... מתוך עשייה, חסרת התבוננות וחסרת כל ערך אמיתי באמת. כי מי
יכול לומר שכל מעשיו עלי אדמות הפיקו לו אפילו רגע אחד של אושר בשלמות אמיתית שאין שלמות גדולה יותר ממנו. דהיינו, אושר ככ גדול עד שברגע אחד אין לאדם שום תחושת פחד, שום תחושת רע, שום תחושת חסר, אלא רק תחושה של סיפוק והתחדשות וכולי? ומי
יכול לומר שיש לו הרבה רגעי אושר שכאלו? ומי
יכול לומר שהעבודה שלו נותנת לו רגעי אושר כאלו? ומי
יכול לומר שהוא לא רוצה רגעי אושר כאלו? או אולי חיים שלמים של אושר כזה? והרעיון הוא, שההתמקדות של האדם כל הזמן במה לעשות במקום במה נכון לעשות והאם בכלל נכון לעשות, הדבר הזה יוצר אצל האדם חיים שלמים חסרי משמעות אמיתית. כי האדם
יכול להשיג אושר אמיתי ורציף, שכל הזמן גדל יותר ויותר. אבל הכל תלוי אך ורק בהבנת מערכת החוקים והכוחות שלפיה פועלת המציאות. דהיינו, הבנת השכל האחד והחוק האחד שלפיו המציאות פועלת. והחכם ... את האמת, אך ורק בצורה סובייקטיבית עפ המידע שברשותו ועפ
היכולת השכלית שלו בלבד. דהיינו, כל תיאור של המציאות שהאדם מבין אותו במחשבתו, הוא תמיד יהיה מוגבל
ליכולת התפישה האנושית של האדם. דהיינו, הוא תמיד יהיה סובייקטיבי בלבד ולא אובייקטיבי. כי כאשר האדם מבין איזה דבר על המציאות, גם אם האדם מחובר ב 100% לנקודת האמת האישית שלו, ... שעדיין כל הבנה של האדם את המציאות, היא תמיד תהיה מוגבלת
ליכולות התפישה של האדם. ומאחר שהתפישה של האדם את המציאות היא תמיד מוגבלת
ליכולות הסובייקטיביות של האדם, הרי שלעולם האדם לא
יכול לראות ולהבין את האמת האובייקטיבית של המציאות, שהיא האמת האחת והמוחלטת שכל החכמים מחפשים אחריה כל חייהם. כי יש מציאות. ויש שאלות על המציאות. ויש גם הסבר ותשובות ברורות לכל השאלות ... הרי שברור לגמרי שיש תשובה לכל השאלות האלו. וגם אם האדם
לא יכול או אפילו לא יוכל לעולם למצוא את התשובה, הרי שעדיין זה לא אומר שאין תשובה. כי בוודאי שיש הסבר כלשהו לכך שהמציאות היא כפי מה שהיא. וגם אם האדם לא מסוגל להבין את ההסבר הזה או להגיע אליו, הרי שזה לא שולל ולא
יכול לשלול את קיומו של ההסבר. זא כל בר דעת מבין שבוודאי שיש הסבר כלשהו לכל התהליכים שמתרחשים במציאות שלנו, הסבר כלשהו אמיתי, שהוא אכן האמת האובייקטיבית, משום שהוא משקף את המציאות כפי ... ידי האדם, היא לעולם הייתה ולעולם תהיה סובייקטיבית. כי האדם
יכול להבין את המציאות, אך ורק עפ השכל שלו. וגם אם האדם ממש ירצה להבין את המציאות שלא עפ השכל שלו, הרי שהדבר הזה בלתי אפשרי במציאות. כי ההבנה מתרחשת ואפשרית רק באמצעות השכל רגש
יכולת תפישה של האדם עצמו. והאדם עצמו לעולם לא
יכול להבין את המציאות, שלא באמצעות הכלים שעומדים לרשותו, שהם השכל רגש וכולי. ומאחר שהכלים האלו מוגבלים, ומאחר שהאדם עצמו לא
יכול לתפוש ולחשוב שום מחשבה רגש, שלא באמצעות כלי הקיבול שלו, הרי שלעולם האדם מוגבל להבין את המציאות, אך ורק בהתאם למגבלות התפישה האנושית שלו. וגם אילו תיאורטית היה יכול האדם להחליף את ... הרי שעדיין האדם היה מוגבל להבין את המציאות, אך ורק לפי
יכולות התפישה האישית והסובייקטיבית שלו. כי כל שכל שיהיה לאדם, תמיד יהיה שכל אחר גדול עוד יותר. ותמיד תפישת האמת על ידי האדם, היא תמיד מוגבלת
ליכולות התפישה של הכלים של האדם עצמו. וכדי שהאדם יוכל להבין את המציאות כפי מה שהיא באמת, לשם כך האדם צריך להגיע למצב שבו תהיה לו
יכולת תפישה אין סופית ובלתי מוגבלת. כי אילו לדוגמה היה יכול האדם להכיל בתוך מחשבתו את האין סוף, הרי שזה לדוגמה היה מאפשר לאדם להבין מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, או מהי התוצאה האחרונה של כל התוצאות. אך מאחר
שיכולת התפישה של האדם היא לעולם סופית ולא אין סופית, לכן האדם לעולם מוגבל להבין את המציאות אך ורק בצורה סובייקטיבית בלבד. וזאת אחת מהשאלות הקשות ביותר, שאיתה מנסים להתמודד כל ... לראות את האמת האובייקטיבית. אבל זה דבר שהוא בלתי אפשרי, כי
יכולת התפישה של האדם, היא תמיד סובייקטיבית, כי היא תמיד מוגבלת
ליכולות התפישה של האדם שהן אינן אין סופיות. ונחדד עוד יותר, כי אם היו נותנים לאדם
יכולת תפישה אין סופית, רוב ככל הסיכויים שהאדם לא היה מסוגל להבין שום מידע ברמת תודעה של
יכולת תפישה אין סופית. כי
יכולת תפישה אין סופית, פירושה לדוגמה שהאדם גם יכול בו זמנית לחשוב מספר מחשבות מנוגדות זו לזו בבת אחת וברגע אחד. כי
יכולת התפישה של האדם היא סופית. והאדם מסוגל לחשוב בהיגיון, רק בגלל ורק בזכות שאין לו
יכולת תפישה אין סופית. כי
יכולת תפישה אין סופית, הייתה גורמת לאדם להשתגע כפשוטו ממש. ואם יתנו לאדם
יכולת תפישה אין סופית, אין לאדם שמץ של מושג מה לעשות ואיך חושבים עם
יכולת תפישה שכזו. ומצד האמת, האדם בכלל אפילו לא מסוגל לדמיין מהי