מבוא - סם החיים וסם המוות שיש בספר כפי שכבר ביארתי, הספר הזה הוא כולו הקדמות ורעיונות שאמורים להוביל את האדם, לשכל על אנושי, גדול ביותר. ומשום כך, יש בספר הזה סם חיים וגם סם מוות. כי הטועה שלומד את הספר הזה, הוא לפעמים לא מבין ולא מסכים עם מה שכתוב בספר הזה כלל. ומי שהוא חכם שמחכים, הוא מתחיל להתבונן על דברי הספר ומתחיל להבין אותם ולהסכים איתם. והנה, מחמת שהתכלית של הלימוד בספר, היא לא השגת השכל של הספר עצמו, אלא השגת השכל שיש מעל ובתוך פנימיות השכל ... לא השיג את השכל שמחייה את השכל של הספר, שהוא השכל שמחייה את כל הדברים שבעולם, דהיינו, השגת האחדות בשלמות, הרי שהאדם עדיין נמצא בהיכלי התמורות (תמורות מלשון המרה והחלפה, שהאדם מחליף את האמת בשקר ואת הטוב ברע וכולי). והכוונה היא, כי מצד האחדות של המציאות, לא שייך שום דיבור כלל. כי כל ... שייך לחשוב שום מחשבה כלל. כי הטועים חושבים, שבאחדות של המציאות לא שייך דיבור, אבל שייך מחשבה. אבל מצד האמת, גם המחשבה היא דיבור, וגם המחשבה היא גבול וגדר, שלא מכילה את האין סוף של האחדות. ומאחר שבאחדות של ... ורע, כדי שהוא יוכל לומר משהו. וכמובן שזה לא שקר של ממש. כי מצד הנפרדות של המציאות, אכן יש אמת ושקר. וגם מצד האחדות האמיתית של המציאות, גם בה לא הכל אחד. כי הטועים חושבים, שהכל אחד פירושו, שאין טוב ורע ואין אמת ושקר וכיוב. אבל מי שיודע את האמת של האחדות, הוא יודע ומבין שאחדות המציאות פירושו, שהנפרדות נמצאת באחדות עם האחדות, ושאין שום הפרדה בין אחדות לבין ... סוף והסוף הם אחד ממש. ולכן גם באחדות המציאות, שייך דיבור ומחשבה ונפרדות. כי האחדות האמיתית, היא כאשר הנפרדות מתאחדת עם האחדות לישות אחת ממש. וכל מה שיש בנפרדות, קיים כפי מה שהוא ממש, גם באחדות ללא שום שינוי. ... מנקודת המבט שלו, החכם האמיתי צריך לשקר שיש נפרדות, כדי לדבר איתו. כי מי שעוד לא השיג את האחדות באמת, הוא עושה הפרדה בין האחדות לבין הנפרדות. ולכן מנקודת המבט שלו כל דיבור, הוא נוגד את האחדות של המציאות, ... את השכל של החכם האמיתי, אז מי שהוא טועה כנל, הוא לא מבין ולא מסכים עם דברי החכם (ומצד האמת זה בצדק כדלקמן). ומי שהוא יותר חכם, הוא מתחיל להבין את דברי החכם, כפי השגת שכלו ומתחיל לתפוש במחשבתו את דברי החכם. אלא, שהמטרה של החכם היא להביא את האדם אל התכלית הטובה, שבה האדם לא ... אלא רק הקדמות אליהם בלבד. ולכן, גם כאשר האדם חושב שהוא מבין ומסכים עם דברי החכם, הרי שעדיין מצד האמת הוא טועה ולא מבין את פנימיות כוונת החכם כלל. כי מי שהוא חכם אמיתי שיודע את השורש של הכל, ... האדם מבין את הדבר הזה, הוא גם יכול להסביר את השכל ואת ההיגיון שיש בכל דבר בעולם. כי מצד האמת, כל השכלים שבעולם, כולם שווים, והכל נכון באותה המידה ממש, מצד האחדות של המציאות. וכל השכל שהחכם מגלה, הוא יכול לגלות גם את השכל המנוגד וההפכי שלו. כי מצד האמת, כל השכלים בעולם, אם הולכים איתם עד לקצה האחרון שלהם, כולם מובילים לאותה הנקודה ממש, שהיא מחוץ לכל ההגדרות. וכאשר האדם לומד את השכל של החכם האמיתי, הוא בעצם לומד את סם החיים שמלובש בתוך סם המוות. כי כל הצמצומים שיש בעולם, הם כולם סם המוות. כי הצמצום, הוא עצמו המוות, שהוא הסוף שהורג את החיות של הדבר. כי החיות של כל הדברים, נמצאת לפני כל ההגדרות והצמצומים. וכפי שאמרנו, השכל של הכל, הוא סם החיים האמיתי. שכאשר האדם משיג אותו, אז הוא מתחיל לחיות את החיים הטובים באמת. ועד אז האדם שותה את סם המוות של העולם הזה. והחכם האמיתי כאשר הוא מדבר עם מי שנמצא בעולם הזה, הוא מדבר איתו בשפת העולם הזה, שהיא כולה גם סם המוות. והרעיון הוא, שעל האדם לחזור ולהבין, שתכלית הספר, היא לא שהאדם יבין ויסכים עם השכל של הספר, כי זהו סם המוות ממש, שהאדם עדיין נאחז בהגדרות ולא משיג את השכל שיש מעבר להגדרות. וכל זמן שהאדם לא משיג את השכל, שמהווה את השכל של הספר ושנמצא לגמרי מחוץ לשכל של הספר, הרי שהאדם, עדיין לא באמת מבין את כוונת המחבר של הספר הזה. והרי שהאדם, עדיין לא מבין גם לא את כוונת המחבר, של הספר ... שאותו כתב אלוהים, שהוא השכל שנמצא מחוץ להכל וכולי. ובפשיטות: כל זמן שהאדם נאחז ברעיון כלשהו, גם ברעיון של: אמת / שלמות / אחדות / אין הבדל וכיוב, הרי שהאדם עדיין בחוויה של צמצום. דהיינו, סם המוות, בייחס לשלמות. והתכלית היא, שבאמצעות הדיבורים האלו, האדם ישתחרר לבסוף, גם מהדיבורים האלו, ושאז האדם לא יהיה מוגבל להיצמד רק לאמת / לאחדות / לשלמות, אלא יוכל להיות גם בשקר / נפרדות / חיסרון.. ולמען הסר ספק, נוסיף ונאמר, כי ... שמבין את הנמשל, רק הוא שותה את סם החיים. משום שכל נמשל שאותו מבין האדם, הוא עדיין גם סם המוות. וככל שהנמשל הוא חיצוני יותר, כך הוא יותר סם המוות, וככל שהוא פנימי יותר, כך הוא מתקרב יותר לסם החיים. אבל, סם החיים עצמו נמצא מעבר לכל הנמשלים. כי הבנת הנמשל, פירושו הבנת לבוש של המהות, ... בלבוש חיצוני שנכתב בספר. אך כל הבנת נמשל באשר היא, עדיין שייכת לאחיזה בהגדרות, שהן צמצומים והם גם סם המוות. אז כנל, הבנת הנמשל אינה פוטרת מעונש. ורק הבנת החיבור של הנמשל הפנימי ביותר, עם ההפך שלו כישות אחת, ... יאמין לשום דבר שכתוב בספר, אלא יחקור ויבדוק בכוחות עצמו, את כל הרעיונות שיש בספר. ועל האדם להיות איש אמת, ולחפש את האמת ולשאול את עצמו, האם הדבר שכתוב בספר, הוא באמת נכון? או שאולי ההפך המוחלט שלו, הוא דווקא הנכון והאמת?! כי הידיעה היא ההפך של האמונה. ומי שמאמין למה שכתוב בספר, הוא נאחז בסם המוות של הספר. כי הוא לא מצליח להבין את כוונת המשורר. ועל האדם לא להאמין למה שכתוב בספר, אלא לברר ...

