8:47איך להעריך את מה שיש? איך לאהוב את מה שיש? הכל לטובה, איך לא לקחת כמובן מאליו? להודות על הנס, להודות על הקיים, להודות על הטוב, להודות על הרעה, להודות על מה שיש, השגחה פרטית... התופעה שבה אדם לוקח כמובן מאליו את מה שיש לו, באמצעות דוגמה פשוטה אך משמעותית: אדם שיש לו רגליים ומתפקד ביום - יום, בדרך כלל אינו מודע להנאה או לשמחה מיוחדת מעצם העובדה שיש לו רגליים. האדם פשוט מתנהל כרגיל, ורואה את המצב הזה כמציאות מחויבת וברורה מאליה. לעומת זאת, אם יום אחד יקרה מצב קיצוני כמו תאונה ויחתכו לו רגל, האדם יחווה סבל רב. במקרה זה פתאום הרצון שיהיו לי רגליים מתעורר בכל עוצמתו, כי נוצר פער בין המציאות לרצון. אדם שלא העריך קודם את רגליו ולא חשב על כך כלל, פתאום יחוש ... לא נהנים מהדברים הבסיסיים בחיים? אליעד כהן מסביר שכדי ליהנות ממשהו, חייב להיות רצון מודע אליו. כל עוד המציאות תואמת את הרצון באופן קבוע וללא התנגדות, האדם אינו מרגיש כלל שהוא רוצה משהו מיוחד, ולכן גם אינו נהנה באופן יוצא דופן. לעומת זאת, כשיש התנגדות והאדם חושב שהוא עומד לאבד דבר מסוים, הוא נהיה מודע לרצון, והמודעות הזו מאפשרת גם הנאה. ... שיהיו לנו דברים מסוימים קיים באופן סמוי גם כאשר אנחנו לא מודעים לו. למשל, הרצון שיהיו לנו רגליים בריאות מתקיים באופן לא מודע בפעולות יום - יומיות כגון הליכה לעבודה, שמירה על הבריאות וכדומה. כל עוד המצב מתקיים ללא בעיות, הרצון קיים אך אינו מודע. ברגע שנוצר חוסר או איום, הרצון מתפרץ ועולה למודעות, והאדם מרגיש סבל חזק. הרצון היה קיים כל הזמן, אך רק בעת הקונפליקט עם המציאות הוא הופך ... אלא נתפסת כדבר רגיל ומובן מאליו. כדי להגביר את ההנאה, צריך ליצור מצב שבו האדם מודע לחוסר שלו ולרצון שמתמלא. ככל שהחוסר יותר גדול, כך גם ההנאה ממילוי הרצון גדולה יותר. מדוע אנשים מאמינים אומרים תודה לאלוהים על נס אך מתעלמים מאסונות? כדי להסביר את זה, אליעד נותן דוגמה של כלב שמקבל מכה עם מקל אך לא יודע מי מכה ... הכלב לא יודע שמי שנותן לו אוכל הוא גם זה שמכה אותו, ולכן הוא מודה לאדם על האוכל ולא מתייחס למכה כמשהו שקשור אליו. אליעד משווה זאת לאנשים דתיים שכאשר קורה אסון, כמו פיגוע, הם מודים לאלוהים על כך שניצלו אך מתעלמים מכך שאלוהים, לפי אמונתם, אחראי גם לפיגוע עצמו. אליעד מוסיף ומחדד עם דוגמה נוספת: מחבל שדוקר אדם ומשאיר אותו ... הקשה מלכתחילה. האם סבל הכרחי כדי ליהנות ממה שיש לנו? אליעד מסכם ואומר שהיכולת שלנו ליהנות תלויה באופן מלא בעוצמת החיסרון והרצון המודע לנו כלפי הדברים בחיינו. כל עוד אנחנו לא חווים התנגדות למציאות, אין לנו מודעות מלאה לרצונות ... הוא מזהיר שגם המודעות הזו מביאה עמה חרדה וחששות. איך אפשר להעריך יותר את הדברים שיש לנו? האם הסבל באמת מצביע על ערך שנסתר ביומיום? מתי חיסרון מודחק הופך לסבל גלוי? מהן הדרכים להתמודד עם חרדה שנובעת מחשש לאובדן? כיצד קשורות אמונות דתיות לחוויית הסבל וההצלה? כיצד נוצרת השאלה על ליהנות ממה שיש לעומת לסבול כשלוקחים אותו? בשאלה הראשונית מתוארת סיטואציה של אדם שיש לו רגליים, אך הוא לוקח אותן כמובן מאליו ולא חווה הנאה מיוחדת מעצם קיומן. לעומת זאת, אם יחתכו לו את הרגל, הוא יסבול סבל רב. בהמשך מועלת הטענה שעל אף שאדם לא חווה שמחה ... להיות קודם חיסרון