... ובו יתבאר העניין, שלפעמים האדם עצמו גורם לכך שיהיו לו הפרעות חרדה ופחדים שונים. בגלל, שהוא עצמו רוצה מבחינה מסוימת, לחיות בפחד ולחיות בחרדה. ומי שיתבונן אל תוכו עמוק בעין אמיתית, יראה, שמנקודת מבט מסוימת, הוא עצמו רוצה שיהיו לו פחדים וחרדות. ולמה? כי כפי שכבר ביארתי, חרדה ופחד, נובעים מכך שיש לאדם רצון. ... האדם. ואם אין רצון עצמי, אז אין טוב ואין רע. ומי שיתבונן אל תוכו היטב, יראה כי מנקודת מבט מסוימת, הוא רוצה לחיות חיים שיש בהם טוב ורע, והוא לא מוכן לחיות חיים שאין בהם שום טוב ורע בכלל. כי בעיני האדם, חיים בלי טוב ובלי רע, נראים כחיים משעממים, וכחיים חסרי עניין. והאדם רוצה מנקודת מבט מסוימת, לחיות חיים, שיש בהם טוב ורע. וכל אחד שישאל את עצמו, האם הוא מוכן לחיות חיים בלי טוב ובלי ... שום רצון ובלי שום דבר שיהיה נגד הרצון שלו. ומי שמרגיש שהוא לא מוכן לוותר על משחק החיים לגמרי בשלמות, הרי שזה אומר שהוא כן רוצה את הטוב ואת הרע, שהוא זה שיוצר את משחק החיים. ומי שרוצה את ... רצונות, והוא רוצה שיהיו לו גם פחדים וגם חרדות. כי כנל, אם יש רצון, מחויב שיהיו גם חרדה ופחד בעוצמות שונות. וברגע שהאדם רוצה אפילו קצת, את המשחק של הטוב והרע שיש בחיים שלו, הרי שזה אומר, שהוא רוצה ... והפחדים של האדם. כי כל מעשיו של האדם, כולם נובעים מהרצון ומהפחד של האדם. כי האדם מפחד להיעלם ומפחד למות ומפחד להיות לבד ומפחד להרגיש רע, וכל הפחדים והחרדות האלו, הם אלו שמניעים את האדם. והאדם, שלא מבין בשלמות את המשמעות האמיתית של לחיות בלי שום פחד לגמרי, ולחיות בלי שום חרדה לגמרי, נדמה לו בטעות, שלא לפחד כלל, זה יכול להיות רע. כי בלי שום רצון כלל, זה נדמה לחיים מאוד משעממים, עד מוות. ומה שקורה זה, שהרבה פעמים, האדם מפחד להשתחרר מכל הפחדים ומכל החרדות שלו, בגלל שהוא מפחד שזה יביא אותו ... לו, שיש גם חיסרון גדול מאוד במצב שבו אין לו שום רצון עצמי וכיוב. וזה גורם לכך, שהאדם לא באמת רוצה בלב שלם כל כולו לצאת מכל החרדות והפחדים שלו. כי מצד אחד האדם רוצה לחיות בלי פחדים ובלי ... גם יבוא על חשבון האושר והטוב היחסי והזמני שלו. והאדם לא מוכן לוותר על הרע, כי בכך הוא גם מוותר על האפשרות להרגיש טוב. וכל זה נכון, רק מנקודת מבט של טוב ורע. כי מנקודת מבט שבה אין טוב ... ורע. ובכל מקרה המסר הוא פשוט, והוא, שמי שרוצה תרופה נגד חרדות, עליו לברר עם עצמו, עד כמה הוא באמת רוצה תרופה נגד חרדות. ומי שרוצה לטפל בחרדות שלו, עליו לבדוק ולראות, האם באמת ועד כמה באמת הוא רוצה טיפול בחרדות שלו, שיעלים לו את כל החרדות שלו לגמרי בשלמות. כי כל זמן שיש לאדם אפילו טיפה אחת של רצון, להישאר עם חרדות ופחדים / רצונות, בעוצמה כלשהי, הרי ... לאדם גם הפרעות חרדה ופחדים נגד רצונו. ולא שזה רע שיש הפרעות חרדה. אלא שצריך להכיר בכך, שהאדם לא באמת רוצה להשתחרר לגמרי מכל החרדות שלו. ומי שירצה באמת להשתחרר מכל החרדות / רצונות באשר הם, הוא יצליח להגיע לחופש מוחלט.

