... תמיד חושב את קיומו העצמי, והעצמי והאני הוא ישות מוגדרת וכולי. אבל, מי שמחפש בתוכו את
מחויב המציאות, ומרחיק את מחשבתו מאפשרי המציאות, על ידי שלילת האפשרי, על ידי זה בסופו של דבר האדם מגיע לידיעת
המחויב. כי את
המחויב, אי אפשר לדעת באופן ישיר מוגדר ורצוני שנובע מהאדם עצמו. כי אם התהליך הוא רצוני ומוגדר, אז כל ידיעה, היא לא של
המחויב. כי
המחויב, הוא לא המוגדר. כי מה שהוא מוגדר, יש שני לו, וקיומו הוא רק אפשרי ... יודע שום דבר. כי הוא מאבד את האחיזה שלו בידיעות שלו שהן מוגדרות, ושלכן הן אפשריות ולא
מחויבות. ואז האדם חווה שהוא לא יודע שום דבר. וזה כמובן מצב של תסכול ...