ורצון מודע. כאשר לרוב האנשים יש רגליים, הם תופסים זאת כמשהו מחויב או טבעי, ולכן אין תשומת לב לרצון הזה, כי אין התנגדות בינם לבין המציאות. רק כאשר מתעורר איום על הרגליים או יש אפשרות ממשית לאבד אותן, האדם מתחיל לשים לב לרצון שיהיו לו רגליים, ואז גם מתלווה לכך פחד. מצד אחד, זה עלול להגביר את החרדה, אבל מצד שני, זה מאפשר לאדם לחוות הנאה גדולה יותר ... הרצון שיהיו לי רגליים כן קיים. האדם עושה במהלך יומו פעולות שמושתתות על כך שיש לו רגליים (הוא הולך, מתנייד, עובד וכדומה). הרצון אמנם אינו מורגש כל עוד הוא מתמלא ללא מאמץ, אך ברגע שנוצרת סתירה בין הרצון למציאות (למשל חשש או מצב ממשי של אובדן רגל), הרצון הזה מתפרץ במלואו וגורם לסבל. האם אפשר ליהנות יותר מהדברים הקיימים? כדי להפיק הנאה גדולה יותר ממה שיש כבר עכשיו, אליעד ... לצד ההנאה שבאה מלהעריך יותר את המצב הקיים, נכנסת גם חרדה או חשש שהדבר המוערך ייעלם. כיצד ההבנה הזו מתקשרת למילוי רצונות אחרים? בשיחה מוזכרת גם הדוגמה של מין, או של פעולות אחרות שהאדם לוקח כמובן מאליו. הכוונה היא שכדי להגיע לשיא חוויית המילוי, האדם צריך ליצור לעצמו באופן כלשהו חיסרון חזק, שכשמתמלא, מעניק שמחה גדולה. החיסרון הזה יכול להתעורר ברגע שיש איום על הדבר או כשהאדם מתבונן בחלופות קשות יותר. איך מתקשרת כאן הדוגמה של הכלב והמחבל להשקפה הדתית? נוסף על כך, מובאת דוגמה על כלב שמקבל מכה ממקל מאחור ולא ... נותן לו אוכל, הוא לא יראה בו את הגורם למכה. זה הוביל לדיון על תפיסות דתיות מסוימות, לפיהן אם מתרחש פיגוע או אסון, מתייחסים אליו כאל מעשה שאינו קשור לאלוהים, אבל כשיש הצלה קטנה או נס - מודים לאלוהים. אליעד מצביע על כך ... שחולל גם את האסון וגם את הישועה. ניתנת גם הדוגמה של מחבל שדוקר מישהו, ואז מחליט לא לדקור אותו למוות - האם ראוי להודות למחבל על כך שהשאיר אותו בחיים, או לבוא אליו בטענות על עצם הדקירה מלכתחילה. ההקבלה ... - הוא שאיפשר את הבעיה מלכתחילה, לפי אותה אמונה. מהי השורה התחתונה? השורה התחתונה היא שההנאה שלנו ממשהו תלויה בעוצמת הרצון והחיסרון שיש לנו כלפיו. כל עוד לא מרגישים איום או אפשרות ממשית לאובדן, אנחנו לא מבחינים בכך שהרצון ... הסברים רחבים יותר הנוגעים לאמונה באלוהים, ליחס שבין סבל להודיה, ולכך שלעתים אנשים מייחסים לאל רק את הנס החיובי ומתעלמים מקיומו במצבים השליליים. איך אפשר להעריך יותר את הדברים שיש לנו? האם הסבל באמת מצביע על ערך שנסתר ביומיום? מתי חיסרון מודחק הופך לסבל גלוי? מהן הדרכים להתמודד עם חרדה שנובעת מחשש לאובדן? כיצד קשורות אמונות דתיות לחוויית הסבל ... יחסי כמה שאתה סובל או שאתה סובל כפי כמה שאתה נהנה מהדבר וכו. אליעד: אז תראה השאלה היא מה האמת אתה אומר נגיד שיש לך רגליים ואתה רוצה ליהנות מהן כמו מישהו שאמרו לו שצריך להוריד לו את הרגליים ... התשובה היא למה זה טוב זאת אומרת מה זה משנה כאילו כי בסופו של דבר כדי ליהנות את צריך שבאמת שיהיה לך רצון ושהוא יתמלא אבל זה יכול להיות כל רצון זה גם יכול להיות משהו שכרגע אין לך ... תכף אתן לך לזה תשובה אבל בגדול זה לא מחויב כדי ליהנות כי אתה גם יכול ליהנות מרצונות אחרים שמתמלאים. עכשיו אם אתה רוצה ליהנות מעצם זה שיש לך רגליים פשוט אתה צריך להפוך את המחשבה שאומרת שזה שיש ...