... מתאמץ לעבוד, כדי שיהיה לו מה לאכול. אבל גם האוכל עצמו, הוא רק אמצעי. והטועים, הם מלמדים את האדם, ליהנות מהדרך אל המטרה. וזאת הסיבה שהאדם סובל, משום שהוא נהנה מהדרך אל המטרה. כי האדם מקבל תמיד, בדיוק את מה שהוא רוצה. ומי שלא רוצה את הדרך אל המטרה ... טוב. ואף פעם האדם לא באמת יסרב, לקבל משהו יותר טוב. וזה משום, שהאדם סובל תמיד. וכל זמן שהאדם נהנה ממשהו בחייו, הרי שהוא לא באמת סובל, מכך שהוא סובל. כי כאשר לדוגמה, האדם סובל באמת, מאיזה דבר גשמי, באותו הזמן, הוא לא חווה שום הנאה כלל משום דבר. ומי שבאמת לא רוצה להתאמץ בכלל, זה אומר בעצם, שהוא לא מסוגל להפיק אפילו לא טיפת הנאה אחת, משום דבר. כי הכל זה מאמץ, למען מטרה בלתי מושגת. ומי שבאמת לא רוצה להתאמץ בכלל, ממילא זה אומר שהוא לא יצליח ליהנות משום דבר שיש בדרך, כי הוא באמת רוצה רק את המטרה עצמה, כי הוא שונא את הדרך לגמרי. ומי שנהנה מהדרך אל המטרה, הרי שהוא מפיק הנאה גם מהדרך, ולכן הוא תמיד נשאר בדרך, ולא מגיע אל המטרה. ועל האדם להיות איש אמת. וזה בסדר גמור ... סובל, רק משום שהוא מוכן לסבול. כי אם האדם לא היה מוכן לסבול בכלל, הרי שלדוגמה הוא לא היה נהנה משום דבר, כל זמן שהוא סובל. כי הסבל היה מציק לו ככ, והוא היה מרוכז רק באיך לא לסבול יותר. אבל האדם כן נהנה עדיין וכולי, כי הוא לא באמת רוצה להפסיק את הסבל. ולכן, על האדם לברר עם עצמו את האמת, ולראות ...

... זה הדבר הקל ביותר בעולם. כי איש אמת מוחלטת, הוא לא צריך להפעיל את השכל שלו כלל, אלא הוא נהנה מהשלמות של המציאות, ללא כל מאמץ כלשהו. והאמת האמיתית שהיא הידיעה שהכל אחד ושהכל מושלם, היא אינה סותרת שום ... הוא כולו מרוכז בבעיה שלו. והאדם אומר שהוא לא רוצה את הסבל שלו. אבל מצד שני עדיין הוא מצליח ליהנות מכל מיני דברים. ואם האדם באמת לא היה רוצה את הסבל שלו, אז הוא כל כולו היה מרוכז, בכך שהוא לא רוצה את הסבל שלו, וממילא הוא לא היה מרגיש הנאה משום דבר, ושום דבר לא היה מסיח את דעתו, עד אשר הוא היה מוצא פתרון לבעיית הסבל שלו, או ... עצמך. ואדרבה, משחק אפשרי, רק כאשר יש שקר. כי אם האדם תמיד רציני, הוא לא יכול לשחק כלל. והמשחק המהנה אפשרי, רק כאשר אתה יודע שזה משחק ושהכל טוב בכל מקרה, ואעפכ אתה משקר את עצמך באופן מודע, ואומר ...

... כמו אלו שהם אומרים, שהרע קיים, כדי שהאדם יוכל להכיר את מעלת הטוב. והם מוכנים לסבול, כדי שהם יוכלו ליהנות. ואם היה להם שכל אמיתי, הם היו מתבוננים אל תוכם, ומודים על האמת, שמה שהם באמת רוצים, זה שיהיה ... והמציאות, היא טובה באמת. והאדם יכול להיות מאושר באמת, בלי לסבול כלל. ולא זו אף זו, אלא, כל מי שנהנה מהחיים, אבל גם סובל קצת אפילו לפעמים רחוקות, הרי שמצד האמת הוא תמיד סובל, וכל ההנאה שלו, היא הנאה מזויפת. כי יש טוב אמיתי, שהוא אינו תלוי בדבר. וקיומו הוא מצד עצמו. כי כאשר הכל אחד, אין שום ...

