאנחנו שואלים אם הוא
מחויב המציאות, בתיאוריה הוא לא