... שלנו כאן בכדור הארץ, כי אלו לא יקומים מקבילים כלל. אלא זה נכלל בהגדרה של חיים מחוץ לכדור הארץ, בעולמות מקבילים. וכאשר מדברים על יקומים מקבילים, מתכוונים לומר שיש עוד מרחבי מקום וזמן, שהם מקבילים למרחב המקום והזמן שלנו. ולצורך ההמחשה נאמר, כי הכוונה היא, שממש ... שדומה ושונה לכדור הארץ שלנו במקצת, והוא נמצא בדיוק במיקום של כדור הארץ הנוכחי שלנו. (כי אם הוא דומה בשלמות, אז הוא אחד. וגם אם רק סביבתו שונה, גם זה מגדיר אותו כשונה). והרעיון של היקומים המקבילים, הוא שמרחב ... ביותר, גם הוא יש לו עוד מרחבי מקום אחרים מקבילים לו וכולי, עד אין סוף. והשאלה הנשאלת היא, האם באמת יש יקומים מקבילים? והאם בכלל יש חיים מחוץ לכדור הארץ? שזה הרבה יותר פשוט להבנה מאשר היקומים המקבילים? ולמה ... נותנת לאדם ההבנה, של עניין היקומים המקבילים? והנה, התשובה לשאלה האם יש חיים מחוץ לכדור הארץ, דהיינו, האם יש עולמות מקבילים, היא די פשוטה. והיא יותר פשוטה ממה שנדמה. והתשובה כמובן, היא שכן! ורק הטועים חושבים, שיש חיים רק ... חוקי הפיזיקה, הם רק אפשרות אחת מיני אין סוף אפשרויות אחרות. והם גם שוכחים, שאין שום חוקי טבע אמיתיים באמת. כי כל חוקי הטבע, הם רק תיאור של התצפיות של בני האדם במקום וזמן מוגבלים. אך החוקים עצמם לא ... שום התחדשות כלל. כי מי שחושב שהמציאות שלנו ברגע הזה, היא המשך של המציאות שהייתה ברגע הקודם, הוא איש מת מהלך. כי הוא לא רואה את האמת, שהכל מתחדש בכל רגע מחדש, ללא שום תלות ברגע הקודם. והם זקנים, משום שהם חיים בתוך תודעת זמן מוגבלת, שבה הכל ... מהחיים, כמו אדם צעיר שנהנה מכך שכל דבר הוא חדש לגמרי עבורו. שזה אפשרי, רק על ידי ההבנה שהכל מתחדש בכל רגע מחדש. (ויש גם יתרון להיות זקן, שאז יש יציבות. וזה נובע רק מהשכל של האחדות, ששם שום ... שלנו, במקום ובזמן הזה. כי אנחנו לא יותר מאשר רק צורה אפשרית וכולי. ואעפכ ניתן אולי לומר, שאולי רק ברמת הפוטנציאל של המציאות יש אין סוף אפשרויות, אך בפועל יש רק אפשרות אחת בלבד. ולא זו אף זו, אלא שמצד הפוטנציאל של המציאות שלנו, באמת יש אפשרות אחת, שאומרת, שיהיו חיים רק בכדור הארץ שלנו. ואכ, אולי למרות שברמת הפוטנציאל, יש אין סוף אפשרויות, אולי בפועל במקרה, יש רק את האפשרות שיש חיים, רק כאן בכדור הארץ? וכאן ... כי על מה ולמה שיהיו עוד מרחבי מקום וזמן שמקבילים ליקומים שלנו?! אלא, שמי שיחקור את העניין, יגלה, שאכן באמת בוודאות מוחלטת, יש עוד אין סוף יקומים מקבילים בפועל. וכיצד ניתן לחקור ולאמת את העניין הזה? והדרך לגלות את ההבנה הזאת, היא על ידי זה שהאדם חוקר ומתבונן, על המהות של מרחב הזמן והמקום שלנו. כי הטועים שואלים, איך נוצרו בעבר הזמן והמקום. שזו שאלה של טועים, ... ובלי מקום כלשהו. ואפשר בלי זמן ומקום מוגדרים, אבל בלי זמן ומקום בכלל, אי אפשר כלל. וכפי שכבר ביארתי במקומות אחרים. והשאלה שכן צריכה להישאל, היא מהם הזמן והמקום שלנו? ומה הם ברגע הזה ובמקום הזה ממש? וממה הזמן ... מהווה אותם? ומה מכיל אותם? ומה מגביל ומגדיר אותם, להיות נפרדים זה מזה וכל אחד בצורה אחרת? וכאשר האדם מתבונן בעניין הזה, במהות הזמן והמקום, אז הוא מגלה את האחדות של המציאות. והוא מגלה שהזמן והמקום, אלו צורות של ... הביטוי שלו, וכל שכן כאשר האדם הוא טועה, שהוא בכלל לא מודע לפוטנציאל, אלא רק לביטוי שלו, אז האדם באמת נופל בטעות, שאומרת שיש רק אפשרות אחת מיני רבות, והיא מחויבת המציאות, וכיוב כל שאר הטעויות. אבל כאשר האדם מבין את האחדות של המציאות, שנמצאת אפילו עוד לפני רמת הפוטנציאל של המציאות (כי שם עוד אין נפרדות, אפילו לא ברמת הפוטנציאל), אז הוא מסתכל על המציאות שלנו מנקודת מבט שונה לגמרי, שיוצרת גם חוויה אחרת לגמרי וחיים אחרים לגמרי. והעניין הוא, כי מנקודת המבט של האחדות שלפני המקום והזמן שלנו, צורת המציאות שלנו, לא קיימת יותר מאשר כל צורת מציאות אחרת. כי מצד האחדות של המציאות, כל האפשרויות כולן קיימות בו זמנית, אפילו ללא הפרדה שלהן, גם לא ברמת הפוטנציאל של ההפרדה. כי גם פוטנציאל ההפרדה, גם הוא נפרדות. ובשורש, הכל אחד ממש, ללא שום הפרדה, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. ובתוך האחדות של המציאות, שם כל האפשרויות קיימות כל הזמן ובכל מקום. כי שם, שום אפשרות לא קיימת, יותר מאשר אפשרות אחרת, כי שם הכל אחד ממש. ושם, כל מרחב המקום כולו וכל ציר הזמן כולו, מאוחדים ... ממש. ולצורך ההמחשה נאמר, כי האחדות של המציאות, היא החיבור של כל רגעי הזמן לרגע אחד, והחיבור של כל המקומות שבעולם למקום אחד, והחיבור של המקום האחד הזה שמכיל בתוכו את כל המקומות, עם הרגע הזה שמכיל בתוכו את ... של המציאות, כמות האפשרויות היא ככ גדולה והיא ככ שווה, עד שכל האפשרויות לא נפרדות זו מזו, אפילו לא ברמת הפוטנציאל שלהן, אז האדם מבין, שאכן יש עוד אין סוף יקומים מקבילים, כי הכל קיים בו זמנית תמיד. והעניין ... ובכל מקום וכולי. והתודעה של האדם, אם היא הייתה חווה יותר מאשר אפשרות אחת בו זמנית, היא לא הייתה קיימת כלל. כי התודעה של האדם לא יכולה להיות בשני יקומים נפרדים בו זמנית. והיא כן יכולה להיות ביקום אחד, ... בעצם רוצה שהתודעה שלו תחווה אפשרות אחרת של המציאות. וכל האפשרויות כבר קיימות כל הזמן. ולכן שום דבר לא באמת משתנה אף פעם. כי כל המצבים כולם, קיימים כל הזמן ובכל מקום. והאדם רק נדמה לו שיש שינוי, מחמת שהוא חווה מקום וזמן מוגבלים. וכאשר האדם רוצה לשנות את המציאות, עליו לדעת כי המציאות הזאת שאליה הוא רוצה להגיע, היא כבר קיימת כרגע ממש. והוא כבר נמצא שם כרגע ממש, בתודעה אחרת של עצמו. ועל האדם לדעת עוד, כי המציאות שממנה הוא מנסה לברוח, היא לא תיעלם לעולם, והיא תישאר קיימת תמיד. ורק התודעה המצומצמת של האדם, בכל פעם חווה צורה אחרת של המציאות. אבל באמת, גם המציאות הקודמת, נשארת קיימת תמיד. (והאפשרי, נכלל במחויב. המהות המחויבת, בצורה. שאז כל הצורות, קיומן מחויב, למרות שהן נפרדות ואכ הן רק אפשריות ... שום שינוי כלל. כי כל האפשרויות כולן, קיימות כל הזמן. והאדם נמצא דווקא ביקום הזה ולא ביקום אחר, משום שבאמת הוא נמצא גם ביקום אחר וגם בכל שאר היקומים בכל מצבי התודעה האפשריים כל הזמן. ולכן, לא שייך לשאול ... סוף אלוהים אין סופיים. כי בשורש המציאות, כל אין סוף הישויות שנפרדות זו מזו בנפרדות של המציאות, הן כולם מתאחדות לישות אחת, שמצד האמת כל אחת ואחת מהן ממלאת את כל המקום ואת כל הזמן. כי הכל קיים תמיד. וכאשר לדוגמה האדם רואה ...