... כללית, ושכל אחד יפרש את תוכן הדברים, לפי הפירוש האישי שלו, למושג אגו. ומי שיתבונן יראה, כי בעולם שלנו, קיימת מלחמה שלמה, באגו של האדם. ויש סדנאות רבות וספרים רבים ותורות ותיאוריות ופילוסופיות שונות, שמנסות ללמד את האדם, כיצד ... שיקרו לאדם בחיים שלו, גם דברים טובים וגם דברים רעים. ונתחיל מהדברים הרעים, שבגללם כולם נלחמים באגו. כגון לדוגמה, מלחמות אגו. שאנשים נלחמים למען האגו שלהם ומשחקי הכבוד ומשחקי השליטה שלהם. ומלחמה, גובה קורבנות משני הצדדים. ואנשים, בגלל האגו והגאווה שלהם, בגלל זה הם נלחמים במלחמות כאלו ואחרות, וגורמים נזק לעצמם ולסביבתם. ואם לא היה לאדם אגו, ואם לא היה אכפת לאדם, מי יגיד את ... הצד השני של המטבע. והוא, שרק בזכות האגו של האדם, רק בזכות זה יש טוב בעולם. ולמה? כי מצד האמת, כל דבר שהאדם משנה את המציאות, זה סוג של מלחמה עם המציאות. כגון לדוגמה אדם שלא רוצה לשאוב מים ... קשה מאוד, ונלחם בצורה קשה מאוד, ברעב שלו. כי האדם משקיע המון משאבים, כדי לא להיות רעב. כי המציאות, גורמת לכך שהאדם יהיה רעב. וזה סוג של מלחמה. כי האדם לא רוצה להיות רעב, אבל המציאות, כן גורמת לאדם להיות רעב. והמציאות נלחמת ברצון של האדם. שהאדם רוצה להיות שבע, והמציאות כל כמה שעות, גורמת לאדם להיות רעב. והאדם נלחם ברעב הזה, בנחישות, לאורך כל חייו. ואם לא היה לאדם שום אגו, ולא היה ... כל הזמן, ויש דברים שכמעט ולא משתנים לעולם. והרעיון הוא, שאם לא היה אגו בעולם, אף אחד לא היה מתאמץ להשיג את המטרות שלו, ואף אחד לא היה עושה שום דבר, ואז ממילא לא היו שום שינויים בעולם, ולא ... ובכל רגע של זמן, יש משהו אחר, שונה משאר כל הרגעים האחרים. ובכל רגע ורגע, אחד מהרגעים של הזמן, מתגבר על כל שאר הרגעים, ומבטא כלפי חוץ את התמונה שיש בו. ומבטל ממילא את כל שאר התמונות, שיש בכל שאר הרגעים של הזמן. ובכל רגע חדש של זמן, יש מוות והשמדה של הרגע הקודם של הזמן. ויש לידה מחדש של הרגע הבא של הזמן. כי בכל רגע, נוצרת מציאות ... זה קיים העולם. ואעפכ, רגעי הזמן, גם נמצאים בשלום זה עם זה. כי אם רגעי הזמן ילחמו זה בזה בשלמות בלי שום שלום ובלי שום הרמוניה כלל, הרי שממילא, גם אז לא יהיה עולם. כי אם רגעי הזמן ישנאו אחד את השני בשלמות, אז רגעי הזמן יצטרכו להיות שונים לגמרי אחד מהשני. ושום רגע של זמן, לא יוכל להיות דומה בשום דבר, ... הזמן. שזה מה שיוצר את המשמעות של החיים בעולם. והרעיון, הוא פשוט מאוד. והוא, שאכן האגו יוצר את כל המלחמות וכל הרע שיש בעולם. כי בלי שום אגו, אין שום בעיה כלל. אבל מצד שני, בלי שום אגו, גם ... שהאגו יוצר לאדם בעיות בחיים. אבל האגו הוא זה שיוצר לאדם את החיים. ומי שיבטל את האגו שלו לגמרי ובשלמות, ויגיע לענווה בשלמות, ויתאחד עם כל המציאות שסביבו בהרמוניה שלמה באמת, הרי שממילא הוא ייעלם ולא יהיה קיים כלל. והקיום של האדם, תלוי בכך שיהיה לו אגו. ובלי אגו וגאווה, ... שיש לו בחיים. ובסיכומו של דבר, צריך להבין את המשמעות האמיתית של האגו. ואז ממילא האדם חי חיים טובים באמת.

... אדישות, אפתיות וכיוב. ויש פסיכולוגים וכיוב שחושבים בטעות, שרגשות של אפתיה / חוסר אנרגיה / עייפות נפשית וכיוב, נובעים מתוך מצב של דיכאון. שהאדם נמצא בדיכאון באופן כללי. ובגלל שהאדם נמצא בדיכאון באופן כללי, אז זה יוצר אצלו חוסר חשק לעשות דברים, וחוסר שמחה לעשות דברים. וכאשר זה מתמשך, זה יוצר מצב של עייפות כרונית ושל אדישות קלינית וכיוב. וההיגיון בכך הוא, שמה שמניע את האדם לעשות דבר ... כי אפתיה / אדישות וכיוב, הן לא בהכרח רעות. ולא רק שהן לא רעות, אלא, שלפעמים, הן נובעות דווקא מתוך תחושה של שמחה ושל אושר פנימי. כי האדם חווה אדישות כלפי מה שקורה סביבו, בגלל שהמשמעות שלו, לא באה מהדברים החיצוניים לו, אלא מתוכו. וכאשר האדם נמצא לדוגמה בדיכאון ועצבות, אז מה שקורה זה, שהמשמעות של האדם, לא נמצאת מחוץ לאדם, אלא נמצאת ... האדם. והאדם חווה כלפיהם, תחושה של אפתיות ושל חוסר חשק וכיוב. כגון לדוגמה אדם שנמצא במצב של דיכאון, בעקבות מוות של אדם קרוב / פרידה מאדם אהוב וכיוב. שהאדם חווה בתוכו כל מיני דברים רגשיים כאלו ואחרים, שגורמים לכך, שהאדם מתבונן אל תוכו פנימה, ושלא יהיה אכפת לו, ממה שקורה מחוצה לו, בעולם החיצוני. ואז האדם, הוא כאילו אדיש למה שקורה לו בחוץ, כי הוא מרוכז בתוכו עם עצמו. אבל, אפתיה ואדישות, יכולות לנבוע, גם מתוך מקום חיובי של אושר פנימי. כגון לדוגמה אדם שכל חייו חיפש את משפחתו האבודה, שברגע שהוא מוצא את משפחתו האבודה, אז הוא יכול להיכנס למצב של אופוריה ולתחושה של התרוממות רוח וכיוב, שתגרום לכך, שגם הוא יהיה בסוג של אדישות כלפי מה שקורה סביבו. וזה דווקא בגלל שהוא מרגיש מלא מבפנים, עד כדי כך, שלא אכפת לו מה שקורה בחוץ. ואדם שלא מתעניין באוכל, זה או בגלל שהוא ככ חולה, עד כדי כך שאין לו חשק לאכול. או בגלל שהוא ככ בריא ... מרגיש מלא מבפנים. כך שאפתיה ואדישות, יכולות לנבוע, גם ממצב של דיכאון. שהאדם סובל מאיזה מצוקה נפשית מאוד חזקה, שגורמת לכך שלא יעניינו אותו הדברים שקורים מחוצה לו. או שהאדם נמצא במצב של בריאות נפשית מאוד גדולה, עד כדי כך ששום דבר חיצוני, לא יכול להפר את שלוות הנפש שלו. כי האדם מתעניין ומגלה עניין, בכל דבר שנתפש