... רק צורה, ולכן יש מהות פנימית למהות פנימית עד אין סוף, בבחינת המקיפים שמעל הזמן והמקום. שזאת ההתקדמות של החכם האמיתי והאדם השלם, שהגיע אל השלמות. שבכל פעם הוא חווה אחדות גדולה יותר, כי יש אחדות בתוך / מעל ...

... להפריד בין יש לבין אין, לשם כך צריך שכל. ובלי שום שכל כלל, גם אז יש אחדות. ומי שהוא חכם אמיתי ששכלו מושלם, הוא דווקא כן משתמש בשכל שלו, ובאופן מודע הוא לא משתמש בו באופן מושלם. משום שהוא ...

... המדוכאים בעולם, לא רק שהוא לא יצליח לעשות זאת, אלא שזה יכניס אותו בעצמו לדיכאון. וכיוב, מי שחושב שהוא חכם אמיתי, שינסה להוציא את כל המשוגעים מהשיגעון שלהם. ומי שינסה לרפא את המשוגעים, הוא בעצמו יהפוך למשוגע, כפי שניתן לראות בחוש. ורק מי שהוא שמח באמת מבפנים, ורק מי שהוא חכם אמיתי באמת, רק הוא יכול לרפא את כל המשוגעים ואת כל הסובלים בסבל אין סופי.

... ההעדר המוחלט של הנפרדות. כי הרי האחדות מנוגדת לנפרדות, ואכ אחדות פירושו העדר מוחלט. ומשום כך נדמה לבני האדם, שהחכם האמיתי / המציאות, הם מציאות של נפרדות. כי אחדות, היא העדר מוחלט של נפרדות. והחכם האמיתי / המציאות, הם בתוך נפרדות של זמן ומקום, ואכ גם הם בנפרדות ממש, שהיא נפרדת מהאין המוחלט שהוא ...

... עדיין סוג של קיום ממשי. משום שגם האין, הוא משהו ממשי. משום שהוא נפרד מהיש. והמציאות שלנו היא יש. והמתחכמים חושבים, שהיש הוא אשליה. אבל עדיין הוא נשאר יש. והמתחכמים יותר, מבינים שהיש הזה הוא בכלל אין, שאיננו כלל, גם לא כאשליה. אבל גם האין קיים, משום שהוא צורה ...

... ביותר בעולם, הוא העולם עצמו. כי כל הקיום עצמו של הנפרדות, הוא עצמו שיא הרע, כשהוא אינו מחובר לאחדות. והחכם האמיתי שאוהב את המציאות באמת, טוב לו כאן בעולם של הנפרדות. עד שהוא רוצה את הנפרדות, בלי להרגיש ממנה ...

... לרגש הרע, ואז הרגש הרע לא יוכל להתעלל בו. אז מה עושה הרגש הרע? הרגש הרע בא לאדם בדרכים מתוחכמות, ומדבר איתו. אבל הוא גורם לאדם להאמין, שזה לא הוא הרגש הרע שמדבר איתו, אלא שזה הקול הפנימי שלו ... הרע עצמו, ורק נדמה לו, שזה הקול הפנימי שלו שמדבר איתו. והרגש הרע מתחזה בפני האדם, בכל מיני דרכים מתוחכמות, שגורמות לאדם לחשוב בטעות, שהקול של הרגש הרע, הוא בכלל הקול הפנימי שלו עצמו. והרגש הרע מלביש ומסתיר את ... שהיא האחדות של המציאות, ואז ורק אז, האדם באמת מקשיב לקול הפנימי שלו, שיודע את האמת שהכל אחד תמיד. והחכם האמיתי, הוא מקשיב תמיד לקול הפנימי ביותר שלו ושל המציאות כולה. כי כאשר החכם האמיתי מדבר עם האדם, הרי שבעצם זה הקול הפנימי ביותר של האדם עצמו, שהוא מלובש בחכם האמיתי, שמדבר איתו בשפה שלו. כי הקול הפנימי באמת של האדם, הוא זה שמדבר עם האדם עצמו, דרך הדמות של החכם האמיתי. וכאשר האדם מתנגד לשכל של החכם האמיתי, הוא בעצם מתנגד לשכל העצמי הפנימי ביותר, שלו עצמו. כי האדם טועה בלי לשים לכך לב. והחכם מדבר אל האדם, מתוך השכל של האדם עצמו, שהשתגע. אבל האדם, מחמת שהוא השתגע, אז נדמה לו שהשכל של החכם האמיתי, הוא שכל שהוא זר ונפרד ורחוק ממנו וכולי. והאדם לא מבין, שהוא בעצם מסתכל על האני האמיתי הפנימי ביותר שלו, והוא מתכחש אליו. כי החכם האמת, מחובר תמיד לאני האמיתי של כל המציאות כולה. וכאשר האדם מחובר לאני האמיתי של כל המציאות כולה, אז ... הסבל שלו. כי כל הקול הפנימי כולו, יוצר רק נפרדות של שקר, שהיא כולה רק צורות שונות של סבל מתוחכם. שבכל פעם נדמה לאדם, שעכשיו בצורה הזאת הוא יסבול פחות וכולי. וכך האדם מאבד את מלכותו. ועל האדם להטיל ...