... של עולם החלומות ופיצול התודעה של האדם, בשעת החלום. והעניין הוא, כי מנקודת המבט של האדם הער, התודעה שלו קיימת רק בעולם הממשי שלנו בלבד. וכאשר האדם הולך לישון ונרדם, אז בשעת השינה, האדם חולם חלומות. והחלומות, הן המחשבות ... זוכר, על מה הוא חשב. אבל התודעה עצמה, חושבת תמיד. וכאשר האדם חולם איזה חלום, התודעה והישות של האדם מתפצלת לשני חלקים. והחלק הראשון של התודעה של האדם, הוא החלק שנמצא בעולם האמיתי והממשי שלנו, שנמצא מחוץ לחלום, והחלק ... שלנו, והיא זו שאחראית לכך שהאדם יהיה מודע לתחושות של הגוף בשעת השינה. כגון לדוגמה אם יש שריפה, שהאדם מתעורר ממנה. והאדם שמתעורר ממנה, הוא האדם שנמצא כאן בעולם הזה שלנו. כי בעולם שבו נמצא האדם בשעת החלום, שם אין שום שריפה כלל. וכאשר קוראים בשמו של האדם, הוא מתעורר, למרות שהאדם נמצא בכלל בתוך החלום בעולם אחר ובמקום אחר לגמרי. משום, שהתודעה של האדם שנמצאת מחוץ לחלום, היא ... עצם המחשבה של האדם שחושב את החלום. ואעפ שמנקודת מבט חיצונית לחלום, כל האירועים שקורים לאדם בשעת החלום, לא באמת קורים בעולם האמיתי שלנו. ואעפ שמנקודת המבט שחיצונית לחלום, אין שום הבדל בין הישויות שנמצאות בתוך החלום, והן כולן ... האדם שחושב את החלום. אעפכ, עבור החלק של התודעה של האדם, שנמצא בתוך החלום, עבורו, כל האירועים האלו קורים באמת. ובתוך החלום, יש הבדל גדול, בין הדומם / צומח / חי / מדבר, שנמצאים בתוך החלום. ויש הבדל גדול, בין האדם עצמו שנמצא בתוך העולם של החלום, לבין שאר בני האדם שנמצאים בתוך החלום. למרות שבאמת, כל האירועים וכל הישויות שנמצאים בתוך החלום, כולם מתרחשים ונמצאים בשום מקום ממשי, מלבד מאשר בתוך המחשבה, של זה שחושב את החלום. ועבור האדם שנמצא בתוך החלום, עבורו יש חוויית מציאות מלאה וממשית. והאדם לפעמים אפילו מתעורר, מתוך חלום אל תוך חלום אחר, מה שנקרא חלום בתוך חלום. שהאדם חווה שהוא מתעורר מאיזה חלום אל המציאות האמיתית, ואחכ הוא מבין, שהוא עדיין נמצא בתוך חלום, שגם הוא עצמו נמצא בתוך מציאות ... שהוא רואה כנפרד ממנו בתוך החלום. ולא רק שנדמה לאדם שנמצא בתוך החלום, שיש לו בחירה חופשית כלשהי, למרות שבאמת אין לו שום בחירה חופשית כלל, אלא בנוסף על כך, נדמה לאדם שבתוך החלום, שאין לו בחירה חופשית מלאה, ... שנמצא בתוך החלום. וחוויית המציאות של האדם שנמצא בתוך החלום, זהה לחוויית המציאות של אדם, שנמצא בעולם שלנו. ומצד האמת של המציאות שלנו שנמצאת מחוץ לחלום, מנקודת המבט הזו, לאדם שנמצא בתוך החלום, אין שום בחירה חופשית כלל. אלא ... עצמית, אין לאדם שנמצא בתוך החלום. כי גם ישותו העצמית של האדם שנמצא בתוך החלום, אפילו ישותו העצמית לא באמת קיימת כישות עצמית. אלא היא רק ביטוי וחלק של ישות אחרת, שהיא המחשבה של זה שחושב את החלום. ובנוסף, מנקודת המבט של העולם שלנו שחיצוני לחלום, הרי שמצד האמת, יש לאדם שנמצא בתוך החלום, בחירה חופשית מלאה על כל מה שקורה לו בתוך החלום. כי כל מה שקורה ... וכאשר האדם עובר בין אירועים שונים ומקומות שונים בתוך החלום, האדם שבתוך החלום, לא מבין שהוא כרגע בתוך חלום, ושבאמת הוא נמצא במקום הזה רק כמה שניות. אלא מיד כאשר האדם חווה איזו מציאות בתוך החלום, נדמה לו כאילו הוא כבר נמצא במציאות הזאת המון זמן. למרות שבאמת, הוא נמצא שם רק כמה רגעים. כי הזמן, הוא תלוי בזיכרון של האדם. וכאשר בתוך החלום האדם חווה מציאות ... ברגע אחד לעבור ממציאות אחת למציאות אחרת. ובתוך המציאות החדשה, יש לאדם זיכרון חדש ותחושה של המשכיות זמן. למרות שבאמת, האדם רק עכשיו התחיל את המציאות הזאת. וכאשר האדם נמצא בתוך חלום, התודעה של האדם מתפצלת לשתי ישויות. והישות הראשונה, היא זו שחושבת את החלום, שהיא נמצאת מחוץ לעולם ולמקום של החלום. והיא נמצאת כאן בעולם שלנו וממשיכה להיות מודעת (בצורה חלקית, בגלל רמת הריכוז במחשבה של החלום) למה שקורה כאן בעולם שלנו. והישות השנייה נמצאת בתוך החלום, שהיא לא מודעת כלל, לכך ... ואולי גם כל העולם שלנו, הוא רק חלום? ויש כאלו שנדמה להם, שהעולם שלנו הוא רק חלום. וממילא השאלה המתבקשת היא, אם העולם שלנו הוא רק חלום, אז מה בדיוק קורה במציאות האמיתית? ואולי והאם אנחנו נמצאים בתוך חלום, ... עד אין סוף? ובכלל, מה זה בכלל משנה האם אנחנו נמצאים בתוך חלום או לא? והטועים לא מבינים, שידיעת האמת, היא תמיד טובה למען עצמה. ובנוסף, היא תמיד משנה לאדם, את חוויית המציאות שלו. כי מי שיודע שהוא נמצא ... שקורה לאדם בתוך החלום, האדם חווה את זה, גם כהתגשמות רצונו העצמי וכולי. ובכל מקרה השאלה הנשאלת היא, מהי האמת, האם באמת המציאות שלנו היא יותר ממשית, מאשר המציאות של האדם שנמצא בתוך החלום? ואיך אפשר לאמת את הדבר הזה? ומה בדיוק קורה במציאות שחיצונית למציאות שלנו? והאם ואיך אפשר להתעורר מהחלום של המציאות שלנו? ואיך ... הראשונה, של מהות כל הדברים. כי הטועים חושבים, שהעולם