עבורו כבעל משמעות. והאדם חושב שדבר כלשהו הוא משמעותי עבורו, כאשר הוא חושב שהדבר הזה יכול להשפיע על רמת האושר שלו. ואם האדם חושב שדבר כלשהו יכול להשפיע הרבה על האושר שלו, אז הדבר הופך להיות מאוד משמעותי עבורו. ואם האדם חושב, שדבר כלשהו, לא ממש יכול להשפיע על רמת שביעות הרצון שלו מהמציאות, אז ממילא הוא לא מייחס לו משמעות. ולכן, כאשר האדם נמצא בדיכאון בגלל איזו בעיה ... ילך לעשות אותו. כי המאמץ, לא שווה את התועלת, בעיני האדם באותו הרגע. אבל כיוב ממש, מי שהוא מאושר באמת מבפנים, גם הוא חווה סוג של אפתיה / אדישות / שאננות כלפי המציאות. ולמה? כי הדברים שחיצוניים לו, הם לא ממש משפיעים על רמת האושר שלו. ולכן ממילא הוא מגלה בהם פחות עניין. ולא בגלל שהעולם לא מעניין אותו בגלל דיכאון וכיוב. אלא ... בהכרח נובע מדיכאון, אלא לפעמים זה דווקא נובע משמחה. ועוד יש להוסיף ולומר, כי אם האדם יהיה עם אפתיה בשלמות, אז ממילא הוא לא יעשה שום דבר בשום נושא בעולם. כי מי שאוכל לבריאותו, ומי שבורח מאש לבריאותו, הרי ... להילחם בחיידקים שיש באוויר שאותו הוא נושם. ולמה? כי האדם אפתי לכך, מסיבות שונות. וכמובן, שגם זה במינונים שונים ובעוצמות שונות. והרעיון הוא, שיש שתי נקודות מבט מנוגדות, שבהן תלוי, האם האדם יהיה אפתי, או יגלה עניין ויתעניין בדבר ... כי הוא חושב שהוא מוכרח לשנות תמיד את המציאות, שתהיה טובה כמה שיותר. והיתרון של החשיבה הזאת, הוא, שהיא גורמת לאדם כל הזמן לשפר את המציאות שלו. אבל מצד שני, היא גם גורמת לכך, שהאדם לעולם לא יהיה שבע רצון מהמציאות שלו. כי האדם הופך להיות אפתי, כלפי דברים, שהוא שבע רצון ... דבר, אז ממילא הדבר הזה כבר לא מטריד אותו יותר, והוא אדיש לגביו. כמו לדוגמה, שאדם בריא, שהוא לא מתרגש מכך שהוא בריא, כי את זה הוא כבר מקבל כמובן מאליו. והאדם חווה סוג של אדישות כלפי זה שהוא ... שתמיד הוא יגלה עניין בכל דבר. דהיינו, הוא תמיד יחשוב, שכל דבר יכול לעשות אותו למאושר יותר. כי האדם מתעניין, רק במה שיכול לקרב אותו אל האושר העצמי שלו. ולגלות עניין בכל דבר, פירושו, לחשוב שכל דבר יכול להשפיע ... לא מעניין אותו. אלא, ששום דבר לא חסר לו. ולכן שום דבר לא מעניין אותו. כמו אדם בריא, שלא מתעניין בתצוגה של כיסאות גלגלים לנכים, או אדם בריא, שלא מעניינות אותו תרופות. וזה לא משום שהוא חולה סופני, שגם הוא לא מתעניין בתרופות כי אין לו תקווה, אלא דווקא משום שהוא אדם בריא, שלא חווה את הצורך, להתעניין בתרופות. והמסר, הוא ... / אדישות / שאננות / חוסר חשק / חוסר אנרגיה וכיוב, הם גם טובים מאוד, והם יכולים לנבוע גם מתוך מקום טוב מאוד. ואם הם קיימים אצל האדם, הם לא בהכרח נובעים רק בגלל סיבות רעות. אלא לפעמים הם ...

... פירושו תמיד רצון להרגיש טוב. במילים אחרות, אם אדם רוצה דבר מסוים, הוא בעצם רוצה להרגיש טוב. כל רצון מתייחס לטוב - כלומר, למילוי של חיסרון כלשהו - ולכן המונחים רצון וטוב הם למעשה מילים נרדפות. כשאדם אומר שהוא רוצה משהו, הוא מתכוון שהוא רוצה למלא חיסרון, כלומר, להרגיש טוב יותר מאשר הוא מרגיש כעת. עם זאת, אליעד מדגיש כי אף על ... שרצון להרגיש טוב הוא מחויב אם יש לך רצון כלשהו, הוא לא מחויב כשלעצמו שיהיה לך בכלל רצון. אם קיימת, יש לך טוב ויש לך רע, ויש לך רצון, אבל לא מחויב שתהיי קיימת מלכתחילה. כלומר, לא מחויב שתהיי במצב שיש בו רצון. מה ההבדל בין הכאב הפיזי לכאב התודעתי? אליעד מסביר את ... של תינוק שנשרף באש. הוא מסביר שכאשר תינוק נשרף, אנו רואים תגובה של צרחות וכאב, אך אנחנו לא יודעים באמת מה התודעה שלו חווה. אנו רואים רק תגובה גופנית. הוא מסביר שבעוד שהגוף סובל, התודעה אינה בהכרח סובלת באותה צורה או באותה מידה. אדם מבוגר שנשרף באש יצרח ויתייסר גם הוא, אך עוצמת הכאב הנפשי עשויה להיות שונה משל תינוק, כי המבוגר מבין את הסיטואציה, מפחד מהמוות ומודע לאובדן הצפוי. כלומר, הכאב שלו אינו רק פיזי אלא נפשי - הוא חווה גם פחד, אובדן, ותחושות נוספות, ולכן הכאב שלו יכול להיות עוצמתי יותר ברמת התודעה. בנוסף, אליעד מביא דוגמה של אנשים דתיים שמוכנים למות על קידוש השם. אף על פי שגופם סובל וצועק, ייתכן שהתודעה שלהם חווה דווקא תחושת התעלות רוחנית ומשמעות עמוקה, ... שלמרות שזה נראה טבעי שתינוק תמיד יעדיף הנאה על כאב, אין לנו דרך ודאית לדעת זאת בוודאות, כי איננו באמת יודעים מה מתרחש בתודעה שלו. ייתכן שזו רק תגובה פיזיולוגית של הגוף, סוג של מנגנון רובוטי. אליעד מדמה זאת לפעולה של הכאת ... ביותר - אז מחויב שהוא גם רוצה להרגיש טוב, מאחר שכל מודעות מייצרת מיד גם טוב וגם רע, וכך מתהווה הרצון לשפר את המצב, כלומר, להרגיש טוב יותר. האם ניתן בכלל לא לרצות שום דבר? אליעד מסביר שאף על ... להיות לו רצון כלשהו, ואז הוא חייב לרצות להרגיש טוב. הרצון להרגיש טוב הופך למחויב, רק אם התודעה כבר קיימת. האם יש קשר בין מודעות לבין סבל? אליעד מדגיש שקיים קשר ישיר בין מידת המודעות לסבל. ככל שהתודעה מודעת ... הוא מדגים זאת שוב באמצעות הדוגמה של תינוק ואדם מבוגר בסיטואציות קשות, כמו שריפה, ומסביר כיצד התודעה משפיעה על רמת הסבל וההנאה של האדם. בסיכום הדברים, אליעד מציג רעיונות מורכבים על היחס בין רצון, טוב, מודעות וסבל, ומסביר את ...