פחדים - התקרבות לחכם אמיתי, מרחיקה פחדים כי כולם, חיים גם בפחד. וכולם חיים גם בפחד, לאבד את הטוב שיש להם ולהרגיש רע. ... כי הקיום, יוצר חיסרון, שיוצר רצון, שיוצר טוב ורע, שיוצר פחד. ולכן, כולם מלאים פחדים תמיד. וכאשר האדם מתקרב לחכם האמיתי, על ידי זה הוא מסיר מעצמו את כל הפחדים והחרדות. עד שהאדם הופך להיות, כמו החכם האמיתי עצמו ממש (בשכלו). ועל ידי זה האדם מסיר מעצמו, את כל הפחדים והחרדות כולם, בשורשם. והדבר דומה לאדם ... שבאים מולו אויבים חזקים ממנו. שאם יבוא החזק האמיתי ויתייצב לצד האדם החלש, הרי שהאדם החלש, ירגיש שהוא חזק. והחכם האמיתי, אינו מפחד כלל. גם לא מפחד כלל משום דבר לגמרי, וגם לא מפחד להרגיש פחד או להרגיש רע ולסבול וכיוב. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום חיסרון ואין שום רע ופחד כלל. ולמרות שבחיצוניות, גם לחכם האמיתי יש רצונות, דהיינו, פחד, אעפכ בפנימיות דעתו של החכם האמיתי, אין שום פחד כלל. והחכם, הוא לא מפחד מהפחד הדמיוני של האדם, גם אם הוא היה אמיתי. וכל שכן, כאשר הוא דמיוני. כי כאשר יש לאדם איזו פוביה, שאר בני האדם לא מפחדים מאותו הדבר, רק משום שהפחד הוא לא אמיתי. אבל החכם האמת, הוא לא מפחד מהדבר, גם אם הוא היה אמיתי. ולכן חוזק השכל של החכם האמת, רק הוא יכול לעזור לאדם להתמודד עם כל הפחדים שלו. ולכן, כאשר האדם מתקרב לחכם האמיתי, הוא מסיר מעצמו את כל הפחדים. משום שהחכם האמיתי, לא מפחד מאותם שיגעונות שיש לאדם. וכאשר האדם נמצא לצד החכם האמיתי, שהוא לא מפחד מכל הפחדים של האדם עצמו, על ידי זה גם האדם עצמו, לא מפחד מהפחדים שלו ... מפחד. משום, שאף אחד לא באמת יודע, למה יש לו את הרצון, שיוצר אצלו את הפחד. וכאשר האדם בא לחכם האמיתי, הוא מברר איתו את כל הפחדים שלו, ואז הוא רואה שאין לו ממה לפחד כלל. כי במקום שהדברים ...

... כל אמונה באשר היא. כי כל אמונה, היא רעה. ובגן עדן נמצאים, רק אלו שהם נקיים מכל אמונה שהיא. והחכם האמיתי, יש לו אמונה. אלא, שהוא יודע את האמת. ואצלו, השקר והרע של האמונה, הוא טוב מאוד. וכפי שכבר ... אחד ממש, ואין שום שכל כלל, וממילא אין גם שום שאלה. אבל האדם שואל שאלות, והוא נדמה בעיני עצמו כחכם. והוא לא רואה ולא מבין, שכל השאלות שלו החכמות בעיניו, הן בכלל הטעות שלו. ועל האדם לעקור את השאלות, עם השאלה, האם באמת יש שאלה, ואולי אין שום ...