שלנו הוא חלום. וחלק מהאנשים האלו, נדמה להם, שכאשר האדם מת ועוזב את הגוף, אז הוא מתעורר מהחלום, וכיוב שאר הטעויות שהאדם מטעה את עצמו. והם לא מבינים, שגם כאשר האדם מתעורר מהחלום, הרי שתמיד הוא עדיין נמצא בתוך חלום. וממילא ההתעוררות של האדם, לא הועילה לו במאומה. ומי שיתבונן אל תוך עצמו באמת, עד לקצה הראשון של התודעה העצמית שלו, הוא יראה את האחדות של המציאות, שהיא נמצאת מחוץ לכל מקום ומחוץ ... מה שהוא שונה מהאני של האדם. ובאחדות של המציאות, גם המקום והזמן, גם הם לא יותר מאשר צורות שונות, שמתאחדות לישות אחת ממש, שהיא חסרת הצורה של המקום והזמן. והישות הראשונה, שהיא זו שבתוכה כל הדברים נמצאים, היא לא נמצאת בתוך שום ישות אחרת. משום שהיא עצמה הישות הראשונה, ששם אין שום נפרדות כלל. ומנקודת מבט מסוימת, גם האחדות הראשונה של המציאות, גם היא נמצאת בתוך אחדות גדולה יותר. אבל האחדות הגדולה יותר, היא ישות אחת ... הנפרדות שלנו. והמציאות שנמצאת מחוץ למציאות שלנו, היא לא יותר או פחות אמיתית, מאשר המציאות שלנו. אלא, היא מציאות שקיימת במקביל בו זמנית, באחדות מוחלטת, עם המציאות שלנו. וגם המציאות של החלום קיימת, וגם המציאות שמחוצה לה קיימת, והכל אמיתי באותה המידה ממש. ולהסתכל על המציאות מנקודת מבט אמיתית, פירושו, להסתכל על המציאות מנקודת מבט, שרואה את ... שבה, כאשר האדם חולם איזה חלום, אז מבחינתו החלום הוא מציאות ממשית לגמרי, בדיוק כמו המציאות שלנו. כי מצד האמת, אין שום הבדל בין המציאויות השונות, והכל קיים בו זמנית. ויש לשים לב לכך, שהאחדות של המציאות, לא קיימת בו זמנית עם המציאות שלנו, כי שם אין שום זמן כלל. וזוהי רק צורת ביטוי, לצורך ההמחשה בלבד. וכמו שהאדם לפעמים מתעורר, מהשינה שלו אל העולם שלנו, כך גם לפעמים, האדם מתעורר אל האחדות של המציאות. והעניין הוא, שבאחדות של המציאות, אין שום תודעה עצמית כלל, כי שם הכל אחד ממש. ... בתוך האחדות הראשונה, אין שום תודעה עצמית כלל. כי התודעה נמצאת באחדות, עם כל שאר הדברים. והאדם לפעמים, כן מתעורר אל האחדות של המציאות. במובן, שהאדם לפעמים פחות חווה את הנפרדות של המציאות שלנו, וחווה יותר את החוויה, שבה ...

... השכל / פחד להמר על הכל - והמנצח, שלוקח את כל הקופה! והעניין הוא, כי כאשר האדם מחפש את האמת המוחלטת, הוא בעצם כאילו מהמר על הכל. כי כל הדברים שבעולם, כולם נעלמים, אל מול המוחלט. משום, ששום דבר אינו מוחלט. וממילא, כאשר האדם נצמד אל המוחלט, הוא כאילו מהמר על הכל. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא לפעמים חושש, כאילו הוא הולך לאבד את הכל. בפרט, כאשר האדם מטיל ספק אמיתי, גם בקיום העצמי של עצמו ושל כל מה שקיים, שאז האדם באמת עלול להתחבר אל האמת ולאבד את הכל. כי יש הרבה שטוענים, שהם הטילו / מטילים ספק אפילו בקיומם העצמי. אך הטלת הספק שלהם, ... הנחות היסוד כולן, אין ולעולם לא יהיה לאדם שקט נפשי אמיתי. כי תמיד יישאר הספק, שנובע מכך, שהאדם לא באמת הטיל ספק ולא באמת בירר את האמת. ולהטיל ספק באמת בכל דבר, פירושו, שעל האדם להכיל בתוכו את שתי האפשרויות ואת שני הצדדים של הספק. ועל האדם לנסות לגלות, מהי האמת ואיזה צד הוא הנכון. ומצד אחד, האדם נמצא בבעיה גדולה. והיא, שאם האדם מטיל ספק אמיתי בכל דבר, אז ... האדם. ואם האדם יטיל ספק אמיתי, בנכונות של השכל העצמי שלו, אז כיצד ובאיזו דרך הוא יצליח לגלות מהי האמת?! וכאשר האדם מגיע לשורש השכל העצמי שלו, אז האדם מפחד לאבד את הכל. כי כל מה שהאדם יודע, זה ... שורש השכל עצמו, עלול לאבד את הכל, דהיינו, לגלות תפישת מציאות אחרת לגמרי. ולהסתכל על שורש השכל, פירושו, שהאדם מתבונן אל תוך השכל והתפישה של עצמו, ומנסה להבין, האם היא באמת משקפת את האמת, או שמא, אולי דווקא ההפך שלה הוא הנכון? ואולי יש תפישת מציאות אחרת נכונה? וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, עליו לנסות להכיל בתוכו, את כל הצדדים השונים של הספק. ולהכיל את כל הצדדים השונים, פירושו, שעל ... בעצם, שימוש ביכולת תפישה אחרת ובשכל אחר) תפישת מציאות אחרת, שבה היש והאין הם אחד, ושכל ההפכים הם אחד. ומתוך נקודת מבט שכזו, לנסות להבין את המציאות. כי כל תפישת מציאות, היא עם שכל. ולהסתכל על המציאות בלי שום שכל כלל, פירושו להסתכל על המציאות מנקודת מבט, שבה היש והאין הם אחד. שאז כל ההגדרות מתפרקות והתודעה מתפרקת והכל מתאחד וכולי. ולהטיל ספק באמת, פירושו, שהאדם לא יטה לצד אחד, יותר מאשר לצד הנגדי לו. ועל האדם להכיל בתוכו באופן שווה, את התפישה השכלית, ואת התפישה שמנוגדת לה. דהיינו, לנסות לשאול ולהבין באמת, האם באמת היש והאין הם נפרדים ומנוגדים זה לזה, או שמא הם ישות אחת. ועל האדם לשאול את השאלה הזאת מעמקי ... עם השכל, אלא בדרך אחרת. והשאלה הזאת, היא המקדח הנכון והחיבור הנכון של האדם, אל מה שיש לפני ומעל ומתחת ובתוך השכל האנושי. כי