... את הרגשות שלהם? אליעד מסביר כי אנשים משתמשים במנגנוני הגנה, כגון הדחקה רגשית, כדי להתמודד עם רגשות קשים. הוא מתאר שהדחקה נוצרת כי האדם מפחד להתמודד עם התחושות השליליות שלו. הוא נותן דוגמאות כמו אדם שלא מודה שכואב לו ... יכיר בכאב הוא ירגיש רע עוד יותר. כך, האדם מעדיף להדחיק ולא לראות את הבעיה. אליעד טוען שההדחקה לא באמת פותרת את הבעיה אלא רק מונעת את ההתמודדות הישירה, ובסופו של דבר משאירה את האדם במצב של סבל מתמשך. מה הקשר בין הדחקת רגשות למחשבות שליליות על העתיד והעבר? אליעד מבהיר שיש שלושה דברים שיכולים להפריע לאדם: אירועים ... הוא לשאול את עצמך: למה זה מפריע לי?, ולברר לעומק את המקור המדויק של ההפרעה. הוא מדגיש שהדבר היחיד שבאמת חשוב הוא עד כמה האדם רוצה את מה שמתרחש ברגע זה. הוא נותן דוגמה של אדם שנופל מבניין ולא מפחד בגלל שהוא כבר מת, אלא מפחד בגלל העתיד - כי הוא יודע שהוא עומד למות. אם הרגע היה נעצר, הוא כבר לא היה מפחד. אליעד משתמש בדוגמה זו כדי להמחיש עד כמה המחשבות על העתיד הן אלו שמייצרות את הסבל. מדוע האדם נמנע מלהודות שהוא לא מרוצה ב - 100%? אליעד מתאר מצב שבו אנשים מפחדים להודות שהם לא מרוצים לחלוטין מהחיים שלהם כי הם חושבים שאין פתרון, ולכן הם מעדיפים ... יש לשים את הדברים בבירור על השולחן ולנסות להבין אותם לעומק. הוא מסביר שהפתרון האמיתי הוא לבדוק למה הדבר באמת מפריע לך. האדם צריך להכיר בכנות מלאה במה שמציק לו, ורק אז יוכל לטפל בזה. אליעד נותן דוגמה על אישה שלא רוצה להודות שיש לה בעיית ראייה, ולכן מסתובבת ברחוב עם הראש מושפל. הוא מדגיש שאם היא הייתה מתמודדת ישירות עם הבעיה ומודה בה, היה אפשר לפרק את הבעיה מבחינה שכלית ולהגיע למצב שבו היא לא תרגיש מוטרדת. ... עם בעיות רגשיות היא קודם כל להכיר בהן באופן מלא, ברור וישיר. הוא מציין כי האדם חייב לומר את האמת לעצמו, לא משנה כמה היא כואבת. אם האדם מרגיש שהוא לא יודע מה הסיבה לבעיה, הוא צריך לבדוק אם ... מפריעים לאדם להגיע לאושר? אליעד משתמש בדימוי של כיפת ברזל כדי להסביר כיצד מנגנוני הגנה מפריעים לאדם. לדבריו, האדם מתמקד כל הזמן בהגנה מפני כאב, במקום להתמודד ישירות עם שורש הבעיה. הוא מתאר זאת באמצעות דוגמה מהמציאות הפוליטית של ישראל ועזה, ואומר שהגנה אינסופית לא פותרת את הבעיה אלא רק דוחה את ההתמודדות הישירה. הפתרון האמיתי הוא להיכנס לעימות ישיר עם הבעיה - או לעשות שלום איתה או להתמודד איתה עד הסוף, בלי להמשיך להתחמק. מדוע חשוב לומר לעצמך את האמת לגבי הרגשות שלך? אליעד מדגיש שלומר את האמת לעצמך על הרגשות שלך הוא הצעד הראשון לפתרון. הוא מסביר שהסיבה שאנשים נמנעים מלהודות שיש להם בעיה היא שהם ... יוכל למצוא פתרונות שהוא לא היה מגלה אילו המשיך להתכחש למצבו. מה קורה אם האדם לא מסוגל להתמודד עם האמת? אליעד מסכם בכך שאם האדם לא מסוגל להתמודד באופן ישיר עם האמת, לפחות שיתחבר לאמת במידה שהוא כן יכול. כלומר, אם הוא לא יכול להודות לגמרי בבעיה, שיתחיל לפחות להודות בחלקים קטנים ממנה. בסופו ... האם נכון להסתיר רגשות? מה הקשר בין רגשות לעבר ולעתיד? איך מנגנוני הגנה פוגעים באושר? מה החשיבות של אמירת האמת לעצמך?

