... תחושה. שבכל פעם שהאדם זוכר שהוא רצה, ואחכ הוא חווה שהוא עושה, אז הוא חווה שהוא בוחר. אבל האדם לא בוחר את הרצון הפנימי שלו, לפחות לא עם רצון עצמי. כי הרצון העצמי הראשון, הוא לא של האדם עצמו, והוא ...

... ואין יש, ואכ הכל אין. כי המהות של המציאות היא אחת, כי המצוי הראשון, הוא אחד. כי יש מהות אחת שמקיפה וממלאת את הכל. ואם יש נפרדות, אז תמיד יש רובד פנימי יותר, שבו אין את צורת ההבדלים של הנפרדות, ויש רק מהות אחת. ואם המהויות הן חסרות כל צורה, אז ממילא אין ביניהן שום נפרדות, והן ישות אחת. וכל צורה ... כי באמת יש מהות נוספת של אחדות גדולה יותר וכולי, עד אין סוף. כי כל הגדרת אחדות, היא בעצם יצירת צורה. ולכן כל מהות של אחדות, היא רק צורה, ולכן יש מהות פנימית למהות פנימית עד אין סוף, בבחינת המקיפים שמעל הזמן והמקום. שזאת ההתקדמות של החכם האמיתי והאדם השלם, שהגיע אל השלמות. שבכל פעם הוא חווה אחדות גדולה יותר, כי ...

... מצמצם את עצמו, כדי ליצור את הנפרדות. ומאחר שזה באופן מודע, ממילא זה רק ברמה החיצונית. כי ברמה הפנימית, מאחר שהוא באופן מודע, לא ...

... ואחכ כאשר האדם מרגיש רע מנפרדות כלשהי, אז האדם מקבל שכל להבין שהנפרדות היא שקר, ושזה לא באמת משנה הצורה של המציאות, כי העיקר זה הפנימי שבו צריך להיות טוב. ואחכ האדם מקבל עוד שכל, ומבין טוב יותר, שבאמת הצורה החיצונית לא משנה, כי העיקר זה הפנימי. וכך הלאה. ובכל פעם האדם מקבל שכל חדש של אחדות. כגון לדוגמה שבהתחלה האדם מבין שאין הבדל בין גבר ...