השכל האנושי, הוא חלק מתפישת מציאות אחרת גדולה יותר, שבה הכל אחד. דהיינו, שבה, גם השכל של היש והאין כאחד, וגם השכל של היש ... האדם להתחבר אל התפישה הזאת, היא רק על ידי זה שהוא חוקר את שורש השכל, דהיינו, מנסה להתחבר אל האמת, בלי הגדרות שכליות כלשהן. שנקודת המבט הזו, היא מגלה לאדם את השכל האחר, שבו הכל אחד ממש, שהוא גדול יותר והוא מכיל, גם את השכל האנושי, כחלק ממנו, אך לא כמוחלט. וכאשר האדם מטיל ספק באמת, בהכל, כדי לראות מה הדבר המוחלט שיישאר אחכ, ממילא הוא כאילו מהמר על הכל. כי אם השכל לא צודק, אז ממילא הכל משתנה באמת. כי כל הידיעות של האדם, כולן תלויות בשכל של האדם. ואם האדם יתחבר לתפישת מציאות אחרת, גם כל הידיעות ... הדברים, ישתנו. וכאשר האדם נמצא בנקודה הזו, הוא מרגיש פחד לאבד את הקיום העצמי של עצמו. כי להטיל ספק באמת, פירושו, שהאדם מכיל בתוכו בצורה שווה, גם את הצד שאומר שהוא לא קיים כלל, וגם את האפשרות שהוא קיים ... רק לא קיים, וגם את האפשרות שאולי כל האפשרויות נכונות או לא נכונות בו זמנית. שרק זוהי, הטלת ספק באמת. ואז האדם, קופץ אל המוחלט. שהאדם מנסה להבין מהי האמת, האם באמת הוא קיים? ומיהו? ומהו קיומו העצמי? והאדם מפחד, שאולי יקרה לו איזה דבר רע, ושאולי התודעה של האדם, תתחבר ... אם התודעה עצמה תתחבר לצד של האין קיום, ממילא היא לא תוכל להחזיר את עצמה, כי היא כבר לא קיימת כלל. (ויש גם להבין, כיצד נוצרה התודעה, מתוך מקום של אחדות, שאין בו מושג תודעה ונפרדות כלל?). ועל האדם לדעת את האמת. והאמת היא, שמה שקיים באמת, לא יוכל להיעלם לעולם. כי הדברים רק מחליפים את הצורה שלהם. והמחויב שקיים, הוא תמיד קיים, כי קיומו הוא מחויב. ומה שלא קיים באמת, יותר טוב לאדם, שלא יחשוב שהוא כן קיים באמת, ויסבול סתם. כי הסבל הוא, רק בגלל הקיום העצמי הנפרד. ובלי השקר של הקיום העצמי הנפרד, אין שום סבל כלל. וזהו המבחן של האדם, האם באמת הוא רוצה לדעת את האמת המוחלטת. שלשם כך צריך האדם, שיהיה לו רצון מוחלט לדעת את האמת. וכל זמן שיש לאדם עוד איזה רצון, מלבד לדעת את האמת, הרי שהוא לא באמת מוחלטת, רוצה את האמת ... אומר לאלוהים, הראני נא את כבודך וגם אם אמות בגלל זה. כי ידיעת האמת, חשובה מכל. והטועים חושבים, שאחרי המוות של הגוף, אז האדם רואה את אלוהים. והם טועים, שאינם מבינים את הטיפשות של עצמם. כי הסיבה שהאדם לא ...

... קיים כישות עצמאית, שהיא נפרדת מהמציאות. כי כל זמן שהאדם מרגיש את האני שלו, הרי שהוא לא חווה את השלמות של המציאות. כי אם האדם מודע לאני שלו, הרי שזה רק משום שהוא מכיל בתוכו, גם תחושה של העדר האני. וממילא האדם לא חווה את השלמות, אלא חווה תחושת חיסרון, שהיא כמובן יוצרת רצון, שהוא יוצר את הפחד. ונמצא אם כן, כי כל זמן שהאדם ... שהאדם יחיה בעולם של הנפרדות, דהיינו, שהאדם יהיה מודע לקיומו, בלי שיהיה לו פחד כלשהו. וגם מי שהגיע אל השלמות ואל האחדות, כאשר הוא חוזר אל הנפרדות, הוא חוזר אל ישותו, אל רצונו, אל הטוב ואל הרע, וממילא גם אל הפחדים. אלא, שהוא חווה את הפחדים ואת הנפרדות, בצורה אחרת לגמרי, מנקודת המבט של האחדות ושל השלמות. שעבורו, הפחד מושלם ממש. ויש כאלו שנדמה להם, שאין להם שום פחד כלל. והם הטועים, שאינם מודעים לעצמם. כי ... רצון, וממילא יש לו גם פחד לאבד את הרצון. וכל זמן שהאדם מודע לקיומו, הרי שהוא לא חווה את השלמות, ויש לו רצון למלא אותו, וממילא גם פחד שהרצון והחיסרון לא יתמלא. ויש כאלו שנדמה להם, שלמשוגעים אין פחדים, ... המאמינים באלוהים יש להם רצונות, כגון לעבוד את אלוהים וכיוב, וממילא גם להם יש פחדים, אפילו גדולים יותר, כפי עוצמת האחיזה שלהם, ברצונות שלהם. ומי שמאמין, הוא הכי מפחד. כי הוא מפחד לאבד את האמונה שלו. כי כאשר האדם לא מפחד, בגלל שיש לו אמונה, או בגלל סיבה כלשהי, אז האדם ממש מת מפחד, לאבד את האמונה שלו, או את הסיבה, שעוזרת לו לא לפחד. (כיוב אדם שלא מפחד בגלל שיש לו ... דהיינו, תמיד לנצח נצחים. וכיצד יכול האדם להתגבר על הפחדים? והתשובה היא, שאין שום דרך בעולם להתגבר על הפחדים באמת, אלא אך ורק על ידי זה שהאדם חוזר להיות מה שהוא היה, לפני שהוא היה. דהיינו, חוזר לא להיות. ... עצמו לגמרי, כפי שיתבאר להלן מה הכוונה בדיוק. (ומי שכבר היה באחדות ושראה שהכל מושלם, אעפכ הוא בוחר לפחד מתוך בחירה חופשית, והוא לא צריך להעלים את עצמו כלל. כי אצלו הפחד הוא טוב מאוד, כי הוא בוחר את רצונו העצמי, והוא בוחר את תחושת החיסרון שלו, בלי שזה נותן לו משהו, כי מושלם לו בשלמות, גם בלי זה). (להעלים את עצמך = להתחבר למקום בתוכך, שבו אתה כבר, כלל לא קיים). ולמה כל השיטות ... אצל האדם, פחד אחד בפחד אחר. כי כל השיטות כולן, מנסות לעזור לאדם לא לפחד, על ידי זה שהן גורמות לאדם, להיאחז בסיבות כלשהן ובאמצעים כלשהם, שיעזרו לו לא לפחד. וממילא, כל זמן שהאדם לא מפחד בגלל סיבה כלשהי, ... שיטות, של