... דבר והיפוכו, הכל שווה, הכל אחד, אולי ההפך הוא הנכון, אחדות ונפרדות מה המשמעות של לא לדעת שום דבר באמת? אליעד כהן מסביר על מצב מיוחד של לא לדעת שום דבר. לא מדובר כאן על חוסר ידע רגיל או ... אי אפשר להגיע להגדרה מוחלטת וברורה של שולחן, מכיוון שכל הסבר דורש הסבר נוסף, וכך לעולם לא תהיה לך באמת הבנה מלאה של המושג. המשמעות של כל דבר נשענת על דברים אחרים, ולכן שום דבר לא ברור עד הסוף. ... אין לזה תשובה מוחלטת. כל תשובה שתיתן נשענת על משהו אחר, וכך אתה ממשיך עד אינסוף ללא תשובה. אם באמת תתעקש למצוא תשובה מוחלטת, בסופו של דבר תגיע להבנה שאין תשובה, וזה יוביל אותך למצב שבו אתה כבר לא ... מגביל את עצמו. האדם הזה לא יכול להשתנות, כי אין לו סיבה אמיתית לפעול בעולם. הוא לא מסוגל להשתתף באמת במשחק החיים. לעומת זאת, אחדות אמיתית היא מצב שבו האדם באמת לא יודע שום דבר, לא יודע להבדיל בין טוב לרע, בין משנה ללא משנה. רק במצב הזה יש חופש ... לא מסוגל לפעול, כי אין לו מוטיבציה לשנות. הוא כבול בתוך המחשבה שהכל חסר משמעות. אליעד מדגיש שכדי להיות באמת חופשי, אתה צריך להגיע למצב שבו אתה לא יודע אם הדברים משנים או לא משנים. כלומר, לא להכריע בכלל, ... מלופ של סבל, אליעד מציע לבדוק לעומק את כל הסיבות לכך שמשהו מסוים משנה לך. לדוגמה, אם אדם מפחד למות, הוא צריך לבדוק לעומק את הסיבות שבגללן הוא מפחד למות וגם את הסיבות ההפוכות - למה לא לפחד למות. כשמגיעים להבנה מלאה ב - 100% של שתי האפשרויות ההפוכות (אני 100% מפחד למות ואני 100% לא מפחד למות), בעצם כבר לא יודעים מה נכון. כשהשכל לא יכול להכריע בין ההפכים, נוצרת חוויה של חוסר ידיעה מוחלטת, שמפסיקה ... כשאתה מנסה להבין עד הסוף את כל האפשרויות, אתה מגיע למצב שבו אין הבדל בין האפשרויות, ולכן אין לך באמת ידע או הכרעה סופית. מי שיודע הכל לא יודע כלום, כי כל ההגדרות מתבטלות. איך להגיע לחוויה של הכל שווה באופן מעשי? כדי להגיע לחוויה של הכל שווה, אליעד ממליץ לקחת נושא שמטריד ... למה את לא רוצה את זה. כששתי התשובות יהיו ברורות לך באופן מוחלט, כבר לא תוכלי לדעת אם את באמת רוצה או לא רוצה, ואז זה יהיה שווה לך. במצב הזה לא משנה מה יקרה, תהיה לך שלווה מוחלטת. ... עונג והחוויה של הכל שווה? אליעד מסביר שגם חוויות בסיסיות כמו כאב או עונג אינן מוחלטות. אם כאב היה באמת רע מוחלט, לא היינו מסוגלים לשאת אותו בכלל. העובדה שאנו יכולים לסבול כאב מסוים מוכיחה שהוא לא רע באופן ... הכל בסופו של דבר שווה ולא מוגדר. מהי הדרך להגיע למצב של אחדות מוחלטת? הדרך שאליעד מציג היא בדיקה מתמדת של ההפכים, עד שמגיעים להבנה שכל דבר והיפוכו נכונים באותה מידה. רק כשהשכל מגיע למבוי סתום ולא יכול יותר להכריע, מתרחשת חוויית האחדות המוחלטת והחופש האמיתי שבו אין שום הגדרה, והכל אפשרי בו - זמנית. איך להגיע לאחדות מוחלטת? מה ...

... מבחירה חופשית שלו, לא יבחר להרגיש רע, אפילו לא קצת. כי האדם רוצה להגיע למצב שבו רק טוב לו בשלמות, עד כמה שאפשר. ומי שיתבונן יראה, כי האדם כל חייו מתאמץ לצמצם ולהפחית את כמות הרע שיש בחיים שלו, ומתאמץ להגדיל את כמות הטוב שיש לו בחיים. ואת זה האדם עושה, מתוך שאיפה להגיע למצב, שבו יהיה לו רק טוב, בלי שום רע כלשהו. ומי שיתבונן יראה, כי בסופו של דבר, לא משנה כמה האדם מתאמץ להפחית את כמות הרע שיש לו בחיים, ולא משנה כמה האדם מתאמץ להגדיל את כמות הטוב שיש לו בחיים, בסופו של דבר, תמיד האדם ירגיש גם רע ברמה כלשהי. ולא רק שתמיד האדם ירגיש גם רע ברמה כלשהי, אלא שלפעמים, גם כמות הרע של האדם בחיים, נשארת זהה לחלוטין, ואפילו גדלה, גם אחרי שהאדם מתאמץ ככ הרבה להקטין את הרע, ולהיפטר ממנו לגמרי. והסיבה לכך היא, שבכל דבר שיש בעולם, יש בו יתרון כלשהו ... הרצון של האדם, שהוא עצמו תלוי בנקודת המבט של האדם, שהיא עצמה תלויה ב... (ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם מתבונן על המציאות שלו, אז ככל שהוא יותר רוצה אותה, כך טוב לו יותר, וככל שהוא פחות רוצה אותה, כך ... לו למחשבה איזו מציאות חלופית, שהוא חושב, שאם הוא ישיג אותה, אז יהיה לו יותר טוב מאשר עכשיו. והאדם מתאמץ להשיג את אותה מציאות, שהוא חושב