... פנימי של השטן - למה קול פנימי ידיעה פנימית אינטואיציה תחושת בטן, למה כל אלו הם השטן? כי הרגש הרע, רוצה להתעלל באדם. ואם הרגש הרע יבוא לאדם ויאמר לו, ... הרע? הרגש הרע בא לאדם בדרכים מתוחכמות, ומדבר איתו. אבל הוא גורם לאדם להאמין, שזה לא הוא הרגש הרע שמדבר איתו, אלא שזה הקול הפנימי שלו של האדם עצמו, שמדבר איתו. והאדם בעצם מקשיב לרגש הרע עצמו, ורק נדמה לו, שזה הקול הפנימי שלו שמדבר איתו. והרגש הרע מתחזה בפני האדם, בכל מיני דרכים מתוחכמות, שגורמות לאדם לחשוב בטעות, שהקול של הרגש הרע, הוא בכלל הקול הפנימי שלו עצמו. והרגש הרע מלביש ומסתיר את עצמו בהרבה דרכים ובהרבה צורות, כגון תחושות בטן אינטואיציה קול פנימי ידיעה פנימית וכיוב. שהאדם בטוח, שאיזו ישות טובה רוצה לעזור לו, והוא לא מבין שכל הקולות שיש לו בראש, וכל תחושות הבטן שלו, וכל האינטואיציה שלו, וכל הידיעות הפנימיות שלו, הן כולן כולל כולן, צורות שונות של הרגש הרע. ואפילו התחושה הפנימית ביותר של האדם, שהוא עצמו קיים, גם היא מהרגש הרע. כי תחושת חוסר השלמות של האני, היא עצמה הרגש הרע, שהוא שורש ... לכך, שהאדם כל הזמן מרגיש שחסר לו משהו. ונזכיר, כי אעפכ, גם הרגש הרע עצמו, הוא עצמו שליח של השלמות האמיתית, שהיא כולה טוב. ויש פנימי, אבל יש פנימי עוד יותר. והפנימי, הוא הרגש הרע. אבל הפנימי יותר מהאני של האדם, הוא השלמות האמיתית. וכל האני הפנימי הרע של האדם, הוא רק מתחושת האני והחוצה. אבל לפני האני, הוא אלוהים ומושלם ממש וכולי. וכפי שיתבאר בהמשך. ובהתחלה, ... הן יוצרות אצל האדם תחושה של נפרדות, ויוצרות לאדם סבל בחייו. והאדם בטוח שתחושות הבטן שלו עוזרות לו. והוא לא מבין, שהידיעות הפנימיות שלו, וכל מה שהקול הפנימי שלו מדבר איתו, זה הרגש הרע עצמו, שרוצה לעשות לו רע, ללא טיפת רחמים. כי בהתחלה, הרגש הרע גורם לאדם לחשוב, שהקול הפנימי שלו עוזר לו. ואז האדם מתחיל להאמין לקול הפנימי שלו, בלי לבדוק אותו. והאדם חושב, שהקול הפנימי שלו רוצה לעזור לו, אבל הקול הפנימי של האדם, מזיק לאדם! כי הוא יוצר אצל האדם נפרדות, שהיא מזיקה לאדם, ללא כל יוצא מן הכלל. ומי שיפקח את עיניו קצת, ... תמיד באושר אמיתי, שאינו תלוי בשום צורה זמנית של המציאות. והסיבה לכך שהאדם רוצה לשנות את המציאות, היא רק בגלל שהוא מקשיב לקול הפנימי שלו, שאומר לו שקיימת נפרדות בעולם, בין הצורות השונות, ושצורה אחת, טובה יותר, מאשר צורה אחרת. ומי שמאמין לקול הפנימי שלו ומקשיב לו אפילו קצת, על ידי זה הוא נופל במלכודת של הקול הפנימי. שהוא גורם לאדם לחשוב, שהמציאות היא לא תמיד מושלמת כפי מה שהיא, ושצריך לשנות אותה. ומי שאינו מאמין לשום דבר בעולם, גם לא לקול הפנימי שלו. ומי שהוא חשדן אמיתי בכל דבר שהוא, ושהוא לא מאמין גם לא לעצמו, אז ממילא הוא קולט, שהקול הפנימי שלו, הוא הרגש הרע שגורם לו לסבול. ועל האדם לא להאמין, לשום קול פנימי תחושת בטן אינטואיציה ידיעה פנימית או כל שקר אחר, ועל האדם להיצמד תמיד רק לדבר אחד ויחיד, שזאת האמת. ועל האדם לברר תמיד את האמת, ולבדוק מהי האמת באמת, והאם באמת הדבר הוא כך, או שמא הקול הפנימי שלו, מטעה אותו. וכאשר מתבוננים מספיק עמוק פנימה באמת, יותר עמוק מאשר חוויית האני, אז רואים את האמת האמיתית. ושם אין שום ספק כלל, וזהו אלוהים האמיתי, השלמות האמיתית, האמת המוחלטת. ועל האדם להתעלם לגמרי, מהקול הפנימי הרע והשקרי שלו, ולזרוק אותו ואת כל שאר תחושות הבטן שלו. כי הם שורש כל הרע שבעולם. ועל האדם להיצמד תמיד, רק לדבר ...

... גם לא מפחד כלל משום דבר לגמרי, וגם לא מפחד להרגיש פחד או להרגיש רע ולסבול וכיוב. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום חיסרון ואין שום רע ופחד כלל. ולמרות שבחיצוניות, גם לחכם האמיתי יש רצונות, דהיינו, פחד, אעפכ בפנימיות דעתו של החכם האמיתי, אין שום פחד כלל. והחכם, הוא לא מפחד מהפחד הדמיוני של האדם, גם אם הוא היה אמיתי. וכל שכן, כאשר הוא ...