איך לאהוב את עצמך / להיות שמח וכיוב. שהן יוצרות תלות חדשה. וממילא אין אהבה ושמחה של אמת וכולי). כמו השקר שאומר, שאם תפחד מאלוהים, לא תפחד משום דבר. והטועים לא מבינים, שהרבה יותר מפחיד לפחד מאלוהים, ... שני דרכים: אחת של גן עדן ואחת של גיהינום, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי - ולא אבכה? וכיוב בעוד מקומות). ויש עוד טועים, שנדמה להם שיש שיטות שהן, אדרבה מלמדות את האדם, שלא להיאחז בסיבות חיצוניות כלשהן. והן מלמדות ... מפחד, כי הוא אוחז באמונת השקר שלו באלוהים (בשונה מידיעת האלוהים, בידיעה שלמה בלב שלם, שכל ורגש כאחד, שהיא שלמות האין פחד), ואז הוא מפחד לאבד את האמונה הזאת, ולגלות שהוא חי בטעות (כמו אנשים שמאמינים, שמפחדים לגלות את ... להעלים את הנפרדות של הטוב והרע, בלי להעלים את עצמך לגמרי. כי כל זמן שיש נפרדות בין החיסרון לבין השלמות ובין היש לבין האין, יש קיום עצמי, ויש רצון עצמי, שנובע מהחיסרון של הקיום הנפרד. ואז ממילא יש טוב ... שאינו יודע ממה הוא מפחד, אלא האדם מוכרח להבין, ממה בדיוק הוא מפחד. והאדם, הוא חסר הבנה. כי מצד האמת, אי אפשר לדעת ממה אתה מפחד. כי בשורש המציאות, אי אפשר לדעת שום דבר, כי הכל אחד. ואף אחד בעולם, לא באמת יודע ממה בדיוק וממה באמת הוא מפחד. ומי שינסה להבין ממה באמת הוא מפחד, הוא יגיע לאחדות המציאות, ולפתע פתאום הוא לא יפחד כלל! והעניין הוא, כי כל אחד חושב, שהוא ... וכיוב. ומי שיש לו יותר שכל, הוא חושב שהוא כן מבין, למה הוא מפחד. כגון לדוגמה, שהאדם מפחד שהוא ימות, או שהוא יהיה חולה, או שהוא יאבד את כל רכושו ואת הכבוד שלו ואת החברים שלו. והאדם מפחד לא לסבול, ולא להרגיש כאב ותחושה של רע וכיוב. ובכך נדמה לאדם, שהוא באמת מבין למה הוא מפחד. ואולי גם נדמה לאדם, שזו טעות לומר שאף אחד בעולם לא באמת יודע למה הוא מפחד, כי מי שיודע ממה באמת הוא מפחד, הוא לא מפחד כלל. והאדם מטעה את עצמו סתם, בגלל חוסר הבנה וכולי. כי כנל, אף אחד לא באמת יודע למה הוא מפחד. ולאדם נדמה שהוא מפחד לדוגמה שלא יקרה לו דבר כלשהו. אבל אם נשאל אותו, למה ... שהוא כן מבין, ממה הוא מפחד. אך לא כך הוא הדבר. כי מי שיתבונן קצת יראה, כי האדם לא באמת מפחד, מכך שהוא ירגיש כאב. כי מה אכפת לאדם שהגוף שלו ירגיש כאב? והאדם הוא לא סתם משוגע שהוא ... ממה שהוא רוצה. והאדם לא מפחד משום דבר כלל, מלבד מהפחד של האדם, שרצונו לא יתמלא. כי לאדם לא באמת אכפת משום דבר, מלבד ממילוי רצונו. ואמא שמפחדת שלא יקרה שום דבר רע לילדים שלה, ושהיא חושבת שבאמת אכפת לה מהילדים שלה, גם היא טועה. משום, שאותה אם רחמנייה, שנדמה לה שמאוד אכפת לה מהילדים שלה, לא באמת אכפת לה מהם כלל. אבל כן אכפת לה מעצמה ומהרצון שלה, שהוא לא רוצה שיקרה משהו רע לילדים שלה ... שונות, כגון שהאם חווה את הפגיעה בילדיה, כפגיעה בה וכיוב). והכל סובב, סביב הרצון של האדם עצמו. שהאדם, לא באמת מפחד שיקרה משהו מסוים, אלא מהות הפחד היא, שהאדם מפחד מכך שהמציאות תהיה שונה, ממה שהוא רוצה שהיא תהיה. ... של האחדות, שאז, כאשר הוא בתוך הנפרדות, אז ורק אז הוא מפחד עם סיבה אמיתית, שהיא גם טובה מאוד באמת). כי על האדם להסתכל אל תוך הפחד ואל תוך הדבר שמפחיד אותו, ועל האדם לשאול את עצמו, למה אני ... על האדם להסתכל אל תוך מעמקי הפחד שלו, ולנסות להגדיר באופן מדויק את הדבר שממנו הוא מפחד, ולהבין, למה באמת הוא מפחד ממנו. דהיינו, למה באמת אני לא רוצה כך או אחרת. ואיך יתבונן האדם אל תוך הפחד שלו? תשובה: על ידי זה שהאדם שואל את עצמו, למה אני מפחד מהדבר הזה? ולמה אני לא רוצה את הדבר הזה? וממה באמת, אני מפחד? ומה באמת, אני לא רוצה שיקרה? ולמה אני לא רוצה שהדבר הזה יקרה? וכל זמן שאין לאדם מושג, למה הוא לא ... מי שמבין למה הוא מפחד, דהיינו, שהוא מבין למה יש לו רצון שהמציאות תהיה כך ולא אחרת, הוא לא באמת מפחד מכך שהמציאות תהיה נגד רצונו. משום שהוא חווה את הרצון שלו בצורה אחרת, על ידי הבנת שורש הרצון. וכאשר האדם מתבונן אל תוך הפחד שלו, הוא מגלה ששורש הפחד, הוא בכך שיש לאדם רצון. והרצון שורשו בכך, שהאדם חווה את ... האחדות של המציאות. ואז אחכ כאשר האדם חוזר לשכל של הנפרדות ואל הרצון הנפרד והטוב והרע, אז הוא לא באמת מפחד. כי גם מי שיש לו את השכל של האחדות, כל זמן שהוא בנפרדות, גם הוא מפחד. כי יש לו רצון, שיוצר טוב ורע ויוצר פחד וכולי. אלא, שהוא לא באמת מפחד. כי בחיצוניות שלו הוא חי בנפרדות, אבל בפנימיות שלו, הוא מחובר לאמת של המציאות, ששם הכל אחד ואין שום פחד כלל. ומי שינסה להגדיר את הפחד שלו בדיוק, הפחד שלו ייעלם. ... והאדם מפחד, רק בגלל שהוא לא משתמש בשכל שלו עד הקצה האחרון. כי בקצה האחרון של השכל, שם הכל מתאחד, ואין שום פחד כלל. ולכן, כאשר האדם מנסה להגדיר ולהבין את הפחד, אז בסוף התהליך, הוא מגיע אל הישות שאינה מוגדרת, ואז הפחד מתפרק גם הוא וכולי.

