... כי המחשבות שמתהפכות אצל האדם, הן המצב של האדם שמטעה את עצמו. כי כאשר האדם הוא איש אמת (שהיא החוכמה), אז ממילא אין אצל האדם שום היפוך של מחשבות כלל בתוכו. (וזה, גם אם יש אצלו היפוך מחשבות בלבוש ...

... שלו. והדבר הזה הוא עמוק ביותר, כי איך דבר יכול להיות יותר פנימי מאשר חוויית האני של האדם. אבל החכם האמיתי, הוא חווה את האני הנפרד ואת הרצון הנפרד שלו ואת כל הנפרדות, דרך דבר אחר פנימי יותר ועמוק ...

... את האמת בכלל. כי כאשר הכל אחד, אין שום אמת כלל, יותר מאשר שקר, כי האמת והשקר הם אחד. והחכם רואה את התגלות האמת המוחלטת, בכל שקר שיש בעולם. והשכל מצד מהותו, הוא כולו טוב אמיתי, אלא שיש עליו ...

... הוא התלמיד, והאמת של המציאות, היא המורה דרך וכולי. כי יש כאלו שנדמה להם, שהם תלמידים של זה שהוא חכם בעיניהם (כי החכם, הוא חכם רק בעיני המתבונן בו), אך הם אינם תלמידיו כלל. ותלמיד אמיתי, הוא רק זה שאין חילוק בין דעתו של ... יש מדרגות שונות. ותלמיד של אמת, בתוך תלמידי הטעות, הוא רק מי שמבין, שהשכל של רבו הוא השכל היחיד החכם + הטוב בעולם. כי כל זמן שנדמה לאדם, שיש עוד שכל מלבד השכל של רבו, שגם הוא שכל של אמת אפילו בטיפה אחת, הרי שהאדם הוא עדיין לא תלמיד של אמת, אפילו לא בתוך בחינת תלמידי הטעות. כי החכם האמיתי (שהוא בחינה אחת עם השכל האמיתי), הוא מלמד את האדם, שכל שהוא נפרד מכל השכל שיש בעולם. ושהוא ... שכל אחד מהשכלים שבעולם, מפריד את עצמו ומגדיר ומבדיל את עצמו, משאר השכלים ששונים ממנו ומנוגדים והפוכים לו. אבל החכם האמיתי, הוא מלמד את האדם שכל אחר לגמרי. שכל שנמצא מחוץ לכל השכלים שבעולם, שכל שמכיל בתוכו בשלמות מוחלטת, ... אז האדם הוא בבחינת תלמיד אמיתי, בתוך כל תלמידי הטעות. אבל כל זמן שהאדם חושב, שהשכל של רבו הוא חכם, אבל יש עוד סוגי שכל חכמים בעולם, הרי שהאדם הוא תלמיד של טעות. משום שהוא לא מבין ולא באמת לומד את דעת רבו. כי האדם, ... יהפוך להיות רבו. ואילו ידעתיו הייתיו - על דרך החיוב. כי הטועה חושב, שלא הייתיו, ולכן לא ידעתיו. אבל החכם יודע, שכבר הייתיו ולכן גם ידעתיו. כי האדם הוא אלוהים ממש, למרות שהוא לא חווה את זה. כי האלוהים ... מאותה הסיבה שהאחדות מתהווה אל הנפרדות (זא, בלי להבין את המציאות כולה, אי אפשר להבין את המניע האמיתי של החכם האמיתי). ואיש אמת, הוא מעודד את האדם לכפור בדבריו, דהיינו, להטיל ספק בדבריו, מתוך השתוות. שהאדם ייקח את כל דברי החכם, ויחקור וידרוש, האם זו אכן האמת? ואולי ההפך הנכון הוא האמת? ועל האדם לברר, מה הן הנחות היסוד של השכל של החכם. ועל האדם לבדוק, האם הנחות היסוד האלו, נכונות או לא? ועל ידי זה שהאדם חוקר את שורש השכל של החכם, על ידי זה בסופו של דבר, האדם מגלה את השכל האמיתי של החכם האמיתי, שהוא נמצא מחוץ לשכל הגלוי של החכם, שמלובש במילים במחשבות ובצמצומים שונים. ואז דעת התלמיד, נכללת בדעת רבו, שהוא האני האמיתי של האדם, ואז האדם משיג ...