שהוא יהיה שבע רצון ממנה וירצה אותה. ותמיד אחרי שהאדם משיג את מה ... בטוב. (והאדם טרם קיומו, בוחר מלכתחילה להרגיש רע, בדיוק כמו שהוא בוחר להרגיש טוב. וכפי שביארתי את זה לעומק במקומות אחרים). ונמצא אם כן, כי המרדף אחרי האושר של האדם, לעולם לא מסתיים. ולמרות שהמרדף אחרי האושר לעולם לא ... אעפכ האדם ממשיך לרדוף אחרי האושר, וממשיך להשלות את עצמו, שאולי הוא ישיג את האושר המיוחל. ובכל פעם האדם מתאכזב מחדש וכולי. או במילים אחרות, לא משנה כמה תתאמץ להשיג את כל מה שאתה רוצה, לעולם לא תשיג את ... לשרוד בחיים כאן בעולם הזה. כי האדם כל חייו עושה פעולות, כדי לשרוד כאן בעולם הזה. והאדם עובד קשה ומתאמץ קשה, כדי לשמור על הבריאות שלו, ולגרום לכך שהוא יחיה כמה שיותר. אבל, לא משנה כמה האדם מתאמץ לחיות, בסופו של דבר, הוא ימות. וזה כמובן עניין מתסכל ביותר. שהאדם כל חייו כמעט, מקדיש אותם כדי לגרום לעצמו להרגיש טוב, ותמיד הוא ירגיש גם רע. ולא רק ... להאריך את החיים שלו כמה שיותר. ולא משנה כמה האדם ישתדל להאריך את החיים שלו, בסופו של דבר הוא ימות. דהיינו, המאבק נידון לכישלון מראש. כי ברמת המודעות של האדם, הוא לא רוצה למות, לפחות לא באופן פורמאלי. וברמה המודעת של האדם, הוא עושה דברים, כדי לשרוד כמה שיותר (אאכ זה בא על ... שלא מאפשרת לאדם להרגיש טוב נצחי, אלא תמיד הטוב יהיה גם עם רע כלשהו. ובפרט כאשר האדם חווה שהוא מתאמץ כדי להשיג איזו מטרה, שהוא יודע מראש, שגם היא לא תספק אותו. ואעפכ הוא לא מרוצה מהמציאות עכשיו, והוא מתאמץ כדי לשנות את המציאות, כאשר הוא יודע מראש, שבכל מקרה הוא תמיד לא יהיה מרוצה בדרך כזו או אחרת. שזה כמובן מתסכל מאוד ומכעיס מאוד. וכיוב ניתן למצוא עוד כל מיני דברים שיש בעולם שלנו, שמי שיתבונן בהם, הוא יכול לאבד את השפיות שלו, מרוב תסכול כעס ועצבים על המציאות שלנו. כי זה מתסכל ביותר, כאשר האדם מבין, שאת הרצון שלו להרגיש רק טוב תמיד, את זה הוא לעולם לא יקבל. וזה מתסכל ברמות נוראיות. וככל שהאדם מבין טוב יותר את גודל הקונפליקט, שבין הרצוי לבין המצוי, כך רע לו יותר. והדבר הזה, מתסכל ביותר כנל, ויכול לגרום לאדם להשתגע מרוב לחץ נפשי ומרוב מתח נפשי וכולי. והשאלה היא, מה עושים כדי לשמור על שפיות, וכדי לא להשתגע מכך שאף פעם האדם לא ישיג ... אותו הדבר, לבין כל שאר הדברים. וזאת הסתכלות שפויה ורגילה על העולם. וההסתכלות השפויה הזאת על העולם, היא זו שגורמת לכך שהאדם ישתגע מרוב לחץ ויאבד את השפיות שלו. ולמה? כי הסיבה שתמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו, זה ... בין דברים שונים, רק הוא מוצא יתרונות וחסרונות יחסיים בכל דבר ודבר. וברגע שהאדם מבדיל בין דברים שונים, ולא מתייחס אליהם בצורה זהה ושווה, אז האדם נכנס לחוויה, שבה הוא תמיד ירצה יותר טוב, ותמיד הוא לא ירגיש רק ... להיות בריא לבין מצב של להיות חולה, ובין להיות עשיר, לבין להיות עני, ובין להיות חי למצב של להיות מת וכיוב. שהאדם מבדיל בין המון דברים בחיים שלו. והאדם מבדיל בין העבר לבין ההווה לבין העתיד. והאדם מבדיל בין דברים כאלו ואחרים. וההבדלה הזאת של האדם, היא גורמת לכך שהאדם תמיד לא יהיה שבע רצון מהמציאות בשלמות. כי בכל מקום שיש הבדל בין דברים, אז שום דבר לעולם לא יכול להיות מושלם בלי חסרונות. כי בכל ... היחידה לשמור על שפיות, ולא להשתגע מכך שאין שלמות בשום דבר שקיים. והרעיון הוא, שהאדם צריך להסתכל על המציאות מתוך שתי נקודות מבט מנוגדות, בו זמנית. זא לא לאבד את השפיות לגמרי, ולא להיות רק לא שפוי. אלא להיות ... ידע שום דבר בשום נושא בעולם. ושבתת המודע שלו, הוא לא יראה שום חיסרון בשום דבר שיש בעולם. ואעפכ, ברמת המודעות החיצונית שלו, הוא כן יבדיל בין דבר לבין היפוכו. וכן יבדיל בין טוב לבין רע. וכן ירצה להרגיש ... תשובה: על ידי התבוננות מוחלטת על הדברים שנראים שונים אחד מהשני. כי הדברים נראים שונים אחד מהשני, רק בעיני המתבונן. שזה נקרא התבוננות יחסית. אבל מי שייקח כל שני דברים ששונים זה מזה, וישאל את עצמו, האם באמת ובאופן מוחלט שאינו ניתן לערעור, האם באמת הדברים שונים זה מזה?! הוא יגיע לנקודת מבט, שבה הוא לא יבדיל בין דבר לבין היפוכו, אלא הכל יראה ...

