למה שטיפת מוח לא באמת יכולה להעלים ספקות?

שטיפת מוח היא ניסיון להחדיר לאדם רעיון או אמונה מסוימת באופן שחוזר על עצמו, עד שהאדם משתכנע לחלוטין. אליעד כהן מסביר שגם כאשר אדם עושה לעצמו שטיפת מוח, הוא לעולם לא יכול להגיע לביטחון מוחלט ונטול ספק. בכל מצב, גם כאשר האדם בטוח באמת מסוימת, תמיד יישאר לו ספק קטן, אפילו בתת - מודע, שאולי זה לא נכון. לדוגמה, אדם שמנסה לשכנע את עצמו שוב ושוב בדבר מסוים, ירגיש תמיד אי - ודאות קטנה, מחשבות הפוכות ואופציה לחשוב אחרת. כל עוד קיימת האופציה הזו, משמעות הדבר שהשטיפה לא הצליחה במאה אחוז.

לדברי אליעד כהן, הדרך היחידה להגיע לשקט אמיתי, למצב שאין בו ספקות כלל, היא רק כאשר האדם מגיע אל האמת המוחלטת, ששם אין מקום לשום ספק או מחשבה אחרת. שטיפת מוח אף פעם לא מביאה למצב זה, ולכן תמיד תיכשל ביצירת ביטחון מלא.

איך העולם סביבנו שוטף לנו את המוח באופן מתמיד?

אליעד כהן מסביר שבעולם בו אנו חיים קיימת שטיפת מוח מתמדת דרך הטלוויזיה, התקשורת והסביבה. לדוגמה, כאשר בטלוויזיה מזהירים אותנו "סע בזהירות, כי בדרך יש סכנה", זאת שטיפת מוח סמויה. הם מנסים לשכנע אותך שאם לא תיזהר, משהו רע יקרה. למעשה, כל פרסום, חדשות ואזהרות שמשודרות כל הזמן הן צורה של שטיפת מוח שמחדירה לאדם רעיון מסוים כאילו הוא מוחלט.

דוגמה נוספת שנותן אליעד היא תופעת הטרור וההפחדה הציבורית. כשהתקשורת מציגה את הטרור כדבר רע ומסוכן, זוהי גם סוג של שטיפת מוח. הציבור כולו מסכים מיד שזה רע, בלי לחשוב שאולי יש דרך אחרת לראות את הדברים. לדוגמה, אולי אפשר לחשוב שהמטרה של החיים היא בכלל למות, ואם כן, אולי הטרוריסטים בעצם עוזרים להשיג את המטרה הזו. כמובן שהדוגמה הזאת קיצונית במכוון, אך מטרתה להראות כיצד תמיד קיימת אופציה נוספת לחשוב.

האם באמת רע למות או שמדובר בשטיפת מוח נוספת?

אליעד כהן ממשיך ומסביר שהמחשבה ש"מוות הוא רע" היא בעצם תוצאה של שטיפת מוח שעברנו מהסביבה ומהחברה. אנחנו חיים מתוך ההנחה שמוות הוא דבר רע שצריך להימנע ממנו. אך זו רק אמונה שנוצרה עקב שטיפת מוח מתמדת. הוא נותן כדוגמה כתות מסוימות שבהן אנשים מאמינים שהמוות הוא מטרה רצויה ושחיובי למות. עבור אותם אנשים, החיים הם רק שלב לקראת המוות, ולמות זו לא טרגדיה אלא הצלחה.

הוא מוסיף ואומר שיש כתות שבאופן מודע ומתוך אמונה פנימית מתכננות התאבדות קבוצתית מתוך אמונה אמיתית שהמוות הוא טוב. לדעת אליעד, עצם העובדה שיש אנשים החושבים אחרת ממה שנחשב כמקובל מעידה על כך שהרעיונות שיש לנו לגבי מה טוב ומה רע הם תוצאה של שטיפת מוח חברתית.

האם ההתאבדות באמת משנה משהו?

בהמשך, אליעד כהן מדגיש רעיון נוסף לגבי ההתאבדות: אם אדם מתאבד כי הוא חושב שזה ייקח אותו למקום אחר טוב יותר, לא בהכרח יש לו ערובה לכך. הוא שואל: מאיפה האדם יודע שבמקום האחר יהיה לו טוב יותר? אליעד מעלה את הטיעון שאולי אותו אדם כבר התאבד בגלגול קודם והגיע בדיוק למקום הזה, ולכן ההתאבדות בעצם לא שינתה שום דבר. במילים אחרות, האדם תמיד נמצא איפשהו, ובמובן עמוק, אי אפשר באמת לברוח מהמציאות.

כל הרעיונות הללו מצביעים על כך שכל ניסיון לברוח באמצעות שטיפת מוח, או אפילו בריחה קיצונית כמו התאבדות, לא פותר את הבעיה הבסיסית של אי - הוודאות לגבי המציאות.

למה תמיד תישאר אופציה לחשוב אחרת?

אליעד כהן מסכם ואומר שבכל מצב, לא משנה כמה חזקה תהיה שטיפת המוח, תמיד תישאר אופציה לחשוב אחרת. כל עוד האדם יכול אפילו במעט לפקפק, הרי שהשטיפה לא הצליחה עד הסוף. לכן, כדי להגיע למצב של ודאות מוחלטת, יש צורך להגיע להבנה אמיתית של המציאות, ולא להסתמך על שטיפת מוח או שכנוע עצמי.