... באמת, ולא רק להפסיק לסבול, אלא גם ליהנות באמת מכל רגע ורגע ומכל צורה וצורה של המציאות, עליו להקשיב לחכם האמיתי שהוא איש אמת (כי רק מי שמשיג את האמת המוחלטת של המציאות, רק הוא חכם אמיתי), שהוא מלמד את האדם שהכל אפשרי, מצד עצם מהותו של האדם. ושהאדם לא מוגבל בשום דבר, אם הוא ...

... וכאשר הם משיגים את הדבר, אז הם מגלים את השקר. ועל האדם להיות איש אמת, ולא להאמין, אפילו לא לחכם האמיתי שמגלה לו את האמת. אלא להיות אמיתי עם עצמו, ולהבין את האמת, שכל זמן שהוא לא בטוח במשהו ... שום קשר, לכמה טובה האמת או לא. ובסיכומו של דבר: על האדם להיצמד אל האמת ולדעת, שאפילו להאמין לדברי החכם האמיתי, גם זהו עוון ופשע חמור של האדם נגד עצמו. כי כל אמונה / תקווה / אינטרס, הם כולם ...

... שלא אפשרי שההפך יהיה נכון, אעפכ לא יעזור לאדם לשקר את עצמו ולומר לעצמו שהדבר אינו אפשרי, שהרי השכל החכם אומר שהדבר אינו אפשרי, כי תמיד יהיו לאדם ספקות. ולכן אין לאדם ברירה, אלא לנסות לחפש את האמת המוחלטת, ... שבלי אמת מוחלטת, אין שקט נפשי ויש סבל של הספקות של האדם, בעולם של הטוב והרע. ומי שרוצה להיות חכם אמיתי ורוצה שקט נפשי, אין לו ברירה, אלא להשליך את עצמו על האמת באשר היא. כי האמת קיימת בכל ... ורוצה אותם. ומי יכול לומר שהוא יודע, למה באמת הוא רוצה את הרצונות של עצמו?! כי אם האדם היה חכם באמת, הוא היה רוצה תמיד את המציאות כפי מה שהיא, בלי לרצות לשנות אותה כלל. ואז ממילא האדם היה ... לשנות את המציאות, וממילא הוא יוצר את הרע במו ידיו, ואין לו מושג למה באמת הוא עושה את זה. (והחכם האמיתי, הוא יודע את האמת, שקיומו ורצונו, הם ממהותו והם כרצונו תמיד). והאדם, נדמה לו שהוא שולט בגורלו, ולכן ... על גורלו. ועל האדם להכיר באמת ולהבין, שהוא יכול לנסות לרמות את כל העולם החיצוני, ולספר לכולם כמה הוא חכם ומבין ובטוח בעצמו, אבל האדם לא יכול לרמות את הלב שלו וגם לא את המציאות. כי הלב של האדם ...

... הוא מוגבל ביכולת שלו לתפוש את מהות הבורא. וחמור מסכים לקבל אוכל טעים, תמורת זה שישחטו אותו. ומי שהוא חכם, הוא לא יסכים לראות את אלוהים, תמורת זה שהוא ימות. וכל זה נכון, רק אצל מי שרוצה לצאת ידי ...

... לדעת שמנקודת המבט שלו, האפשרות שהוא טועה, היא זהה בדיוק ובאופן שקול לגמרי, לאפשרות שהוא צודק. כי מי שאינו חכם נדמה לו, שגם אם הוא לא בטוח שהוא צודק ב 100%, הרי שהוא כנראה צודק ב 51% ומעלה. והטועה ...

... עד אשר הוא מגיע אל כס המלכות וכולי. ובפועל, כאשר האדם מגיע למצב של מבוי סתום, על האדם להיות חכם ולהתבונן בשכלו, על חוסר ההבנה שלו ועל מהותה. כי הטועים, כאשר יש להם איזה ספק ואין להם תשובה מה ... הוא כולו שטות, ביחס לטוב שיש מהבנת המציאות. ואם היה לאדם שכל של אמת (כגון אם היה האדם מקשיב לחכם האמיתי), אז היה האדם רץ מהר בלי לחכות כלל, והיה האדם מסתער וכובש את כל המלחמות כולן, ומנצח את ...