... הוא אין סופי, ושכמות האפשרויות שיש במציאות, היא לא מוגבלת. וזה בעצם אומר, שקיימת אפשרות אחת, שהאדם עצמו, הוא החכם הגדול ביותר בעולם, אלא שהוא לא יודע זאת. אבל קיימת גם האפשרות, שהאדם, הוא המשוגע הגדול ביותר בעולם, אלא שהוא לא יודע זאת. למרות, שמי שהוא החכם הגדול ביותר בעולם, אם הוא באמת חכם כזה, הוא מוכרח לדעת שהוא חכם כזה. כי אחרת, חוכמתו אינה שלמה. ואם האדם לא יודע שהוא החכם הגדול ביותר בעולם בוודאות, הרי שהוא טיפש בוודאות. והטיפש שאינו יודע שהוא טיפש, אלא שחושב שהוא חכם, ממילא הוא טיפש, כפי כמה שהוא חושב שהוא חכם. והאדם, לא מבין את המציאות בשלמות. וככל שהאדם פחות מבין את המציאות, וככל שרע יותר לאדם, דהיינו, פחות מבין את המציאות, זה מעיד על כך, שהאדם הוא טועה יותר גדול. וככל שהאדם יותר בטוח שהוא חכם, למרות שבאמת הוא בכלל טועה, כך זה אומר, שהוא טועה יותר גדול. כי האדם הוא ככ טועה, עד שנדמה לו שהוא חכם. ולמרות שיש לו הרבה סימנים, שהוא לא באמת חכם אמיתי, כי הרי את המציאות עצמה הוא לא מבין. כי אף אחד לא באמת מבין למה הוא חי? ולמה ... עוד שאלות. ככה שיש לאדם הרבה סימנים, להבין שהוא לא יודע הכל. אבל הוא בוחר להתעלם מהם, ולחשוב שהוא חכם. וכאשר האדם מתבונן על המציאות, ועל זה שרע לו, עליו לקחת בחשבון את האפשרות שהוא טועה לגמרי, ושכל מה ... ומיהו באמת. ואעפכ, האדם הוא ככ טועה, שהוא מספר לעצמו וגם לאחרים סיפורי אלף לילה ולילה, כמה הוא מוצלח וחכם ומוכשר, והאדם חי בהכחשה מוחלטת, לכך שאפילו אין לו מושג מיהו. ורוב העולם הם חכמים בעיניהם, והם אינם יודעים, אפילו לא, מי הם. כי כאשר האדם אומר אני, אין לו באמת מושג אמיתי, מהו ... חושב שהמציאות היא משוגעת ולא ברורה, ואכ זה אומר שהאדם הוא המשוגע האמיתי. ואז האדם הולך ומחפש רופא נפשות חכם אמיתי. והאדם זוכר גם, שהוא לא באמת יכול לדעת מיהו החכם האמיתי, כי הרי הוא עצמו עדיין גם משוגע. ועוד על האדם לזכור, שגם אם הוא במקרה, כן מצא חכם אמיתי, הרי שעדיין, הוא לא באמת מבין את החכם האמיתי, כפי מה שהחכם האמיתי באמת מתכוון. אלא הוא מבין את החכם האמיתי, לפי מה שהמשוגע שבו, מבין את החכם האמיתי. דהיינו, הבנה שיש בה סם חיים וסם המוות. כי בהתחלה, היא הבנה של שיגעון, שמזדככת, עד שהיא הופכת ... של האדם שהוא טועה, על ידי זה על האדם להבין, שעליו להיזהר מכך, שלא יטעה את עצמו ויחשוב שהוא חכם קצת. כי אוי לו לחכם, שהמשוגע מעיד עליו שהוא חכם. ומאחר שהאדם הוא טועה לפחות קצת, לכן עליו להבין, שיכול להיות שהוא טועה לגמרי, ושכל מה שנדמה לו שהוא לא משוגע ושהוא קצת חכם, הרי שאולי זה הכל שקר לגמרי, ואולי הוא כן טועה לגמרי. ומצד האמת, כל המחשבות של האדם, הן גם ... - תרתי משמע) אלוהים. כי יש אלוהים שנמצא בתודעת אלוהים, ושהוא יודע שהוא בתוך לבוש של חוסר שלמות, שזהו החכם האמיתי. ויש גם אלוהים, שאין לו מושג שהוא אלוהים, והוא חושב שהוא רק חיסרון, שזהו האדם שחווה עדיין רק ... האני שלו הנוכחית, היא שורש הרע והכפירה, במי שהוא באמת, דהיינו, אלוהים. ועל ידי זה שהאדם נצמד לשכל של החכם האמיתי, על ידי זה האדם זוכה לחזור ולהיות אלוהים האמיתי, כפי מה שהוא באמת.