... בראש עם האני שלו. ועל האדם לשאול את כל השאלות. ובכל מקום שהאדם מרגיש אי נעימות לחקור איזה עניין, האדם מוכרח דווקא להתעקש וכן לחקור את אותו העניין. ועל האדם לחקור ולגלות, את השורש הפנימי של כל האמונות שלו. ועל האדם להתבונן היטב ולראות, מהן מגבלות השכל שלו. ולבדוק, האם באמת הן נכונות, או שמא הן כולן שקר והן רק אמונה בלבד. ואז האדם רואה, שהשכל ...

... האדם את עצמו, שם אין לחכם האמיתי שום אמונה כלל, אלא רק ידיעה של אמת בלבד. ובמילים אחרות, האמונה היא חיצונית והידיעה היא פנימית . שהאדם יכול להתנהג על פי אמונה כלשהי, כגון שהאש שורפת, אבל בתוכו לדעת, שהוא רק מאמין ... יותר מדויק, אפשרי להאמין, כל זמן שאתה לא חושב שאתה יודע בוודאות. ובנוסף, יש אמונה לגבי חיי היום יום. ויש הבנה לגבי תהליכים פנימיים של נפש האדם. ועל האדם להטיל ספק אמיתי, במהות של הדברים. וברמה החיצונית, על האדם לתת לדברים לקרות מעצמם, דהיינו, שאין צורך להילחם בחוקיות של העולם שלנו ברמה החיצונית. אבל ברמה הפנימית שהיא הצורה שבה האדם תופש את המציאות שלנו, שם על האדם לזכך את עצמו מכל שמץ של אמונה. ... מוכרח לשנוא את כל האמונות שלו, דהיינו, האדם מוכרח להבין למה ומה הסיבה שבגללה הוא עושה את מעשיו כרגיל. כי ההבנה והחוויה, היא פנימית בלבד. וברמה החיצונית של העולם שלנו, הכל ממשיך להתנהל כרגיל. בניגוד לאלו שחושבים שכדי ... עצמו באמת. שרק זה יביא את האדם, אל השלמות האמיתית שלו. ובסיכומו של דבר, ברמה החיצונית האדם יכול להאמין למה שבא לו. אבל ברמה הפנימית, האדם מוכרח להבין ולברר באופן מוחלט, מיהו ומהו ולהבין מהו העולם הזה שבו הוא חי, והאם ...

... שכל המהות של הטוב האמיתי, היא להפסיק ליהנות בפנימיות הלב, מדבר אחד, יותר מאשר דבר אחר. ובחיצוניות, יש עדיין רצונות משתנים. אבל האני של האדם, מחובר לפנימיות שלו, שבה אין שום צורת רצון כלל. ובפועל, האדם כאילו נהנה פחות מהמציאות, אבל מה שבאמת קורה זה, שהאדם פחות סובל משינוי הצורות שיש במציאות, ... בהחלט נהנה הרבה יותר מבפנים, בתחושה של שקט פנימי אמיתי, שהוא תלוי פחות ופחות בצורות של המציאות. כי מי שלא מסוגל ליהנות מאיזה דבר, הרי שהוא גם לא מפחד לאבד אותו, כי הוא חסר משמעות עבורו. וכאשר ...

... חי חיים טובים באמת. ולא שהאדם מגלה שבשורש הכל אחד, ושאעפכ יש נפרדות. כי זאת לא הבנה של אחדות, וזאת הבנה שעדיין יש בה שאלות. כי עדיין יש הפרדה בין השורש והמהות, לבין הצורה. אלא מדובר על הבנה פנימית באמת, ששם האדם רואה את האמת, שהצורה נכללת במהותה, לישות אחת ממש. שאז אין שום שכל של נפרדות, ושום שאלה כלל. ויש נפרדות וגם אחדות, ...