... שכולם מכירים. הזיוף לוקח את המקור ומנסה לחקות אותו, אך תמיד נשאר זיוף. אותו דבר בדיוק מתרחש עם האושר שהאדם מנסה להשיג: האושר האמיתי הוא תחושה
פנימית ושלמה שאם היא קיימת, האדם מפסיק לחפש אושר נוסף. לעומת זאת, כל סוגי האושר החיצוני הם זמניים, ובכל פעם שהאדם משיג אותם, הוא ... מדגים את הרעיון הזה באמצעות אדם רעב, שאפילו אם הוא הולך לישון, עדיין חולם על אוכל, משום שהרעב ממשיך להציק לו. באותה דרך, כל אדם תמיד יחוש חיסרון
פנימי של תשובות אמיתיות לשאלות עמוקות כמו: מי אני? למה אני חי? מה התכלית של החיים? וכך הלאה. השאלות האלה קיימות בתוך כל אדם, ואם הוא לא ... מתחילה להפריע לו, זה סימן שבאופן סמוי הוא כן היה מסוגל לשמוע, ועכשיו זה רק התעורר. כך גם לגבי השאלות: אם הן מטרידות את האדם, זה סימן שהכאבים
הפנימיים היו שם תמיד, וכעת השאלות רק חשפו אותם. הוא גם מדגים זאת בדוגמה של אדם עיוור: אדם עיוור לא יגיד שתמונה כלשהי מכוערת, פשוט כי הוא ... עד הסוף, בלי פחד. ככל שהאדם יחקור יותר לעומק, כך בסופו של דבר יגיע להבנה שתביא לו שקט נפשי אמיתי. הוא ממחיש זאת שוב ואומר שאם האדם היה באמת שלם ושבע
פנימית, שום דבר לא היה יכול להטריד אותו. כל מה שמטריד את האדם הוא סימן שיש בתוכו חוסר של תשובות ושל הבנה. לכן האדם צריך לשאול ולחקור עד שהוא יגיע לתשובות אמיתיות. מה יקרה כאשר האדם יגיע לתשובות? אליעד מסביר שכאשר האדם ימצא את התשובות האמיתיות לשאלות
הפנימיות שלו, הוא יחווה שלמות
פנימית. השלמות הזו לא נובעת מכך שהאדם הצליח להשיג משהו חיצוני, אלא מעצם ההבנה וההגעה לאמת. כאשר האדם מבין את האמת בצורה מוחלטת, הוא מפסיק להיות תלוי בדברים חיצוניים כדי להרגיש טוב, כי ההבנה
הפנימית עצמה מעניקה לו את השקט והשלווה. הוא מברך את כולם בהמשך של שלמות
פנימית ואמיתית, שבה אף שאלה או ספק לא יטרידו אותם יותר. המסר המרכזי הוא שאסור לפחד מהשאלות, אלא צריך לחפש את האמת עד הסוף, ורק אז ... אושר, כיוון שכל השאר זה אושר מזויף כמו זיוף של בגד, שעון ועוד, לוקחים את המקור האמיתי החיצוני הגשמי, ומתחילים לעשות חיקויים זולים, כך בדיוק זה
בפנימיות, בניסיון לחוות אושר אמיתי
פנימי מהותי, על ידי זיופים של עשייה חיצונית כזו או אחרת, אך לעולם הרצון של להיות מאושר באופן מוחלט ותמידי אינו מתמלא. והבן אדם צריך בכלל ... לא ישמע אם היא טובה או לא טובה בעיניו ואם יגבירו עוד ועוד, ולפתע ישמע ויצרום לו, סימן שחוש השמיעה היה שם קודם ועכשיו התעורר. ואנשים סובלים מהשאלות
הפנימיות, מה התכלית, למה אני חי? מי אני? ואין תשובות אמיתיות לשאלות הללו, וזה מציק לכולם בלי יוצא מהכלל. מתי יהיה לי טוב? האם יש משמעות בכלל? ואדם הוא כמו אדם מורעב, תמיד בתוכו יהיה לו חסר
פנימי של התשובה האמיתית כמו אדם רעב שלא אכל לפני השינה, גם כשילך לישון יציק לו עדיין הרעב. וכך לאדם שלא ינוח עד שידע את האמת, את התשובות ... ומפחידות אותו, כי אם לא ישאל, לא יגיע וימשיך לסבול. וכשיגיע, ידע שקט ושלווה מעצם ההבנה, ולא מעצם האושר, או הטוב או הרע. ושיהיה לכולם המשך של שלמות
פנימית ואמיתית, ששום שאלה לא תזיז אתכם לכאן או לכאן מלהמשיך לשאול, עד שתגיעו לתשובה, לאמת, וממילא למנוחה ולנחלה. ...