חיפוש האמת באשר היא, ללא העדפת צד אחד, יותר מאשר צד אחר והעניין הוא, כי האדם מחפש את האמת בהרבה נושאים, והאדם מתפלא למה הוא לא מוצא אותה. והסיבה לכך, היא משום שהאדם מצד אחד מחפש את האמת, אבל מהצד השני הוא גם מחפש את השקר. וכאשר האדם מחפש את האמת, בדרך של שקר, הוא כמובן לא ימצא את האמת (ואעפכ בסופו של דבר גם הוא ימצא את האמת בכל מקרה, אבל זה רק אחרי הרבה זמן וסבל רב בדרך). והעניין הוא, כי כאשר האדם מברר את האמת לגבי איזה דבר, על האדם לברר את האמת הזאת, בלי שתהיה לו שום העדפה כלשהי לגבי התוצאה של בירור האמת שלו. כי בדכ כשהאדם מברר את האמת, תמיד יש לו איזו העדפה כלשהי, שהוא מעדיף שהאמת תהיה כך ולא אחרת, מסיבות שונות של האדם. וכאשר האדם מחפש את האמת, תוך כדי זה שהוא רוצה יותר, שהאמת תהיה כך או אחרת, על ידי זה האדם מקבל אמת של שקר, ולא מקבל את האמת האמיתית. ובפועל, כאשר האדם מברר את האמת, על האדם לברר את האמת בתוך ליבו, ולראות שאכן באמת ליבו נקי, ושאכן באמת הוא רוצה לדעת מהי האמת, ושלא משנה לו בכלל, אפילו לא כחוט השערה, שהאמת תהיה כך או אחרת. כי אפילו כאשר האדם מעדיף שהאמת תהיה כך ולא אחרת, אפילו כחוט השערה, הדבר הזה משבש לאדם את המחשבה שלו, וממילא יוצא השקר. ובנקודת האמת הראשונה, שם אין שום הגדרת רצון כלל, וממילא לא שייך בנקודת האמת, להעדיף צד אחד, יותר מאשר צד אחר. והאמת מזככת את האדם, שלא יעדיף צורה אחת, יותר מאשר צורה אחרת. שאז ממילא, טוב לאדם באמת. וכאשר האדם מתבונן אל תוכו באמת, הוא מגלה מיד את האינטרס שלו בחיפוש האמת שלו. ומה יעשה האדם, כאשר הוא מגלה שיש לו אינטרס בחיפוש האמת שלו. דהיינו, כאשר האדם משחד את עצמו בשוחד עצמי שהוא מעדיף שפסק הדין של בירור האמת, יהיה כך ולא אחרת. מה יעשה האדם כאשר הוא מגלה שהוא משוחד? והתשובה היא, כי האמת, היא הפתרון הטוב ביותר בעולם. וההבנה של האדם שהוא משוחד, היא עצמה הדרך לפתרון, לכך שהאדם משוחד. ועל האדם להתבונן היטב ולראות במה בדיוק הוא משוחד? ואיך בדיוק הוא מעדיף שהאמת תצא? ולמה הוא מעדיף שהאמת תצא כך ולא אחרת? ועל האדם להבין, שכל הבנה מעורפלת, היא שקר. (והבנה מעורפלת היא אמונה). ועל האדם לא ... את הספק שלו, וגם את האינטרס שלו לגבי בירור הספק שלו. ואסור לאדם להשאיר שום דבר שהוא אינו מבורר באמת, גם לא לגבי האינטרס שלו בבירור האמת. דהיינו, שהאדם מוכרח להבין בשלמות את האינטרס שלו, ובכלל זה להבין מה האינטרס שלו? ולמה באמת האינטרס שלו קיים (שזה תמיד בגלל טעות חשיבה)? וכיצד בדיוק האינטרס שלו משפיע על תהליך בירור האמת שלו? ועל האדם לראות את התמונה המלאה לגבי האינטרס שלו, עד שהוא יהיה מודע באופן מוחלט לאינטרס שלו. וכאשר האדם מודע באופן מוחלט לאינטרס שלו, ויודע ומבין באמת את כל הדרכים, שבהן האינטרס שלו מנסה להשפיע עליו בבירור האמת, על ידי זה האדם מסוגל לברר את האמת, ... ויחיה טוב באמת. כי כאשר הכל אחד, האני הנפרד של האדם מת, והאדם מפסיק להיות קיים כישות נפרדת. וזהו המוות של האגו של האדם, שהוא רוצה להמשיך לשרוד כישות נפרדת, למרות שבאמת הוא סובל מכך שהוא נפרד. וכאשר רוצים ...

... כל הצרות שיש לאדם בחיים, כולן נובעות רק משום שהאדם מטעה ומשקר את עצמו. כי אם האדם היה איש אמת באמת, הוא היה חווה את התמונה המלאה של המציאות, שבה הכל אחד ממש, ואז ממילא לא שייך לסבול בגלל תחושת ... מבין שאכן הוא גורם לעצמו לסבול בגלל השקרים שלו, ואעפכ הוא ממשיך לשקר. וזה משום, שהאדם מפחד לומר את האמת. כי האדם מפחד, שאם הוא יהיה איש אמת, אולי המציאות תהיה רעה. ולמרות שהאדם מבין (באופן חלקי), שהשקר הוא זה שיוצר את הרע, הרי שהשקרים של האדם מגנים עליו בעיניו. והאדם מפחד לשחרר את האחיזה שלו בשקרים שלו, שמא יקרה לו משהו רע. וזה למרות שבאמת, השקרים, הם אלו שאחראים לכך שהאדם מרגיש רע. ולפעמים האדם מבין את כל זה, ואעפכ הוא ממשיך לשקר בגלל ... משקר את עצמו, בלי שהוא מודע לכך ובלי שהוא יודע במה בדיוק הוא משקר את עצמו, אז הוא סובל באמת. וגם אם האדם נאלץ לשקר מסיבה כלשהי, על האדם להיות איש אמת עם עצמו, ולומר לעצמו את האמת לגבי השקרים שלו. ובפועל, כאשר האדם מגיע למצב שבו הוא מבין שהוא משקר, אך אין לו מושג איך לצאת מהשקרים שלו, אז ראשית כל, האדם חייב להביא לרמת המודעות שלו, את הסיבה האמיתית שבגללה הוא משקר. ועל האדם לנסות לגלות ולהבין בדיוק, מהו הדבר שגורם לו לשקר. כי על האדם להיות אמיתי כמה שיותר עם עצמו. ועל האדם להבין עם עצמו, למה באמת הוא משקר. וגם אם האדם ממשיך לשקר, לפחות שיבין באמת, למה באמת הוא משקר?! כי ההבנה של האמת, שהאדם מבין למה באמת הוא משקר, היא הורגת את השקר. והשקר ימות מעצמו, על ידי התגלות האמת באשר היא. וכל אמת באשר היא שהאדם מגלה אותה, היא הורגת את השקרים כולם. ועל האדם להיאחז כמה שיותר באמת, ולדעת, שכל פיסת אמת שבה הוא נאחז, היא גורמת לשקר להיעלם מעצמו. ולכן, על האדם להיות אמיתי כמה שיותר בכלל, ובפרט להבין את האמת, למה באמת הוא משקר. והאמת הזאת, היא בעצמה תגרום לשקר להיעלם מעצמו, וללא כל מאמץ נוסף. ובנוסף, גם אם האדם משקר מסיבות שונות, על ... השקר, היא החשיבה המעורפלת והלא ממוקדת. שהאדם חושב על הדברים בצורה לא מדויקת, ושהאדם מדבר בצורה כללית מידי, ושהאדם מתחמק מלהתמקד בשורש העניין. כי כל הערפול הזה של ההבנה, הוא דרך השקר להישאר קיים, וממילא לוודא גם, שהאדם ממשיך ... הכלל. כי כאשר האדם לא מבין איזה דבר, הרי שהוא רחוק מלראות ומלהבין ומלהתייחס אל המציאות כפי מה שהיא באמת. כי האדם מבין את המציאות בדרך שקרית, בשונה ממה שהיא באמת. וכל חוסר הבנה, היא שקר. וכל הבנה שאינה מדויקת, היא עצמה שקר. ולכן, על האדם לא להסתפק בכך שהוא מבין שהוא משקר, אלא על האדם להבין ולגלות, איך בדיוק הוא משקר? ומהי האמת? ומהו אותו הדבר, שבו הוא משקר? וכיצד הוא היה חושב, אילו הוא היה איש אמת? ולמה בדיוק הוא משקר? ומהי סיבת השקר? וכולי. ועל האדם למסור את נפשו ולעשות ככל יכולתו בשלמות, להיות איש אמת עם עצמו, ולהבין, למה באמת הוא משקר. וזה בעצמו הופך את האדם לאיש אמת, וגורם לשקר להיעלם מעצמו.