התאבדות, למה לא להתאבד, בסוף הכל מתאזן, למה לחיות, למה לא למות, רוצה להתאבד, לא רוצה למות, רוצה לחיות האם המציאות באמת חצי טובה וחצי רעה? המציאות היא דבר שמכיל בתוכו, באופן עקרוני, בדיוק את אותה כמות של טוב ורע. אליעד מסביר שכשאנחנו מסתכלים על המציאות, אפשר לראות בה צדדים חיוביים ושליליים באופן שווה, ממש כמו ... יותר שולחנות, אלא הכל נמצא בעץ באופן שווה. באופן דומה, טוב ורע נמצאים במציאות בצורה שווה. האם התאבדות יכולה באמת לחסוך סבל? אליעד מדגיש שהסבל לא נובע ממה שקורה לנו, אלא מההתנגדות שלנו למה שקורה. לדוגמה, אדם שנשרף באש לא סובל בגלל עצם השריפה, אלא בגלל שהוא לא רוצה להישרף. מכאן שעוצמת הסבל נמדדת לפי הקונפליקט של התודעה עם המציאות, ולא לפי משך הזמן שבו מתרחש האירוע או חומרתו הפיזית. לדוגמה, אדם יכול לסבול במשך שעה ממכות חלשות אבל לא לאבד הכרה, ולעומת זאת לקבל מכה אחת חזקה מאוד ולהתעלף. הסיבה להבדל היא בעוצמת הקונפליקט הפנימי שהוא חווה, ולא באירוע עצמו. כך גם אדם שמתאבד, אינו בהכרח חוסך לעצמו סבל. יכול להיות שאדם שמתאבד בירייה, שחווה לכאורה רק סבל קצר, יסבול הרבה יותר מאשר אדם אחר שמת באיטיות ובכאב רב, משום שעוצמת הקונפליקט הפנימי שלו עם המציאות היא גבוהה יותר ברגע ההתאבדות. למה אדם שרוצה להתאבד סובל יותר? אליעד מסביר שאדם שמתאבד הוא אדם שהגיע לרמה כה גבוהה של תסכול מהמציאות, עד שהוא מעדיף למות מאשר להתמודד עם החיים. זה אומר שלאורך כל חייו, אותו אדם היה עם רמת הנאה נמוכה יותר ביחס לאדם שרוצה להמשיך לחיות, גם אם החיים קשים. לדוגמה, אדם חולה סופני שרוצה להמשיך לחיות אפילו עם כאב רב, נהנה מהחיים כל כך עד שהוא מוכן לסבול עבורם. לעומתו, אדם שמתאבד בעצם מראה שכל חייו הוא נהנה פחות, ולכן הוא סובל יותר, והסבל הפנימי שלו גדול יותר. איך הנאה מהחיים יכולה להוביל לסבל? אליעד מתאר כיצד ככל שאדם נקשר יותר להנאות מסוימות בחיים, כך הוא למעשה מגביר את הסבל הפוטנציאלי שלו. לדוגמה, אדם שאוהב מאוד לאכול ונקשר לחוויית האכילה, נהנה יותר ... נלקח ממנו. זו הסיבה לכך שכל הנאה גדולה מביאה איתה פוטנציאל לסבל גדול לא פחות, ולהיפך. למה בסוף הכל מתאזן? אליעד מסביר שבסופו של דבר, המציאות כולה מתאזנת. הוא מדגים זאת דרך רעיון האינסוף: כיוון שיש אינסוף אפשרויות ואינסוף זמן, כל מציאות טובה מתאזנת עם מציאות שלילית במקום אחר. כשאדם נהנה מאוד, יש מקום אחר שבו מישהו סובל באותה מידה, ולהיפך. זה כמו מערכת סגורה שבה הכל מתאזן: כל אושר שאתה חווה מתאזן על ידי סבל במקום אחר במציאות הכוללת. מה המשמעות של להיות קשור למציאות? אליעד מתאר שהסיבה העמוקה שבגללה אדם לא רוצה להתאבד היא בגלל שהוא קשור לעולם. אדם שרוצה לחיות, קשור למציאות, ואילו אדם ... המציאות כל כך חזק, עד שהקשר שלו למציאות נשבר והוא מעדיף לסיים את חייו. אך בכל מקרה, ההנאה והסבל מתאזנים, ולכן ההתאבדות לא באמת יכולה לפתור בעיה עמוקה של סבל, אלא רק להמיר סבל אחד בסבל אחר. האם אפשר להימנע מסבל לגמרי? לפי ... ונהנה ממנו, כך בהכרח תגבר גם ההתנגדות לאבד אותו והסבל שכרוך בכך. ככל שאדם מזדהה עם הרצונות שלו, הוא מוותר על השקט הפנימי שלו - אותו שקט שאומר לא משנה לי מה יקרה. ברגע שאתה נקשר לרצון כלשהו, אתה ... יסבול יותר כשהמציאות תשתנה והוא יאבד אותן. למה לא כדאי להתאבד? אליעד מסכם שהסיבה לא להתאבד היא שהתאבדות אינה באמת פתרון לסבל, כיוון שהיא פשוט מעבירה את האדם ממצב של סבל אחד למצב אחר של סבל, שאולי הוא אפילו ... הסבל ולהבין את המקור הפנימי שלו, במקום לברוח ממנו. למה לא להתאבד? איך להתמודד עם סבל בחיים? למה הכל מתאזן בסוף? האם התאבדות מפחיתה סבל? מה המשמעות של סבל בחיים? איך הקשר לעולם יוצר סבל?