... נראה לו כטוב. והאדם ככ רגיל לסבול, עד שכאשר הוא מחליף סבל אחד בסבל אחר, הוא חווה את זה כהנאה. וכמובן שההנאה היא לעולם לא שלמה, ולכן האדם עצוב תמיד, בעצבות פנימית ועמוקה עד שורש נשמתו, ששם הכל טוב תמיד. וכאשר ...

... הרצונות שלו. אבל כאשר האדם ממלא את האובססיה שלו, דהיינו, מבין את המציאות ומתאחד איתה, על ידי זה הוא נהנה מכל האובססיות והרצונות של העולם.

... סיבה. והמחשבה של האדם שהוא מבזבז את הזמן, היא עצמה בזבוז זמן. כי היא מקטינה את כמות הזמן שהאדם נהנה. ומצד האמת, הזמן עצמו, הוא עצמו בזבוז של האחדות. כי מצד האחדות, הכל אחד והכל טוב. ולא היה צריך ...

... ולכן, האמת מקרבת את האדם לחוויית האחדות והשלמות עם המציאות, ללא כל התנגדות שהיא, והשקר, הוא מרחיק את האדם, מההנאה של דבקות ואחדות עם המציאות. ואמת מרה, היא רק כאשר מעורב בה שקר. והמרירות שבאמת, היא רק משום שיש ...

... נקודות המבט האלו, כולן קיימות כל הזמן בו זמנית, בכל זמן ובכל מקום ובכל צורה של המציאות. ורמת הסבל וההנאה של האדם, היא תלויה בנקודת המבט, שאליה מחובר האני של האדם. ומנקודת מבט אחת, לא שייך לדבר על הסבל ... יש תמיד, גם את נקודת האחדות, שבה האדם כבר יודע שהכל אחד ממש. עד כדי כך, שהאדם כבר תמיד נהנה בטוב אמיתי מהמציאות. והחכם האמיתי, מדבר אל נקודות הנפרדות, שיש בתוך האדם. שהן, לא מחוברות לנקודת האחדות שיש באדם. ...

... שכדי להיות מאושר, לשם כך צריך לסבול קודם לכן. והטעות הזאת מושרשת בעולם בהמון מקומות. כגון בטעות שאומרת, שכדי ליהנות בגן עדן ולא לסבול בגיהנום, לשם כך צריך קודם לכן, לסבול כאן בעולם הזה, בלעשות דברים, שהם נגד רצונו ...

... ביחד איתה, בו זמנית בבת אחת. דהיינו, שיש לאדם העדר רצון ככ גדול, עד שהוא יכול לרצות ממש, ואפילו ליהנות או לסבול מהרצון שלו, ואעפכ הוא בו זמנית, אינו רוצה דבר כלל. וכמובן גם להפך, שיש לאדם רצון ככ ... והאדם סובל, רק בגלל שאין לו מספיק רצון ותאוות. והאדם צריך להיות בעל תאווה ככ גדול, עד שהוא יוכל ליהנות מכל דבר תמיד, שאז ממילא נעלם אצל האדם, הרצון המוגבל לצורה כלשהי. ואעפכ, המלך האמיתי שהוא כל יכול, הוא בוחר לצמצם את רצונו העצמי, כדי שהוא יוכל ליהנות, מאחת מאין סוף הצורות הטובות עבורו. כי הכל טוב תמיד. וצריך ליצור רצון מוגדר, רק כדי שתהיה אפשרות ליהנות מצורה כלשהי. אבל, זה מתוך מקום שבו הכל באמת טוב תמיד, ולא מתוך מקום של תלות וכולי. (ובשורשו, הכל ...