... לרופא שירפא את גופו. והגוף הזה, הוא סוג של מכונה, שכל כמה שעות היא צריכה אכילה ושתייה, ובקלות היא מתקלקלת וכולי. והמכונה הזאת, שאיתה חי האדם את החיים הטובים שלו, בסופו של דבר האדם עוזב אותה וממשיך לו לדרכו. ... ואת כל רכושו, ועוזב את כל חבריו ומשפחתו, והולך ומחפש בכל העולם רופא שירפא אותו. כדי שבמקום שהגוף שלו ימות בעוד כמה חודשים או שנים, שהגוף שלו ימות, בעוד כמה עשרות שנים. והאדם יודע מראש, שהגוף הולך לכיליון. והאדם משקיע כמעט את כל משאביו, כדי לתחזק את הגוף הזה, שבו הוא נמצא. והאדם שומר על הגוף הזה, כעל חייו ממש. למרות שהאדם יודע את האמת, שבסוף התהליך במוקדם או במאוחר, עליו לנטוש את גופו ולהמשיך הלאה וכולי. ומי שיש לו שכר ישר, הוא מבין מיד, שכל הבעיות שיש לאדם בחיים בכל תחום שהוא, כולל בעיות בריאותיות בגופו, הן בעצם בעיות שקיימות בראשו ובנשמתו. כי הגוף עצמו, לא סובל בכלל לעולם. כי הוא לא יותר מאשר חתיכת בשר, שמבשלים ואוכלים אותה לארוחת צהריים. ... של האדם, שהיא חווה את מה שקורה לגוף. וכאשר האדם הולך לרופא וכיוב, זה לא עבור גופו, אלא עבור נשמתו. כי הבעיה, היא לעולם אינה בעיה חיצונית, אלא היא תמיד רק בעיה פנימית בלבד. כי האדם רע לו, לא ... לא רוצה את המציאות שכואב לו. והכאב, הוא רק צורה של המציאות, שהאדם לא רוצה אותה, בלי להבין, למה באמת הוא לא רוצה אותה?! וכאשר כואב לאדם בגופו, רע לו, רק בגלל שבנשמתו הוא לא רוצה את הכאב הזה. וזה, תוך כדי זה שהוא עצמו כאלוהים, יוצר את גופו ואת הכאב, וגם ... שיש לאדם בכל תחום שהוא, ואפילו בעיות בריאות הגוף, הן בעצם בעיות נפשיות שיש לאדם, שהוא לא רוצה צורות מסוימות של המציאות. ואין האדם מרגיש רע כלשהו, אאכ הוא לא רוצה את המציאות באשר היא. כי מי שרוצה את ... תשובה: כי הכל אחד וכולי). ומי שמבין את הדבר הזה, עליו להתייחס אל הבעיות הנפשיות שלו, לפחות כמו שהטועים מתייחסים, אל בעיות הבריאות שלהם. שהם ככ דואגים לבריאות גופם, שמסב להם אושר ככ עילאי, ושבכל מקרה הם יודעים שהם ... רופא הנפשות הטוב ביותר בעולם, שיירפא גם אותו. ועל האדם להתבונן היטב, על הטועים שדואגים לבריאות גופם הכלה, ועל כמות המשאבים שהאדם משקיע, לטובת בריאות גופו הפיזי. ועל האדם להבין, שעליו להיות מוכן להשקיע, כמות אין סופית של משאבים, תמורת הבריאות הנפשית שלו באמת, שהיא בעצם האדם עצמו. כי הנפש של האדם, היא האדם עצמו. ועל האדם להשקיע בבריאותו של עצמו, דהיינו, בריאות ... בגדיו הזמניים, שזה בעצם גופו של האדם. וכאשר הנפש בריאה, אז גם הגוף בריא תמיד. כי כאשר טוב לאדם באמת, אז שום חולי ושום מחלה לא פוגעים בבריאות נפשו. וגם אם גופו סובל ברמה החיצונית, הרי שבפועל בפנימיות שלו, טוב לו באמת תמיד.

... גן עדן. כי הטעות הקלאסית של גן עדן היא, שאם האדם ישמור את מצוות האל (בתפישה השגויה שלו), אחרי מותו בעולם הבא, הוא יקבל גן עדן מאלוהים. ונמצא שהאדם עושה את מעשיו בהווה, למען עתיד טוב יותר. וכך גם ... אז המציאות תהיה טובה יותר בעתיד. והאדם לא מבין, שהמציאות לעולם לא תהיה טובה יותר. כי אותה המציאות תמיד קיימת, וסיבת הסבל של האדם, היא לא הצורה החיצונית של המציאות, אלא היא עצם קיומו הנפרד של האדם. כי כל ... ולעולם לנצח נצחים ירגיש תחושה של חיסרון. כך ששום תמונת מציאות ושום צורת מציאות, לא תצליח לגרום לאדם להשתחרר מתחושת הקיום העצמי שלו. והקיום העצמי של האדם כנפרד משאר המציאות, הוא עצמו העונש של האדם. ואם אלוהים / המציאות ... האדם מצליח להיעלם כישות נפרדת ולהתאחד עם האחדות של המציאות. ואיך יצליח האדם להתאחד עם המציאות? תשובה: על ידי אמת מוחלטת. כי תפישת הנפרדות, היא אינה מוחלטת. משום, שכל ישות של נפרדות, קיומה הוא רק אפשרי המציאות. ועל האדם ...

לוגיקה - למרוד במוסכמות ולצאת אל המוסכמה האמיתית כי האדם מוקף במוסכמות. והמוסכמה הנפוצה ביותר, היא הלוגיקה האנושית, שהאדם רגיל לראות את הישויות השונות שיש בעולם, כנפרדות זו מזו. והאדם חי ... של הנפרדות). וככל שהאדם, חי יותר בעולם של הגדרות והתניות שכליות ורגשיות בתוכו, כך האדם סובל יותר. כי כל אמת שהאדם נאחז בה, היא בעצם עוד חוויה של צמצום, שהיא עונש אמיתי עבור האדם. כי האמיתות של האדם, הן כולן הגדרות. וכל הגדרה, היא חוויה של צמצום והגבלה. וככל שהאדם, נאחז יותר באמת מוגדרת, שהיא נפרדת ושוללת את הדעות שמנוגדות לה, כך האדם סובל יותר מהאמת השקרית שבה הוא נאחז. ומי שרוצה לחיות טוב באמת, עליו להיות אמיתי באמת. והמוות של האמת השקרית, הוא נעשה על ידי השימוש באמת המוחלטת. כי המוחלטות, שורפת את האמת השקרית, שקיומה הוא רק אפשרי אך לא מחויב ומוחלט. ובפועל, על האדם לשנוא את הספקות ואת חוסר הוודאות המוחלטת. ועל ידי זה האדם מתחבר יותר ויותר אל המוחלטות, והאמיתות השקריות מתות, והאמת המוחלטת מתגלה. והיא מכילה בתוכה את הכל, ללא שום הפרדה והגדרה כלל, ולכן קיומה הוא מחויב. משום שאין שונה ונפרד ממנה כלל (כי היא באחדות עם הלבושים שלה). ואז האדם חווה את האחדות ואת השלמות של האין סוף. ובסיכומו של דבר, על האדם למרוד בדרך החשיבה הרגילה שלו. ועל האדם למרוד בכל הדברים שנראים לו כאמת. ועל האדם לדעת את האמת, והיא, שכל דבר שניתן למרוד בו, הרי שהוא לא אמת, אלא הוא רק שקר שמתחזה לאמת. כי באמת האמיתית, אי אפשר למרוד כלל. וכאשר האדם עומד מולה, הוא לא יכול למרוד בה, גם אם הוא ממש ירצה. וכל זמן שהאדם יכול למרוד, גם בעזות פנים ובשקר מול אמת כלשהי / רעיון כלשהו, הרי שעליו לעשות זאת! כי הוא מחסל בכך, שקר שנדמה לאמת. כי האמת, קיומה הוא מחויב, ואי אפשר למרוד בה. ובפועל, הכוונה היא, שעל האדם להתבונן אל תוכו, ולמרוד בתוכו באמונות שלו, ובשקרים שלו שנדמים בעיניו כאמת. וכל אמת שיש בתוך האדם, שהאדם מסוגל לחשוב בדעתו את ההפך שלה, הרי שהיא שקר עצמי. וכל דבר שנדמה לאדם כמשמעותי, הרי שביחס לאמת המוחלטת, הוא שקר. כי אם יש לו משמעות, הרי שהוא מקבל את משמעותו, מהניגוד ומהשונה ממנו, ואכ הוא אינו ראשון, והוא אינו האמת המחויבת. ועל ידי זה שהאדם מורד במוסכמות המחשבתיות שבתוכו, על ידי זה האדם רואה את האמת שהכל אחד ממש, ושהנפרדות היא לא יותר מאשר אמונה שקרית, שמתחזה לאמת אמיתית. ואז האדם מגיע אל האמת המוחלטת, שהכל אחד ממש, והנפרדות נכללת באחדות, ואז האדם חי חיים של נפרדות, מתוך אחדות אמיתית, שזאת שלמות התגלות האחדות.