... עם הגוף, קיום בלי גוף, כאב גופני, כאב נפשי, להזדהות עם הגוף האם כאב נפשי תלוי בגוף הפיזי? אליעד מתייחס לנושא של הקשר בין הגוף לבין הסבל הנפשי, ומסביר שהשאלה העיקרית היא האם קיומה של התודעה ללא גוף היה מפחית או מגביר את הסבל הנפשי. השאלה לא עוסקת בקיומה של התודעה עצמה אלא בהנחה שקיימת תודעה - האם היא תסבול פחות או יותר אם לא יהיה לה גוף. לדוגמה, אם אדם מת, ואין לו יותר גוף, האם התודעה שלו תהיה פחות סובלת או יותר סובלת? האם הכאב תלוי בגוף הפיזי או בהזדהות הרגשית? אליעד מסביר כי התודעה לא באמת תלויה בגוף הגשמי על מנת לחוות סבל, משום שהסבל נובע מתוך הזדהות רגשית. הזדהות רגשית היא תחושת אני חזקה, כאילו האדם עצמו חווה את הדברים על גופו, גם כאשר אין באמת פגיעה בגופו הפיזי. הוא מדגים מצב שבו אדם מזדהה עם משהו מרוחק ממנו כמו ילדים רעבים באפריקה. במקרה כזה, ... אם מישהו יפגע בילד של אדם כלשהו, הוא יחוש כאב נפשי חזק, לפעמים אפילו יותר מאשר אם הפגיעה הייתה מתרחשת לו עצמו. האדם אומר לעצמו: אני מעדיף שיפגעו בי ולא בילד שלי. הסיבה היא הזדהות רגשית חזקה עם הילד, ... הזדהות רגשית ללא גוף? אליעד מוסיף ומסביר שאם לאדם לא היה גוף והוא היה רק תודעה, ההזדהות שלו הייתה מתמקדת במשהו אחר. לדוגמה, אדם בחלל ריק שאין בו דבר מלבד התודעה שלו יזדהה עם התודעה עצמה, ויחווה סבל נפשי מתוך מחשבות על הקיום של עצמו בלבד. ברגע שאין לאדם הזדהות עם דבר חיצוני, כל האנרגיה שלו תתמקד בהזדהות עם האני שלו עצמו, והסבל ייווצר מההזדהות הפנימית. מה קורה כשההזדהות מתמקדת בנושא אחד? כאשר אדם מתמקד מאוד בנושא מסוים או בדבר מסוים, כל תשומת הלב הרגשית שלו מופנית לנושא זה. אליעד נותן דוגמה של אדם ששומע שמתכוונים לכרות עץ בחצר. אם האדם מזדהה מאוד עם העץ, הוא יחוש כאילו פוגעים בגופו שלו וירגיש סבל רב. אך אם ההזדהות עם אותו עץ תהיה פחותה, האדם יסבול פחות. כלומר, רמת הסבל תלויה בעוצמת ההזדהות ולא בעצם קיומו של הגוף הפיזי. האם חיילים סובלים פחות מפגיעות בגופם? אליעד ממשיך ומביא דוגמה של חיילים בשדה קרב, שלעתים פחות מוטרדים מפגיעה בגופם הפיזי מאשר מהצלחה או כישלון של משימתם או מערכים אידיאולוגיים מסוימים. ההזדהות הרגשית שלהם עם המטרה או עם הערכים חזקה יותר מההזדהות עם גופם האישי, ולכן ... עצמו איננו מקור הבעיה. הבעיה העיקרית היא ההזדהות של האדם עם הרצונות שלו, כלומר, התעקשות פנימית שהדברים יהיו בצורה מסוימת. אם האדם יהיה פחות נעול על מה שהוא רוצה, הוא יחוש פחות סבל, בין אם הוא קיים בגוף ובין אם לא. האם אפשר להפחית הזדהות רגשית? אליעד מציין שיש אפשרות להפחית את רמת ההזדהות, אך מבהיר שזהו תהליך מאתגר. ככל שאדם מבין יותר שהוא משתמש בגופו רק ככלי ולא מזדהה איתו באופן ...

... הרע שבטוב, הצד השני של המטבע, הטוב שיש ברע למה אנשים חושבים שטוב זה טוב ורע זה רע? ההסבר מתחיל מהנקודה שבה האדם חושב בצורה טבעית כי טוב זה טוב ורע זה רע. למשל, אדם חושב כי טוב שיש ... משנה אם יש לך כסף או אין לך כסף - שניהם טובים או שניהם רעים באותה מידה. אבל כאן מתחילה בעיה גדולה: האדם יכול להבין בסכל שטוב ורע הם שווים, אך אינו מצליח לחוות זאת בפועל. הוא עדיין מרגיש ... הסיבה: האדם עדיין לא הצליח להתחבר לתחושה הזאת באופן פנימי, מפני שהוא אינו חווה את השוויון בין שני המצבים באמת. מדוע קשה לאדם לחוות את השוויון בין טוב לרע? אליעד מציג בעיה נוספת: האדם חושב שאם יגיע למצב שבו טוב ורע הם באמת שווים בעיניו, אז הוא כבר לא יוכל לתפקד בחיים. אדם חושב שאם לא יהיה לו אכפת אם יש לו ... בחייו. יש כאן פרדוקס לכאורה: או שאתה סובל מכך שיש הבדל בין טוב לרע, או שאתה נייטרלי לחלוטין ולא מתפקד בחיים. כאן אליעד מבהיר שזו טעות - יש נקודת מבט נוספת שחסרה לו. מהי נקודת המבט השלישית שחסרה לאדם? ... להבין שאין הבדל בין טוב ורע, אלא להבין ולהרגיש במלוא העוצמה את ההיפוך של המחשבה הראשונית. רק כאשר אדם באמת יכול לראות באופן מלא ששני הצדדים של המטבע נכונים באותה המידה - שיש כסף זה גם טוב וגם רע, ... מדוע הוא כן היה רוצה שיגנבו לו. למשל, אולי זה יפנה לו מקום בבית, או אולי זה ישחרר אותו מתלות ברכוש. אם אדם מפחד למות, עליו להבין גם מה טוב במוות. כלומר, להבין לעומק את הצד החיובי שנמצא בדיוק בצד ההפוך למה שהוא מאמין בו. אם אדם חולה וסובל, הוא ... רגע, ולכן הפחד מאיבוד שליטה הוא חסר טעם. דווקא חקירה אמיצה של הצד השני היא הדרך לשחרור. האם אנשים באמת נהנים מהסבל? אליעד מדגיש נקודה קריטית: אדם סובל רק כי הוא נהנה מכך במידה מסוימת, גם אם אינו מודע לכך. כל סבל מבוסס על הנאה נסתרת. אם האדם יחקור מדוע הוא באמת סובל, הוא יגלה שהוא נהנה מהסבל. למשל, אדם שסובל מחרדה, נהנה מתחושת הזהירות או השליטה שהחרדה נותנת לו. ברגע שהוא מבין את זה, הוא יכול לבחור אם להמשיך ליהנות מהסבל במודע ...